למה הצטער אברהם שלא באו אליו אורחים? ובאיזה מצוות כאשר חסר לו חפץ המצוה פטור רק משום אונס, ובאיזה אין כאן מצוה כלל.

יושב אוהלים

משתמש ותיק
בתחילת פרשת וירא (יח,א) מביא רש"י כְּחֹם הַיּוֹם – הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ, שֶׁלֹּא לְהַטְרִיחוֹ בְּאוֹרְחִים. וּלְפִי שֶׁרָאָהוּ מִצְטַעֵר שֶׁלֹּא הָיוּ אוֹרְחִים בָּאִים, הֵבִיא הַמַּלְאָכִים עָלָיו בִּדְמוּת אֲנָשִׁים (בבא מציעא פ"ו ע"ב): עכ"ל.
שמעתי (מהג"ר אליהו דיסקין שליט"א) קושיא בשם הג"ר שלמה היימן זצ"ל שלמה הצטער אברהם אבינו שלא באו אליו אורחים, הרי התינח אם מישהו אינו יכול להשיג אתרוג בחג הסוכות או מצה לליל פסח, הרי היום סוכות וחג הסוכות מחייב נטילת ד' מינים וחסר לו אתרוג, או שהיום חג הפסח וחג הפסח מחייב שיאכל מצה, וחסר לו מצה, וא"כ מובן שאף שאונס רחמנא פטריה הוא מצטער על שלא יכול לקיים את המצוה, אמנם אם אין היום סוכות או פסח, וכי אפשר להצטער שהיום אינו סוכות ואני לא יכול לקיים את המצוה, או אם אין למישהו חמור האם יש מקום להצטער שאיננו יכול לקיים מצוות פדיון פטר חמור, או האם מי שאין לו שדה וכרם האם יש בו מקום להצטער שאינו מקיים מצוות לקט שכחה ופאה ופרט ועוללות? הרי באלו אין פטורו משום אונס, אלא שאצלו לא שייך מצוה זו בכלל. (נ.ב. אין הנידון כאן אם יש מעלה לחפש אופנים להתחייב במצוות, אלא אם יש מקום להצטער כאשר אינו במצב המחייב את המצוה), וא"כ לכאורה ה"נ במצוות הכנסת אורחים המצוה הוא שאם יש אורחים יכניסם, אבל אם אין אורחים אז "אין היום סוכות" ו"אין לו שדה וכרם" ולמה יצטער על שאינו מקיים מצוות הכנסת אורחים.
[והגרש"ה תי' דאיה"נ אברהם אבינו לא הצטער מחמת חסרון המצוה, אלא הצער שלו היה משום "אהבת חסד", וזה לא שייך במצוות אחרות, אלא רק (בתורה ו) בגמילות חסדים].

עקב דברים אלו רציתי לברר מהו הקובע אם המצוה שייך רק כשהחפץ שעושים בו את המצוה קיים,  ואם אין לו את החפץ אינו בכלל המצוה כלל, ולא מתחיל החיוב עד שחפץ זה נמצא אצלו, או שהחיוב קיים, ואם חסר לו החפץ לעשות בו את המצוה הוא פטור רק משום אונס, אבל אינו מופקע מהמצוה לגמרי.
והנה במצוות שהזמן גרמא לכאורה פשוט שהזמן הוא המחייב, וכל שהגיע אותו זמן בא החיוב, ואם אינו יכול לקיימו בזמנו אין כאן אלא פטור אונס, אבל בשאר מצוות עדיין יש לעיין מהו הקובע לחילוק זה.
 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
שמעתי קושיא משם הג"ר שלמה היימן זצ"ל.
קושיא כיוצא בה ראה: https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=194&t=24689&p=399123&hilit=%D7%A7%D7%99%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%91%D7%95%D7%99%D7%9D#p399123
ויש לדון אם ישובו של הרב היימן מיישבת גם את התמיהה דשם.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
משה נפתלי אמר:
יושב אוהלים אמר:
שמעתי קושיא משם הג"ר שלמה היימן זצ"ל.
קושיא כיוצא בה ראה: https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=194&t=24689&p=399123&hilit=%D7%A7%D7%99%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%91%D7%95%D7%99%D7%9D#p399123
ויש לדון אם ישובו של הרב היימן מיישבת גם את התמיהה דשם.
 

ככל שרואים מאברהם אבינו שיש מקום להצטער על חסרון מצב שיוכל לעשות חסד, גם אם זה אינו דומה לשאר מצוות, עדיין ישאר התמיהה על אותו חסיגד לכאורה.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
פאר מקדושים אמר:
החילוק הוא פשוט, מצווה חיובית כגון תפילין ומצווה קיומית, כגון ציצית.
במצוה קיומית יש יותר מקום להצטער מבמצוה חיובית?
 

פאר מקדושים

משתמש רגיל
יושב אוהלים אמר:
פאר מקדושים אמר:
החילוק הוא פשוט, מצווה חיובית כגון תפילין ומצווה קיומית, כגון ציצית.

