יש להק' על מה שכ' רש"י (והוא מדברי המדרש) 'שאין השד שולט על בריה פחותה מכשעורה' להק' ממה דאיתא בילקוט שמעוני (רמז קפב') "י"ד מיני כנים הביא עליהם הקטנה שבהן כביצה של תרנגולת והגדולה שבהן כביצה של אווז " וא"כ למה לא יכלו החרטומים להוציא הכינים בלטיהם שהרי גדולים מכשעורה היו. ושמעתי לתרץ שצ"ל שמתחילת ברייתם לא היו אלא קטנים מאוד ורק על האדם או הבהמה גדלו לגודל ביצה.
ועפי"ז יתורץ מה דיש להק' על חילוק לשון הפסוקים שפעמים כתוב "כנים" בחיריק ויו"ד, ופעמים כ' "כנם" בקמץ ובלא יו"ד.
וַיֹּ֣אמֶר ה'֘ אֶל־מֹשֶׁה֒ אֱמֹר֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן נְטֵ֣ה אֶֽת־מַטְּךָ֔ וְהַ֖ךְ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ וְהָיָ֥ה לְכִנִּ֖ם בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: (יג) וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵ֗ן וַיֵּט֩ אַהֲרֹ֨ן אֶת־יָד֤וֹ בְמַטֵּ֙הוּ֙ וַיַּךְ֙ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ וַתְּהִי֙ הַכִּנָּ֔ם בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָ֑ה כָּל־עֲפַ֥ר הָאָ֛רֶץ הָיָ֥ה כִנִּ֖ים בְּכָל־ אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: (יד) וַיַּעֲשׂוּ־כֵ֨ן הַחַרְטֻמִּ֧ים בְּלָטֵיהֶ֛ם לְהוֹצִ֥יא אֶת־הַכִּנִּ֖ים וְלֹ֣א יָכֹ֑לוּ וַתְּהִי֙ הַכִּנָּ֔ם בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָֽה:
ובזה מתו' חילוק הלשון שהרי דבר קטן דרכו להקרא בלשון רבים כמו חיידקים וכדו' אבל דבר גדול נקרא בלשון יחיד. ולכן כשדובר בפסוק על הכינים בקטנותם נקראו כינים אבל כשדיבר הכתוב על אחר היותם באדם ובבהמה שכבר גדלו מאד אז קראם בלשון יחיד כינם.
ולכן שדיבר ה' אל משה להוציא מהעפר כתוב "כינים" בחיריק - לשון רבים שביציאתם הם קטנים, ורק אחר כך כתוב ותהי הכנם באדם ובבהמה. אבל עדיין מדגיש הפסוק שכל עפר הארץ הי'ה "כינים" שעל העפר נשארו כינים ועדיין לא הפכו לכינם.
ואשר על כן ויעשו כן החרטומים להוציא את הכינים ולא יכולו כי הכינם היתה באדם ובבהמה אבל בארץ מצרים היו כינים קטנות מכשעורה ולא יכלו החרטומים לעשות כמותם.
ועפי"ז יתורץ מה דיש להק' על חילוק לשון הפסוקים שפעמים כתוב "כנים" בחיריק ויו"ד, ופעמים כ' "כנם" בקמץ ובלא יו"ד.
וַיֹּ֣אמֶר ה'֘ אֶל־מֹשֶׁה֒ אֱמֹר֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן נְטֵ֣ה אֶֽת־מַטְּךָ֔ וְהַ֖ךְ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ וְהָיָ֥ה לְכִנִּ֖ם בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: (יג) וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵ֗ן וַיֵּט֩ אַהֲרֹ֨ן אֶת־יָד֤וֹ בְמַטֵּ֙הוּ֙ וַיַּךְ֙ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ וַתְּהִי֙ הַכִּנָּ֔ם בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָ֑ה כָּל־עֲפַ֥ר הָאָ֛רֶץ הָיָ֥ה כִנִּ֖ים בְּכָל־ אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: (יד) וַיַּעֲשׂוּ־כֵ֨ן הַחַרְטֻמִּ֧ים בְּלָטֵיהֶ֛ם לְהוֹצִ֥יא אֶת־הַכִּנִּ֖ים וְלֹ֣א יָכֹ֑לוּ וַתְּהִי֙ הַכִּנָּ֔ם בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָֽה:
ובזה מתו' חילוק הלשון שהרי דבר קטן דרכו להקרא בלשון רבים כמו חיידקים וכדו' אבל דבר גדול נקרא בלשון יחיד. ולכן כשדובר בפסוק על הכינים בקטנותם נקראו כינים אבל כשדיבר הכתוב על אחר היותם באדם ובבהמה שכבר גדלו מאד אז קראם בלשון יחיד כינם.
ולכן שדיבר ה' אל משה להוציא מהעפר כתוב "כינים" בחיריק - לשון רבים שביציאתם הם קטנים, ורק אחר כך כתוב ותהי הכנם באדם ובבהמה. אבל עדיין מדגיש הפסוק שכל עפר הארץ הי'ה "כינים" שעל העפר נשארו כינים ועדיין לא הפכו לכינם.
ואשר על כן ויעשו כן החרטומים להוציא את הכינים ולא יכולו כי הכינם היתה באדם ובבהמה אבל בארץ מצרים היו כינים קטנות מכשעורה ולא יכלו החרטומים לעשות כמותם.