ובכן אמר:
בת עין אמר:
לכאורה כך הוא דרך סיפור הדברים,
מעשה היה וראו שרי פרעה את שרה אמנו,
מיד לקחוה והכניסוה לחופה אל פרעה,
וכאשר בא פרעה לקרוב אליה חלילה בחדר משכבו - מיד נתנגע בנגעים גדולים.
דחוק בעיני.
זה לשון תורתנו הקדושה:
- וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה
- וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה
- וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה:
- וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים:
- וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם:
כבר לימדונו בעלי חכמת הדקדוק והתחביר, שבתורה מצויים פעמים רבות 'סוגריים', לפעמים במקומות מפתיעים ביותר, וכיון שלא היה מקובל בעבר לציין את הסוגריים נשתכח הדבר ופסוקים רבים נעלמו מאיתנו פירושם, עד שבא המפרש ומצאם.
לדוגמא קטנה:
'יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן,
והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה'
איך מתקשר 'והוא נער' ל'את בני זלפה'? אונקלוס פירש שם תיבת 'נער' מלשון 'מתגדל' עם בני בלהה וזלפה, ועדיין אין הלשון מיושב,
עד שבא הרשב"ם ופירש שכך הצעת הפסוק, 'יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה
את רחיו בצאן,
את בני בלהה ואת בני זלפה', (כלומר 'את בני בלהה ואת בני זלפה' הוא פירוש ל'את אחיו', ומפרש מי הם אחיו אלו),
ומה תעשה עם 'והוא נער' העומד באמצע המשפט? תסגירהו בסוגריים! 'היה רועה את אחיו בצאן (והוא נער) את בני בלהה ואת בני זלפה'. כך הם דברי הרשב"ם עיין שם.
ואין זו רק דוגמא בודדת ונדירה, אלא מצאתי כמו כן עשרות פעמים בתורה, יש שעמדו עליהם המפרשים ויש שמצאתי בעצמי,
ועתה גם כאן כל הפסוק על המתנות שניתנו לאברהם יש להסגירו בסוגריים, והפסוק 'וינגע' הוא המשך ישיר ל'ותוקח האשה בית פרעה'.