איך הותר ליוסף לישא את בת פוטיפרע?

בבלי

משתמש ותיק
איך הותר ליוסף לישא את בת פוטיפרע? והרי הייתה מצרית ראשונה והיא אסורה עד שלושה דורות!

וחשבתי שאולי האיסור החל לאחר שיעבוד מצריים.

אשמח לשמוע תשובות עם מקורות
 

ערבה

משתמש ותיק
תשובתך, פשוטה היא גם ללא מקורות,
אך שאלתך היא גם על אברהם אבינו שנשא את 'הגר'.
 

בבלי

משתמש ותיק
פותח הנושא
ערבה אמר:
תשובתך, פשוטה היא גם ללא מקורות,
אך שאלתך היא גם על אברהם אבינו שנשא את 'הגר'.
ותשובתך היא?
 

בת עין

משתמש ותיק
בבלי אמר:
איך הותר ליוסף לישא את בת פוטיפרע? והרי הייתה מצרית ראשונה והיא אסורה עד שלושה דורות!

וחשבתי שאולי האיסור החל לאחר שיעבוד מצריים.

אשמח לשמוע תשובות עם מקורות

הלא מבואר במדרשים כי אסנת נולדה משכם בן חמור ודינה, ופוטיפר ואשתו רק גידלוה בביתם.

(ואגב, יתכן כי זה הטעם שנתן יעקב אבינו ליוסף את העיר שכם. שהרי העיר היתה שייכת לשכם בן חמור, ולא נותר לו יורש כי אם אסנת בתו, ויוסף הוא יורשה).
 
 

אשרי העם

משתמש ותיק
ערבה אמר:
תשובתך, פשוטה היא גם ללא מקורות,
אך שאלתך היא גם על אברהם אבינו שנשא את 'הגר'.

לגבי הגר, יש אריכות במפרשי התורה, ואביא כאן מש"כ בזה במקו"א בקצרה:
 
   בפענח רזא (לבעלי התוספות, כ"ה, א') איתא, דהטעם שהותר לו הוא לפי שכל פסולי חיתון ובפרט במצרים, לא שייך בכלל אלא רק לאחר שנשתעבדו עם ישראל אצל המצרים, כמבואר ברש"י (דברים, כ"ג, ח') שכיון שהתעללו בעמ"י והשליכו תינוקיהם ליאור- אסור, אבל בההוא זימנא- לא היה אסור (וכן ראיתי אח"ז שתירץ רבנו הגרי"ז הלוי זצ"ל [הו"ד בספר 'כמטר לקחי' עה"ת ח"א, עמוד קי"ח], וכן תירץ הגר"נ פרצוביץ זצוק"ל [הו"ד שם, עמוד ס"ד]).

   והנה צ"ע מהמבואר במדרש תנחומא (פרשת וישב, סימן ח') דיוסף הצדיק אמר לאשת פוטיפר שאפילו פנויות שבכם אסורות לנו, כ"ש הנשואות. והרי לפי"ז עוד לא היה אסור ולא כלום.


   ועוד יל"ע, דבשלמא נשואה אסורה בעשה דכתיב (בראשית, ב', כ"ד) 'ודבק באשתו' ודרשו חז"ל (סנהדרין נ"ח.) 'ולא באשת חברו', וב"נ חייב בכך ונהרג ע"ז (עיין תוס' בקידושין י"ג: ד"ה לכ"ע בעשה), אבל איזה איסור היה לישא פנויה מצרית, ותו, דהא איתא בע"ז (ל"ו:) שהבועל ארמית בצינעא ושלא כדרך חתנות, ליכא אלא איסורא דרבנן משום נשג"ז (נדה, שפחה, גויה, זונה). ועמש"כ בזה  מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א בספרו 'טעמא דקרא' ליישב.


   ומצאתי בספר הנפלא 'חבצלת השרון' (ח"א, עמוד קנ"ד), דביאר ע"פ המבואר בירושלמי ביבמות (פ"ז ה"ז) דפסול של מצרי אינו חל אחר הגירות, דגם בעודו מצרי יש בו הך פסול, וא"כ י"ל דזהו מה שאמר יוסף לאשת פוטיפר, דאפילו הפנויות שלכם אסורות עלי- היינו אחר שתינתן התורה לישראל ותהא אסורה מדין מצרית, ואף בעוד הנכרית נוהג בה איסור זה.  עיי"ש.

 
  אך הוסיף שם דלפי דבריו תירוץ הפענח רזא אינו, כיון דאיסור מצרית נוהג נמי עוד לפני שנשתעבדו ישראל במצרים, וצ"ע א"כ מעשה דאברהם.


   והדעת זקנים תירצו (לבעלי התוס', כ"ה, א'), דכיון שאברהם היה גר- וא"כ גר שרי במצרית, וכמ"ד בפ"ד דקידושין (ע"ג.) דקהל גרים לא איקרי קהל, וכדאיתא ברש"י ביבמות (פ"ד:, ד"ה גיורת), עיי"ש (וכן תירץ המקנה בקידושין פ"ב.)


