האם מותר לשקר מפני היראה?

שלו'

משתמש ותיק
רש"י ר"פ ויגש:
ואחיו מת. מפני היראה היה מוציא דבר שקר מפיו, אמר, אם אומר לו שהוא קיים, יאמר הביאהו אצלי:

האם נלמד מכאן שמותר לשקר מפני היראה?

[ומהו 'אם אומר לו שהוא קיים', האם יהודה ידע בוודאות שהוא קיים, הול"ל: "אם אומר לו שהוא נאבד"! [וע' בשפת"ח]].
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
שלו' אמר:
רש"י ר"פ ויגש:
ואחיו מת. מפני היראה היה מוציא דבר שקר מפיו, אמר, אם אומר לו שהוא קיים, יאמר הביאהו אצלי:

האם נלמד מכאן שמותר לשקר מפני היראה?

[ומהו 'אם אומר לו שהוא קיים', האם יהודה ידע בוודאות שהוא קיים, הול"ל: "אם אומר לו שהוא נאבד"! [וע' בשפת"ח]].
לגבי אם אפשר ללמוד מכאן אפשר דהאחים לא דקדקו כל כך במצוות ועוד אפשר דהיה כאן חשש סכנת חיים שמא לא יהיה להם מה לאכול.
ומ''מ הדבר פשוט דכיון דשרי משום השלום ומשום אושפיזא וכו', ודאי מוכח דשקר אינו איסור גמור ובמקום נזק גדול שרי לשקר. (אם לא הכניס עצמו לכך)
ודי אם נזכיר את המשנה בנדרים, נודרים למוכסים שהוא של תרומה שהוא של בית המלך אע''ג דאינו כך.
 

בת עין

משתמש ותיק
אני אכן מסתפק בענין זה.

האם איסור השקר הוא איסור שבין אדם למקום, ואסור לעשותו מפני היראה.
או שמא שקר הוא עוון שבין אדם לחברו, ואם חברך מתנהג אליך שלא כהוגן, מותר לך לענותו שקר.
וכמו שאמרו פעמים רבות בגמ' 'הוא עשה שלא כהוגן, אף אנו נעשה עמו שלא כהוגן'.

ונפקא מינה, במקום שחברו דוחקו לקיר עם קושיות ושאלות, אם מותר לשקר לו כיון שהוא עושה עמו שלא כהוגן.

(אם כי עצם הדבר ששקר סתם נחשב לאיסור גמור או שרק שבועת שקר, כבר נחלקו בדבר הראשונים).
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
בת עין אמר:
אני אכן מסתפק בענין זה.

האם איסור השקר הוא איסור שבין אדם למקום, ואסור לעשותו מפני היראה.
או שמא שקר הוא עוון שבין אדם לחברו, ואם חברך מתנהג אליך שלא כהוגן, מותר לך לענותו שקר.
וכמו שאמרו פעמים רבות בגמ' 'הוא עשה שלא כהוגן, אף אנו נעשה עמו שלא כהוגן'.

ונפקא מינה, במקום שחברו דוחקו לקיר עם קושיות ושאלות, אם מותר לשקר לו כיון שהוא עושה עמו שלא כהוגן.

(אם כי עצם הדבר ששקר סתם נחשב לאיסור גמור או שרק שבועת שקר, כבר נחלקו בדבר הראשונים).
צא ולמד מרוח נבות שהטעתה את אחאב ונאמר עליו דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, אע''ג שאחאב עשה שלא כהוגן.
 
 

לעצמו נברא

משתמש ותיק
ראיתי בשו"ת הרב ישראלזון מהגריש"א ששקר שאין בו נפק"מ אינו שקר בכלל.
ועייי' שערי תשובה חלק ג שהרחיב וחילק בעניין השקר והנראה שם שעיקר עניין השקר זה שמחסר את חבירו,
ובלא זה החיסרון הוא רק שרגיל בשקר.
ומ"מ פשוט הוא שאם משהו כופה אותי להגיד לו דבר שאיני חפץ, יכול לשקר, והוא עניין במסכתא בפוריא ובאושפיזא.
 

