זאת נחמתי אמר:
בלדד השוחי אמר:
לכאו' גם אין קשר בין רואה י"א לרואה א', כי היכן שנאמר דין שימור יום, זה גופא מה שכתוב פה שצריך יום נקי כדי לצאת מהטומאה, והיכן שהדין הוא שלא צריך שימור יום, דהיינו י"א, שם אכן אי"צ יום נקי, ולכן אין חזקה שצריך לצאת ממנה.
אין בתורה מושג שימור לכשעצמו
ולא מוזכר דבר זה בתורה כלל
בתורה כתוב דבר אחד :
אשה שראתה ג ימים בימי זיבתה נעשית ז"ג וצריכה ז"נ
וזה המושג שימור
ואין שום מקור להמציא דבר נוסף .
אין הדברים מדוייקים, שהרי בנדה עג ע"א מבו'
שספירת אחד לאחד הוא דין גמור שנלמד מיתורא ד'לה'. (ואגב, עי' הוריות ד' ע"א דמבו' שקבלה ביד חכמים שגם הצדוקים מודים לדרשה זו).
ומההמשך שם שרצו לחייב ספירת שבעה לב' מק"ו ואף השוו זאת לספירת אחד לאחד, משמע לכאו' ששניהם מענין אחד, (וא"כ זה לא רק שיטפא דלישני' דהרמב"ם), וא"כ אולי צדק הרב @בלדד השוחי בדבריו.
הנה הציטוט:
"ומנין שסופרת אחד לאחד - ת"ל יהיה לה. יכול תספור שבעה לשנים, ודין הוא, ומה הוא שאין סופר אחד לאחד - סופר שבעה לשנים, היא שסופרת אחד לאחד - אינו דין שתספור שבעה לשנים? ת"ל יהיה לה - אינה סופרת אלא יומה".