הַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ - האם נהפך לנחש או לתנין?

הערשלה

משתמש ותיק
שאלני פעם יהודי מדוע כותבת התורה בפסוק טו (שמות ז) "וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ תִּקַּח בְּיָדֶךָ",
לעומת זאת בפסוק ט שלפניו כותבת התורה "יְהִי לְתַנִּין" וע"ז אומר רש"י שהכוונה לנחש.
אם בשני המקרים מדובר בנחש, מדוע משנה התורה?

השבתי לו מסברא שאולי בראשונה מדובר במטה אהרן שנהפך לתנין ואילו בהמשך מדובר במטה משה שנהפך לנחש.
אשמח לשמוע את חוות דעכם.
 

בן ראם

משתמש ותיק
רבינו בחיי-
ומה שהכתוב הוציאו בלשון תנין לפי שפרעה נקרא תנין שנאמר (יחזקאל כט, ג) התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו. ורמז לו בזה כי כשם שבלע מטה אהרן את מטותם כן עתיד הקב"ה להבליע את פרעה וחילו בים סוף. ובמדרש (תנחומא וארא ג) ויהיו לתנינים, אמר פרעה כך מדתו של אלהיכם, מכאן יוצאים כשפים לעולם:
העמק דבר פס' ט-
קח את מטך. הראב"ע כתב שהוא מטה משה. והוכיח שכן הוא. מדכתיב במכת דם ג"כ קח מטך ואח"כ כתיב וירם מבטה בה"א הידיעה דמשמע מטה הידוע והוא של משה. ועוד מקרא מלא כתיב בפ' בשלח שאמר ה' למשה ומטך אשר הכית בו את היאור. הרי דמטה משה היה והכי נראה דעת רש"י שכ' יהי לתנין. נחש. והרי ידוע דבכ"מ נחש ותנין שני מינים המה. נחש הוא ביבשה ותנין הוא במים. מ"מ הכריח רש"י שכאן הוא דבר אחד. מדכתיב במכת דם והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך ולא אמר אשר נהפך לתנין. אלא היינו הך. א"כ מבואר דלדעת רש"י דאותו מטה משה שנהפך לנחש הוא אשר נהפך לתנין. ויש לזה כעין ראיה מדברי חז"ל בשבת דצ"ז דאמרו על ויבלע מטה אהרן את מטתם. אר"א נס בתוך נס. ומשמע מפרש"י שם דאפילו היה בולע כשהוא תנין הי' נס. ועי' מהרש"א בחדא"ג. ואי איתא שהיה תנין אשר במים הרי דרכו לבלוע את הקטן ממנו. אלא ע"כ היה נחש של יבשה שאין דרכו לבלוע הקטן ממנו. אבל כ"ז דוחק שהרי בכ"מ תנין אינו נחש. ותו דבפי' איתא ברבה ובתנחומא והביאו במהרש"א שם. דאלו בלע כשהיה תנין לא היה פלא. ותו דמשמעות מטך הוא של אהרן שמדבר עמו. אלא נראה לבאר כפשוטו דמטה אהרן הוא שנהפך לתנין לפני פרעה. ומטה משה הוא שנהפך לנחש לפני ישראל. ובמכת דם יבוארו הכתובים עה"נ (והנה ברבה דרשו בפ' זו קח את מטך הראה לו מקל ע"ש. ולכאורה תמוה מאין מוצא הדרש. והרי כ"פ כתיב כן להלן לצורך הענין ולא ניתן לדרוש כזה. אלא דקדקו חז"ל יפה כאן דבשלמא להלן שאמר נטה ידך הרי נצרך לקחת את המטה בידו לא כמו שאוחז אותו בכפו בשעת עמידה והליכה בראש המטה. אלא ליקח באמצע המטה ומטה ידו עמו. אבל כאן שלא הי' כן רק השלכה לא הי' נצרך לקחת המטה באמצעו אלא באחזו בראש המטה ירף ידו ממנו ויהי מושלך לארץ. אלא מכאן יצא הדרש שהי' הצווי להראות את המטה בתורת התראה. זהו ביאור המדרש ומכאן ראי' שחז"ל כוונו לדעתנו שהי' מטה אהרן כמשמעו. דאילו הי' מטה משה הי' נצרך לומר לאהרן קח את מטך מיד משה והשלך אלא כמש"כ:):
כתב וקבלה ט'ו-
(טו) נהפך לנחש. הוא מטה משה שנהפך לנחש במראה הסנה, ולפי"ז מ"ש אח"ז אמר אל אהרן קח מטך, אין פי' מטה שלך שאתה בעליו, כ"א מטה שהוא כעת בידך, כי משה נתן לאהרן מטה שלו להכות בו את המים, ולכן אמר (בשלח י"ז) ומטך אשר הכית בו היאור (ע"ש רש"י), ויתכן כי גם המטה שנהיה לתנין לא היה מטה של אהרן כ"א מטה של משה שנתנו לאהרן, ועל כלם אמר (שמות ד' י"ז) את המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות, שנכללו בו כל האותות, בין הפיכת נחש לעיני ישראל, בין הוית התנין לפני פרעה, והכאת היאור והעלאת הצפרדעים והוצאת הכנים והורדת הברד והבאת הארבה, והוית החשך, בקיעת י"ס, והוצאת מים מן הסלע (ע"ש ראב"ע), וכמ"ש בתיב"ע בפסוק ויואל משה לשבת את האיש. ולא הוצרכתי לכתוב זה, רק למה שראיתי כאן בתיב"ע שכתב על מטך אשר נהפך לנחש, הוא חוטרא דאהרן, והוא תמוה:
 

