כיצד הצליח נח לעמוד כנגד כל העולם?

הערשלה

משתמש ותיק
מעניין אותי לשמוע את הרעיונות של הת"ח דכאן,
כיצד הצליח נח לעמוד כנגד כל העולם שעמד בצד אחד וזילזל בתוכחתו והוא מהעבר השני ממשיך להוכיחם על מעשיהם ולהזהירם על בוא המבול, הכיצד זה לא נשבר??
והרי האדם מושפע מהחברה שבה חי כדברי הרמב"ם, מנין הגיע לכוחות לעמוד מול כולם??
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
ברש"י: נח הי' צריך סעד לתומכו.
כשיש תמיכה מבורא עולם בכבודו ובעצמו, אפשר לעמוד מול כולם. [בפרט כשהוא יודע מה מצפה להם ולו...]

גם אברהם העברי, מכונה ע"ש שכל העולם הי' בעבר השני, והוא מעברם.
אך עליו אומר רש"י שהי' מתחזק ומהלך בצדקו "מאליו".
 

הערשלה

משתמש ותיק
פותח הנושא
יהודה יעקבזון אמר:
ברש"י: נח הי' צריך סעד לתומכו.
כשיש תמיכה מבורא עולם בכבודו ובעצמו, אפשר לעמוד מול כולם. [בפרט כשהוא יודע מה מצפה להם ולו...]

גם אברהם העברי, מכונה ע"ש שכל העולם הי' בעבר השני, והוא מעברם.
אך עליו אומר רש"י שהי' מתחזק ומהלך בצדקו "מאליו".
מעניין מתי הגיע התמיכה מבורא העולם?

הרי נח היה צדיק עוד לפני שנגזרה גזירת המבול, עוד בזמן שכולם גזלו וחמסו ועברו על שאר איסורים, הוא היה אחרת מהם.
א"כ מסתבר שהתמיכה רק אחרי שהתנהג אחרת מכולם, ממילא שוב מתעוררת השאלה איך באמת היה מסוגל להתנהג ההיפך מכולם??
 
 

נתנאל_ב

משתמש ותיק
הערשלה אמר:
כיצד הצליח נח לעמוד כנגד כל העולם שעמד בצד אחד וזילזל בתוכחתו והוא מהעבר השני ממשיך להוכיחם על מעשיהם ולהזהירם על בוא המבול, הכיצד זה לא נשבר??
והרי האדם מושפע מהחברה שבה חי כדברי הרמב"ם, מנין הגיע לכוחות לעמוד מול כולם??
אדרבה, רק אצל נח היו שדרשוהו לגנאי, אך אצל אברהם לא דרשו אותו לגנאי כלל. וכן אברהם נקרא אברהם העברי ואילו נח לא.
והביאור, שנח היה האנטי תזה לכולם, דהיינו הוא ראה את כולם עד כמה הם רשעים, וזה גרם לו להיות צדיק. כי הוא לא כמותם. זה היה זהותו, השלילה. לכן כשכל העולם היה נקי אחרי המבול, כבר אין לו מישהו להיות ההיפך ממנו, נהיה נח איש האדמה, ויתגל באהלה שכור. ולכן מובן, שנח הושפע גם הושפע מהחברה שמסביבו, רק להיפך, שראה את כל הרשעים והיה ההיפך מהם... (וגם אלו שדרשוהו לשבח, הסכימו על נקודה זו, אלא שיש גם נקודה טובה בזה שאפילו בכזה דור היה לו את כוח העמידה של ה"דווקא" מול כולם, ובאמת אין מחלוקת בין הדורשים לשבח או לגנאי, אלא מדובר על שני נושאים שונים ודו"ק).
ולא סתם נאמר על אלו שדרשוהו לגנאי שאם היה בדורו של אברהם דווקא לא היה נחשב לכלום, כי אברהם הכיר את בוראו לא מתוך שהיה לא כמו השאר, אלא שהיה מעבר אחר והיה עברי, דהיינו שהיה עובד ה' בלי שום קשר לאחרים, אלא הם בעבר אחד והוא בעבר אחר ואין שום שייכות ביניהם.
 
