פרשת יתרו - להזהיר גדולים על הקטנים

פשר פרשה

מנהל תוכן
[highlight=yellow]להזהיר גדולים על הקטנים[/highlight]​

לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך (שמות כ, י).

וברש"י: אתה ובנך ובתך. אלו הקטנים, או אינו אלא גדולים, אמרת, הרי כבר מוזהרין הם, אלא לא בא אלא להזהיר גדולים על שביתת הקטנים, וזה ששנינו (שבת קכא.) קטן שבא לכבות, אין שומעים לו, מפני ששביתתו עליך.

ולכאורה צריך ביאור, שהרי מצינו בגמרא (יבמות קיד.) "לא תאכלום כי שקץ הם - לא תאכילום להזהיר גדולים על הקטנים", וכן מייתו שם קראי להזהיר גדולים על הקטנים מאיסורי דם וטומאה ועבדינן צריכותא לכולהו, ואם כן יש ללמוד לאיסור שבת מאיסור שרצים דם וטומאה, ולמאי איצטריך קרא יתירא לענין שבת.

גם קשה, מדוע לא הזכירה הגמרא ביבמות לקרא דידן, אלא רק את ג' הילפותות האחרות.

וקושיא נוספת שנשלחה למערכת ע"י אחד מגדולי הת"ח שבירושלים: אי נימא דדין חינוך לקטן הוא מדאורייתא [כמו שמשמע בנזיר כט. דיש צד כזה, וכן הובאו דעות כאלו בפוסקים], למאי אצטריך כלל הני ילפותות להזהיר הגדולים על הקטנים, תיפוק ליה מדין חינוך.
 

סבא

משתמש ותיק
לשאלה הראשונה: זו שאלת הגר"ח מבריסק עיין תירוצו שמובא באחיעזר ח"ג סימן פ"א אות כ"ג וז"ל
ושמעתי מאלופי ומיודעי הגאון ר' חיים מוולאזין דלהכי איצטריך קרא דל"ת כל מלאכה אתה ובנך דמשום לאו דלא תאכילום לא הוי אלא איסור בעלמא כשאר איסורים משא"כ משום ל"ת כל מלאכה הוי איסור דשבת דחמיר כדאיתא ביבמות ו' שאני לאוי דשבת דחמירי ופירש"י דקי"ל מחלל שבת כעובד ע"ז.
וראה שום עוד מה שדן בכל עניין זה.
 

סבא

משתמש ותיק
לשאלה השניה: לא הבנתי הרי דין דלא תאכילום [ספיה בידיים] הוא גם למי שאינו אביו [או אימו, לכמה דעות שגם היא מחויבת בחינוך] ואינו מחוייב בחינוך.
 

אוריאל

משתמש ותיק
@סבא אכן לכאורה היישוב שלך הוא נכון, אבל לא בפסוק שלנו, שהרי כאן נאמר אתה ובנך, משמע שהאזהרה היא על האב בשביתת בנו, וע"ז קשה דתיפו"ל מדין חינוך.
 

הראני

משתמש ותיק
מה שייך חינוך על שביתה?
חינוך זה לא בדרך החיוב? מה שייך לחנך שלא לעשות?
מלבד זאת גם אם יש חינוך בלא תעשה, עדיין יש לחלק שמצוות חינוך מטלת חובה על האב שהבן יקיים (גם אם החינוך מצוה על האב) משא"כ חיוב שנאמר שחיוב השביתה של הבן על האב, בהכרח נאמר בזה ש'האב אינו שובת' אם בנו אינו שובת.
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
סבא אמר:
לשאלה השניה: לא הבנתי הרי דין דלא תאכילום [ספיה בידיים] הוא גם למי שאינו אביו [או אימו, לכמה דעות שגם היא מחויבת בחינוך] ואינו מחוייב בחינוך.
השאלה היא לדעת הראשונים שבחינוך של ל"ת כל אחד מחויב עי' רמ"א או"ח סי' שמ"ג
 

אברך כולל

משתמש רגיל
התוס' בפרק כל כתבי קכא. ד"ה שמע הקשו זאת ותי' דאיירי בקטן שלא הגיע לחינוך ומפני זה אסור רק בעושה ע"ד אביו עי"ש ועי' בטור סי' שלד וסי' שמג
 