מה אדבר

משתמש ותיק
בן ראם אמר:
רבינו בחיי-
ומה שהכתוב הוציאו בלשון תנין לפי שפרעה נקרא תנין שנאמר (יחזקאל כט, ג) התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו. 
וכן כתוב שיברת ראשי תנינים על המים.
 

הערשלה

משתמש ותיק
פותח הנושא
בן ראם אמר:
רבינו בחיי-
ומה שהכתוב הוציאו בלשון תנין לפי שפרעה נקרא תנין שנאמר (יחזקאל כט, ג) התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו. ורמז לו בזה כי כשם שבלע מטה אהרן את מטותם כן עתיד הקב"ה להבליע את פרעה וחילו בים סוף. ובמדרש (תנחומא וארא ג) ויהיו לתנינים, אמר פרעה כך מדתו של אלהיכם, מכאן יוצאים כשפים לעולם:
העמק דבר פס' ט-
קח את מטך. הראב"ע כתב שהוא מטה משה. והוכיח שכן הוא. מדכתיב במכת דם ג"כ קח מטך ואח"כ כתיב וירם מבטה בה"א הידיעה דמשמע מטה הידוע והוא של משה. ועוד מקרא מלא כתיב בפ' בשלח שאמר ה' למשה ומטך אשר הכית בו את היאור. הרי דמטה משה היה והכי נראה דעת רש"י שכ' יהי לתנין. נחש. והרי ידוע דבכ"מ נחש ותנין שני מינים המה. נחש הוא ביבשה ותנין הוא במים. מ"מ הכריח רש"י שכאן הוא דבר אחד. מדכתיב במכת דם והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך ולא אמר אשר נהפך לתנין. אלא היינו הך. א"כ מבואר דלדעת רש"י דאותו מטה משה שנהפך לנחש הוא אשר נהפך לתנין. ויש לזה כעין ראיה מדברי חז"ל בשבת דצ"ז דאמרו על ויבלע מטה אהרן את מטתם. אר"א נס בתוך נס. ומשמע מפרש"י שם דאפילו היה בולע כשהוא תנין הי' נס. ועי' מהרש"א בחדא"ג. ואי איתא שהיה תנין אשר במים הרי דרכו לבלוע את הקטן ממנו. אלא ע"כ היה נחש של יבשה שאין דרכו לבלוע הקטן ממנו. אבל כ"ז דוחק שהרי בכ"מ תנין אינו נחש. ותו דבפי' איתא ברבה ובתנחומא והביאו במהרש"א שם. דאלו בלע כשהיה תנין לא היה פלא. ותו דמשמעות מטך הוא של אהרן שמדבר עמו. אלא נראה לבאר כפשוטו דמטה אהרן הוא שנהפך לתנין לפני פרעה. ומטה משה הוא שנהפך לנחש לפני ישראל. ובמכת דם יבוארו הכתובים עה"נ (והנה ברבה דרשו בפ' זו קח את מטך הראה לו מקל ע"ש. ולכאורה תמוה מאין מוצא הדרש. והרי כ"פ כתיב כן להלן לצורך הענין ולא ניתן לדרוש כזה. אלא דקדקו חז"ל יפה כאן דבשלמא להלן שאמר נטה ידך הרי נצרך לקחת את המטה בידו לא כמו שאוחז אותו בכפו בשעת עמידה והליכה בראש המטה. אלא ליקח באמצע המטה