נתנאל_ב אמר:
הערשלה אמר:
כיצד הצליח נח לעמוד כנגד כל העולם שעמד בצד אחד וזילזל בתוכחתו והוא מהעבר השני ממשיך להוכיחם על מעשיהם ולהזהירם על בוא המבול, הכיצד זה לא נשבר??
והרי האדם מושפע מהחברה שבה חי כדברי הרמב"ם, מנין הגיע לכוחות לעמוד מול כולם??
אדרבה, רק אצל נח היו שדרשוהו לגנאי, אך אצל אברהם לא דרשו אותו לגנאי כלל. וכן אברהם נקרא אברהם העברי ואילו נח לא.
והביאור, שנח היה האנטי תזה לכולם, דהיינו הוא ראה את כולם עד כמה הם רשעים, וזה גרם לו להיות צדיק. כי הוא לא כמותם. זה היה זהותו, השלילה. לכן כשכל העולם היה נקי אחרי המבול, כבר אין לו מישהו להיות ההיפך ממנו, נהיה נח איש האדמה, ויתגל באהלה שכור. ולכן מובן, שנח הושפע גם הושפע מהחברה שמסביבו, רק להיפך, שראה את כל הרשעים והיה ההיפך מהם... (וגם אלו שדרשוהו לשבח, הסכימו על נקודה זו, אלא שיש גם נקודה טובה בזה שאפילו בכזה דור היה לו את כוח העמידה של ה"דווקא" מול כולם, ובאמת אין מחלוקת בין הדורשים לשבח או לגנאי, אלא מדובר על שני נושאים שונים ודו"ק).
ולא סתם נאמר על אלו שדרשוהו לגנאי שאם היה בדורו של אברהם דווקא לא היה נחשב לכלום, כי אברהם הכיר את בוראו לא מתוך שהיה לא כמו השאר, אלא שהיה מעבר אחר והיה עברי, דהיינו שהיה עובד ה' בלי שום קשר לאחרים, אלא הם בעבר אחד והוא בעבר אחר ואין שום שייכות ביניהם.
אני רואה בתגובה זו זלזול מזעזע בנח הצדיק שהיפך בתפילתו מידת הדין לרחמים.
כוונת הדורשים לגנאי אינה את נח חלילה
שהיה מרועי עולם,
אלא את המלה 'בדורותיו' דרשו לגנאי, והיינו בהשוואה לאברהם.
נח
איש האמונה, הוא מצד אחד בונה תיבה 120 שנה
וכל העולם מלגלג עליו מצד שני, גוזל חומס ומקלקל.
מה השאלה איך הוא עמד?
הוא הרי היה צדיק תמים.
והצדיק לא מתבלבל מסביבתו.
 

נתנאל_ב

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
אני רואה בתגובה זו זלזול מזעזע בנח הצדיק שהיפך בתפילתו מידת הדין לרחמים.
לא היה כוונה לזלזל כמובן, אלא להסביר את הסיוג של התורה "בדורותיו".
פינחס רוזנצוויג אמר:
כוונת הדורשים לגנאי אינה את נח חלילה
שהיה מרועי עולם,
אלא את המלה 'בדורותיו' דרשו לגנאי, והיינו בהשוואה לאברהם.
את נח עצמו, והוכיח סופו על תחילתו שנהיה איש האדמה והשתכר.
וזה מה שהתורה מסייגת מלכתחילה, שהוא צדיק תמים, אבל דע שזה רק בדורותיו.
 
נתנאל_ב אמר:
את נח עצמו,
חלילה!
גם אחר שנטע כרם, (ועשה זה כדי שיוכל לומר שירה לפני הבורא כי אין אומרים שירה אלא על היין)
ברכותיו קיבעו את מצב העולם לדורות:
ארור כנען
יפת אלוקים ליפת
וישכון באהלי שם.
חלוקת העמים לשלוש מחלקות על ידי נח, שנשארה לדורות עולם.
זה יכול רק מקים עולם לעשות.
 