   ובחבצלת השרון תמה עליו, דהא אאע"ה הוא אביהם של קהל ה', וכדכתיב (בראשית, י"ז, ה') 'כי אב המון גוים נתתיך' (עי' מה שדרשו בזה בברכות י"ג. והובא בתוס' בב"ב פ"א. 'לשעבר היית אב לארם, עכשיו אתה אב לכל העולם',  וע"ע בשבת ק"ה.), ואיך אפש"ל דאינו מקהל ה'. ואין לומר דאברהם לא מיקרי קהל משום דאין הורתו בקדושה- דהא ודאי דאין הדבר תלוי בהורתו, וכדמוכחא מילתא גופא מבנו של גר [שנתעבר לאחר שנתגייר אביו], שלא חשיב מקהל ה' [לההוא מ"ד בקידושין שם] אע"פ שהורתו בקדושה, ועמד בצע"ג. עכת"ד.


   והנה, בספר 'כמטר לקחי' (עה"ת, ח"א עמוד קי"ח) הביאו מרבנו הגרי"ז הלוי זצ"ל דטען, דקודם מתן תורה לא חשיב בכלל 'קהל ה'', עיי"ש.


   ובאמת, המהרש"א ביבמות (שם) כיוון לדברי הדעת זקנים, ועוד כתב שם, דכל זה ניחא רק אי נימא דקיים התורה רק משמל עצמו, אבל לשיטת הרא"ם דפליג וס"ל שקיים כה"ת כולה גם בטרם מילתו (ורק לא מל עצמו, דרצה להדר במצוה שידע שיצטוה וגדול המצווה ועושה, עי' קידושין ל"א., וזה תלוי בהאי סוגיא נודעה מאי עדיף ממאי, זריזין מקדימין למצוות [ר"ה ל"ב:, פסחים ד'., חולין צ"א:] או הידור בגוף המצווה, והיא סוגיא ארוכה מני ים ורחבה מני ארץ. ואכמ"ל להאריך כלל, ועיין בשו"ת יביע אומר, ח"ב, יו"ד, סימן י"ז סק"ב. ורק אציין לתוס' בר"ה י"א. ד"ה אלא מש"כ קצת בזה שקשור לכאן) ואפ"ה נשא את הגר טרם שנתגייר, ואיך הותר לו (עיין בהגהות חשק שלמה בקידושין פ"ב. מש"כ ע"ד המהרש"א).


   וראיתי מתרצים עוד (כמדומני בערל"נ) עפ"ד הרמב"ם (פט"ו מהל' איסו"ב ה"ב) דלא אסרה תורה לישא מצרית אלא אם מקדשה (עיי"ש לגבי רוב פסולי חיתון דאינו לוקה אם לא קידש, ועי' סוגיא דקידושין ע"ח.), וא"כ י"ל דאברהם לא קידש את הגר, וכדאיתא ברמב"ם (פ"ד מהל' מלכים ה"ד) דפילגש היינו בלא קידושין, וא"כ אינה אסורה באיסור מצרית (אכן כתבו שם שמצאו במדרש דאברהם נשאה לאישה ולא לפילגש).


   והדעת זקנים תירצו עוד, וכ"כ הערל"נ, דהא איתא במדרש (ב"ר, ס"א, ד') דאברהם נשא את הגר ע"פ הדיבור (רוה"ק דשרה אמנו, שא"ל 'בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה וישמע אברם לקול שרי' [לקמן, ט"ז ב']). וכן ראיתי אח"ז שהשיב מרן  הגר"ח קניבסקי שליט"א (חידושי הגרח"ק עה"ת- להגר"י אוהב ציון, פרשת לך לך, אות י') דע"פ הדיבור נשאה, וא"כ פשוט דמותר ואף מצוה לשמוע (הפה שאסר- הוא שהתיר. ועיי"ש בחידושי הגרח"ק בפירוש שיח יצחק, אות ל"ט).


   ובספר חבצלת השרון כתב עוד, דהנה איתא בתוספות ישנים ביבמות (ע"ו:) דחלות פסול מצרי לנישואין אינו אלא לאחר הגירות, וכן מבואר כבר במדרש רבה (רות, ב', ט') גבי מחלון וכליון דלא גיירו את רות וערפה כדי שלא יאסרו להם. וא"כ, כיון דהגר היתה שפחה, א"כ אפש"ל דאינה בכלל איסור זה של פסולי חיתון (שחלים רק אחרי הגירות), והנה כתב הרמב"ם (פי"ב מהל' איסו"ב הי"א) דעבדים שהטבילום לשם עבדות וקיבלו ע"ע מצוות שהעבדים מחוייבים בהם, יצאו מכלל הגויים, אכן- לכלל ישראל לא באו. וא"כ, מאחר שלא באו לכלל ישראל אז אין כאן איסורא דפסולי חיתון.

 
  אך עיי"ש שדחה כן, דהיא גופא קשה היאך נשא אברהם את הגר בלא קידושין ובלא כתובה וקעבר על איסור קדישה, כמבואר ברמב"ם
(פ"א מהל' אישות ה"ד).


