ביאור "ויבוא עשיו מן השדה והוא עיף" על דרך הפשט

במבי

משתמש ותיק
כתוב פֵּרַ֣שְׂתִּי יָדַ֣י אֵלֶ֑יךָ נַפְשִׁ֓י ׀ כְּאֶֽרֶץ־עֲיֵפָ֖ה לְךָ֣ סֶֽלָה (תהילים קמג-ו)

וכותב שם המצודת ציון עיפה. לפי שהעיף הוא צמא למים לזה אמר לשון עיפה בדרך שאלה על הארץ הצמאה שלא ירד בה המטר.

וא"כ עשיו כשבא עיף, עייפותו גרמא לרעבונו הגדול.

(שהרי הדרך שכשאדם עיף ומסובב אז הוא פותח את המקרר והמזווה לבדוק אם יש דברים בגו)

ואיתא בברכות גאִתְּמַר נָמֵי: אָמַר רַבָּה בַּר מָרִי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, וּבְשָׁעָה שֶׁאָדָם יוֹצֵא מִבֵּית הַמֶּרְחָץ, וּבִשְׁעַת הַקָּזַת דָּם, הוֹאִיל וְאָדָם קוֹבֵעַ סְעוּדָּתוֹ עַל הַיַּיִן. אֲבָל בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה — מְבָרֵךְ עַל כׇּל כּוֹס וָכוֹס (דף מב:) 

ולכאורה המרחץ מעייף את האדם ואז הוא נהיה צמא ורעב (ואולי זה אחד הסיבות להתרחץ במים חמים בערב שבת כדי לעשות טצדקי להכנס לשבת רעב) 
וכן כתוב על אחשוירוש שהיה משגע את בגתן ותרש להביא לו משקה מפני ריבוי תשמישו, ואולי גם שם זה נובע מאותו העניין, פעולה הגורמת לעייפות וממילא לרעב וצמא.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
'וְהוּא עָיֵף' מתרגם אונקלוס 'וְהוּא מְשַׁלְהֵי' = צמא.
כן הוא בפירוש רבנו חננאל בריש משקין:
אֵין מַשְׁקִין אֶלָּא בֵּית הַשְּׁלָחִין, שֶׁהֵן נְטוּעִין וּצְמֵאִין לְמַיִם, מִלְּשׁוֹן 'שַׁלְהֵי', כְּדִמְתַרְגְּמִינַן 'וְהוּא עָיֵף' – 'וּמְשַׁלְהֵי'.
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
ויכול להווצר מצב מאד מעניין לעיל כתוב שעייפות מולידה צמא ומכנגד צער מוליד שובע כמו שכתוב  הָֽיְתָה־לִּ֬י דִמְעָתִ֣י לֶ֭חֶם יוֹמָ֣ם וָלָ֑יְלָה בֶּאֱמֹ֥ר אֵלַ֥י כָּל־הַ֝יּ֗וֹם אַיֵּ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃ (תהילים מב-ד)

וכותב שם רש"י  היתה לי דמעתי לחם . מכאן שהצרה משבעת את האדם ואינו מבקש לאכול וכן הוא אומר בחנה ותבכה ולא תאכל ( שמואל א א' ) : 

וא"כ אם אדם עייף ומכנגד מצטער הוא צמא ושבע יחדיו.

 
 
חלק עליון תַחתִית