יושב אוהלים
משתמש ותיק
מצאתי את הקטע דלהלן בבאר הפרשה של הרב אלימלך בידרמן שליט"א בפרשת וירא:
ולא זכיתי להבין דבריו, שהרי אמרו (סוכה נב ע"א) כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו, ואף שיש בזה כמה וכמה פירושים, מ"מ לכאורה נראה מזה שכל אדם נסיונו הוא לפי מדריגתו, ופשטות הדברים הוא שכיון שאם יתנסה האדם הגדול בנסיונו של הקטן זה לא יהיה לו לניסיון כלל, אבל לפי הנ"ל משמע לכאורה שגם מי שבמדריגה גדולה מ"מ כשבא הקב"ה לנסותו הוא כאילו מוריד ממנו את כל היכולת לעבוד על פי מדריגתו הגבוה והוא נשאר כעת כמו הבן הפשוט והוא מתנסה לעמוד בניסיון אף ללא כל כוחות הגדלות שלו.
ועוד קשה לי, הרי האדם שעמל ויגע כדי להגיע למדריגתו הגבוה, למה מגיע לו שבעת ניסיון לא יוכל ליהנות מפרי עמלו שעמל, וינצל אותם לעמוד בניסיון?
אשמח מאוד אם מי מהת"ח כאן יוכל להבהיר לי את הדברים.
[נ.ב. יתכן מאוד שדלות בינתי בכגון אלה מקורו בזה שאני לא מעדת החסידים, ואינני רגיל בסוג דברים ויסודות כהנ"ל, ואני מקווה שזה לא יהיה סיבה שלא יהא אפשר להסביר לי את הדברים]
ולא זכיתי להבין דבריו, שהרי אמרו (סוכה נב ע"א) כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו, ואף שיש בזה כמה וכמה פירושים, מ"מ לכאורה נראה מזה שכל אדם נסיונו הוא לפי מדריגתו, ופשטות הדברים הוא שכיון שאם יתנסה האדם הגדול בנסיונו של הקטן זה לא יהיה לו לניסיון כלל, אבל לפי הנ"ל משמע לכאורה שגם מי שבמדריגה גדולה מ"מ כשבא הקב"ה לנסותו הוא כאילו מוריד ממנו את כל היכולת לעבוד על פי מדריגתו הגבוה והוא נשאר כעת כמו הבן הפשוט והוא מתנסה לעמוד בניסיון אף ללא כל כוחות הגדלות שלו.
ועוד קשה לי, הרי האדם שעמל ויגע כדי להגיע למדריגתו הגבוה, למה מגיע לו שבעת ניסיון לא יוכל ליהנות מפרי עמלו שעמל, וינצל אותם לעמוד בניסיון?
אשמח מאוד אם מי מהת"ח כאן יוכל להבהיר לי את הדברים.
[נ.ב. יתכן מאוד שדלות בינתי בכגון אלה מקורו בזה שאני לא מעדת החסידים, ואינני רגיל בסוג דברים ויסודות כהנ"ל, ואני מקווה שזה לא יהיה סיבה שלא יהא אפשר להסביר לי את הדברים]