   ותירץ שם עפ"ד הגרי"ז הלוי, דקודם מתן תורה לא נאסרה הקדישה, דעיקר איסור זה שייך רק אחר שניתנה תורה ונתחדשו הלכות קידושין ואישות (עיין לקמן פרשת חיי שרה, אות ה' ד"ה ושו"ר, שכתבתי כן בשם הגר"מ שטרנבוך שליט"א; וכ"כ בפרשת וישב, אות ג')


   ועוד כ' שם, דהא איתא במדרש רבה (במדבר, פט"ו) דלאברהם אבינו היה מלך, וכמ"ש (בראשית, י"ד, י"ז) 'אל עמק שווה הוא עמק המלך וגו'', שהשוו הכל ונטלו עצה וקצצו ארזים ועשו כסא והושיבוהו מלך עליהם, (וכ"ה במדרש תנחומא, פרשת בהעלותך, סימן ט'). וא"כ, הא למלך שרי לישא פילגשים כדאיתא בסנהדרין (נ"א:) וברמב"ם (פ"ג מהל' מלכים ה"ב, ובפ"ד ה"ד; עי' לקמן פרשת וישב, אות ג', ד"ה ובמנחה). וע"ע שם בכמה יישובים חריפים בזו הקושיא, ואכמ"ל.
 

הביננו

משתמש רגיל
ערבה אמר:
אך שאלתך היא גם על אברהם אבינו שנשא את 'הגר'.
ובאמת מדוע נשא את הגר ?
אולי מפני שהייתה רק פלגש וזה מותר ?
ואכן אליעזר אמר הפנה על ימין או על שמאל ודרשו בני לוט או בני ישמעאל לפי שכבר היו דור שלישי
 

נדיב לב

משתמש ותיק
בבלי אמר:
איך הותר ליוסף לישא את בת פוטיפרע? והרי הייתה מצרית ראשונה והיא אסורה עד שלושה דורות!

וחשבתי שאולי האיסור החל לאחר שיעבוד מצריים.

אשמח לשמוע תשובות עם מקורות

ברוך שכוונת מדעתך הישרה והנבונה למה שכתב הפנים יפות בראשית פרק טז פסוק א וז"ל: ולה שפחה מצרית וגו'. כבר כתבנו בספר המקנה סוף קדושין [פב.] דהא דאברהם נשא מצרית ראשונה אף שקיים כל התורה כולה, ע"כ שהיה בלא קידושין. א"כ לפמ"ש לעיל וגם בסוף פ' חיי שרה דכשנשא קטורה בודאי קידשה, קשה איך נשא מצרית ראשונה, אע"כ צ"ל כיון דלא נאסרו המצרים אלא בשביל שעבוד מצרים, א"כ לפני השעבוד אין מקום לאסור עכ"ל.

כמו"כ היה אפש"ל מעיקרא מה שנקראה שפחה מצרית על שום שלקחה בהיותו במצרים. אבל בתולדתה לא היתה מצרית. אלא שנסתר מדברי רש"י בשם המדרש שהיתה בת פרעה וי"ל.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
בבלי אמר:
איך הותר ליוסף לישא את בת פוטיפרע? והרי הייתה מצרית ראשונה והיא אסורה עד שלושה דורות!

וחשבתי שאולי האיסור החל לאחר שיעבוד מצריים.

אשמח לשמוע תשובות עם מקורות


בשלושה מקומות כותב תרגום המיוחס ליונתן שאסנת אומצה וגדלה אצל פוטיפרע, אבל לא היתה בתה בתולדה.

תרגום יונתן בראשית פרק מא פסוק מה
וקרא פרעה שמיה דיוסף גברא דטמירן מפרסם ויהב ליה ית אסנת דילידת דינה לשכם ורביתה איתת פוטיפרע רבא דטניס לאינתו ונפק יוסף שליט על ארעא דמצרים.

תרגום יונתן בראשית פרק מא פסוק נ
וליוסף אתילידו תרין בנין עד לא עלת שתא דכפנא דילידת ליה אסנת דריבת בבית פוטיפרע רבא דטניס.


תרגום יונתן בראשית פרק מו פסוק כ
ואתיליד ליוסף בנין בארעא דמצרים דילידת ליה אסנת בת דינה ורבת בבית פוטיפרע רבא דטניס ית מנשה וית אפרים.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
בבלי אמר:
וחשבתי שאולי האיסור החל לאחר שיעבוד מצריים.
ערבה אמר:
תשובתך, פשוטה היא גם ללא מקורות,
נדיב לב אמר:
 
ברוך שכוונת מדעתך הישרה והנבונה למה שכתב הפנים יפות בראשית פרק טז פסוק א וז"ל: ולה שפחה מצרית וגו'. כבר כתבנו בספר המקנה סוף קדושין [פב.] דהא דאברהם נשא מצרית ראשונה אף שקיים כל התורה כולה, ע"כ שהיה בלא קידושין. א"כ לפמ"ש לעיל וגם בסוף פ' חיי שרה דכשנשא קטורה בודאי קידשה, קשה איך נשא מצרית ראשונה, אע"כ צ"ל כיון דלא נאסרו המצרים אלא בשביל שעבוד מצרים, א"כ לפני השעבוד אין מקום לאסור עכ"ל.
ומאי שנא ממצות אכילת מצה שקיים אברהם אבינו אף שלא היה עדיין יציאת מצרים?
 


לדרך זו מי אמר שקיים?
ואת"ל שקיים, יש חילוק בין קיום מצווה הנוגעת לכלל ישראל, וכחלק מהבטחת הקב"ה לאברהם על פדות זרעו - שעתידה להתקיים, ואברהם כמאמין בן מאמין אכל מצה על שם העתיד להורות על אמונתו בהבטחת הקב"ה, משא"כ להעניש או להתייחס בהווה לשלילה על שם העתיד.
 