ומטה ידו עמו. אבל כאן שלא הי' כן רק השלכה לא הי' נצרך לקחת המטה באמצעו אלא באחזו בראש המטה ירף ידו ממנו ויהי מושלך לארץ. אלא מכאן יצא הדרש שהי' הצווי להראות את המטה בתורת התראה. זהו ביאור המדרש ומכאן ראי' שחז"ל כוונו לדעתנו שהי' מטה אהרן כמשמעו. דאילו הי' מטה משה הי' נצרך לומר לאהרן קח את מטך מיד משה והשלך אלא כמש"כ:):
כתב וקבלה ט'ו-
(טו) נהפך לנחש. הוא מטה משה שנהפך לנחש במראה הסנה, ולפי"ז מ"ש אח"ז אמר אל אהרן קח מטך, אין פי' מטה שלך שאתה בעליו, כ"א מטה שהוא כעת בידך, כי משה נתן לאהרן מטה שלו להכות בו את המים, ולכן אמר (בשלח י"ז) ומטך אשר הכית בו היאור (ע"ש רש"י), ויתכן כי גם המטה שנהיה לתנין לא היה מטה של אהרן כ"א מטה של משה שנתנו לאהרן, ועל כלם אמר (שמות ד' י"ז) את המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות, שנכללו בו כל האותות, בין הפיכת נחש לעיני ישראל, בין הוית התנין לפני פרעה, והכאת היאור והעלאת הצפרדעים והוצאת הכנים והורדת הברד והבאת הארבה, והוית החשך, בקיעת י"ס, והוצאת מים מן הסלע (ע"ש ראב"ע), וכמ"ש בתיב"ע בפסוק ויואל משה לשבת את האיש. ולא הוצרכתי לכתוב זה, רק למה שראיתי כאן בתיב"ע שכתב על מטך אשר נהפך לנחש, הוא חוטרא דאהרן, והוא תמוה:

ברוך שכיוונתי לדברי הנצי"ב, אבל אני רואה שראב"ע לא סבר כך ובדעת רש"י לא יצאתי ברור ואולי רש"י יסביר כרבינו בחיי.
 

אבינועם

משתמש ותיק
שמעתי מאחד שרצה לומר ש'תנין' הוא שם כללי לחיות זוחלות והולכות על גחון, וזמש''כ "וַיִּבְרָ֣א אֱלֹהִ֔ים אֶת־הַתַּנִּינִ֖ם הַגְּדֹלִ֑ים וְאֵ֣ת כָּל־נֶ֣פֶשׁ הַֽחַיָּ֣ה ׀ הָֽרֹמֶ֡שֶׂת אֲשֶׁר֩ שָֽׁרְצ֨וּ הַמַּ֜יִם לְמִֽינֵהֶ֗ם וְאֵ֨ת כָּל־ע֤וֹף כָּנָף֙ לְמִינֵ֔הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב:"
(בראשית א', כ"א), והיינו ש'התנינים הגדולים' הוא שם כולל לזוחלים (דאם לא כן, מה הסברא שיבדלו התנינים משאר החיות עד שתצטרך להם בריאה בפני עצמה)

ואעיר שבתורה כתוב:
"חֲמַ֥ת תַּנִּינִ֖ם יֵינָ֑ם וְרֹ֥אשׁ פְּתָנִ֖ים אַכְזָֽר:" (דברים ל"ב, ל"ג)
היינו שהוא פתן הוא תנין
וג''כ בתהילים כתוב:
"עַל־שַׁ֣חַל וָפֶ֣תֶן תִּדְרֹ֑ךְ תִּרְמֹ֖ס כְּפִ֣יר וְתַנִּֽין:" (תהילים צ"א, י"ג)
וידוע שכפיר ושחל הם שמות נרדפים לאריה, וגם פתן ותנין הם שמות נרדפים.
 