נתנאל_ב

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
נתנאל_ב אמר:
את נח עצמו,
חלילה!
גם אחר שנטע כרם, (ועשה זה כדי שיוכל לומר שירה לפני הבורא כי אין אומרים שירה אלא על היין)
ברכותיו קיבעו את מצב העולם לדורות:
ארור כנען
יפת אלוקים ליפת
וישכון באהלי שם.
חלוקת העמים לשלוש מחלקות על ידי נח, שנשארה לדורות עולם.
זה יכול רק מקים עולם לעשות.
היה לו הרבה זכויות, כמובן. עם זה, נהיה איש האדמה ונעשה חולין, כמש"כ במדרש.
ועי' רש"י
בדורותיו - יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק, ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום
וזה כמש"נ דאיירי על נח עצמו שבדורות אחרים לא היה נחשב כלום, והיה צדיק רק לפי דורו הוא (וכמש"נ שהוא נתן להם קונטרה).  
וכמובן, כמש"כ וכמש"כ כת"ר, מצד שני יש את העוז והכוח לעמוד נגד כל העולם ודבר זה אינו פשוט כלל, וזה היה הדרישה לשבח, על עמידתו ותעוזתו הנפלאות. 
 

מבקש השם

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
מה השאלה איך הוא עמד?
הוא הרי היה צדיק תמים.
והצדיק לא מתבלבל מסביבתו.

אתה הדגשת את הצדיק,
נראה לי שההדגשה המיוחדת בתורה היא דוקא התמים,

כי זה שהוא צדיק זה חלק מהשאלה, איך הוא נשאר צדיק בדור של כאלו רשעים
אבל התשובה האמתית לכאורה זה "תמימות"

כי לא להיסחף אחרי אחרים, זה חלק ממהותה של התמימות
כלומר, התמים לא יכול לפעול נגד מה שהוא מכיר כאמת וצודק
רק מי שהוא מתוחכם, ניתן להפעיל עליו מוניפולציות, ולשכנע אותו, ולהראות לו "הנה כולם עושים כך וכו'"
אבל לתמים כל זה לא משנה, אם זה האמת זה האמת
 
מבקש השם אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
מה השאלה איך הוא עמד?
הוא הרי היה צדיק תמים.
והצדיק לא מתבלבל מסביבתו.

אתה הדגשת את הצדיק,
נראה לי שההדגשה המיוחדת בתורה היא דוקא התמים,

כי זה שהוא צדיק זה חלק מהשאלה, איך הוא נשאר צדיק בדור של כאלו רשעים
אבל התשובה האמתית לכאורה זה "תמימות"

כי לא להיסחף אחרי אחרים, זה חלק ממהותה של התמימות
כלומר, התמים לא יכול לפעול נגד מה שהוא מכיר כאמת וצודק
רק מי שהוא מתוחכם, ניתן להפעיל עליו מוניפולציות, ולשכנע אותו, ולהראות לו "הנה כולם עושים כך וכו'"
אבל לתמים כל זה לא משנה, אם זה האמת זה האמת
תמים כאן, אין הכוונה מי שאינו חריף לרמות.
תמים שבכאן היינו שלם, כלומר שצידקותו היתה בשלמות בלי פגם.
צדיק היינו שעושה מה שמחויב לעשות, צדיק תמים היינו שעושה כל מה שמחויב לעשות ורק כל מה שמחוייב לעשות.
 

מבקש השם

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
תמים כאן, אין הכוונה מי שאינו חריף לרמות.
תמים שבכאן היינו שלם, כלומר שצידקותו היתה בשלמות בלי פגם.
צדיק היינו שעושה מה שמחויב לעשות, צדיק תמים היינו שעושה כל מה שמחויב לעשות ורק כל מה שמחוייב לעשות.

