בלדד השוחי אמר:ומה עם הזמירות 'אכלנו והותרנו'?
יש להקשות על דבריו, שהרי דוקא בשבת כן נאמר להניח למשמרת עד הבוקר, וא"כ בשבת יש להותיר.אור זרוע אמר:בלדד השוחי אמר:ומה עם הזמירות 'אכלנו והותרנו'?
המזמור הזה אינו שייך לשבת, כמו שמופיע בסידורים.
אולי י"ל שההותרנו לא מתייחס למנה שלו, אלא שנשאר במטבח. אם כי לא נראה לי כל העניין הזה, ללמוד מהמן. וביותר קשה מה יעשו החסידים אם הרב'ה יגמור הכל???בלדד השוחי אמר:יש להקשות על דבריו, שהרי דוקא בשבת כן נאמר להניח למשמרת עד הבוקר, וא"כ בשבת יש להותיר.אור זרוע אמר:בלדד השוחי אמר:ומה עם הזמירות 'אכלנו והותרנו'?
המזמור הזה אינו שייך לשבת, כמו שמופיע בסידורים.
המכלול:
כנראה, שהמזמור בהתחלה כלל לא נכתב על השבת אלא על ברכת המזון בכלל, אך כיוון שבימי החול אין פנאי, נהגו לשיר אותו בשבת, שאינה נזכרת בו.[2] החוקר דב סדן[3] פירש את המילים "שבענו והותרנו כדבר ה'", שהן כנגד המן, שהרי הציווי מהתורה אינו על ההותרה, ואילו במן נאמר " וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר"[4] ומכאן שזאת מצווה רק בשבת.
כתב הרב ר' משה כהן שזה שחייבו לאכול שלש סעודות בשבת מפני שהאוכל אכילה גסה יצטרך להרחיק זמן האכילה שאחריה וכשיראה שהוא מצוה לאכול שלש סעודות לא יאכל בשום סעודה מהם כי אם בשיעור שיוכל לאכול בהגיע זמן הסעודה שאחריה נמצאו כל סעודותיו לשם מצוה ולשובע נפשו וישאר לבו פנוי לעסוק בדברי תורה ונמצא כובש יצרו בסלקו האוכל מלפניו בעודו תאב לו וכשיעשה זה ביום המנוחה כל שכן שיעשה ביום המלאכה שלא יכבד האוכל עליו לבטלו ממלאכתו וכן אמרו בברכה על הכוס ונותן עיניו בו שלא יסיח דעתו ממנו להראות שצריך לחשוב שהותר לו לשתות היין לצורך המצוה ולברך עליו את השם וכשיהיה בלבו כך לא יבא להשתכר ממנו עד כאן דבריו.
חוזר ומגיד אמר:אולי כוונתו רק לפת.
א. מאיזה חודש התחיל לצאת הליקוט הנ"ל?אור זרוע אמר:זה מנהג ידוע או חידוש של האדמו"ר מגור שליט"א? (מתוך עמ' 19 בגליון):
אדמו''ר מגור.png
דברי החסיד אינם אמורים אלא משום שמשנה מדעת הנותן, שלא נתן אלא על דעת כך, והכי מוכח בסיפיה שאם היה דעתו שלא יאכל אלא הוא, אינו רשאי ליתן לשפחתו כו'.ריש תורא אמר:כמדומה שגם בספר חסידים מובא שמאכל שייחדו לשבת לא יאכל בחול. בס' תתס"ו
וז"ל למי שנשלח לו ביום ו' תרנגולת או ביצים, ואמר השליח פלוני שלח לך כדי שתאכל בשבת זה, אינו רשאי לאכול אותו בחול אלא בשבת. ואם יש הרבה ונשאר לו יתן לבני ביתו, ואם יאמר השליח אל יאכל אדם אלא אתה, שיהיה לו זכות, אל יתן לשפחתו, כיון שלא נתן לו אלא ע"מ לאכלו יחיד:
מגוף דברי הספר חסידים משמע שיש כאן שני דינים. דין אחד נוגע למאכלי שבת שיש לאוכלם רק בשבת, ומלבד זה אם אמר בפירוש שרק הוא יאכל אסור לו ליתן לאחרים, ואולי אכן הדין הראשון הוא מאותו טעם, שכנתן לו רשות לאוכלו רק בשבת. וצ"ע.אברהם לוי אמר:דברי החסיד אינם אמורים אלא משום שמשנה מדעת הנותן, שלא נתן אלא על דעת כך, והכי מוכח בסיפיה שאם היה דעתו שלא יאכל אלא הוא, אינו רשאי ליתן לשפחתו כו'.ריש תורא אמר:כמדומה שגם בספר חסידים מובא שמאכל שייחדו לשבת לא יאכל בחול. בס' תתס"ו
וז"ל למי שנשלח לו ביום ו' תרנגולת או ביצים, ואמר השליח פלוני שלח לך כדי שתאכל בשבת זה, אינו רשאי לאכול אותו בחול אלא בשבת. ואם יש הרבה ונשאר לו יתן לבני ביתו, ואם יאמר השליח אל יאכל אדם אלא אתה, שיהיה לו זכות, אל יתן לשפחתו, כיון שלא נתן לו אלא ע"מ לאכלו יחיד:
דפשיטא לא פליג החסיד על הזקן, שאמרו [ביצה טז.] על שמאי הזקן שהיה מייחד בהמה לשבת ואומר זו לשבת, וכשמצא אחרת אוכל הראשונה.