שלו'

משתמש ותיק
פותח הנושא
לעצמו נברא אמר:
מ"מ פשוט הוא שאם משהו כופה אותי להגיד לו דבר שאיני חפץ, יכול לשקר, והוא עניין במסכתא בפוריא ובאושפיזא.
לא הבנתי איך הוצאת זאת משם, בין לרש"י בין לתוס' שם, ההיתר הוא מסיבות מסוימות, [צניעות או לא להפסיד חבירו או דרכי שלום], ע"ש.
 

לעצמו נברא

משתמש ותיק
שלו' אמר:
לעצמו נברא אמר:
מ"מ פשוט הוא שאם משהו כופה אותי להגיד לו דבר שאיני חפץ, יכול לשקר, והוא עניין במסכתא בפוריא ובאושפיזא.
לא הבנתי איך הוצאת זאת משם, בין לרש"י בין לתוס' שם, ההיתר הוא מסיבות מסוימות, [צניעות או לא להפסיד חבירו או דרכי שלום], ע"ש.
זה לא אפקעינהו רבנן לאיסור שקר
ברור שנאמ' כאן הגדרה בדין.
 
 

שלו'

משתמש ותיק
פותח הנושא
לעצמו נברא אמר:
שלו' אמר:
לעצמו נברא אמר:
מ"מ פשוט הוא שאם משהו כופה אותי להגיד לו דבר שאיני חפץ, יכול לשקר, והוא עניין במסכתא בפוריא ובאושפיזא.
לא הבנתי איך הוצאת זאת משם, בין לרש"י בין לתוס' שם, ההיתר הוא מסיבות מסוימות, [צניעות או לא להפסיד חבירו או דרכי שלום], ע"ש.
זה לא אפקעינהו רבנן לאיסור שקר
ברור שנאמ' כאן הגדרה בדין.
לא הבנתי, איך הגעת ל'אפקעינהו'???
אדרבה יש שם סיבות מסוימות מוגדרות [או לתוס' הגדרה אחת].
 
 

לעצמו נברא

משתמש ותיק
הרב המכונה שלו'
בבקשה על  תטריחני בדקדוקי עניות.
השאלה אם התירו שקר באופנים מסוימים,
או שאינו שקר כלל.
ופשוט.
 

שלו'

משתמש ותיק
פותח הנושא
שלו' אמר:
לעצמו נברא כתב: ↑28 דצמבר 2020, 14:05
מ"מ פשוט הוא שאם משהו כופה אותי להגיד לו דבר שאיני חפץ, יכול לשקר, והוא עניין במסכתא בפוריא ובאושפיזא.
לעצמו נברא אמר:
הרב המכונה שלו'
בבקשה על  תטריחני בדקדוקי עניות.
השאלה אם התירו שקר באופנים מסוימים,
או שאינו שקר כלל.
ופשוט.
סליחה על ההטרחה, אך לא הבנתי מדוע הגמ' לא אומרת את הגדרתך הישירה: עבידי רבנן דמשנו כשמישהו כופה אותם לומר דבר שאינם חפצים לומר? למה צריך למצוא ג' דוגמאות עם טעם מיוחד לכל אחת [לרש"י] או מחמת דרכי שלו' [לתוס'], למה אף אחד לא מבאר כדבריך הכ"כ פשוטים וברורים?
לעניות דעתי [וכדבריך דקדוקי עניות], אין מקום להוציא מהגמ' את דבריך, וגם אני חושב שזה פשוט, ותמיהני על פשיטותך.
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
לעצמו נברא אמר:
ראיתי בשו"ת הרב ישראלזון מהגריש"א ששקר שאין בו נפק"מ אינו שקר בכלל.
ועייי' שערי תשובה חלק ג שהרחיב וחילק בעניין השקר והנראה שם שעיקר עניין השקר זה שמחסר את חבירו,
ובלא זה החיסרון הוא רק שרגיל בשקר.
ומ"מ פשוט הוא שאם משהו כופה אותי להגיד לו דבר שאיני חפץ, יכול לשקר, והוא עניין במסכתא בפוריא ובאושפיזא.
מבואר ברבינו יונה שם שזה איסור שקר מהסוג הרביעי, ומבואר ביבמות במעשה בנו של ר' חייא, שאסור מדברי קבלה, לימדו לשונם דבר שקר.
לגבי הנידון, מקובל מהחזו"א שמותר לומר אין לי אם אינו רוצה להלוות לו ויש לעיין אם זה ראיה לנידוננו.
 