זה ברור, שההפך מתמים זה פגום,
אבל לכאורה, כאשר משבחים מישהו בתמימות בנוגע לעבודת השם, זה לא רק לשלול את הפגם,
שהרי אנחנו לא יכולים לומר, שמי שלא ציינו לגביו את השבח הזה, ע"כ הוא היה פגום,

כנראה, שמי שמציינים אצלו מעלה, זה אומר שהיו לו תכונות נפש חיוביות, שהדגישו את צד התמימות שבצדקותו,
כלומר, הוא מלכתחילה היה איש שלא נפגם, ולא רק שבפועל הצדקות שלו היתה ללא פגם,

וזוהי מעלת התמימות, שמסגולתה לא לקבל פגם,
והיא מעלה חיובית, לא רק שלילת חסרון,

וגם אני לא דיברתי דוקא על "אינו חריף לרמות", אבל מסתבר שהכל זה סל אחד של תכונות נפש,
כי הטבע של השלם, התמים, גם משפיע על החשיבה שלו, ועל האופן שהוא רואה את העולם, ואיך הוא פותר בעיות וכו' וכו', ולכן הוא גם לא חריף לרמות, כי הראש שלו לא הולך בכיוון הזה, אבל זה לא מעיד חלילה על חוסר אינטליגנציה וכדו',

כך נראה לי,
 

הערשלה

משתמש ותיק
פותח הנושא
הערשלה אמר:
כיצד הצליח נח לעמוד כנגד כל העולם שעמד בצד אחד וזילזל בתוכחתו והוא מהעבר השני ממשיך להוכיחם על מעשיהם ולהזהירם על בוא המבול, הכיצד זה לא נשבר??
והרי האדם מושפע מהחברה שבה חי כדברי הרמב"ם, מנין הגיע לכוחות לעמוד מול כולם??

אכתוב את הבנתי בעניין ע"פ משל.

מעשה בבנין משרדים גבוה שבמעלית שבו עלו וירדו מאות אנשים מדי יום.
אחד מהעובדים בבנין נכנס באחד הימים למשרד איש התחזוקה של הבניין.
הוא רואה על שולחנו מכתב ממהנדס המעליות שבו נכתב: המעלית אסורה בשימוש כיוון שבכל רגע עלול להתרחש אסון!
אותו עובד מרגע זה כמובן לא השתמש במעלית.

כעת נתבונן במציאות שבבנין באותו רגע.
מאות אנשים עולים ויורדים, לעומתם אותו עובד שלא משתמש בה.

ננסה גם כאן לשאול את השאלה,
כיצד הוא מצליח להתנהג הפוך מכולם ששמתמשים כאילו אין כלל חשש והוא מהעבר השני?

כאן התשובה פשוטה: הוא יודע, מה שהם לא יודעים!
אם הם היו יודעים הם גם היו מתנהגים כמוהו.

זאת בעצם התשובה על נח וכן על אברהם אבינו העברי וצאצאיהם שהם ידעו מה שאחרים לא ידעו.
הכל מתחיל מהידיעה שיש לאדם ותגובותיו ממילא בהתאם.
 

חיצי גיבור

משתמש רגיל
הערשלה אמר:
מעניין אותי לשמוע את הרעיונות של הת"ח דכאן,
כיצד הצליח נח לעמוד כנגד כל העולם שעמד בצד אחד וזילזל בתוכחתו והוא מהעבר השני ממשיך להוכיחם על מעשיהם ולהזהירם על בוא המבול, הכיצד זה לא נשבר??
והרי האדם מושפע מהחברה שבה חי כדברי הרמב"ם, מנין הגיע לכוחות לעמוד מול כולם??
אכן נח לא היה סתם בן אדם, הוא היה יחיד בדורו, כפשוטו
 
 

