פרשת ויצא- תפילת ערבית

כללי הפורום
פותח נושא חדש? שים לב! למען שמירת הסדר הטוב, יש לציין בכותרת הנושא את שם הפרשה ו/או את שם הספר והפרק שבו הדיון עוסק

פותח הנושא
גבריאל פולארד
משתמש ותיק
הודעות: 546
הצטרף: 11 ספטמבר 2017, 20:00
נתן תודה: 914 פעמים
קיבל תודה: 282 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: מחובר

פרשת ויצא- תפילת ערבית

שליחה על ידי גבריאל פולארד » 06 דצמבר 2019, 08:43

תפלת ערבית רשות

תנן במסכת ברכות (כו.) תפלת הערב אין לה קבע ואמרי' בגמ' (כז:) מאי אין לה קבע, אילימא דאי בעי מצלי כוליה ליליא ליתני תפלת הערב כל הלילה, אלא מאי אין לה קבע- כמאן דאמר תפלת ערבית רשות, דאמר רב יהודה אמר שמואל תפלת ערבית רבן גמליאל אומר חובה ר' יהושע אומר רשות אמר אביי הלכה כדברי האומר חובה ורבא אמר הלכה כדברי האומר רשות. ופסקו הרי"ף (ברכות פ"ד יט.) הרמב"ם (פ"א מתפלה ה"ו) והרא"ש (ברכות פ"ד סי' ב' וסי' ז') דקי"ל כדברי האומר תפלת ערבית רשות. ואמנם השטמ"ק (כז: ד"ה דתניא) כתב דהלכה כמ"ד תפלת ערבית חובה ע"ש, אך הדעה העיקרית בפוסקים היא דקי"ל תפלת ערבית רשות.

הטעם דתפלת ערבית רשות
ובטעם הדבר שתפלת ערבית רשות כתב רש"י (שבת ט: והוספנו קצת ביאור) דתפלת ערבית כנגד אברים ופדרים שלא נתעכלו מבעוד יום, כמבואר בגמ' (ברכות כו:), וקי"ל (זבחים לט. ושאר דוכתי) דהקטרת איברים ופדרים אינה מעכבת את הכפרה. וכן מבואר בדברי תוס' (שבת שם ויומא פז:).
והר"ע ברטנורא (ברכות פ"ד מ"א) כתב דהטעם כיון דהקטר אברים ופדרים הוא רשות, והעיר על דבריו הרש"ש (ברכות כז:) דאינם רשות, אלא הטעם דאינם מעכבים הכפרה.
טעם נוסף כתב השטמ"ק (ברכות כו: ד"ה ומפני) דהקטר חלבים ואברים כלל אינו מוכרח שיצטרכו בלילה, דייתכן שיגמרו להתעכל מבעוד יום.

למ"ד תפלות כנגד אבות
והנה כל אלו הטעמים א"ש למ"ד תפלות כנגד תמידים, ובגמ' (ברכות כו:) נחלקו ר"י בר חנינא ור"י בן לוי אם תפלות כנגד אבות או כנגד תמידים, ובאמת עי' פנ"י (ברכות כו: ד"ה בגמ איתמר) שכתב דלכאו' נראה לומר דמ"ד תפלת ערבית רשות הוא משום דס"ל דתפלות כנגד תמידין תקנום, ומ"ד תפלות כנגד אבות תקנום באמת יסבור תפלת ערבית חובה, ובדרך זו נקטו כמה אחרונים (עי' מה שציינו בזה במתיבתא בילקוט באורים כו: הערה צ"ח, וע"ש שיש שכתבו דלכך פסק הרמב"ם כמאן דאמר תפלות כנגד תמידים).
אך החיד"א בפתח עינים (ברכות שם) הוכיח מדברי התוס' (יומא פז: ושבת ט:) והרא"ש (ברכות פ"ד סי' ב') דגם למ"ד תפלות אבות תקנום יש לומר דתפלת ערבית רשות (ודברי התוס' והרא"ש יובאו לקמן). וכן הפנ"י עצמו מסיק דגם למ"ד כנגד אבות י"ל תפלת ערבית רשות. ובהמשך דבריו (בתד"ה יעקב) כתב לבאר דיעקב עצמו לא התפלל תפלה זו אלא דרך נדבה ולכך נקבע דתפלת ערבית רשות ע"ש. ועי' במתיבתא (שם) שלקטו עוד ביאורים רבים בטעם דתפלת ערבית רשות למ"ד תפלות כנגד אבות.