קרחון

משתמש ותיק
אין לי תשובה, אך נזכרתי בלשון הרמב"ן בפרשת וישב "כי בני יעקב ישתמרו מלישא כנעניות כאשר צוה אביהם יצחק גם אברהם וכן הזכירו בגמרא במסכת פסחים (נ) והיו נשיהם מצריות עמוניות מואביות ומיוחסי בני ישמעאל ובני קטורה".
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
איך הותר ליוסף לישא את בת פוטיפרע? והרי הייתה מצרית ראשונה והיא אסורה עד שלושה דורות!

וחשבתי שאולי האיסור החל לאחר שיעבוד מצריים.

אשמח לשמוע תשובות עם מקורות

ברוך שכוונת מדעתך הישרה והנבונה למה שכתב הפנים יפות בראשית פרק טז פסוק א וז"ל: ולה שפחה מצרית וגו'. כבר כתבנו בספר המקנה סוף קדושין [פב.] דהא דאברהם נשא מצרית ראשונה אף שקיים כל התורה כולה, ע"כ שהיה בלא קידושין. א"כ לפמ"ש לעיל וגם בסוף פ' חיי שרה דכשנשא קטורה בודאי קידשה, קשה איך נשא מצרית ראשונה, אע"כ צ"ל כיון דלא נאסרו המצרים אלא בשביל שעבוד מצרים, א"כ לפני השעבוד אין מקום לאסור עכ"ל.

כמו"כ היה אפש"ל מעיקרא מה שנקראה שפחה מצרית על שום שלקחה בהיותו במצרים. אבל בתולדתה לא היתה מצרית. אלא שנסתר מדברי רש"י בשם המדרש שהיתה בת פרעה וי"ל.

ומאי שנא ממצוות אכילת מהצה שקיים אברהם אבינו אף שלא היה עדיין יציאת מצרים?
 

קבצים מצורפים

  • האם האבות הדליקו נרות חנוכה.PNG
    האם האבות הדליקו נרות חנוכה.PNG
    146.5 KB · צפיות: 182
  • האם האבות קימו מצוות שלא שייך בהם טעמם.PNG
    האם האבות קימו מצוות שלא שייך בהם טעמם.PNG
    151.9 KB · צפיות: 181

הביננו

משתמש רגיל
אשרי העם אמר:
לגבי הגר, יש אריכות במפרשי התורה, ואביא כאן מש"כ בזה במקו"א בקצרה:
 
   בפענח רזא (לבעלי התוספות, כ"ה, א') איתא, דהטעם שהותר לו הוא לפי שכל פסולי חיתון ובפרט במצרים, לא שייך בכלל אלא רק לאחר שנשתעבדו עם ישראל אצל המצרים, כמבואר ברש"י (דברים, כ"ג, ח') שכיון שהתעללו בעמ"י והשליכו תינוקיהם ליאור- אסור, אבל בההוא זימנא- לא היה אסור (וכן ראיתי אח"ז שתירץ רבנו הגרי"ז הלוי זצ"ל [הו"ד בספר 'כמטר לקחי' עה"ת ח"א, עמוד קי"ח], וכן תירץ הגר"נ פרצוביץ זצוק"ל [הו"ד שם, עמוד ס"ד]).
   והנה צ"ע מהמבואר במדרש תנחומא (פרשת וישב, סימן ח') דיוסף הצדיק אמר לאשת פוטיפר שאפילו פנויות שבכם אסורות לנו, כ"ש הנשואות. והרי לפי"ז עוד לא היה אסור ולא כלום.
   ועוד יל"ע, דבשלמא נשואה אסורה בעשה דכתיב (בראשית, ב', כ"ד) 'ודבק באשתו' ודרשו חז"ל (סנהדרין נ"ח.) 'ולא באשת חברו', וב"נ חייב בכך ונהרג ע"ז (עיין תוס' בקידושין י"ג: ד"ה לכ"ע בעשה), אבל איזה איסור היה לישא פנויה מצרית, ותו, דהא איתא בע"ז (ל"ו:) שהבועל ארמית בצינעא ושלא כדרך חתנות, ליכא אלא איסורא דרבנן משום נשג"ז (נדה, שפחה, גויה, זונה). ועמש"כ בזה  מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א בספרו 'טעמא דקרא' ליישב.
   ומצאתי בספר הנפלא 'חבצלת השרון' (ח"א, עמוד קנ"ד), דביאר ע"פ המבואר בירושלמי ביבמות (פ"ז ה"ז) דפסול של מצרי אינו חל אחר הגירות, דגם בעודו מצרי יש בו הך פסול, וא"כ י"ל דזהו מה שאמר יוסף לאשת פוטיפר, דאפילו הפנויות שלכם אסורות עלי- היינו אחר שתינתן התורה לישראל ותהא אסורה מדין מצרית, ואף בעוד הנכרית נוהג בה איסור זה.  עיי"ש.
 
