חציצה בבכור.

יוספי

משתמש ותיק
בחולין ע. איתא דאיכא דין חציצה בבכור וכל שחצצו בין הרחם לבכור הרי אינו קדוש. ויל"ע אי הוי מדין קדושת הבכור (לשון הגמ' רחם מקדש) או דאי לא אינו פטר רחם.(ועי' בחי' מרן הריז הלוי דקדושת בכור ופטר רחם הוי ב' דינים נפרדים)
ונ"מ אי הולד הנולד אחריו יהא בכור לר"ש דאמר בבכורות מ"ז: דבכור לדבר אחד הוי בכור.
והנה ממה שדנו האחרונים אי בבכור אדם איכא דין חציצה וכתבו שכיון שאין קדושה ליכא דין חציצה. והחולקים ס"ל דאיכא קדושה בבכור אדם משמע דלא ס"ל שהוא מדין פטר רחם אלא מדין קדושה. 
אמנם בחזו"א ראיתי כשדן בענין חציצה בדם נידות כתב שכשאיכא חתיכה הוי כאילו יצא דרך דופן וציין על כך את הסוגיא בחולין ע. דשם מבואר דיני חציצה בבכור ולכאו' כוונתו שחציצה הוי מדין פטר רחם. עי' סימן ק"ט סק"ד. דדרך שפופרת הוי כאילו יצא דרך דופן. ובסימן ק"כ סק"א.
ואפשר נפקותא להלכה מחקירה זו אי נימא דדבכור אדם איכא דין חציצה. ואף שאין אנו סוברים דבכור לדבר אחד הוי בכור מ"מ דעת הט"ז שאם הראשון היה נפל והיה דרך דופן פודים את השני. והשתא יש לעיין אי היה הראשון נפל ויצא בחציצה. אי נימא שהוא רק דין בקדושת הבכור הרי השני אינו בכור לרחמים אבל אי נימא דדרך חציצה אינו חשוב כדרך רחם הרי השני בכור לרחמים ואינו לדבר אחד כיון שהראשון היה נפל ויהא חייבים לפדותו
 
חלק עליון תַחתִית