גדר תפלת ערבית רשות
בתוס' בכמה דוכתי (ברכות כו., כז:, ל:, שבת ט:, יומא פז: וגם בתו"י שם, חגיגה ט:) כתבו דתפלת ערבית אינה רשות ממש [והפנ"י (כז: בתד"ה הלכה) דימה ד"ז להא דסוטה מד:], והוכיחו כן א. ממה דאמרי' (ברכות כו.) טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים ומדבעי' השלמה משמע דהוי חיוב. ב. מדאמרי' (ברכות ל:) דאם לא הזכיר יעלה ויבוא בליל ר"ח אינו חוזר מטעם דאין מקדשין את החודש בלילה ומשמע דבלא זה היה חוזר ג. הרי יעקב תקנה ולמה לבטלה [ראיה זו נזכרה בתוס' בשבת וביומא, ומכאן הוכיח החיד"א דגם למ"ד תפלות כנגד אבות אמרי' תפלת ערבית רשות] ד. כיון דכנגד אברים ופדרים היא שמעלן ומקטירן כל הלילה, נהי דלא מעכבי כפרה מ''מ מצוה להקטיר, א"כ תפלת ערבית נמי מצוה. וככל זה כתב גם הרא"ש (ברכות פ"ד סי' ב) ועיקר הדבר כתבו גם תלמידי רבינו יונה (ברכות פ"ד יח. מדפי הרי"ף) ע"ש דעת הבה"ג והרי"ף [ועי' משנ"ב סי' ק"ז סק"ב. ועי' מעשה רב הלכות פסח לענין מצה כל שבעת ימי הפסח שכתב דהוי רשות כמו תפלת ערבית לפי' תוס'].

נפק"מ האידנא בהא דתפלת ערבית רשות
הרמב"ם (פ"א מהלכות תפלה ה"ו) פסק כמ"ד תפלת ערבית רשות, וכתב: "וכן התקינו שיהא אדם מתפלל תפלה אחת בלילה, שהרי אברי תמיד של בין הערבים מתעכלין והולכין כל הלילה וכו' ואין תפלת ערבית חובה כתפלת שחרית ומנחה, ואעפ"כ נהגו כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם להתפלל ערבית וקבלוה עליהם כתפלת חובה" [וכן נזכר בפוסקים בכמה דוכתי דהאידנא קיבלוה חובה]. ומ"מ אף דהאידנא דקבלוה חובה יש נפק"מ רבות בהא דתפלת ערבית רשות, ונמצאו מפוזרות בדברי הרמב"ם טוש"ע ומשנ"ב, ונראה לפרטם ולבארם בס"ד. ואלו הם בקצרה: א. נזכר שכבר התפלל ב. הטעם דאין חזרת הש"ץ ג-ה. סמיכת גאולה לתפלה במעריב קיל טפי ו. נשים ז. ספק תפלת ערבית ח. לצאת יד"ח במעין שבע ט. לצאת ידי חובת תפלת תשלומין בחזרת הש"ץ י. של שבת בערב שבת. ונבארם בס"ד בפירוט:

א. נזכר שכבר התפלל
כתב הרמב"ם (פ"י מהל' תפלה ה"ו) מי שהיה עומד בתפלה ונזכר שכבר התפלל פוסק ואפילו באמצע ברכה, ואם היתה תפלת ערבית אינו פוסק שלא התפלל אותה מתחלה אלא על דעת שאינה חובה. וכתב הראב''ד אין כאן נחת רוח עכ''ל. והנה רבים מנו"כ והאחרונים הבינו דכוונת הראב"ד להשיג על סוף דברי הרמב"ם, שחילק בין ערבית לשאר תפלות. וכן הבין הכס"מ, וכתב לבאר השגת הראב"ד: דנראה שטעמו שאף על פי שתפלת ערבית היתה רשות עכשיו כבר קבעוה חובה כדאמרינן בפ''א. ואין זה דבר מוכרח, ויש מקום לדברי רבינו מאחר שמתחלתה היתה רשות. עכ"ל. ועי' גם בחי' רבינו חיים הלוי (שם) דכתב בדעת הרמב"ם דאף דקבלוה חובה, מ"מ בעצמותה הוי תפלת נדבה, רק קבעו חובה על עצמן להתפלל תפלת נדבה. וכעי"ז כתב האור שמח [ומדברי רבינו מנוח משמע דגם הרמב"ם עצמו מיירי קודם שקבלו עלייהו חובה, אך כל הנו"כ והפוסקים לא הבינו כן].
והנה בשו"ע (סי' ק"ז ס"א) פסק "ואם התחיל להתפלל על דעת שלא התפלל ונזכר שכבר התפלל פוסק ואפילו באמצע ברכה", ולא כתב לחלק בין ערבית לשאר תפלות, וביאר המ"א דס"ל כדעת הראב"ד.
אך עי' בחי' רבינו חיים הלוי (שם) שכתב במסקנת דבריו, שאי"ז כלל כוונת הראב"ד, אלא עיקר כוונת הראב"ד להשיג על תחלת דברי הרמב"ם, וס"ל לראב"ד דאפילו בשחרית ומנחה יכול לגמור תפלתו [והדבר תלוי בביאור הסוגיא דברכות כא. ואכמ"ל], וכ"כ האבי עזרי (פ"ד מתפלה), והביא דכן מפורש בראב"ד בהשגות על בעה"מ (ברכות פ"ד), וכן הביא בילקוט יוסף (הלכות תפלה סי' ק"ז עמ' ר"ג) בשם כמה אחרונים שפרשו כן בדברי הראב"ד. ולפי' זה נמצא דאין חולק על הרמב"ם עכ"פ לענין מעריב דא"צ לפסוק [ואף שמרן בשו"ע סתם ולא חילק- הביא בילקו"י שם בשם האחרונים שהעירו דגם דברי המ"א דחוקים, שהרי מרן בכס"מ נראה דנוטה דלעת הרמב"ם, ובב"י (סי' ק"ז) כלל לא הזכיר דברי הראב"ד].
ולהלכה פסק המשנ"ב בבה"ל (ד"ה פוסק) כדברי המ"א וכהבנה הראשונה בדעת הראב"ד, דהאידנא גם במעריב פוסק, אך בכף החיים (סקי"ב) נקט דלא יפסוק בתפלת ערבית ע"ש, וע"ע בילקוט יוסף (שם).

ב. הטעם דאין חזרת הש"ץ במעריב
הטעם דלא תקנו חזרת הש"ץ במעריב כתב הרמב"ם (פ"ט מתפלה ה"ט) "לפי שאין תפלת ערבית חובה, לפיכך לא יברך זה ברכות לבטלה, שאין כאן אדם שנתחייב בהם כדי להוציאו" [ועי' מקורות וציונים לרמב"ם פרנקל פ"א מתפלה ה"ו] וכתב הלחם חמודות (דברי חמודות ברכות פ"ד אות ל"ב) דגם האידנא שקבלו עלייהו חובה לא אלים מנהגא לשויוה חובה כדי לאטרוחי ציבורא להחזיר הש"ץ התפלה והובאו דבריו במחצה"ש (סי' רל"ז בק"א) ובמשנ"ב (סק"ב).