לביא

משתמש ותיק
נתנאל_ב אמר:
הערשלה אמר:
כיצד הצליח נח לעמוד כנגד כל העולם שעמד בצד אחד וזילזל בתוכחתו והוא מהעבר השני ממשיך להוכיחם על מעשיהם ולהזהירם על בוא המבול, הכיצד זה לא נשבר??
והרי האדם מושפע מהחברה שבה חי כדברי הרמב"ם, מנין הגיע לכוחות לעמוד מול כולם??
אדרבה, רק אצל נח היו שדרשוהו לגנאי, אך אצל אברהם לא דרשו אותו לגנאי כלל. וכן אברהם נקרא אברהם העברי ואילו נח לא.
והביאור, שנח היה האנטי תזה לכולם, דהיינו הוא ראה את כולם עד כמה הם רשעים, וזה גרם לו להיות צדיק. כי הוא לא כמותם. זה היה זהותו, השלילה. לכן כשכל העולם היה נקי אחרי המבול, כבר אין לו מישהו להיות ההיפך ממנו, נהיה נח איש האדמה, ויתגל באהלה שכור. ולכן מובן, שנח הושפע גם הושפע מהחברה שמסביבו, רק להיפך, שראה את כל הרשעים והיה ההיפך מהם... (וגם אלו שדרשוהו לשבח, הסכימו על נקודה זו, אלא שיש גם נקודה טובה בזה שאפילו בכזה דור היה לו את כוח העמידה של ה"דווקא" מול כולם, ובאמת אין מחלוקת בין הדורשים לשבח או לגנאי, אלא מדובר על שני נושאים שונים ודו"ק).
ולא סתם נאמר על אלו שדרשוהו לגנאי שאם היה בדורו של אברהם דווקא לא היה נחשב לכלום, כי אברהם הכיר את בוראו לא מתוך שהיה לא כמו השאר, אלא שהיה מעבר אחר והיה עברי, דהיינו שהיה עובד ה' בלי שום קשר לאחרים, אלא הם בעבר אחד והוא בעבר אחר ואין שום שייכות ביניהם.
ממליץ לך בחום לראות מאמרו של מכתב מאליהו (אם אני לא טועה בח״א) בעניין אברהם אבינו שביארו כעין איך שביארת בנח דווקא באברהם.
 

נתנאל_ב

משתמש ותיק
לביא אמר:
ממליץ לך בחום לראות מאמרו של מכתב מאליהו (אם אני לא טועה בח״א) בעניין אברהם אבינו שביארו כעין איך שביארת בנח דווקא באברהם.
ראיתי היום את המכתב מאליהו ח"ב, עמ' 158 - 160 כמדומני (אינו תח"י, אינו בפרוייקט השו"ת, והודיעוני שגם אינו באוצה"ח, אלא ראיתי בביהמ"ד, ולכן אין לי אפשרות להעלות), ושם הביא מדרש תנחומא ישן שנח היה צדיק ממש כמו אברהם ולכן נאמר בו נח נח, כמו שנאמר אברהם אברהם ומשה משה, שלא תגיד שרק לעומת דורו היה צדיק. וזה לשון התנחומא (הרגיל)
מדרש תנחומא פרשת נח סימן ו
ד"א אלה תולדות נח נח, שתי פעמים למה, אמר הקדוש ברוך הוא בשביל לפייס לכל באי העולם שלא יהרהרו לומר שלא היה צדיק אלא בדורו, אמר הקדוש ברוך הוא שקול הוא לפני כאברהם. אמר ר' יהודה [הלוי] בר שלום נאמר שתי פעמים אברהם אברהם, וכן ביעקב, וכן במשה, וכן בשמואל, וכן נח נח, בשביל להשוות לצדיקים.
ושאל המכתב מאליהו הרי ברש"י (וכן במדרש תנחומא שם גופי') איתא בדורותיו שהיו דורשין אותו לגנאי.
ותירץ שיש שתי בחינות.
הבחינה הראשונה, האם האדם מילא את חובתו בעולמו. ובזה היו נח ואאע"ה שווים, ששניהם מילאו את חובתם בעולמם. שהיו אנשים שעשו מה שה' רוצה מהם בשלמות מצד מה שחייבים.
והבחינה השנייה, זה לעשות מעבר למה שחייבים ולקבל עוד כוחות ולנצלם ואז מקבלים עוד וחוזר חלילה, ללכת לגייר אנשים, לעשות אוהל שיש בו פתחים לכל רוח ועיי"ז להביא אנשים לברך את הקב"ה, לבקש על סדום ועמורה אולי יהיו שם צדיקים, לנסות לקרב את ישמעאל ולחנכו במצוות אפילו שהוא בן הגר, ולשלחו רק כי הוא אנוס על פי הדיבור. אך נח עשה רק את חיובו, אבל לא היה לו עניין להתפלל על בני דורו, לא ביקש עליהם מהקב"ה, וכו' וכו'.
והקשה א"כ אמאי היו דורשים אותו לגנאי הרי קיים את חיובו, וכי מי שלא עושה יותר ממה שחייב נדרש לגנאי? ותירץ שאכן כך הוא, שהצדיק שלא עושה יותר מחיובו כדי לקבל כוחות חדשים ולנצלם, גנאי הוא.
וממילא, מה שהתבאר לחלק בין נח ואברהם, זה בבחינה השנייה, והדברים משלימים את דברינו.
ויעוי' גם רש"י שאצל אאע"ה נאמר אשר התהלכתי לפניו שלא היה צריך סעד לתומכו, ואילו נח את האלוקים התהלך נח, שהיה צריך סעד לתומכו, והתמיכה הייתה מה שהוא כנגד כולם וההיפך מכולם, ולכן אחרי שכבר כולם נמחו והעולם היה נקי, נעשה חולין והפך להיות איש האדמה.
 