  אך הוסיף שם דלפי דבריו תירוץ הפענח רזא אינו, כיון דאיסור מצרית נוהג נמי עוד לפני שנשתעבדו ישראל במצרים, וצ"ע א"כ מעשה דאברהם.
   והדעת זקנים תירצו (לבעלי התוס', כ"ה, א'), דכיון שאברהם היה גר- וא"כ גר שרי במצרית, וכמ"ד בפ"ד דקידושין (ע"ג.) דקהל גרים לא איקרי קהל, וכדאיתא ברש"י ביבמות (פ"ד:, ד"ה גיורת), עיי"ש (וכן תירץ המקנה בקידושין פ"ב.)
   ובחבצלת השרון תמה עליו, דהא אאע"ה הוא אביהם של קהל ה', וכדכתיב (בראשית, י"ז, ה') 'כי אב המון גוים נתתיך' (עי' מה שדרשו בזה בברכות י"ג. והובא בתוס' בב"ב פ"א. 'לשעבר היית אב לארם, עכשיו אתה אב לכל העולם',  וע"ע בשבת ק"ה.), ואיך אפש"ל דאינו מקהל ה'. ואין לומר דאברהם לא מיקרי קהל משום דאין הורתו בקדושה- דהא ודאי דאין הדבר תלוי בהורתו, וכדמוכחא מילתא גופא מבנו של גר [שנתעבר לאחר שנתגייר אביו], שלא חשיב מקהל ה' [לההוא מ"ד בקידושין שם] אע"פ שהורתו בקדושה, ועמד בצע"ג. עכת"ד.
   והנה, בספר 'כמטר לקחי' (עה"ת, ח"א עמוד קי"ח) הביאו מרבנו הגרי"ז הלוי זצ"ל דטען, דקודם מתן תורה לא חשיב בכלל 'קהל ה'', עיי"ש.
   ובאמת, המהרש"א ביבמות (שם) כיוון לדברי הדעת זקנים, ועוד כתב שם, דכל זה ניחא רק אי נימא דקיים התורה רק משמל עצמו, אבל לשיטת הרא"ם דפליג וס"ל שקיים כה"ת כולה גם בטרם מילתו (ורק לא מל עצמו, דרצה להדר במצוה שידע שיצטוה וגדול המצווה ועושה, עי' קידושין ל"א., וזה תלוי בהאי סוגיא נודעה מאי עדיף ממאי, זריזין מקדימין למצוות [ר"ה ל"ב:, פסחים ד'., חולין צ"א:] או הידור בגוף המצווה, והיא סוגיא ארוכה מני ים ורחבה מני ארץ. ואכמ"ל להאריך כלל, ועיין בשו"ת יביע אומר, ח"ב, יו"ד, סימן י"ז סק"ב. ורק אציין לתוס' בר"ה י"א. ד"ה אלא מש"כ קצת בזה שקשור לכאן) ואפ"ה נשא את הגר טרם שנתגייר, ואיך הותר לו (עיין בהגהות חשק שלמה בקידושין פ"ב. מש"כ ע"ד המהרש"א).
   וראיתי מתרצים עוד (כמדומני בערל"נ) עפ"ד הרמב"ם (פט"ו מהל' איסו"ב ה"ב) דלא אסרה תורה לישא מצרית אלא אם מקדשה (עיי"ש לגבי רוב פסולי חיתון דאינו לוקה אם לא קידש, ועי' סוגיא דקידושין ע"ח.), וא"כ י"ל דאברהם לא קידש את הגר, וכדאיתא ברמב"ם (פ"ד מהל' מלכים ה"ד) דפילגש היינו בלא קידושין, וא"כ אינה אסורה באיסור מצרית (אכן כתבו שם שמצאו במדרש דאברהם נשאה לאישה ולא לפילגש).
   והדעת זקנים תירצו עוד, וכ"כ הערל"נ, דהא איתא במדרש (ב"ר, ס"א, ד') דאברהם נשא את הגר ע"פ הדיבור (רוה"ק דשרה אמנו, שא"ל 'בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה וישמע אברם לקול שרי' [לקמן, ט"ז ב']). וכן ראיתי אח"ז שהשיב מרן  הגר"ח קניבסקי שליט"א (חידושי הגרח"ק עה"ת- להגר"י אוהב ציון, פרשת לך לך, אות י') דע"פ הדיבור נשאה, וא"כ פשוט דמותר ואף מצוה לשמוע (הפה שאסר- הוא שהתיר. ועיי"ש בחידושי הגרח"ק בפירוש שיח יצחק, אות ל"ט).
   ובספר חבצלת השרון כתב עוד, דהנה איתא בתוספות ישנים ביבמות (ע"ו:) דחלות פסול מצרי לנישואין אינו אלא לאחר הגירות, וכן מבואר כבר במדרש רבה (רות, ב', ט') גבי מחלון וכליון דלא גיירו את רות וערפה כדי שלא יאסרו להם. וא"כ, כיון דהגר היתה שפחה, א"כ אפש"ל דאינה בכלל איסור זה של פסולי חיתון (שחלים רק אחרי הגירות), והנה כתב הרמב"ם (פי"ב מהל' איסו"ב הי"א) דעבדים שהטבילום לשם עבדות וקיבלו ע"ע מצוות שהעבדים מחוייבים בהם, יצאו מכלל הגויים, אכן- לכלל ישראל לא באו. וא"כ, מאחר שלא באו לכלל ישראל אז אין כאן איסורא דפסולי חיתון.
 