אוריאל

משתמש ותיק
הראני אמר:
עדיין יש לחלק שמצוות חינוך מטלת חובה על האב שהבן יקיים (גם אם החינוך מצוה על האב) משא"כ חיוב שנאמר שחיוב השביתה של הבן על האב, בהכרח נאמר בזה ש'האב אינו שובת' אם בנו אינו שובת.
אכן, זו לכאורה טענה חזקה, שבפסוקים כאן למדים שהחיסרון בשביתת הבן מהווה חיסרון גם בשביתה של האב בעצמו, וזהו שונה מכל דין חינוך שהוא ענין נפרד.
אבל עדיין, לכאורה סוף סוף אין כאן נפקא מינה למעשה, דגם מצד חינוך האב מצווה לדאוג שהבן שלו ישבות, ויל"ע.
 

אברך

משתמש ותיק
הדברים פשוטים וידועים. יש שלושה דינים: א. איסור ספיה. ובזה מיירי בגמ' ביבמות. ב. דין חינוך. ג. דין שביתת בנו ובתו.
גדרי אלו ג' הדברים שונים זמ"ז.
איסור ספיה - הוא דוקא באופן שמאכיל בידים, או שאומר לקטן לעשות. מאידך - שייך בכל אדם ול"ד באביו.
דין חינוך - רק על האב, ורק מגיל חינוך. מאידך - צריך להפריש הקטן גם אם עושה מעצמו (בשונה מדין ספיה).
דין שביתת בנו ובתו - ג"כ רק על האב, אבל כבר קודם גיל חינוך. מאידך - שייך דוקא באופן שהקטן עושה לצורך אביו, אבל אם עושה לצורך עצמו, ל"ש האיסור.

ויוצא למעשה, שקטן שעושה מלאכה בשבת, הדבר מותר בהתמלא אלו התנאים:
א] שהקטן לא הגיע עדיין לדין חינוך. או שאביו אינו שם.
ב] אסור לומר לו בפירוש לעשות המלאכה, רק דרך סיפור דברים (משום איסור ספיה).
ג] צריך שיעשה המלאכה לצורך עצמו ולא לצורך אביו.

דגומה מעשית: המקפיד שלא לפתוח את המקרר בשעה שהוא אינו פועל (במקרר שאין בו התקן שבת), ונצרך להוציא דבר מאכל מהמקרר - אם יש שם קטן שלא הגיע לגיל חינוך (כמדו' הגדר לענין זה הוא שאינו מבין מתי נקרא שהמקרר פועל ומתי אינו פועל), מותר לומר לו 'אתה רוצה לשתות? יש שתיה במקרר', ואז יפתח לצורך עצמו.

מצו"ב ארחות שבת ח"ב פכ"ד שביאר בטוטו"ד הדברים, יעו"ש.
הצג קובץ מצורף ארחות שבת - ב גלבר, שלום יוסף - רובין, יצחק מרדכי עמוד 592.pdf
 

אוריאל

משתמש ותיק
פשר פרשה אמר:
וקושיא נוספת שנשלחה למערכת ע"י אחד מגדולי הת"ח שבירושלים: אי נימא דדין חינוך לקטן הוא מדאורייתא [כמו שמשמע בנזיר כט. דיש צד כזה, וכן הובאו דעות כאלו בפוסקים], למאי אצטריך כלל הני ילפותות להזהיר הגדולים על הקטנים, תיפוק ליה מדין חינוך.

קושיא זו הקשה בבית אפרים יו"ד סי' סב, וכתב דקרא איצטריך לדעת הרשב"א דבלא תעשה ליכא מצות חינוך, או לדעת הרמב"ם לקטן שלא הגיע עדיין לחינוך, וכמו שכתב הרה"ג @אלימלך.
 

י. מנחם

משתמש רשום
לכב' "אברך"
מניין  המקור לכך שאיסור שביתת בנו הוא על האב ולא על האם
יש בזה נפק"מ פעמים רבות כשיש היתר מכל סיבה לומר לקטן שהוא בנו או בתו שלכאו' עפי"ז עדיף שהאם תרמוז. וזהו חידוש שאין ידוע כלל 
 
חלק עליון תַחתִית