יושב אוהלים
משתמש ותיק
בתחילת פרשת וירא (יח,א) מביא רש"י כְּחֹם הַיּוֹם – הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ, שֶׁלֹּא לְהַטְרִיחוֹ בְּאוֹרְחִים. וּלְפִי שֶׁרָאָהוּ מִצְטַעֵר שֶׁלֹּא הָיוּ אוֹרְחִים בָּאִים, הֵבִיא הַמַּלְאָכִים עָלָיו בִּדְמוּת אֲנָשִׁים (בבא מציעא פ"ו ע"ב): עכ"ל.
שמעתי (מהג"ר אליהו דיסקין שליט"א) קושיא בשם הג"ר שלמה היימן זצ"ל שלמה הצטער אברהם אבינו שלא באו אליו אורחים, הרי התינח אם מישהו אינו יכול להשיג אתרוג בחג הסוכות או מצה לליל פסח, הרי היום סוכות וחג הסוכות מחייב נטילת ד' מינים וחסר לו אתרוג, או שהיום חג הפסח וחג הפסח מחייב שיאכל מצה, וחסר לו מצה, וא"כ מובן שאף שאונס רחמנא פטריה הוא מצטער על שלא יכול לקיים את המצוה, אמנם אם אין היום סוכות או פסח, וכי אפשר להצטער שהיום אינו סוכות ואני לא יכול לקיים את המצוה, או אם אין למישהו חמור האם יש מקום להצטער שאיננו יכול לקיים מצוות פדיון פטר חמור, או האם מי שאין לו שדה וכרם האם יש בו מקום להצטער שאינו מקיים מצוות לקט שכחה ופאה ופרט ועוללות? הרי באלו אין פטורו משום אונס, אלא שאצלו לא שייך מצוה זו בכלל. (נ.ב. אין הנידון כאן אם יש מעלה לחפש אופנים להתחייב במצוות, אלא אם יש מקום להצטער כאשר אינו במצב המחייב את המצוה), וא"כ לכאורה ה"נ במצוות הכנסת אורחים המצוה הוא שאם יש אורחים יכניסם, אבל אם אין אורחים אז "אין היום סוכות" ו"אין לו שדה וכרם" ולמה יצטער על שאינו מקיים מצוות הכנסת אורחים.
[והגרש"ה תי' דאיה"נ אברהם אבינו לא הצטער מחמת חסרון המצוה, אלא הצער שלו היה משום "אהבת חסד", וזה לא שייך במצוות אחרות, אלא רק (בתורה ו) בגמילות חסדים].
עקב דברים אלו רציתי לברר מהו הקובע אם המצוה שייך רק כשהחפץ שעושים בו את המצוה קיים, ואם אין לו את החפץ אינו בכלל המצוה כלל, ולא מתחיל החיוב עד שחפץ זה נמצא אצלו, או שהחיוב קיים, ואם חסר לו החפץ לעשות בו את המצוה הוא פטור רק משום אונס, אבל אינו מופקע מהמצוה לגמרי.
והנה במצוות שהזמן גרמא לכאורה פשוט שהזמן הוא המחייב, וכל שהגיע אותו זמן בא החיוב, ואם אינו יכול לקיימו בזמנו אין כאן אלא פטור אונס, אבל בשאר מצוות עדיין יש לעיין מהו הקובע לחילוק זה.
שמעתי (מהג"ר אליהו דיסקין שליט"א) קושיא בשם הג"ר שלמה היימן זצ"ל שלמה הצטער אברהם אבינו שלא באו אליו אורחים, הרי התינח אם מישהו אינו יכול להשיג אתרוג בחג הסוכות או מצה לליל פסח, הרי היום סוכות וחג הסוכות מחייב נטילת ד' מינים וחסר לו אתרוג, או שהיום חג הפסח וחג הפסח מחייב שיאכל מצה, וחסר לו מצה, וא"כ מובן שאף שאונס רחמנא פטריה הוא מצטער על שלא יכול לקיים את המצוה, אמנם אם אין היום סוכות או פסח, וכי אפשר להצטער שהיום אינו סוכות ואני לא יכול לקיים את המצוה, או אם אין למישהו חמור האם יש מקום להצטער שאיננו יכול לקיים מצוות פדיון פטר חמור, או האם מי שאין לו שדה וכרם האם יש בו מקום להצטער שאינו מקיים מצוות לקט שכחה ופאה ופרט ועוללות? הרי באלו אין פטורו משום אונס, אלא שאצלו לא שייך מצוה זו בכלל. (נ.ב. אין הנידון כאן אם יש מעלה לחפש אופנים להתחייב במצוות, אלא אם יש מקום להצטער כאשר אינו במצב המחייב את המצוה), וא"כ לכאורה ה"נ במצוות הכנסת אורחים המצוה הוא שאם יש אורחים יכניסם, אבל אם אין אורחים אז "אין היום סוכות" ו"אין לו שדה וכרם" ולמה יצטער על שאינו מקיים מצוות הכנסת אורחים.
[והגרש"ה תי' דאיה"נ אברהם אבינו לא הצטער מחמת חסרון המצוה, אלא הצער שלו היה משום "אהבת חסד", וזה לא שייך במצוות אחרות, אלא רק (בתורה ו) בגמילות חסדים].
עקב דברים אלו רציתי לברר מהו הקובע אם המצוה שייך רק כשהחפץ שעושים בו את המצוה קיים, ואם אין לו את החפץ אינו בכלל המצוה כלל, ולא מתחיל החיוב עד שחפץ זה נמצא אצלו, או שהחיוב קיים, ואם חסר לו החפץ לעשות בו את המצוה הוא פטור רק משום אונס, אבל אינו מופקע מהמצוה לגמרי.
והנה במצוות שהזמן גרמא לכאורה פשוט שהזמן הוא המחייב, וכל שהגיע אותו זמן בא החיוב, ואם אינו יכול לקיימו בזמנו אין כאן אלא פטור אונס, אבל בשאר מצוות עדיין יש לעיין מהו הקובע לחילוק זה.