ל"ד ל"ה ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי כו' ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי.
מדוע אין באמירה זו משום פותח פיו לשטן?
בדומה לזה יל"ע לקמן בפר' מקץ [מ"ב ל"ח] ויאמר לא ירד בני עמכם כו' וקראהו אסון בדרך אשר תלכו בה והורדתם את שיבתי ביגון שאולה.
ועוד יותר לקמן שם [מ"ג י"ד]: וקל שקי יתן לכם רחמים לפני האיש ושלח לכם את אחיכם אחר ואת בנימין ואני כאשר שכלתי שכלתי,
וברש"י: כאשר שכלתי. מיוסף ומשמעון. שכלתי. מבנימין.
ותמוה טובא, הוא מתחיל בבקשת רחמים, ומסיים באמירה שנשמעת כמו קבלת הדין על עצמו כאילו כבר שכל גם את בנימין?!
מדוע אין באמירה זו משום פותח פיו לשטן?
בדומה לזה יל"ע לקמן בפר' מקץ [מ"ב ל"ח] ויאמר לא ירד בני עמכם כו' וקראהו אסון בדרך אשר תלכו בה והורדתם את שיבתי ביגון שאולה.
ועוד יותר לקמן שם [מ"ג י"ד]: וקל שקי יתן לכם רחמים לפני האיש ושלח לכם את אחיכם אחר ואת בנימין ואני כאשר שכלתי שכלתי,
וברש"י: כאשר שכלתי. מיוסף ומשמעון. שכלתי. מבנימין.
ותמוה טובא, הוא מתחיל בבקשת רחמים, ומסיים באמירה שנשמעת כמו קבלת הדין על עצמו כאילו כבר שכל גם את בנימין?!