איך יעקב מאשים את שמעון ולוי על "ידים ידי עשיו" - ומאידך הוא מברך את בניו שיהיו אריות/זאבים/נחשים.

אח שלך

משתמש ותיק
מתחילה חשבתי לומר שרק החפזון והכעס בלי שיקול הדעת הוא המטרה לחיציו של יעקב אבינו בתוכחתו "ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה".
ולא פסל את עצם הנטיה לשימוש אימתני בכח (כאריה זאב ונחש)

אבל הסתבכתי עם המבואר ברש"י שכלי חמס מכרותיהם היינו שלקחו אומנותו של עשיו להשתמש ב"ידים ידי עשיו". 

אז מה באמת?
האם כוח וגבורה ותוקפנות של גור אריה וזאב יטרף וכו' הם תכונות לא יהודיות שעושים בהם שימוש רק בלית ברירה ומתוך סלידה עמוקה, וכמקובל תמיד לחשוב ולהגיד ולשנן... 
או שמא דוקא כן אלו הם תכונות חיוביות חשובות שדוקא אותם בוחר יעקב להעניק לבניו לפני מותו [הנידון הוא על שימוש כלפי גויים בלבד, כמובן].


​​​​​​(כידוע "איש אשר כברכתו ברך אותם" פירשו רז"ל שכל אחד קיבל ברכה שהיא משורש מהותו העצמית ותפקידו הייחודי, וצ"ע) 
 

טל חרמון

משתמש ותיק
אם ראית את מה שכתבתי פה, הטענה על שמעון ולוי היא על יוסף בעיקר, או יותר נכון זה גילה שמעשיהם גם עם שכם היו על טהרת האף והעברה,
וזוהי אומנותו של עשיו שרוצח מתוך כעסו, ובלי צדק. כמו שאמר יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי. 
 

אח שלך

משתמש ותיק
פותח הנושא
ועדיין, איך זה מתאים עם המקובל אצלנו שאלו לא תכונות יהודיות אלא רק סוג של דיעבד כמו "ההכרח לא יגונה".
 

טל חרמון

משתמש ותיק
נראה לי שזו תפישה חדשה, או איך שאוהבים לאמר היום "חדש אסור מן התורה", וודאי שזה בעיקבות הגלות והיהודי המסכן שתמיד דואג לכולם וטוב לכולם ורודפים אותו על לא עוול בכפו וכו'.
אבל בעולם האמיתי (כמו זה שהולך ונבנה אט אט) זה מעלה גדולה וטובה,

ויעקב עצמו אמר אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי, ואיך שלא תדרוש את זה וודאי בפשט הוא משתבח על חרבו וקשתו. וגם שבחו של יוסף נתן במשל "ותשב באיתן קשתו ויפוזו זרועי ידיו"
 

אח שלך

משתמש ותיק
פותח הנושא
האמת היא שרציתי לומר כך.
אבל הציקתני רוחי מדברי הזוה"ק על עשרת הדברות שכ' בפירוש שאת כח הרציחה קיבל משה במרום כמתנה חיצונית מהמלאך של עשיו, יען אינה תכונה יהודית מהותית שורשית כלל, אלא שהוצרכה למיתות ב"ד ליקחנה בהשאלה מעשיו.
(וכתב הזוהר שלכן יש מקף המפסיק בין המילה לא למילה תרצח, כזה: לא| תרצח. וכאילו אומר: כן תרצח = בארבע מיתות בית דין)
 

טל חרמון

משתמש ותיק
אולי יש חילוק בין רצח של עם ישראל שעליו יש את כל חומר האיסור לבין הריגת אויבים ושונאים, וח"ו שהחרב של עם ישראל מגיעה מהס"מ מקרא מלא דיבר הכתוב "אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך ואשר חרב גאותך ויכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תדרוך.

ונא' ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל, דוקא בנקמה מאדום מתברר שהחרב כלל אינה שלו אלא "חרב לה' מלאה דם" אשכיר חיצי מדם וחרבי תאכל בשר מדם חלל ושביה מראש פרעות אויב.
 

אח שלך

משתמש ותיק
פותח הנושא
נאה אמרת.
אך מה תאמר על דוד שאמר לו ה' אתה לא תבנה לי הבית כי דמים רבים שפכת.
ובזוהר כתוב שפניו שבמרכבה מכוסות מחמת טבעו האדמוני והמסתעף.
 