במצוה קיומית יש יותר מקום להצטער, מעל מצוה חיובית
יושב אוהלים אמר:
עקב דברים אלו רציתי לברר מהו הקובע אם המצוה שייך רק כשהחפץ שעושים בו את המצוה קיים,  ואם אין לו את החפץ אינו בכלל המצוה כלל, ולא מתחיל החיוב עד שחפץ זה נמצא אצלו, או שהחיוב קיים, ואם חסר לו החפץ לעשות בו את המצוה הוא פטור רק משום אונס, אבל אינו מופקע מהמצוה לגמרי.
כתבתי בהקשר לסיפא של דבריו
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
פאר מקדושים אמר:
יושב אוהלים אמר:
פאר מקדושים אמר:
החילוק הוא פשוט, מצווה חיובית כגון תפילין ומצווה קיומית, כגון ציצית.

במצוה קיומית יש יותר מקום להצטער, מעל מצוה חיובית
יושב אוהלים אמר:
עקב דברים אלו רציתי לברר מהו הקובע אם המצוה שייך רק כשהחפץ שעושים בו את המצוה קיים,  ואם אין לו את החפץ אינו בכלל המצוה כלל, ולא מתחיל החיוב עד שחפץ זה נמצא אצלו, או שהחיוב קיים, ואם חסר לו החפץ לעשות בו את המצוה הוא פטור רק משום אונס, אבל אינו מופקע מהמצוה לגמרי.
כתבתי בהקשר לסיפא של דבריו
במצוה קיומית, כשאינו לובש בגד בת ד' כנפות, אין מקום לקיים את המצוה בכלל, וכשכן לובש הוא חייב במצוה.
וכמו"כ כשלא קיים המציאות שמחייב את המצוה, אז גם במצוה חיובית אין בזה מצוה כלל.
וא"כ מה ההבדל בין מי שאין לו בגד בת ד' כנפות, , לבין מי שאין לו תפילין.

נראה יותר לומר שהחילוק הוא אם החיוק קשור לחפץ או שהמצוה קשור לגברא.
בציצית המצוה קשור לבגד שיש בו ד' כנפות, ולכן כשאין לו בגד כזה אין כאן תחילת מצוה כלל. (ומ"ש ציצית חובת גברא, ולא חובת מנה, זה נידון אחר, למרות שזה נשמע אותו ענין)
ובתפילין המצוה לא קשור לתפילין, אלא שעל האדם להניח תפילין. ולכן כשאין לו תפילין הפטור הוא רק מחמת אונס כי האדם קיים.

ולכאורה מצות הכנסת אורחים כשאין אורחים הוא הרבה יותר דומה למצות ציצית מלמצות תפילין.
 

זיקה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
בתחילת פרשת וירא (יח,א) מביא רש"י כְּחֹם הַיּוֹם – הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ, שֶׁלֹּא לְהַטְרִיחוֹ בְּאוֹרְחִים. וּלְפִי שֶׁרָאָהוּ מִצְטַעֵר שֶׁלֹּא הָיוּ אוֹרְחִים בָּאִים, הֵבִיא הַמַּלְאָכִים עָלָיו בִּדְמוּת אֲנָשִׁים (בבא מציעא פ"ו ע"ב): עכ"ל.
שמעתי (מהג"ר אליהו דיסקין שליט"א) קושיא בשם הג"ר שלמה היימן זצ"ל שלמה הצטער אברהם אבינו שלא באו אליו אורחים, הרי התינח אם מישהו אינו יכול להשיג אתרוג בחג הסוכות או מצה לליל פסח, הרי היום סוכות וחג הסוכות מחייב נטילת ד' מינים וחסר לו אתרוג, או שהיום חג הפסח וחג הפסח מחייב שיאכל מצה, וחסר לו מצה, וא"כ מובן שאף שאונס רחמנא פטריה הוא מצטער על שלא יכול לקיים את המצוה, אמנם אם אין היום סוכות או פסח, וכי אפשר להצטער שהיום אינו סוכות ואני לא יכול לקיים את המצוה, או אם אין למישהו חמור האם יש מקום להצטער שאיננו יכול לקיים מצוות פדיון פטר חמור, או האם מי שאין לו שדה וכרם האם יש בו מקום להצטער שאינו מקיים מצוות לקט שכחה ופאה ופרט ועוללות? הרי באלו אין פטורו משום אונס, אלא שאצלו לא שייך מצוה זו בכלל. (נ.ב. אין הנידון כאן אם יש מעלה לחפש אופנים להתחייב במצוות, אלא אם יש מקום להצטער כאשר אינו במצב המחייב את המצוה), וא"כ לכאורה ה"נ במצוות הכנסת אורחים המצוה הוא שאם יש אורחים יכניסם, אבל אם אין אורחים אז "אין היום סוכות" ו"אין לו שדה וכרם" ולמה יצטער על שאינו מקיים מצוות הכנסת אורחים.
[והגרש"ה תי' דאיה"נ אברהם אבינו לא הצטער מחמת חסרון המצוה, אלא הצער שלו היה משום "אהבת חסד", וזה לא שייך במצוות אחרות, אלא רק (בתורה ו) בגמילות חסדים].