לביא

משתמש ותיק
נתנאל_ב אמר:
לביא אמר:
ממליץ לך בחום לראות מאמרו של מכתב מאליהו (אם אני לא טועה בח״א) בעניין אברהם אבינו שביארו כעין איך שביארת בנח דווקא באברהם.
ראיתי היום את המכתב מאליהו ח"ב, עמ' 158 - 160 כמדומני (אינו תח"י, אינו בפרוייקט השו"ת, והודיעוני שגם אינו באוצה"ח, אלא ראיתי בביהמ"ד, ולכן אין לי אפשרות להעלות), ושם הביא מדרש תנחומא ישן שנח היה צדיק ממש כמו אברהם ולכן נאמר בו נח נח, כמו שנאמר אברהם אברהם ומשה משה, שלא תגיד שרק לעומת דורו היה צדיק. וזה לשון התנחומא (הרגיל)
מדרש תנחומא פרשת נח סימן ו
ד"א אלה תולדות נח נח, שתי פעמים למה, אמר הקדוש ברוך הוא בשביל לפייס לכל באי העולם שלא יהרהרו לומר שלא היה צדיק אלא בדורו, אמר הקדוש ברוך הוא שקול הוא לפני כאברהם. אמר ר' יהודה [הלוי] בר שלום נאמר שתי פעמים אברהם אברהם, וכן ביעקב, וכן במשה, וכן בשמואל, וכן נח נח, בשביל להשוות לצדיקים.
ושאל המכתב מאליהו הרי ברש"י (וכן במדרש תנחומא שם גופי') איתא בדורותיו שהיו דורשין אותו לגנאי.
ותירץ שיש שתי בחינות.
הבחינה הראשונה, האם האדם מילא את חובתו בעולמו. ובזה היו נח ואאע"ה שווים, ששניהם מילאו את חובתם בעולמם. שהיו אנשים שעשו מה שה' רוצה מהם בשלמות מצד מה שחייבים.
והבחינה השנייה, זה לעשות מעבר למה שחייבים ולקבל עוד כוחות ולנצלם ואז מקבלים עוד וחוזר חלילה, ללכת לגייר אנשים, לעשות אוהל שיש בו פתחים לכל רוח ועיי"ז להביא אנשים לברך את הקב"ה, לבקש על סדום ועמורה אולי יהיו שם צדיקים, לנסות לקרב את ישמעאל ולחנכו במצוות אפילו שהוא בן הגר, ולשלחו רק כי הוא אנוס על פי הדיבור. אך נח עשה רק את חיובו, אבל לא היה לו עניין להתפלל על בני דורו, לא ביקש עליהם מהקב"ה, וכו' וכו'.
והקשה א"כ אמאי היו דורשים אותו לגנאי הרי קיים את חיובו, וכי מי שלא עושה יותר ממה שחייב נדרש לגנאי? ותירץ שאכן כך הוא, שהצדיק שלא עושה יותר מחיובו כדי לקבל כוחות חדשים ולנצלם, גנאי הוא.
וממילא, מה שהתבאר לחלק בין נח ואברהם, זה בבחינה השנייה, והדברים משלימים את דברינו.
ויעוי' גם רש"י שאצל אאע"ה נאמר אשר התהלכתי לפניו שלא היה צריך סעד לתומכו, ואילו נח את האלוקים התהלך נח, שהיה צריך סעד לתומכו, והתמיכה הייתה מה שהוא כנגד כולם וההיפך מכולם, ולכן אחרי שכבר כולם נמחו והעולם היה נקי, נעשה חולין והפך להיות איש האדמה.
דיברתי למעשה על מאמר אחר של הרב אליהו דסלר, אבל אה״נ גם זה עונה.
ניסיתי למצוא את המאמר שאני זוכר, אך אינני מוצאו, למדתי אותו לפני שנים רבות (עוד כשהייתי בחור ישיבה), אך אני זוכר אותו היטב כך שאנסה לכתוב פחות או יותר מה הוא כותב שם.
הוא מסביר את מאמר חז״ל ״אברהם העברי״ שכולם מעבר אחד והוא מעבר השני, ומסביר ב׳ דרגות -
א. זה שכשנמצא בסביבה לא טובה מושפע לרעה, ולכן מתרחק ממנה או לחלופין הולך לסביבה של יראי ה׳.
ב. זה שלמרות שנמצא בסביבה של רשעים, בכ״ז מתחזק לטובה, ואדרבה בראות הרשעים מחזק את עצמו דווקא בגלל שהוא בסביבתם ולא להפך.
ומסביר במדרש חז״ל הנ״ל שאברהם אאע״ה היה בדרגה ה-ב, שאע״פ שכולם היו רשעים הוא היה צדיק דווקא בתוכם.

