"ויעקב איש תם" כך נוהג אדם תם? ויעקבני זה פעמים

במבי

משתמש ותיק
אדרבא

יש מצב שלאדם יש טבע מסויים לדוגמא הוא רכרוכי ומוג לב והוא מכנה את עצמו "זהיר" לא בגלל שהוא באמת כזה, אלא שכך טבעו והוא לא עבד ע"ע כלל.

ואיש האמת הכי גדול אם יראה אדם מתחבא מפני רוצח ויגיע הרוצח וישאל אותו אם ראה את פלוני, ע"פ האמת הוא צריך לומר "אין לי מושג" ואם יאמר "כן ראיתיו" ויכוונו למיקום המתחבא, ואח"כ יטען שזה היה משום שמידתו אמת והוא לא משקר, מה נאמר עליו ?!

לגבי הברכות הוא לא רימה כלל אלא ראה שעשיו מזלזל בבכורה, והוא קנה אותה טבין ותקילין, ולגבי הברכות הוא שמע בקול אמו שאמרה לו כך, ואכן הוא לא הסכים עם מעשה זה כלל (וכמו שכתוב "אולי ימושני אבי" מסבירים ע"פ הגאון ש"אולי" זה ספק על הצד שכן יתקיים והוא חפץ שאביו יגלה את האמת)

ואם היה אומר לאמו "אמא מדתי אמת ואני לא משקר" זה אולי היה מראה בדיוק להיפך שהולך תמיד אחר טבעו שלא מסוגל לשקר ולא משום שכך צריך לנהוג בציווי ה'.
 

הערשלה

משתמש ותיק
מה זה תם?
זה לא ישרות אבסולוטית (מה שנקרא ראש בקיר) זה שלימות במידות. כמו קרבן תמים ללא מום.

מה זה אמת?
זה מה שנכון ע"פ הוראות התורה ולא מה שנראה בשכל שלנו.
 

במבי

משתמש ותיק
huo yuc יום טוב אמר:
במבי אמר:
ואכן הוא לא הסכים עם מעשה זה כלל
מה המקור

בספר גן רוה מביא בפרשת חיי שרה את הוורט של הגאון שאולי זה ספק עלי הצד החיובי (אליעזר אמר אולי לא תאבה האשה... שרצה שהיא לא תסכים) ומקשה מהנאמר "אולי ימושני אבי" ומביא בשם ר' נתן הלוי באמבערגער אבד"ק ווירצבורג בשם אביו ר' יצחק דב מח"ס מלאכת שמיים דהנה צדקתו ותמימתו של יעקב אבינו ע"ה היה כ"כ גדול שאם היות שרבקה אמו אמרה לו לעשות כן ע"פ חזיון נבואתה, אעפ"כ היה ליבו נוקפו שיש בזה העניין שום צד שמתנגד למידת האמת והתמימות אשר מצאה קן בלב יעקב והיה יקר בעיניו עד אין שיעור וערך, ומפני זה היה בליבו כעין בקשה ותפלה שאביו ימושהו ועי"ז תצמח האמת מי מבניו עומד לפניו, לכן לא אמר פן ימושני דבאמת היה נח לו שאביו ימושהו לכן אמר בלשון "אולי"
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
זה לשון ספר הזהר:
אֲמַרוּ לֵהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן: מִלְּתָא רַבְּתָא בָּעֵינַן לְמִבְעֵי קַמָּךְ בְּעִנְיָנָא דְיַעֲקֹב וְעֵשָׂו: אֵיךְ לָא בְּעָא יַעֲקֹב לְמֵיהַב לְעֵשָׂו תַּבְשִׁיל דִּטְלוֹפְחִין עַד דְּזַבֵּן לֵהּ בְּכֵרוּתָא דִּילֵהּ? וְעוֹד, דַּאֲמַר עֵשָׂו לְיִצְחָק אֲבוּהִי: 'וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמָיִם'.
אֲמַר לוֹן: בְּהָדָא שַׁעֲתָא אַתּוּן חַיָּבִין לְקַבָּלָא מַלְקוּת, דְּהֵאמַנְתּוּן לְפִתְגָמֵי דְעֵשָׂו וְשַׁקַּרְתּוּן לְפִתְגָמֵי דְיַעֲקֹב. דְּהָא קְרָא אַסְהֵד עֲלֵהּ 'וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם'. וְתוּ כְּתִיב 'תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב'.
אֶלָּא כָּךְ הוּא עִנְיָנֵהּ דְּיַעֲקֹב עִם עֵשָׂו: בְּגִין דְּעֵשָׂו הֲוָה סָנֵי לִבְכֵרוּתָא בְּקַדְמָיְתָא, וַהֲוָה בָּעֵי מִנֵּהּ דְּיַעֲקֹב דְּלִסְּבַהּ לֵהּ אֲפִלּוּ בְּלָא כְסַף. הָדָא הוּא דִכְתִיב: 'וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה'.
ולפי דרכינו למדנו לקח גדול: לאח רעב פורסים לחם ללא דיחוי, יהא מטונף בעבירות כאשר יהא.
 