ג-ה. סמיכת גאולה לתפלה במעריב קיל טפי
מצינו בכמה מקומות שסמיכת גאולה לתפלה במעריב קיל טפי מבשחרית, ועי' ברמ"א (סי' ס"ט ס"א) שכתב דבשחרית אסור להפסיק בין גאולה לתפלה לומר "פריסת שמע" אבל במעריב שרי, וכתב שם הרמ"א הטעם דתפלת ערבית רשות. וכן כתב די"ז לגבי מעריב בשו"ע (סי' רל"ו ס"ב).
וחילוק נוסף מבואר בשו"ע, דגבי שחרית כתב (סי' קי"א ס"ג) דאם נכנס לבהכנ"ס ומצא צבור שעומדים להתפלל תפלת שמו"ע מוטב שיתפלל ביחידות עם סמיכת גאולה לתפלה, מלהתפלל בצבור. אבל בהלכות תפלת ערבית מבואר בשו"ע (רל"ו ס"ג) דכהאי גונא יתפלל עמהם ואח"כ יקרא ק"ש וברכותיה, דתפלה בצבור עדיפא מסמיכת גאולה לתפלה במעריב.
וכן לענין להפסיק בין גאולה לתפלה להכריז "יעלה ויבוא" או "על הניסים" וכיו"ב, כתב הט"ז (סי' קי"ד סק"א) דהטעם דמתחילים להזכיר משיב הרוח במוסף ולא בשחרית, הוא מפני שאם היה מתחיל בשחרית היה הש"ץ צריך להכריז ולהפסיק בין גאולה לתפלה. מבואר דאפילו לצורך התפלה אסור להפסיק בין גאולה לתפלה בשחרית, ואילו לענין מעריב מבואר בשו"ע (סי' רל"ו ס"ב) דמותר להכריז ר"ח בין קדיש לתפלת ערבית, ובאר הפמ"ג (א"א רל"ו סק"א) דסמיכת גאולה לתפלה במעריב קיל טפי, והובא בקיצור בשה"צ (סי' רל"ו סק"ד).

ו. נשים
במשנ"ב (סי' ק"ו סק"ד) הביא מחלוקת ראשונים אם תפלה דאורייתא או דרבנן, וכתב דנפק"מ לנשים, דאם תפלה דרבנן גם נשים חייבות בתפלת שמו"ע כאנשים, ואם תפלה דאורייתא י"ל דנשים חייבות בתפלה דאורייתא אך א"צ להתפלל דוקא תפלת שמו"ע אלא סגי בבקשה. והכריע המשנ"ב כפוסקים שתפלה דרבנן וממילא נשים חייבות בתפלת שמו"ע, אך כתב המשנ"ב שלענין תפלת ערבית נשים פטורות, דאף שהאנשים קבלו עליהם חובה מ"מ הנשים לא קבלו עליהם.
ויש להעיר דהנה מקור דברי המשנה ברורה הוא מדברי המ"א בהלכות מוצאי שבת (סי' רצ"ט סקט"ז), כמבואר בשה"צ. דהנה כתב הרמ"א (רצ"ט ס"י) דנשים שלא מבדילות בתפלה יש ללמדם שיאמרו המבדיל בין קדש לחול קודם שיעשו מלאכה, וכתב על זה המ"א "דאע"ג ד[נשים] חייבות חייבות בתפלה... מ"מ רובן לא נהגו להתפלל במוצאי שבת, ואפשר לומר כיון דתפלת ערבית רשות אלא דקבלו עלייהו חובה, והנשים לא קבלו עלייהו חובה במוצאי שבת". ועי' בפמ"ג (שם) דנראה להדיא דכל כוונת המ"א היא רק דנשים לא קבלו עליהו חובה במוצאי שבת, אבל בשאר ימות השבוע קבלו עליהו ויש להן להתפלל תפלת ערבית. אמנם מדברי הגר"ז (סי' ק"ו ס"ב) שציין השה"צ משמע שכוונת המ"א שלא קבלו עלייהו חובה כלל, רק שבכל השבוע נהגו להתפלל ובמוצאי שבת לא נהגו [ויתכן שהבין דלא שייך קבלה רק על מעריב דשאר ימות השבוע, ודו"ק].

ז. ספק מעריב
המסופק אם התפלל פסק השו"ע (סי' ק"ז ס"א) דחוזר ומתפלל ואינו צריך לחדש בה דבר. וכתב המשנ"ב (סק"ב) בשם דרך החיים דבספק תפלת ערבית אינו חוזר ומתפלל, דתפלת ערבית רשות, וקבלו עלייהו חובה רק לענין ודאי ולא לענין ספק. ובשם הפמ"ג כתב דאמנם אין חובה, אבל לכתחילה נכון להחזור ולהתפלל גם במעריב וא"צ חידוש. ע"ש.

ח. מעין שבע
הטור (סוס"י רסח) הביא שיטת הגאונים שאדם שלא התפלל יכול לצאת יד"ח בשמיעת ברכה מעין שבע מהש"ץ וביאר הב"י טעמם, דמכיון דתפלת ערבית רשות הקילו בזה. ומדבריו מוכח דגם בליל שבת תפלת ערבית רשות ועי' לקמן משנ"ת בזה.