  אך עיי"ש שדחה כן, דהיא גופא קשה היאך נשא אברהם את הגר בלא קידושין ובלא כתובה וקעבר על איסור קדישה, כמבואר ברמב"ם (פ"א מהל' אישות ה"ד).
   ותירץ שם עפ"ד הגרי"ז הלוי, דקודם מתן תורה לא נאסרה הקדישה, דעיקר איסור זה שייך רק אחר שניתנה תורה ונתחדשו הלכות קידושין ואישות (עיין לקמן פרשת חיי שרה, אות ה' ד"ה ושו"ר, שכתבתי כן בשם הגר"מ שטרנבוך שליט"א; וכ"כ בפרשת וישב, אות ג'). 
   ועוד כ' שם, דהא איתא במדרש רבה (במדבר, פט"ו) דלאברהם אבינו היה מלך, וכמ"ש (בראשית, י"ד, י"ז) 'אל עמק שווה הוא עמק המלך וגו'', שהשוו הכל ונטלו עצה וקצצו ארזים ועשו כסא והושיבוהו מלך עליהם, (וכ"ה במדרש תנחומא, פרשת בהעלותך, סימן ט'). וא"כ, הא למלך שרי לישא פילגשים כדאיתא בסנהדרין (נ"א:) וברמב"ם (פ"ג מהל' מלכים ה"ב, ובפ"ד ה"ד; עי' לקמן פרשת וישב, אות ג', ד"ה ובמנחה). וע"ע שם בכמה יישובים חריפים בזו הקושיא, ואכמ"ל.

@אשרי העם
אשרינו שאתה נמצא בפורום
יישר כח על התשובה המפורטת
 

אור עולם

משתמש ותיק
לגבי קיום המצוות ע"י האבות בלי טעם וקודם יצא"מ:
נתבאר כמה פעמים ע"י מרנא הגרי"ד שליט"א שהמציאות נקבעת ע"פ התורה ולא להיפך, וכן הוא במצוות, והזכיר לדוג' (וכן בקצרה במאמר יארצייט תשפ"א) את דברי רש"י על הפסוק "בעבור זה עשה לי הוי"ה בצאתי ממצרים" שנא' שם על פסח מצה ומרור (וכן אנו אומרים בסדר ההגש"פ), וזה לשון רש"י "בעבור זה - בעבור שאקיים מצותיו כגון פסח מצה ומרור הללו", היינו שלא נתקנו המצוות לזכר היציאה ממצרים, אלא שיצאנו ממצרים בשביל שנקיים את המצוות, ולא סתם מצוות אלא גם מצוות שמפו' בקרא שהם זכר ליציאת מצרים, מבוא' כאן ששורשם היה קיים בתורה ועד קודם, ובשביל שנקיימם - יצאנו ממצרים.
א"כ חזינן דהאבות קיימו את המצוות בשורשם העליון עוד לפני השתלשלותם, וכן מבוא' במהר"ל שכל מצווה מכוונת כנגד איבר בגוף האדם, והיו האבות מתבוננים בגופם, והיו משיגים את רצון הקב"ה.
ולפי"ז שמעתי לתרץ איך לקח יעקב את הנזיד שהכין לניחום אביו האבל והשתמש בו לקניין הבכורה? דע"פ דברינו מיושב, דבאמת ניחום אבלים עניינו להראות לאדם שהוא לא פרט או אירוע רגעי וקטן אלא חלק מתכנית א-להית המסתובבת עד לנצח, ובזה יש נחמה. וכן הוא עניין הבכורה כמבוא' בדברי מהר"ל ועוד דכניסת האדם הפרטי אל הכלל והשתייכותו אל הנצח נעשית ע"י כח ההולדה, ובמסויים ע"י הבכור. (ולהעיר, דעשיו נתבע על שלא ניחם את אביו כמבוא' ברש"י בתהילים). וא"כ יעקב שקיים את המצוות בשורש העליון שלהן, הבין שע"י קניין הבכורה יקיים גם את ניחומי אביו.
 

בלדד השוחי

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
נדיב לב אמר:
לא נאסרו המצרים אלא בשביל שעבוד מצרים.
מנא לך למדרש טעמא דקרא?
ר' חיים פלטיאל דברים פרק כג פסוק ט
וכן מצריים עד ג' דורות אסורין ששיעבדו בהן לאחר ג' דורות מותרים משום דגר היית בארצו א"כ עיקר האיסור היינו משום הטעם וא"כ קודם ששיעבדו בהן לא נאסרו, 
 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
בלדד השוחי אמר:
עיקר האיסור היינו משום הטעם, וא"כ קודם ששיעבדו בהן לא נאסרו.
הניחא לר"ש, דדריש טעמא דקרא; אלא לדידן, דקיי"ל דלא דרשינן טעמא דקרא, מאי איכא למימר?
 