ועד״א אומר כי הסיבה שאני זוכר את המאמר הזה כל כך טוב כיוון שדרשתי זאת בוורט של אחד מחבריי הטובים. סגולה לזיכרון בענייני מוסר ואגדה הוא ליצור שיעור מכל דבר מוסר או אגדה שאתה אומר, ואפילו אם אתה לא דורש אותו בפועל עצם העיסוק והכתיבה בדבר גורם לך לזוכרו היטב אפילו שנים רבות אח״כ.
(דומייני שאמרתי את המכתב מאליהו הנ״ל לפני 5 שנים)

(ואגב יש בידי כל הסט של מכתב מאליהו, אך בביתי אין את כל הספרים שנמצאים בבית הוריי, ולכן יש לי פה רק ח״א)
 

הערשלה

משתמש ותיק
פותח הנושא
נתנאל_ב אמר:
ושאל המכתב מאליהו הרי ברש"י (וכן במדרש תנחומא שם גופי') איתא בדורותיו שהיו דורשין אותו לגנאי.
ותירץ שיש שתי בחינות.
הבחינה הראשונה, האם האדם מילא את חובתו בעולמו. ובזה היו נח ואאע"ה שווים, ששניהם מילאו את חובתם בעולמם. שהיו אנשים שעשו מה שה' רוצה מהם בשלמות מצד מה שחייבים.
והבחינה השנייה, זה לעשות מעבר למה שחייבים ולקבל עוד כוחות ולנצלם ואז מקבלים עוד וחוזר חלילה, ללכת לגייר אנשים, לעשות אוהל שיש בו פתחים לכל רוח ועיי"ז להביא אנשים לברך את הקב"ה, לבקש על סדום ועמורה אולי יהיו שם צדיקים, לנסות לקרב את ישמעאל ולחנכו במצוות אפילו שהוא בן הגר, ולשלחו רק כי הוא אנוס על פי הדיבור. אך נח עשה רק את חיובו, אבל לא היה לו עניין להתפלל על בני דורו, לא ביקש עליהם מהקב"ה, וכו' וכו'.
והקשה א"כ אמאי היו דורשים אותו לגנאי הרי קיים את חיובו, וכי מי שלא עושה יותר ממה שחייב נדרש לגנאי? ותירץ שאכן כך הוא, שהצדיק שלא עושה יותר מחיובו כדי לקבל כוחות חדשים ולנצלם, גנאי הוא.
וממילא, מה שהתבאר לחלק בין נח ואברהם, זה בבחינה השנייה, והדברים משלימים את דברינו.
שמעתי פעם הסבר שמחלק בין דרך עבודת ה' של נח מול דרכו של אברהם.
שאצל נח היחס היה של עבד כלפי אדונו ואילו אצל אברהם זה היה יחס של איש ואישה.

