מתחילה חשבתי לומר שרק החפזון והכעס בלי שיקול הדעת הוא המטרה לחיציו של יעקב אבינו בתוכחתו "ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה".
ולא פסל את עצם הנטיה לשימוש אימתני בכח (כאריה זאב ונחש)
אבל הסתבכתי עם המבואר ברש"י שכלי חמס מכרותיהם היינו שלקחו אומנותו של עשיו להשתמש ב"ידים ידי עשיו".
אז מה באמת?
האם כוח וגבורה ותוקפנות של גור אריה וזאב יטרף וכו' הם תכונות לא יהודיות שעושים בהם שימוש רק בלית ברירה ומתוך סלידה עמוקה, וכמקובל תמיד לחשוב ולהגיד ולשנן...
או שמא דוקא כן אלו הם תכונות חיוביות חשובות שדוקא אותם בוחר יעקב להעניק לבניו לפני מותו [הנידון הוא על שימוש כלפי גויים בלבד, כמובן].
(כידוע "איש אשר כברכתו ברך אותם" פירשו רז"ל שכל אחד קיבל ברכה שהיא משורש מהותו העצמית ותפקידו הייחודי, וצ"ע)
ולא פסל את עצם הנטיה לשימוש אימתני בכח (כאריה זאב ונחש)
אבל הסתבכתי עם המבואר ברש"י שכלי חמס מכרותיהם היינו שלקחו אומנותו של עשיו להשתמש ב"ידים ידי עשיו".
אז מה באמת?
האם כוח וגבורה ותוקפנות של גור אריה וזאב יטרף וכו' הם תכונות לא יהודיות שעושים בהם שימוש רק בלית ברירה ומתוך סלידה עמוקה, וכמקובל תמיד לחשוב ולהגיד ולשנן...
או שמא דוקא כן אלו הם תכונות חיוביות חשובות שדוקא אותם בוחר יעקב להעניק לבניו לפני מותו [הנידון הוא על שימוש כלפי גויים בלבד, כמובן].
(כידוע "איש אשר כברכתו ברך אותם" פירשו רז"ל שכל אחד קיבל ברכה שהיא משורש מהותו העצמית ותפקידו הייחודי, וצ"ע)