 

הערשלה

משתמש ותיק
אור עולם אמר:
לגבי קיום המצוות ע"י האבות בלי טעם וקודם יצא"מ:
נתבאר כמה פעמים ע"י מרנא הגרי"ד שליט"א שהמציאות נקבעת ע"פ התורה ולא להיפך, וכן הוא במצוות, והזכיר לדוג' (וכן בקצרה במאמר יארצייט תשפ"א) את דברי רש"י על הפסוק "בעבור זה עשה לי הוי"ה בצאתי ממצרים" שנא' שם על פסח מצה ומרור (וכן אנו אומרים בסדר ההגש"פ), וזה לשון רש"י "בעבור זה - בעבור שאקיים מצותיו כגון פסח מצה ומרור הללו", היינו שלא נתקנו המצוות לזכר היציאה ממצרים, אלא שיצאנו ממצרים בשביל שנקיים את המצוות, ולא סתם מצוות אלא גם מצוות שמפו' בקרא שהם זכר ליציאת מצרים, מבוא' כאן ששורשם היה קיים בתורה ועד קודם, ובשביל שנקיימם - יצאנו ממצרים.
א"כ חזינן דהאבות קיימו את המצוות בשורשם העליון עוד לפני השתלשלותם, וכן מבוא' במהר"ל שכל מצווה מכוונת כנגד איבר בגוף האדם, והיו האבות מתבוננים בגופם, והיו משיגים את רצון הקב"ה.
ולפי"ז שמעתי לתרץ איך לקח יעקב את הנזיד שהכין לניחום אביו האבל והשתמש בו לקניין הבכורה? דע"פ דברינו מיושב, דבאמת ניחום אבלים עניינו להראות לאדם שהוא לא פרט או אירוע רגעי וקטן אלא חלק מתכנית א-להית המסתובבת עד לנצח, ובזה יש נחמה. וכן הוא עניין הבכורה כמבוא' בדברי מהר"ל ועוד דכניסת האדם הפרטי אל הכלל והשתייכותו אל הנצח נעשית ע"י כח ההולדה, ובמסויים ע"י הבכור. (ולהעיר, דעשיו נתבע על שלא ניחם את אביו כמבוא' ברש"י בתהילים). וא"כ יעקב שקיים את המצוות בשורש העליון שלהן, הבין שע"י קניין הבכורה יקיים גם את ניחומי אביו.
ולחיזוק דבריך ראיתי גם בשפתי צדיקים בראשית פרשת וירא וז"ל:

"וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו [שם, י]. יש לדקדק שבכל המעשים שעשה אברהם לא נאמר וישלח את ידו כגון ויקח את האש ויקח את יצחק בנו ויקח את האיל בכולן לא נאמר וישלח אברהם את ידו ויקח, וכאן נאמר וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת. ונראה כי הזריזות של אברהם היה בלי שיעור ותיכף כששמע מהקב"ה קח נא את בנך כו' והעלהו לעולה נזדרז מאד לקיים מצות בוראו יתברך ביראה ובאהבה ובדביקות גדול עד שמגודל תשוקתו לא הרגיש את תנועות אבריו כלל, כי כל אבר ואבר שבו נתקדש כל כך עד שעשו בעצמם מצות השם בלא פעולת כחו של אברהם דהיינו הרגלים הלכו מעצמם והידים עשו פעולתם מעצמם בלא כחו והרגשתו כלל כי כל האברים קשורים בלב ולבו היה דבוק בד' ומשתוקק למהר לעשות מצות הבורא יתברך, ולכן תיכף כששמעו האברים הציווי קח נא כו' והעלהו אזי תיכף הידים לקחו והרגלים הלכו והוא מגודל דביקותו לא הרגיש בהם כלל, אבל אחר שקיימו המצוה של והעלהו נתרשלו האברים ולא רצו לעשות עוד פעולתם מה שלא שמעו מפיו יתברך כי הקדוש ברוך הוא לא אמר רק והעלהו ולא לשחטו. לכך נאמר וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו ר"ל שהוכרח לשלח את ידו בכח ובהרגשה ליקח את המאכלת כי אחר שנשלם המצוה נפסק הזריזות".
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
נדיב לב אמר:
ומאי שנא ממצות אכילת מצה שקיים אברהם אבינו אף שלא היה עדיין יציאת מצרים?
 
לדרך זו מי אמר שקיים?

זה מדרש מפורש

אציג את ההודעה בשלמותה. ואז יהיה מובן מדוע כתבתי לחלק.

לדרך זו מי אמר שקיים?
ואת"ל שקיים, יש חילוק בין קיום מצווה הנוגעת לכלל ישראל, וכחלק מהבטחת הקב"ה לאברהם על פדות זרעו - שעתידה להתקיים, ואברהם כמאמין בן מאמין אכל מצה על שם העתיד להורות על אמונתו בהבטחת הקב"ה, משא"כ להעניש או להתייחס בהווה לשלילה על שם העתיד.

מה דעת מכובדי על החילוק?
 

נדיב לב

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
נדיב לב אמר:
לא נאסרו המצרים אלא בשביל שעבוד מצרים.
מנא לך למדרש טעמא דקרא?
 

איך מכובדי תמיד נוהג לכתוב.. עינים להם ולא יראו? :)
אנא.. לא מלאו ליבו לדרוש או לפשוט כי אם להעתיק את ספר פנים יפות שמשום מה בהודעתך נשמט שמו ודבריו המלאים. וכאן אעתיק שוב במלואו.


