מדוע אין באלו משום פתיחת פה לשטן?

שלו'

משתמש ותיק
ל"ד ל"ה ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי כו' ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי.
 
מדוע אין באמירה זו משום פותח פיו לשטן?
 
בדומה לזה יל"ע לקמן בפר' מקץ [מ"ב ל"ח] ויאמר לא ירד בני עמכם כו' וקראהו אסון בדרך אשר תלכו בה והורדתם את שיבתי ביגון שאולה.
ועוד יותר לקמן שם [מ"ג י"ד]: וקל שקי יתן לכם רחמים לפני האיש ושלח לכם את אחיכם אחר ואת בנימין ואני כאשר שכלתי שכלתי,
וברש"י: כאשר שכלתי. מיוסף ומשמעון. שכלתי. מבנימין.
ותמוה טובא, הוא מתחיל בבקשת רחמים, ומסיים באמירה שנשמעת כמו קבלת הדין על עצמו כאילו כבר שכל גם את בנימין?!
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
לולא דמיסתפינא הווא אמינא שסוד זה נתגלה רק בהמשך בעקבות כל הטרגדיות שהגמ' מביאה כהוכחה.

ועד אז? מי פילל ומי מילל שיש כח ביד האדם לתת כח ביד השטן.
אולי חשבו שזו ממש כפירה להעלות כזה רעיון.

נ. ב. הדרי בי, דמסתפינא.
 

אשרי העם

משתמש ותיק
ראיתי בס' אריה שאג (פ' וישלח) שהקשה כן קמיה מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, והשיבו דאמר כן משום פיקוח נפש, דצורך השעה היה לומר להם שזה המצב כדי שידעו להיזהר ולעשות מה שיכולים לעשות. הלמהד"ד, לאדם שמזהיר את חברו שיש סכנה גדולה בפניו - ואם לא נתעשת, נמות כולנו, הרי אינו פותח פה לשטן אלא אומר שצריך להיזהר. ויל"ע בכ"ז [ועע"ש בתשובה ראשונה שציין לבעל המאור ריש פסחים, וטרם עיינתי שם לדעת למה נתכוין בציון זה].
 
חלק עליון תַחתִית