אברהם חידש בעולם את המושג שהקב"ה מנהיג את העולם באופן שהוא צריך מאיתנו ולא רק אנחנו צריכים ממנו, בבחינת איש אשה הצריכים זל"ז.
לעומתו נח עבד את ה' באופן של עבד לאדונו ועשה בדיוק מה שנצרך.

כך מסבירים את ההבדל בין נח שלא התפלל למנוע את המבול, שכך הרי גזר ה' ומה לו להתערב.
לעומת אברהם שהבין שה' מחכה וצריך לתפילת הצדיק כדי שיבטל את הגזירה, בחיננת ישראל מפרנסים לאביהם שבשמים, לכן התפלל על אנשי סדום.
לכן אצל נח כתוב שהיה מקטני אמונה, קטן בבחינת מקבל שאינו משפיע. אברהם מידתו מידת חסד בחנת משפיע, כמש"כ "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה".

הסבר זה מתאים מאוד להסבר המיוחד הנאמר כאן בשם הרב דסלר בהבדל בין נח לאברהם.
 

מרן המשגיח

משתמש רגיל
הערשלה אמר:
יהודה יעקבזון אמר:
ברש"י: נח הי' צריך סעד לתומכו.
כשיש תמיכה מבורא עולם בכבודו ובעצמו, אפשר לעמוד מול כולם. [בפרט כשהוא יודע מה מצפה להם ולו...]

גם אברהם העברי, מכונה ע"ש שכל העולם הי' בעבר השני, והוא מעברם.
אך עליו אומר רש"י שהי' מתחזק ומהלך בצדקו "מאליו".
מעניין מתי הגיע התמיכה מבורא העולם?

הרי נח היה צדיק עוד לפני שנגזרה גזירת המבול, עוד בזמן שכולם גזלו וחמסו ועברו על שאר איסורים, הוא היה אחרת מהם.
א"כ מסתבר שהתמיכה רק אחרי שהתנהג אחרת מכולם, ממילא שוב מתעוררת השאלה איך באמת היה מסוגל להתנהג ההיפך מכולם??
אולי זה בא בהדרגה.
בתחילה היה שונה מהם מעט וע"ז קיבל תמיכה, שינה עוד מעט ושוב קיבל תמיכה, כך הלאה והלאה.
 
 

אאיד אתמים

משתמש רגיל
כבר כתבו כאן דברי אמת, נח איש צדיק תמים... בתמימות אפשר להיות חזק נגד כל העולם.
ויש כאן בפורום שדרשוהו כביכול לגנאי כאילו היה תמים ולא חריף, ולא מבין, ויש כאן שפירשו להפך כי תמים אין פירושו אינו חריף אלא פירושו מושלם ללא פגם.
ואני מציע כי תמימות אין פירושה אי הבנת החריפות, אלא אדם יכול להיות חריף מאד ועם כל זאת תמים, היינו שמאמין בהקב"ה בתמימות בלי שום חשבונות, ואפילו שמבין את כל החשבונות והמניפולציות, אעפ"כ הולך עם ה' בתמימות, בלי שום שאלות. וכאשר אדם יודע שזו הדרך לעבוד את ה', איזה מניפולציות אפשר הפעיל עליו?! הרי כל השאלות שתשאל הם כמאן דליתא מכיון שעל ה' אין שום שאלות, כי עובדים אותו ומאמינים בו בתמימות כי הוא מקור וכל הטוב.
 
חלק עליון תַחתִית