 

לעצמו נברא

משתמש ותיק
יראתי בפצותי אמר:
לעצמו נברא אמר:
ראיתי בשו"ת הרב ישראלזון מהגריש"א ששקר שאין בו נפק"מ אינו שקר בכלל.
ועייי' שערי תשובה חלק ג שהרחיב וחילק בעניין השקר והנראה שם שעיקר עניין השקר זה שמחסר את חבירו,
ובלא זה החיסרון הוא רק שרגיל בשקר.
ומ"מ פשוט הוא שאם משהו כופה אותי להגיד לו דבר שאיני חפץ, יכול לשקר, והוא עניין במסכתא בפוריא ובאושפיזא.
מבואר ברבינו יונה שם שזה איסור שקר מהסוג הרביעי, ומבואר ביבמות במעשה בנו של ר' חייא, שאסור מדברי קבלה, לימדו לשונם דבר שקר.
לגבי הנידון, מקובל מהחזו"א שמותר לומר אין לי אם אינו רוצה להלוות לו ויש לעיין אם זה ראיה לנידוננו.

כפי שציינתי, נראה שם שמפני שמרגיל עצמו בשקר וצריך לדעת מה הגדר בזה.
 

ונכתב בספר

משתמש ותיק
ישנו את השנוי של דרכי שלום שהאחים סיפרו ליוסף 'אביך צוה לפני מותו' וכו' כמו שכתב רש''י.
בכל אופן השקר הוא כאן משום שלא צוה להם, אבל מסתבר ביותר שלא היה יעקב רוצה שיוסף יתנקם באחיו, ואם יהיה צורך להגיד לשמו דברים לצורך כך [לפי חשש האחים], כנראה רצונו בכך.
 

בן חנן2

משתמש חדש
אור החיים, וירא יח,טו
"ותכחש שרה וגו'. טעם אומרו לאמר. גם אמרו כי יראה להודיע צדקת שרה אמנו הצדקת שלא אמרה בפירוש לא צחקתי שלא תוציא מפיה דבר שקר אלא אמרה ענין שממנו מובן שכונתה לומר לא צחקה ולזה לא אמר ותאמר לא צחקתי, ולצד שיאמר האומר והאיך היה לה פנים שתכחש בדברי ה', לזה אמר כי יראה פי' יש לך לדעת כי העבד הנאמן הירא את רבו ושגג ועשה דבר בלתי מתוקן ויוכיחנו רבו על אשר עשה כשיגדל בלבו הפלגת המורא על אשר עבר רצון אדונו לא יעצור כח להודות על אשר עשה להפלגת המורא ויכחיש ובהכחשתו עצמה יגיד כי אמת היה הדבר אלא לצד הפלגת המורא אינו עוצר כח להעיז פניו כי כן עשה, והוא מה שהודיע הכתוב כי יראה והבן. ואמר לה אברהם לא כי צחקת פי' היותר נאות הוא שתודה כי צחקת כי בזה חפץ ה' שיתודה האדם בפיו בפירוש, וכן הוכיחו נביאנו ע"ה שדבר המרוצה הוא ומודה ועוזב ירוחם (משליט, כח):"
בפרשת וירא כתוב ותכחש שרה
אומנם האור החיים מסביר שלא אמרה בפירוש לא צחקתי אלא אמרה ענין שמנמנו מובן שלא צחקה
אבל למעשה הוא כותב שהמציאות היא שיש מצב שבו אין לאדם אפשרות לעצור כח ולהודות על האמת
[ולא הבנתי מה הוא מתכוון בזה: "ובהכחשתו עצמה יגיד כי אמת היה הדבר"]
 
חלק עליון תַחתִית