האדמו"ר בעל הברכת אברהם מסלונים נהג שלא לשייר ממאכלו,אור זרוע אמר:זה מנהג ידוע או חידוש של האדמו"ר מגור שליט"א? (מתוך עמ' 19 בגליון):
אדמו''ר מגור.png
יש להוסיף שהחידושי הרי"ם נהג לשייר פת למלוה מלכה, כך שכנראה פירש שזה לא הולך על פת.אלף אמר:כותב 'מאכלי השבת', אז מדוע להוציא דברים מהקשרם?חוזר ומגיד אמר:אולי כוונתו רק לפת.
הייתי מעיר לחוקר הנכבד, כי המצווה הייתה להותיר מיום שישי לשבת, ולא כהבנתו המדופלמת.בלדד השוחי אמר:יש להקשות על דבריו, שהרי דוקא בשבת כן נאמר להניח למשמרת עד הבוקר, וא"כ בשבת יש להותיר.אור זרוע אמר:בלדד השוחי אמר:ומה עם הזמירות 'אכלנו והותרנו'?
המזמור הזה אינו שייך לשבת, כמו שמופיע בסידורים.
המכלול:
כנראה, שהמזמור בהתחלה כלל לא נכתב על השבת אלא על ברכת המזון בכלל, אך כיוון שבימי החול אין פנאי, נהגו לשיר אותו בשבת, שאינה נזכרת בו.[2] החוקר דב סדן[3] פירש את המילים "שבענו והותרנו כדבר ה'", שהן כנגד המן, שהרי הציווי מהתורה אינו על ההותרה, ואילו במן נאמר " וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר"[4] ומכאן שזאת מצווה רק בשבת.
אולי דכיון שידעו שאין הישמעאלים קונים אותו לעצמם אלא ימכרוהו לאחרים, כבר מיחשיב מכירתו זו כמכירה פעמיים ויותר, ודו"ק.נתנאל הלוי אמר:יש לעיין בביאור עומק דברי האדמו"ר שליט"א על הפסוק בפרשת ויחי לו ישטמנו על כל הרעה. מהו "כל" ? ועל זה בא הביאור שמצינו בעבד שנמכר בגניבתו פעם אחת ולא שני פעמים, ואילו יוסף נמכר כמה פעמים שלא כדין, וזה הכוונה "כל" הרעה.
ויש לעיין הרי מה שעבד אינו נמכר פעמיים זה כשגנב שני פעמים ואפ"ה אינו נמכר ע"י ב"ד, ואילו כאן זה מכירה אחת מיד ליד. אמנם הדין הוא דאין האדון יכול למכור עבדו לאחרים אך זה הגבלה בבעלות האדון ואין לזה שייכות למה שאינו נמכר פעמיים.
וגם, הרי השבטים עצמם מכרו רק פעם אחת, אך בזה י"ל דסו"ס הם גרמו לזה שימכר כמה פעמים. אולם א"כ בכלל מה צריך להסביר מה הכוונה ב"כל" הרי ודאי שבגרמת המכירה נגרמו ליוסף כמה וכמה צרות ורעות.
ובעיקר צ"ב. דאילו עבד עברי כן היה נמכר פעמיים אזי האם זה לא היה נחשב שעשו לא רעה הרי לא היה להם זכות במכירתו.
ולכאורה מכ"ז נראה שהדברים באור חסרים או שלא בדקדוק, וצ"ע.
באמת הדיון אינו מובן כלל. (ובודאי לא ה'ובעיקר צ"ב' שבסופו).נתנאל הלוי אמר:יש לעיין בביאור עומק דברי האדמו"ר שליט"א על הפסוק בפרשת ויחי לו ישטמנו על כל הרעה. מהו "כל" ? ועל זה בא הביאור שמצינו בעבד שנמכר בגניבתו פעם אחת ולא שני פעמים, ואילו יוסף נמכר כמה פעמים שלא כדין, וזה הכוונה "כל" הרעה.
ויש לעיין הרי מה שעבד אינו נמכר פעמיים זה כשגנב שני פעמים ואפ"ה אינו נמכר ע"י ב"ד, ואילו כאן זה מכירה אחת מיד ליד. אמנם הדין הוא דאין האדון יכול למכור עבדו לאחרים אך זה הגבלה בבעלות האדון ואין לזה שייכות למה שאינו נמכר פעמיים.
וגם, הרי השבטים עצמם מכרו רק פעם אחת, אך בזה י"ל דסו"ס הם גרמו לזה שימכר כמה פעמים. אולם א"כ בכלל מה צריך להסביר מה הכוונה ב"כל" הרי ודאי שבגרמת המכירה נגרמו ליוסף כמה וכמה צרות ורעות.
ובעיקר צ"ב. דאילו עבד עברי כן היה נמכר פעמיים אזי האם זה לא היה נחשב שעשו לא רעה הרי לא היה להם זכות במכירתו.
ולכאורה מכ"ז נראה שהדברים באור חסרים או שלא בדקדוק, וצ"ע.