ברוך שכוונת מדעתך הישרה והנבונה למה שכתב הפנים יפות בראשית פרק טז פסוק א וז"ל: ולה שפחה מצרית וגו'. כבר כתבנו בספר המקנה סוף קדושין [פב.] דהא דאברהם נשא מצרית ראשונה אף שקיים כל התורה כולה, ע"כ שהיה בלא קידושין. א"כ לפמ"ש לעיל וגם בסוף פ' חיי שרה דכשנשא קטורה בודאי קידשה, קשה איך נשא מצרית ראשונה, אע"כ צ"ל כיון דלא נאסרו המצרים אלא בשביל שעבוד מצרים, א"כ לפני השעבוד אין מקום לאסור עכ"ל.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
לא מלאו ליבו לדרוש או לפשוט כי אם להעתיק את ספר פנים יפות.
שתי תשובות בדבר:​
חדא, דאמרי אינשי: טיבותא לשקייה.​
ועוד, דבכל דוכתי סברינן, דמאן דאמר מילתא משמיה דפלוני, איהו נמי סבירא ליה הכי.
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
משה נפתלי אמר:
נדיב לב אמר:
לא נאסרו המצרים אלא בשביל שעבוד מצרים.
מנא לך למדרש טעמא דקרא?
 

איך מכובדי תמיד נוהג לכתוב.. עינים להם ולא יראו? :)
אנא.. לא מלאו ליבו לדרוש או לפשוט כי אם להעתיק את ספר פנים יפות שמשום מה בהודעתך נשמט שמו ודבריו המלאים. וכאן אעתיק שוב במלואו.


ברוך שכוונת מדעתך הישרה והנבונה למה שכתב הפנים יפות בראשית פרק טז פסוק א וז"ל: ולה שפחה מצרית וגו'. כבר כתבנו בספר המקנה סוף קדושין [פב.] דהא דאברהם נשא מצרית ראשונה אף שקיים כל התורה כולה, ע"כ שהיה בלא קידושין. א"כ לפמ"ש לעיל וגם בסוף פ' חיי שרה דכשנשא קטורה בודאי קידשה, קשה איך נשא מצרית ראשונה, אע"כ צ"ל כיון דלא נאסרו המצרים אלא בשביל שעבוד מצרים, א"כ לפני השעבוד אין מקום לאסור עכ"ל.

ובעצם שאלתך, איך מלאו לבו של הפנים יפות לדרוש טעמא דקרא?

שים לבך, שחז"ל גם לשיטות שקיימו את כל התורה [המשנה למלך בפרשת דרכים מאריך בזה עד בלי סוף אם זה מוסכם לכל השיטות, ודבריו רלוונטיים לשמונים תשעים אחוז מהאשכולות שעוסקים במצוות שקימו האבות והשבטים לסוגיהם] כמובן אין מקום ממקרא מפורש, אלא מדרש, וככזה הסבר הפנים יפות לא סותר לכתוב במקרא, אלא לטעם חז"ל במדרש. והבן.
 

והב בסופה

משתמש רגיל
יש עוד מקום לחלק [ואולי קצת ע''ד הנ''ל], דמצוות אכילת מצה עניינה זיכרון ליצי''מ,וא''כ שייך שקיימו האבות.
אבל איסור מצרי ייתכן שאסרה תורה את המשעבדים עצמם, ופסולם עובר בתולדה לזרעם.[ולאחר הגרות פוקע האיסור לאחר ג' דורות.]
וא''כ אין כלל שם איסור על המצרים הקדמונים, דהא הפסול גברא חל רק בשעבוד ועבר בתולדה.
וכשנפסל אדם נפסלים רק זרעו ולא אבותיו .וע''כ לא שייך לאסור ליוסף את המצרים שקודם השעבוד.
ואה''נ יתכן שגם בזה''ז לו יצוייר שיקום לתחייה איזה מצרי קדמון יהיה מותר להנשא,דהיינו שהאסור לא חל על האומה אלא על המשעבדים וזרעם.
ואשמח לדעת הת''ח.
 

נצבים וילך

משתמש ותיק
והב בסופה אמר:
יש עוד מקום לחלק [ואולי קצת ע''ד הנ''ל], דמצוות אכילת מצה עניינה זיכרון ליצי''מ,וא''כ שייך שקיימו האבות.
אבל איסור מצרי ייתכן שאסרה תורה את המשעבדים עצמם, ופסולם עובר בתולדה לזרעם.[ולאחר הגרות פוקע האיסור לאחר ג' דורות.]
וא''כ אין כלל שם איסור על המצרים הקדמונים, דהא הפסול גברא חל רק בשעבוד ועבר בתולדה.
וכשנפסל אדם נפסלים רק זרעו ולא אבותיו .וע''כ לא שייך לאסור ליוסף את המצרים שקודם השעבוד.
ואה''נ יתכן שגם בזה''ז לו יצוייר שיקום לתחייה איזה מצרי קדמון יהיה מותר להנשא,דהיינו שהאסור לא חל על האומה אלא על המשעבדים וזרעם.
ואשמח לדעת הת''ח.
אמנם שאר המצרים באותו זמן לא שיעבדו את אבותינו. אבל הוריה של אסנת (לפי הפשט שהיתה בתם של פוטיפר ואשתו) שיעבדו את יוסף.
ויש לחלק
 
 
חלק עליון תַחתִית