טל חרמון

משתמש ותיק
וודאי שלמרות שזה גאוה זה לא דבר מושלם ואוטופי, העולם יפה יותר כשהוא רגוע ולא מלא דם... ויותר מכובד שבניין בית ה' הוא בצורה נוחה של אנשי מנוחה ופחות בעניין של מלחמות, הרי שלמה הרג את אדוניה ויואב ושמעי בן גרא... (והם היו יהודים) לכן צריך לאמר שעיקר העניין זה הצורה המכובדת, וזה ככל הנראה העניין המכוסה במרכבה ודו"ק
 

אח שלך

משתמש ותיק
פותח הנושא
אגב דבריך ועל פי פירושך התעוררתי לחשוב:
האם כתוב כאן שיותר חשוב הכבוד של הבית מאשר הבית עצמו?
שהרי בנינו נדחה מחמת שיקול זה
 

אאבבגג

משתמש רגיל
לכאורה פשוט שאין הכוח והרציחה והניצוח מידות ראויות כשלעצמן, אלא שהן נצרכות כאשר הרע מרים את ראשו ואז צריך להלחם בהן.
 

טל חרמון

משתמש ותיק
אני אפתח על זה בלי נדר אשכול אבל בשני מילים,
כתוב ועברתם את הירדן וישבתם בארץ אשר ה' אלהיכם מנחיל אתכם והניח לכם מכל אויבכם מסביב וישבתם בטח והיה המקום אשר יבחר ה' לשום שמו שם וגו'
ולענ"ד נראה שדוד חשב שהוא הגיע למצב הזה כבר, כמו שנא' ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב מכל אויביו, ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון הא-להים יושב בתוך היריעה,
אבל הוא טעה כי חיכו לו הרבה מלחמות מעבר לפינה וזו עומק תשובת ה' לדוד "איש מלחמות אתה ודמים שפכת" זה עוד לא נגמר, זה מנוחה זמנית ועדיין לא הגיע הזמן.
הבן שלך יהיה איש מנוחה לו אני יניח באמת מכל אויביו והוא יוכל לקיים את האמור בפסוק בפרשת ראה.

כמובן שלאחר שנבחר המקום אין שום מגבלה. מקווה שהייתי ברור.
 

אאבבגג

משתמש רגיל
אין שום מגבלה באיזה הקשר?
ברור שרציחה והריגה אינן דברים ראויים כשלעצמם אלא אם כן הדבר נצרך.
 

טל חרמון

משתמש ותיק
אין מגבלה בקשר למה שהתורה אמרה והניח לכם.. וישבתם בטח, ורק אז והיה המקום וגו' וכמו שכתבתי לגבי דוד שבגלל האמור בפס' הזה התעורר לבניין המקדש כשהיה לו מנוחה.

וזה תשובה למה ששאל "אח שלך" שאולי שיקולים של כבוד הבית קודמים וכו' אז אמרתי שהעניין המבואר בדוד ושלמה זה לפני שנבחר המקום.
 

אח שלך

משתמש ותיק
פותח הנושא
@טל חרמון
חידשת נימוק שדוד הלוחם במצב המלחמה לא בונה - כי זה לא מכובד.
ומכח זה נאלצת לחדש - שאח"כ זה כן מכובד.

ערבך ערבא צריך, כי בפשטות הכל לא ענין של כבוד אלא מציאות שלא מתאים לאיש מלחמות כדוד לבנות בית שהנהגתו מתאימה להתייחס למי שהשלום שלו.
וכמו שבפשטות הברזל לא מתאים למזבח, לא בגלל שלא מכובד אלא שזה סתירה עצמית ומהלכים הפוכים.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
השבטים שייכים לעולם המתוקן של 'וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ'.

בכל החיות הללו יש כוחות עצומים שמגלים את כבודו של מקום, וכארבע חיות המרכבה, שביניהם אריה [שנמצא בצד ימין כנגד החסד!. (רי"ו =ג"פ ע"ב - חסד, ולא רק פ"א גבורה)], הרע שבהם לא מוכרח מצד עצם מה שהם באים לשקף.
 
חלק עליון תַחתִית