וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד.

הביננו

משתמש רגיל
ה׳בכור שור׳ על פסחים ו, ב הקשה במה שנאמר בסוף פ׳ ויגש [מז, כז]: ״וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גושן ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד״, דידוע שאמרו חז״ל [שמות רבה פ״א, יא] שהריבוי התחיל רק כאשר החלו המצרים לשעבד את בני ישראל, כמו שנאמר [שמות א, יב] ״וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ״, ומבואר במדרש [בראשית רבה פצ״ו, א] שהשעבוד לא התחיל רק לאחר מיתת יעקב, וא״כ קשה מדוע נאמר ״ויפרו וירבו מאד״ עוד לפני מיתת יעקב?
ומבאר שם שבהכרח צריך לומר כאן את הכלל ד׳אין מוקדם ומאוחר בתורה׳, ואכן בפועל היה הריבוי ותחילת השעבוד רק לאחר מיתת יעקב.

אולי יש למישהו תירוץ נוסף ?​
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
במקרא זה אין מדובר על פוריות על־טבעית; אדרבה! הכתוב מספר, כי בני ישראל ישבו בתקופה ההיא בכבודו של עולם, שלוים ושאננים, דשנים ורעננים, ומטבע הדברים פרו ורבו עד אין שעור. כמבואר בספר הזהר:
תָּא חֲזִי, מָה כְּתִיב: 'וַיֵּשֶׁב יִשְֹרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גּשֶׁן, וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד'. 'וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ' - אַחֲסָנַת עָלְמִין; 'וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ', דְּהָא לְהוֹן אִתְחֲזַי, כְּמָה דְאוֹקְמוּהָ; 'וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד' - וַדַּאי, דְּהָא צַעֲרָא לָא שָׁרַת בְּהוּ, וְקָיְמִי בְּתַפְנוּקֵי עָלְמָא, וּבְגִין כָּךְ 'וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד'.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
כמבואר בספר הזהר.
ועל יסוד זה מבאר שם רבי שמעון מה טעם פרשת ויחי סתומה:​
מָה כְּתִיב לְעֵלָּא: 'וַיֵּשֶׁב יִשְֹרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גּשֶׁן, וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד', וּכְתִיב: 'וַיְחִי יַעֲקֹב', דְּלָא אִתְחֲזֵי לְאַפְרָשָׁא בֵּין דָּא לְדָא, מָה אִנּוּן קָיְמִי בְּתַפְנוּקִין דְּמַלְכִין, וְקַבִּלוּ עִנּוּגָא וְכִסּוּפִין לְגַרְמַיְהוּ, אוּף יַעֲקֹב נָמֵי קָיֵם בְּתַפְנוּקֵי מַלְכִין, בְּעִנּוּגָא וְכִסּוּפָא לְגַרְמֵהּ, לָא אִתְפָּרַשׁ דָּא מִן דָּא.
וְהָכָא אִקְּרֵי 'וַיְחִי', דְּהָא כָּל יוֹמוֹי לָא אִקְּרֵי 'וַיְחִי', בְּגִין דְּכָל יוֹמוֹי בְּצַעֲרָא הֲווֹ, בְּצַעֲרָא אִשְׁתַּכְחָן; אֲבָל בָּתַר דִּנְחַת לְמִצְרַיִם אִקְּרֵי 'וַיְחִי', חֲמָא לִבְרֵהּ מַלְכָּא, חֲמָא לְכָל בְּנוֹי זַכָּאִין צַדִּיקִים, וְכֻלְּהוּ בְּתַעֲנוּגֵי וְתַפְנוּקֵי עָלְמָא, וְהוּא יָתִיב בֵּינֵיהוֹן כַּחֲמַר טָב דְּיָתִיב עַל דּוּרְדְיֵהּ, כְּדֵן אִקְּרֵי 'וַיְחִי יַעֲקֹב', וְלָא פָּרֵשׁ בֵּין 'וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד' לְ'וַיְחִי יַעֲקֹב', וְהָכִי אִתְחֲזֵי.
 

הביננו

משתמש רגיל
פותח הנושא
משה נפתלי אמר:
במקרא זה אין מדובר על פוריות על־טבעית; אדרבה! הכתוב מספר, כי בני ישראל ישבו בתקופה ההיא בכבודו של עולם,

יישר כח על התירוץ, פשוט ואלגנטי!
ברוח הדברים שלך, אולי אפשר לומר שמה שכתוב 'וירבו' אין הכוונה לריבוי אנשים אלא לעושר וכבוד
כמו שפרש רש''י על הפסוק רַבִּים קָמִים עָלָי- בני אדם גדולים בתורה גדולים בחכמה גדולים בעושר גדולים בקומה כגון שאול וילידי הרפה דואג ואחיתופל.(שם רבים - גדולים בתורה. וכאן - רבים בממון)

ומכיוון שהתרבה ממונם וכבודם זה מה שעורר את קנאת המצרים 'הנה עם בנ''י רב ועצום ממנו' - הכוונה לריבוי ממון.
 
חלק עליון תַחתִית