מה ה׳ זכר ללוט

לביא

משתמש ותיק
הנה גבי זכירת ה׳ את לוט באברהם כתב רש״י:
וַיִּזְכּוֹר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם – מַהוּ זְכִירָתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם עַל לוֹט? נִזְכַּר שֶׁהָיָה לוֹט יוֹדֵעַ שֶׁשָּׂרָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, וְשָׁמַע שֶׁאָמַר אַבְרָהָם בְּמִצְרַיִם עַל שָׂרָה "אֲחוֹתִי הִיא" (לעיל יב,יט), וְלֹא גִלָּה הַדָּבָר שֶׁהָיָה חָס עָלָיו. לְפִיכָךְ חָס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלָיו (בראשית רבה נא,ו):
והשפת״ח מקשים בשם הרא״ם למה לא זכר לו שדבק באברהם והלך עמו מחרן. וכך גם פרש הרמב״ן שזו הייתה מהות הזכירה. ותרצו מה שתרצו.

ואני הקטן לא זכיתי להבין למה הוה קשיא ליה להרא״ם ארש״י, דרש״י כתב ז״ל ולא גלה הדבר שהיה חס עליו לפיכך חס הקב״ה עליו ע״כ, כלומר שה׳ חס על זה שחס, דמתוך שחס לוט על אברהם חס ה׳ על לוט עבור אברהם, ודהיינו שהשכר שה׳ מביא הוא כעין המעשה שאדם עושה. (כעין מדה כנגד מדה)
ולפי שכל זה לא שייך לומר קושית הרא״ם, דדביקותו של לוט באברהם לא היה כי חס עליו אלא כי רצה להדבק בדרכיו, ומה שייך לשלם לו זה כנגד זה? ובשלמא לרמב״ן דיסביר מעשה הגמול אחרת, אך מדקדוק דברי רש״י לעיל מבואר דלא שייך לאקשויי עליה.

ועוד, מה שתרצו השפת״ח הוא תירוץ פשוט מאד - שלוט לא דבק באברהם מצדקות אלא לרווחתו.
(אשתי תרצה לי את זה לפני שבכלל קראתי את התירוץ)
 
חלק עליון תַחתִית