הערשלה

משתמש ותיק
פותח הנושא
אבינועם אמר:
שמעתי מאחד שרצה לומר ש'תנין' הוא שם כללי לחיות זוחלות והולכות על גחון, וזמש''כ "וַיִּבְרָ֣א אֱלֹהִ֔ים אֶת־הַתַּנִּינִ֖ם הַגְּדֹלִ֑ים וְאֵ֣ת כָּל־נֶ֣פֶשׁ הַֽחַיָּ֣ה ׀ הָֽרֹמֶ֡שֶׂת אֲשֶׁר֩ שָֽׁרְצ֨וּ הַמַּ֜יִם לְמִֽינֵהֶ֗ם וְאֵ֨ת כָּל־ע֤וֹף כָּנָף֙ לְמִינֵ֔הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב:"
(בראשית א', כ"א), והיינו ש'התנינים הגדולים' הוא שם כולל לזוחלים (דאם לא כן, מה הסברא שיבדלו התנינים משאר החיות עד שתצטרך להם בריאה בפני עצמה)

ואעיר שבתורה כתוב:
"חֲמַ֥ת תַּנִּינִ֖ם יֵינָ֑ם וְרֹ֥אשׁ פְּתָנִ֖ים אַכְזָֽר:" (דברים ל"ב, ל"ג)
היינו שהוא פתן הוא תנין
וג''כ בתהילים כתוב:
"עַל־שַׁ֣חַל וָפֶ֣תֶן תִּדְרֹ֑ךְ תִּרְמֹ֖ס כְּפִ֣יר וְתַנִּֽין:" (תהילים צ"א, י"ג)
וידוע שכפיר ושחל הם שמות נרדפים לאריה, וגם פתן ותנין הם שמות נרדפים.

ייש"כ על דבריך הנעימים, אבל עדיין כשהתורה בוחרת לכתוב תנין ולא נחש או להיפך מסתבר שיש לזה הסבר.
 

הערשלה

משתמש ותיק
פותח הנושא
הערשלה אמר:
שאלני פעם יהודי מדוע כותבת התורה בפסוק טו (שמות ז) "וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ תִּקַּח בְּיָדֶךָ",
לעומת זאת בפסוק ט שלפניו כותבת התורה "יְהִי לְתַנִּין" וע"ז אומר רש"י שהכוונה לנחש.
אם בשני המקרים מדובר בנחש, מדוע משנה התורה?

השבתי לו מסברא שאולי בראשונה מדובר במטה אהרן שנהפך לתנין ואילו בהמשך מדובר במטה משה שנהפך לנחש.
אשמח לשמוע את חוות דעכם.
השבוע ראיתי בזוהר הק' (וארא כח.) על ענין זה וזל"ק:
"ואמרת אל אהרן קח את מטך, מאי טעמא מטה אהרן ולא מטה משה, אלא ההוא דמשה איהו קדישא יתיר דאתגליף בגנתא עלאה בשמא קדישא, ולא בעי קודשא בריך הוא לסאבא ליה באינון חוטרין דחרשיא".

בלה"ק
"וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךְ. מָה הַטַּעַם מַטֵּה אַהֲרֹן וְלא מַטֵּה מֹשֶׁה? אֶלָּא אוֹתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה יוֹתֵר קָדוֹשׁ, שֶׁנֶּחְקַק בַּגָּן הָעֶלְיוֹן בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, וְלֹא רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְטַמֵּא אוֹתוֹ בְּאוֹתָם מַטּוֹת שֶׁל הַמְּכַשְּׁפִים".
 
 
חלק עליון תַחתִית