עקב דברים אלו רציתי לברר מהו הקובע אם המצוה שייך רק כשהחפץ שעושים בו את המצוה קיים,  ואם אין לו את החפץ אינו בכלל המצוה כלל, ולא מתחיל החיוב עד שחפץ זה נמצא אצלו, או שהחיוב קיים, ואם חסר לו החפץ לעשות בו את המצוה הוא פטור רק משום אונס, אבל אינו מופקע מהמצוה לגמרי.
והנה במצוות שהזמן גרמא לכאורה פשוט שהזמן הוא המחייב, וכל שהגיע אותו זמן בא החיוב, ואם אינו יכול לקיימו בזמנו אין כאן אלא פטור אונס, אבל בשאר מצוות עדיין יש לעיין מהו הקובע לחילוק זה.
יש בנותן טעם להביא את הדברים כדלהלן ולכאו' הקו' לא תעמוד על אברהם 
אולי שאלה באופן כללי
מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ז
יהיו עניים בני ביתך ולא בני ביתך ממש אלא שיהיו עניים משיחין מה שאוכלים ושותים בתוך ביתך כדרך שהיו עניים משיחין מה שאוכלין ושותין בתוך ביתו של איוב וכשנפגשו זה בזה אמר אחד לחבירו מאין אתה בא מתוך ביתו של איוב ולאן אתה הולך לביתו של איוב. וכשבא עליו ההוא פורענות גדול אמר לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם לא הייתי מאכיל רעבים ומשקה צמאים שנאמר ואוכל פתי לבדי ולא אכל יתום ממנה (איוב ל"א י"ז) ולא הייתי מלביש ערומים שנאמר ומגז כבשי יתחמם (שם שם כ'). אעפ"כ א"ל הקדוש ברוך הוא לאיוב איוב עדיין לא הגעת לחצי שיעור של אברהם. אתה יושב ושוהה בתוך ביתך ואורחין נכנסים אצלך את שדרכו לאכול פת חטים האכלתו פת חטים את שדרכו לאכול בשר האכלתו בשר את שדרכו לשתות יין השקיתו יין. אבל אברהם לא עשה כן אלא יוצא ומהדר בעולם וכשימצא אורחין מכניסן בתוך ביתו את שאין דרכו לאכול פת חטין האכילהו פת חטין את שאין דרכו לאכול בשר האכילהו בשר ואת שאין דרכו לשתות יין השקהו יין. ולא עוד אלא עמד ובנה פלטרין גדולים על הדרכים והניח [שם] מאכל ומשקה וכל הבא ונכנס אכל ושתה וברך לשמים לפיכך נעשית לו נחת רוח. וכל שהפה שואל מצוי בתוך ביתו של אברהם שנאמר ויטע אשל בבאר שבע (בראשית כ"א ל"ג): 
בקצרה: איוב שאל את הקב"ה אחרי הפורענות הרי אני עשיתי הרבה חסד, וענה לו הקב"ה שהוא עדיין לא הגיע לחצי מאברהם אבינו.
ומונה ב' חילוקים מה בין איוב לאברהם, איוב נותר בבית, אברהם תר בעולם לחפש, אצל איוב כל אחד חסרונו הושלם כפי מה שחסר ולא יותר אבל אברהם נתן לכל אחד שפע שלא היה רגיל בכך ולא היה חסר כלל

אך עדיין תמוה נכון איוב אינו בהשגות של אברהם אולם מדוע אינו נחשב אף לחצי ממעשי אברהם

אלא יש חסד ויש...

איוב היה בעל חסד גדול לאין ערוך, אך חסדו היה להשלים לשני את החסר, הוא ריחם על מי שאין לו אך מידת אברהם היא מידת ההטבה להיטיב לשני ללא גבול ומידה ולא כי חסר לו אלא שיהיה לו טוב שיהיה לו יותר ובקיצור שיהיה לו הכל, וזה לא המידה של איוב רק ביתר עוז, היא מידה שונה, זו היא דבקות במידותיו של הקב"ה להיות במהותו טוב, ולכן גם יצא לחפש לתת כי פשוט הטוב שלו גלש החוצה הוא חיפש להתעלות בחסד ולא רק לתת כי הוא מרחם על השני וקשה לו שהוא מסכן כמו איוב הן אמנם זה גדלות אך לא בדרגת אלוקי אברהם.

ולהנ"ל
אברהם הצטער כי חיפש להדבק בקוה"ה ולהיות טוב ולזה לא יעזור פטורים הוא רוצה להתקדם במידותיו, משא"כ שאר מצוות 
 
חלק עליון תַחתִית