ט. לצאת יד"ח בחזרת הש"ץ
כתב המשנ"ב (סי' קכ"ד סק"א) דמי שהוא בקי אינו יכול לצאת יד"ח בחזרת הש"ץ, וכן לגבי מי שכח תפלת שחרית שדינו להתפלל מנחה שתים כתב (בסי' ק"ח סק"ה) דאינו יכול לצאת יד"ח תשלומין בחזרת הש"ץ. אך לגבי מי ששכח מעריב, שדינו להתפלל שחרית שתים כתב דיכול לצאת יד"ח בחזרת הש"ץ דשחרית אף שהוא בקי, כיון דתפלת ערבית רשות הקילו בה.

י. של שבת בערב שבת
בגמ' (ברכות כז:) אמרי' אמר רב חייא בר אבין רב צלי של שבת בערב שבת ורבי יאשיה צלי של מוצאי שבת בשבת, וכתב הרמב"ם (פ"ג מתפלה ה"ז) "ויש לו להתפלל תפלת ערבית של לילי שבת בערב שבת קודם שתשקע השמש וכן מתפלל ערבית של מוצאי שבת בשבת, לפי שתפלת ערבית רשות אין מדקדקין בזמנה" [וע"ש בהשגות הראב"ד ומשכ"ב בחי' רבינו חיים הלוי פ"י ה"ו]. וגם מדברי הרמב"ם מוכח דגם בליל שבת תפלת ערבית רשות, ועי' לקמן בזה.

באיזה אופנים תפלת ערבית אינה רשות
והנה אף דמשמע דתפלת ערבית רשות הוא בכל תפלת ערבית, מ"מ מצינו אופנים מסוימים בהם לחלק מן הדעות תפלת ערבית היא חובה: א. ליל שבת ויו"ט ב. מוצאי שבת ג. תשלומי מנחה. ד. יום שיש בו מוסף. ונבארם בס"ד:

מעריב בליל שבת ויו"ט
בשע"ת (סוף סי' רס"ח) הביא דברי המור וקציעה שכתב דמעריב בליל שבת ויו"ט לא אמרי' תפלת ערבית רשות, והביא מדברי החיד"א במחזיק ברכה שהביא ראיות מדברי ראשונים דלא כמו"ק, אך כתב דמדברי התיקוני זוהר (תקון ה' דף כ.) נראה דדוקא מעריב של חול הוא רשות, וכן משמע בכמה לשונות בזוהר.
וכבר נזכר לעיל דמדברי הרמב"ם והב"י מבואר דגם בליל שבת תפלת ערבית רשות, ועי' גם בשו"ת יבי"א (ח"ו סי' י"ט) ראיות רבות שגם בליל שבת תפלת ערבית רשות ע"ש.

מעריב מוצ"ש
כתב הרא"ה (ברכות כז:) דבמוצאי שבת כיון דתקנו להבדיל בתפלה א"כ תפלת ערבית חובה. אמנם מדברי הרמב"ם (פ"ג מתפלה ה"ז) שהובאו לעיל שהטעם דמתפלל של מוצאי שבת בשבת הוא מפני שתפלת ערבית רשות מוכח דגם במוצאי שבת תפלת ערבית רשות. וכן מדברי המ"א (סי' רצ"ט סקט"ז) שהובאו לעיל גבי נשים במוצאי שבת, מוכח דנקטו הפוסקים דגם במוצ"ש תפלת ערבית רשות.