אברהם משה

משתמש ותיק
huo yuc יום טוב אמר:
על יעקב כתוב תתן אמת ליעקב
איך זה שאצל יעקב מוצאים שלפעמים משנה מהאמת
השווה
בראשית כט יב "ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא".
ובגמ' מגילה יג:, ב"ב קכג. - וכי אחי אביה הוא? והלא בן אחות אביה הוא? אלא אמר לה: מינסבא לי? אמרה ליה: אין. מיהו, אבא רמאה הוא, ולא יכלת ליה. - אמר לה: אחיו אנא ברמאות. - אמרה ליה: ומי שרי לצדיקי לסגויי ברמיותא? - אמר לה: אין, +שמואל ב' כ"ב+ עם נבר תתבר ועם עקש תתפל
ובר' צדוק הכהן מלובלין דברי חלומות אות ח - ח) ליל א' דחול המועד פסח הגידו לי בחלום ענין מה שמובא (תיקוני זוהר תיקון י"ג ושאר מקומות) משה מלגאו יעקב מלבר. כי שורש יעקב מדת האמת וזהו עצמיותו. והלבוש למדת האמת הוא מדת התמימות דבזה היה מצויין לכל וניכר ונודע כמו שכתוב (בראשית כ"ה, כ"ז) ויעקב איש תם. ובכל דבר יש פנימיות וחיצוניות [הפנימיות הוא עיקר הדבר כמות שהוא והחיצוניות הוא התפשטות הדבר לענינים החוציים שאי אפשר להתגלות בהם כמות שהוא בפנימיותו רק בענין אחר ולפעמים אפילו בהיפך ממה שהוא באמת. ומכל מקום על האמת הכל אחד עם הפנימיות רק שזה הוא מצד החיצוניות אי אפשר להתגלות דבר זה בחיצונים ועל פי חוץ בענין אחר ומכל מקום הוא הוא ודא ודא חדא] ופנימיות התמימות הוא ההנהגה בתום [שזהו עצם ענין התמימות שהוא ההנהגה על דרך האמת כפיו כן לבו ואין יודע לרמות]. ופעמים יש שאי אפשר להתנהג בתמימות הפשוט דעם עקש תתפל כתיב (שמואל - ב כ"ב, כ"ז) וכדרך שעשה יעקב עם לבן וכמו שאמרו (מגילה י"ג ב) אחיו אני ברמאות: 
 

huo yuc יום טוב

משתמש ותיק
פותח הנושא
הערשלה אמר:
מה זה תם?
זה לא ישרות אבסולוטית (מה שנקרא ראש בקיר) זה שלימות במידות. כמו קרבן תמים ללא מום.
רש"י בראשית פרק כה פסוק כז
תם - אינו בקי בכל אלה, אלא כלבו כן פיו. מי שאינו חריף לרמות קרוי תם:
ברש"י כתוב שתם לא יודע לרמות
 

huo yuc יום טוב

משתמש ותיק
פותח הנושא
תלמוד בבלי מסכת בכורות דף ח עמוד ב
א"ל קיסר לרבי יהושע בן חנניה: נחש לכמה מיעבר ומוליד? א"ל: לשב שני; והא סבי דבי אתונא ארבעינהו, ואוליד לתלת? הנהו מיעברי הוו מעיקרא ד' [שנין]; והא קמשמשי שמושי! אינהו נמי משמשי כאדם; והא חכימי אינהו? אנן חכימינן מינייהו; אי חכימת - זיל זכינהו, ואיתינהו לי! אמר ליה:

ביאור הגר"א על ההגדות

שהסבי דבי אתונא היו מאדום
שבימי החורבן(כו') כל הגדולה והיקר והחכמה נטלו אדום שע"ז נאמר עובדיה פרק א פסוק ח
הֲלוֹא בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' וְהַאֲבַדְתִּי חֲכָמִים מֵאֱדוֹם וּתְבוּנָה מֵהַר עֵשָׂו:
והיו שישים נגד שישים גבורי ישראל כולם אחוזי חרב כו' (שה"ש ג ז)וכן בעשו זה לעומת זה כידוע
ובהם ועל חרבך תחיה בראשית כז מ
וזהו מפחד בלילות שה"ש שם שהן שישים דעשו כידוע.
ואמר קיסר שעשו הוא חכם יותר ממנו כמ"ש כי ציד בפיו וביעקב נאמר איש תם
וכההוא שאלה ששאל ההוא מלך לשר צבאו על מה שמצא בדברי ימים קדמונים שאין חכמה כחכמת ישראל
ושאל לו והכתיב ויעקב איש תם ובעשו כתיב כי ציד כו'
ותירץ יעקב אח"כ נתחכם יותר כמ"ש בא אחיך במרמה ומתרגמינן בחוכמתא כו'
ויעקבני זה פעמים כו'
וזה שכתוב אני חכמה שכנתי ערמה (משלי ח יב)
כמ"ש רז"ל כיון שלמד תורה נכנס בו ערמומיות
(סוטה כא ב)
וז"ש לו כאן אנן חכימין מינייהו.

ביאור הגר"א משלי ח יב :
אני חכמה וגו' כלומר במקום שאני שוכן שם שוכן ערמה
כי מן התורה יולד לו ערמה
כמו יעקב שהיה איש תם
והוא רימה את עשו ולבן

בגר"א נראה שהחכמה הגיע ליעקב אחרי שלמד תורה
 

עלה מבבל

משתמש ותיק
בספר רמתים צופים (כמדומה) מביא בשם אחד מצדיקי פולין לפרש איש תם, דאיש הוא לשון בעלות, והיינו שהיה בעלים על התמימות וידע מתי והאיך להשתמש בה. וכן מצאנו שאמר אחיו אני ברמאות הרי שלא היה ממש תם שאינו יודע לרמות
 

שלמה1

משתמש ותיק
רמב"ן בראשית פרק יז פסוק א
התהלך לפני. ללכת בדרך אשר אורה אותך, כטעם אחרי ה' אלהיכם תלכו ואותו תיראו, כי המצוה לאחוז דרכו קודם שיורנו יאמר "התהלך לפני", והבא אחרי הצואה יאמר "אחרי ה' תלכו". והענין בשניהם ללכת אחרי השם, לירא ממנו לבדו, ולעשות מה שיצוה. והיה תמים. מצוה אחרת עוד בענין הזה כטעם תמים תהיה עם ה' אלהיך אחרי אזהרת השם לא ימצא בך קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וגו', והענין בשניהם שיאמין בלבו כי הקדוש ברוך הוא לבדו הוא בעל היכולת בתחילה ובסוף, הוא היכול לעשות ולבטל, ולא ישמעו אל מעוננים ואל קוסמים או למנחש ומכשף, ולא יאמין שיבאו דבריהם על כל פנים, אבל יגזור בלבו שהכל ביד עליון העליונים, שהוא "אל" והוא "אל שדי", עושה טובה שלא היה במזל ומביא רעה בהיות המזל טוב ויפה, כפי שיתהלך האדם לפניו, מפר אותות בדים וקוסמים יהולל. וזהו שאמרו צא מאצטגנינות שלך וכו'. ורש"י פירש והיה תמים, היה שלם בכל הנסיונות. ורבי אברהם אמר שלא ישאל על המילה למה. והוא כטעם יהי לבי תמים בחקיך למען לא אבוש. והנכון מה שפרשתי.
 
חלק עליון תַחתִית