"ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ויגשו ויאמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אתי מצרימה". בראשית פרק מה פסוק ד.
בשעה שיוסף מזדהה בפני אחיו, הוא מציג את עצמו 'יוסף' 'אחיכם'. לא די לומר אני יוסף, או אני אחיכם. האם יש סיבה שבגללה התגלה בצורה הזו?
ואם לא די בזה הוא ממשיך ואומר לאחיו הנבוכים, "אשר מכרתם אותי מצרימה". למה לדרוך על הפצעים? הרי בטח שבמעמד כזה מביך, הם אוכלים את עצמם מבפנים..
חשבתי על כיוון מעניין, ואמרתי הציעו בפני חכמי פורום דנן.
אם ננתח את דברי יוסף נשים לב שכל מילה שלו שקולה ומדודה. כשיוסף אומר להם 'אני יוסף אחיכם' הוא בעצם "מסנדל" אותם - על דרך ממה נפשך, בכדי להוכיח להם במסר חבוי, שגם בצעירותו כשמסר אותם לאביהם, ד"ז לא נבע משנאה אלא אדרבה בגלל אהבתו אליהם כאח אוהב ומתוך דאגת אמת לשלומם הרוחני.
ננתח אם כן את מהלך הדברים:
אם יזדהה רק בתור יוסף, נמצא משדר לאחים שבעצם הוא אותו יוסף הנער, שבעיניהם היה מלשין ורחוק מלהיות אח אוהב, ומשכך יש להם לצפות לרעה.
ואם יזדהה רק בתור אחיהם, נמצא משדר לאחיו שפניו לשלום, ושלא סרה אהבתם מליבו, אבל אז האחים יפרשו שהסיבה שאינו נוקם על כך שמכרוהו, בגלל שהבין את חומרת מעשיו שהיה מלשין.
וכעת הממה מנפשך:
יוסף בוחר להזדהות בפניהם 'כיוסף אחיכם', ולהדגיש - אשר מכרתם אותי מצרימה.
כאומר להם, ממה נפשך, אם אתם רואים בי את יוסף הצעיר והמלשין שצריך להתפטר ממנו, הרי שעכשיו יש לי סיבה טובה להתנקם בכם על 'אשר מכרתם אותי מצרימה'. אבל כעת שאני קורא לכם 'אחיי', על אף שמכרתם אותי לעבד בזוי, כנראה שגם כלפי יוסף הצעיר המלשין טעיתם לעמוד על סודו ועל אהבתו אותכם, ולכן כמו עכשיו שאתם אחיי, גם אז לא היה בלבי עליכם דבר וכל מה שספרתי לאבינו יעקב על מעשכם, היה בגלל אהבתי אתכם וכאח דואג. כך שכל דברי יוסף מדוקדקים, ובאומרו - אשר מכרתם אותי מצרימה, בא להוכיח מזה שרחוק הוא משנאה כמו עתה גם אז.
מקובל?
וקראתי ביאור נפלא של הסבא מקלם [נמצא בספר חכמה ומוסר ח"ג מכתבי הסבא מקלם אגרת רכד עמוד רו] ע"י ניתוח ואבחון נפש האדם, ובלנ"ד אעתיקו בהמשך לתועלת הציבור.