תשלומי מנחה
שכח ולא התפלל מנחה דינו להתפלל מעריב שתים, הראשונה לחובתו והשניה לתשלומי מנחה, ונחלקו האחרונים אם בהאי גוונא תפלת מעריב השניה היא חובה או רשות.
דדעת הצל"ח (ברכות כו.), דתשלומי מנחה הם חובה, וכן מבואר בפמ"ג (סי' קכ"ו משב"ז סק"ה) שכתב דמי שלא התפלל מנחה בערב שבת ומתפלל מעריב שתים אינו יכול לצאת התפלה השניה במעין שבע, דאף דלענין מעריב בליל שבת יש מקילים בזה, היינו משום דתפלת ערבית רשות [כמ"ש הב"י סי' רס"ח המובא לעיל] משא"כ תשלומי מנחה, שהם חובה.
וכן מבואר מדברי הפמ"ג (סי' רל"ז) שהעיר לפי מש"כ הרמב"ם (פ"ט מתפלה ה"ט המובא לעיל) דהטעם שאין חזרת הש"ץ במעריב הוא משום שתפלת ערבית רשות, א"כ בכהאי גוונא שצבור לא התפללו מנחה ומתפללים כולם ערבית פעמים לכאו' היה לנו לומר שיתפללו עם חזרת הש"ץ, ע"ש משכ"ב, עכ"פ מקושיתו מוכח דתשלומי מנחה הם חובה ולא רשות, ואזיל לשיטתו. וכסברת דהפמ"ג והצל"ח מבואר דנקטו בפשיטות גם המהרש"ם בדע"ת (סוף סי' רס"ח) והאבי עזרי (פ"ד מתפלה).
והנה כבר הוזכר לעיל דברי התוס' והרא"ש דהוכיחו מהגמ' (ברכות ל:) דאם שכח ולא הזכיר יעלה ויבוא בליל ר"ח אין מחזירים אותו, והטעם דאין מקדשין את החודש בלילה, ומדהוצרכה הגמ' לטעם זה הוכיחו דגם למ"ד תפלת ערבית רשות אינה רשות ממש ואין לבטלה בחנם, ולולא טעם זה היה דינו לחזור. והשפת אמת (חגיגה ט:) והבאר היטב (סי' ק"ח סקי"ז) כתבו לדחות הראיה, דנפק"מ בטעם שכתבה הגמ' לענין תשלומי מנחה, דבזה ליכא למימר תפלת ערבית רשות, ובעינן לטעמא דאין מקדשין את החודש בלילה, ומבואר דנקטו השפ"א והבה"ט כדעת הצל"ח והפמ"ג.
אך הרש"ש (ברכות כו.) כתב דתשלומי מנחה הם רשות, שכן לא עדיף תפלת התשלומין מן התפלה שזמנה עתה [ומצינו בפוסקים בכמה מקומות דלא מחמירים בתפלת התשלומים יותר מן התפלה העיקרית, כגון לענין בהתפלל שחרית שתיים בר"ח לתשלומי מעריב אם שכח בתפלה השניה יעלה ויבוא אינו חוזר עי' משנ"ב (סי' ק"ח סקכ"ו)]. וכדבריו מבואר בתהלה לדוד (סי' ק"ח סקי"ב) [ואפשר דכ"ד תוס', ולכך לא דחו כהשפ"א והבה"ט, אך אי"ז מוכרח], והביא שם דבנדון דשכח מנחה בערב שבת מפורש בשו"ת מהרי"ל (סי' קל"ה) דיכול לצאת במעין שבע לתשלומי מנחה, ודלא כפמ"ג, וע"כ דגם תשלומי מנחה הוי רשות. ועי' עוד ביבי"א (ח"ו סי' י"ט) שהביא דברי המהרי"ל וביאר ע"פ סברת הרש"ש.
והגר"ש קלוגר בשו"ת האלף לך שלמה (סי' נ"ג) כתב דרך שלישית, דבכהאי גונא שדינו להתפלל שתים, גם המעריב הראשון נעשה חובה, שכן אי אפשר להתפלל תשלומי מנחה לפני מעריב, וא"כ מוכרח הוא להתפלל מעריב תחלה כדי שיוכל להשלים מנחה (וע"ש ביבי"א משכ"ב).

יום שיש בו מוסף
כתב הראבי"ה (ח"א ברכות סי' פ"ג) דכל יום שיש בו מוסף תפלת ערבית בו חובה (ע"ש טעמו). אמנם מדברי תוס' והרא"ש שהקשו מהגמ' גבי שכח ערבית בראש חודש, כמובא לעיל, מוכח דגם בליל ר"ח תפלת ערבית רשות אף שיש בו מוסף. וכן מכל הראשונים והאחרונים שמוכח מהם דגם בליל שבת ויו"ט תפלת ערבית רשות (עי' מה שצוין לעיל) מוכח שלא כדברי הראבי"ה.

  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

חזור אל “ויצא”

מי מחובר

משתמש הגולש בפורום זה: אין משתמשים רשומים | 1 אורח