מצאתי בזכרונותי:
על הפסוק "ויגדלו הנערים" (כ"ה כ"ז), פירש רש"י, "כל זמן שהיו קטנים, לא היו נכרים במעשיהם, ואין אדם מדקדק בהם מה טיבם, כיון שנעשו בני שלש עשרה שנה, זה פרש לבתי מדרשות, וזה פרש לעבודה זרה". וצ"ע דלקמן (פס' ל'), כתב רש"י, שאברהם נפטר ביום מכירת הבכורה, והוא בן קע"ה שנה. וקיצר הקדוש ברוך חמש שנים משנותיו, כדי שלא יראה את עשיו נכדו, יוצא לתרבות רעה. והנה עשיו היה באותו הזמן כבר בן ט"ו שנה (שהרי יצחק נולד לאברהם בגיל מאה, ועשיו נולד ליצחק בגיל שישים.), ולעיל ביאר רש"י שעשיו ניכר במעשיו כבר בן י"ג שנה.
הרא"ם (כ"ה כ"ז) כתב, וז"ל, "אותן שתי שנים, שמי"ג עד ט"ו, אף על פי שהיו ניכרים במעשיהם, לא היו אלא בצנעה. אבל אחר ט"ו, היו ניכרים בפרהסיא, זה לצדקו וזה לרשעו". עכ"ל. וכן ביאר הבאר היטב (כ"ה כ"ז). ובחזקוני (כ"ה כ"ז) כתב שנמצא כן בדברי אגדה שהיה עשיו חוטא במטמוניות. ובחומש רש"י המבואר (עוז והדר), בביאורי רש"י (כ"ה ל' אות קנ"ד), הביאו כן גם בשם הבאר מים חיים.
ובאמת, כבר קדמו להם בעלי התוספות בדעת זקנים ובהדר זקנים, שתירצו כן בשם הירושלמי. וראה לקמן דברי הבאר בשדה.
ובהדר זקנים הוסיף לתרץ, בשם הריב"א, שמצא מדרש, שנטמן יצחק בגן עדן שתי שנים, כדי לרפאותו מן החתך שחתך אביו כשהתחיל לשוחטו. ואם כן, היה יצחק בן ס"ב שנה, כשנולד עשיו. ומה שכתוב, "ויצחק בן שישים שנה בלדת אותם", לא קא חשיב אותן שתי שנים שהיה בגן עדן, מפני שנשתנו עליו סדרי בראשית. כדאמרינן גבי נח, שאינו מונה שנות המבול בשנותיו.
ובנחלת יעקב (כ"ה כ"ז) כתב, וז"ל, הקשה הרא"ם וכו', ולי נראה לתרץ, דכשהיה בן י"ג שנה, היה ניכר במעשיו, שהיה פורש לבתי עכו"ם. אבל מכל מקום, לא עבר העבירות החמורות, כנערה המאורסה, ורציחה, עד שהיה בן ט"ו שנה. וכן משמע בבראשית רבה. וכן דקדק הרב בלישניה, בפרשת לך לך בפסוק "תקבר בשיבה טובה", שסיים, "ובו ביום מרד עשיו"". עכ"ל.
ונראה לי דדיוקו בדברי המדרש רבה (ב"ר פס"ג י') הוא כך, "לאחר י"ג שנה, זה היה הולך לבתי מדרשות, וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים". ומשמע, דרק בזה ניכרו ההבדלים ביניהם, ולא בדברים חמורים יותר.
המשכיל לדוד (כ"ה ל') הביא את הקושיא הנ"ל, ואת תירוץ הרא"ם, וכתב, דהוא דוחק לומר שלא היה בפרהסיא, שהרי כתוב "פירש לבתי עבודה זרה".
ותירץ ר' דוד פארדו, דעד אותו היום, עשה רק עבירות שבין אדם למקום, שאפשר לתקן מיד בתשובה. אבל אותו היום, עבר ה' עבירות, כדאיתא במדרש, שבא על נערה המאורסה, וגנב, והרג וכו'. שהיה 'רע לשמים, ורע לבריות'. ואף דור המבול לא נחתם דינם, אלא על הגזל.
וצריך ביאור במה שכתב שהוא דוחק, משום שכתוב "פירש לבתי עבודה זרה", ואיך נאמר שהיה בצנעה. ותימה לי על דבריו, וכי אי אפשר לפרוש לבתי עבודה זרה בצנעה. אך לכאורה יש לדייק כדבריו, מלשון רש"י, "ניכרים במעשיהם", שלכאורה הוא בפרהסיא. וצ"ע.
ועוד תירץ המשכיל לדוד (שם), שבאותו היום כפר בעיקר.
ולכאורה, את שני ביאוריו אפשר לדייק בדברי המדרש רבה, וכנ"ל בדברי הנחלת יעקב.
ובבאר בשדה (כ"ה כ"ז), הביא את דברי הרא"ם וכתב, "וקצת מן המפרשים כתבו שהוא דוחק, ודחו דבריו. ונעלם מהם, שכן תירץ הירושלמי, הביאו בספר דעת זקנים".
ועל תירוץ הנחלת יעקב הקשה, דכיון שיצא בן י"ג שנה לבתי עכו"ם, אין לך עבירה חמורה מעבודה זרה, דהוי ככופר בכל התורה כולה.
וחשבתי לבאר בדברי הנחלת יעקב, לתרצו מקושיית הבאר בשדה, דעשיו רק "הלך" לבתי עכו"ם, אך לא עבד עבודה זרה. וראה גור אריה לקמן.
הגור אריה (כ"ה ל') כתב, "דאף על גב שהיה פורש לעבודה זרה, לא עבדה, ולא עשה מעשה, אלא פורש אחריה, ללמוד דרכה. דלא קאמר ד'עבד עבודה זרה', אלא 'פירש לעבודה זרה', ואין זה עדיין תרבות רעה".
והנה במדרש תנחומא (פר' תצא אות ד'), הביא את לשון המדרש רבה הנ"ל (פס"ג י'), אך שינה בלשונו ואמר, "לא היה אדם מפריש בין זה לזה, כל חמש עשרה שנה". ולדבריו לא קשה מידי