מה הפריע ליתרו במעשה משה?

שפרינגר

משתמש ותיק
"וישב משה לשפוט את העם ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב"
רש"י מפרש שלא היה זה מן הבוקר עד הערב כפשוטו. ומה שהפריע ליתרו הוא מדוע מזלזל בכבודן של ישראל, שכולם עומדים והוא יושב.
אם כן לא הבנתי מה הטענה נבול תבול גם אתה גו' ומדוע הוצרך להציע ואתה תחזה.
הרי אם הבעיה הוא מדוע כל העם עומדים, הפתרון הפשוט הוא לאפשר להם לשבת. מה הקשר בין מה שראה יתרו לבין הצעתו.
ומסגנון הפסוקים נראה שמה שאמר לא טוב הדבר גו' נבול תבול בא בהמשך למה שדיברו לפנ"ז מדוע אתה יושב גו' כי יבוא אלי העם לדרוש אלקים גו', ואינו טענה חדשה.
 

מרחיב אפיקים

משתמש רגיל
שפרינגר אמר:
הרי אם הבעיה הוא מדוע כל העם עומדים, הפתרון הפשוט הוא לאפשר להם לשבת. מה הקשר בין מה שראה יתרו לבין הצעתו.
אולי אפשר לבאר בדרך מליצה שהדין לעמוד הוא רק לפני האלוהים היינו סמוכים כמש''כ המרדכי והו''ד בסמ''ע סי' יז כמדומני והפתרון היה שלא לכל דבר יצטרכו ללכתלמשה דהיינו סמוכים ומממילא א''צ לעמוד
 

HaimL

משתמש ותיק
מרחיב אפיקים אמר:
שפרינגר אמר:
הרי אם הבעיה הוא מדוע כל העם עומדים, הפתרון הפשוט הוא לאפשר להם לשבת. מה הקשר בין מה שראה יתרו לבין הצעתו.
אולי אפשר לבאר בדרך מליצה שהדין לעמוד הוא רק לפני האלוהים היינו סמוכים כמש''כ המרדכי והו''ד בסמ''ע סי' יז כמדומני והפתרון היה שלא לכל דבר יצטרכו ללכתלמשה דהיינו סמוכים ומממילא א''צ לעמוד
בפשטות אותם אנ"ח יר"א וכו' נסמכו ע"י מרע"ה והדק"ל
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
שפרינגר אמר:
אם כן לא הבנתי מה הטענה נבול תבול גם אתה גו' ומדוע הוצרך להציע ואתה תחזה.
הרי אם הבעיה הוא מדוע כל העם עומדים, הפתרון הפשוט הוא לאפשר להם לשבת. מה הקשר בין מה שראה יתרו לבין הצעתו.
יתכן שיתרו היה חכם מספיק להבין שאם משה עושה כן אז הוא סבור שזה הצורה שצריכים לעשות, וא"כ הוא לא יקבל ממנו עצה לתת להם לשבת, ולכן אמר לו הסיבה של נבול תבול, והציע לו שיקח דיינים אחרים, וחשב שאולי האחרים לא יעשו כן לשפוט את כל העם כשהם יושבים וכולם עומדים.
ומתורצים שני השאלת.
 

אליהו52

משתמש ותיק
שפרינגר אמר:
"וישב משה לשפוט את העם ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב"
רש"י מפרש שלא היה זה מן הבוקר עד הערב כפשוטו. ומה שהפריע ליתרו הוא מדוע מזלזל בכבודן של ישראל, שכולם עומדים והוא יושב.
אם כן לא הבנתי מה הטענה נבול תבול גם אתה גו' ומדוע הוצרך להציע ואתה תחזה.
הרי אם הבעיה הוא מדוע כל העם עומדים, הפתרון הפשוט הוא לאפשר להם לשבת. מה הקשר בין מה שראה יתרו לבין הצעתו.
ומסגנון הפסוקים נראה שמה שאמר לא טוב הדבר גו' נבול תבול בא בהמשך למה שדיברו לפנ"ז מדוע אתה יושב גו' כי יבוא אלי העם לדרוש אלקים גו', ואינו טענה חדשה.

רש"י מפרש ע"פ המכילתא.
במפרשים שם מבואר שבתחילה יתרו לא הבין שהם באים כולם לדין, אלא עומדים כפי מנהג השרים באותם ימים שהמון העם עומדים סביב השרים לכבוד ולתפארת.
ולכן אמר לו מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם.
לאחר שמשה אמר לו שבאים לדרוש את ה' א"כ אין כאן זלזול בישראל, אלא הדרך שהדיין יושב והבעלי דינים עומדים.
על זה אמר לו יתרו נבל תיבול... כי אינך יכול לשפוט לבדך את כל העם.

כמדומני שכך פירש הרא"ם כאן בדברי רש"י.
 
הביקורת על משה שישב וכל העם עמד
לא קשורה לאזהרה של נבול תיבול.
עיקר דבריו היו עיצה, והוא טמן בדבריו גם ביקורת
זה פשוטם של דברים.
 

בבלי

משתמש ותיק
בכור שור מסכת שבועות דף ל עמוד ב
אמר רב הונא מחלוקת כו' אבל בשעת גמר דין כו' דכתיב וישב משה וגו'. ונראה לפרש משום דבמשה לא היה כ"א גמר דין שלא היו צריכים לישא וליתן לפניו הבעלי דינים רק מיד בבואם היה יודע ברוח הקודש דברי ריבותם ואמר להם איש פלוני זכאי ואיש פלוני חייב בענין כך וכך, כמו שמצינו בשמואל הנביא בענין האתונות, ולכן לא היה שם ישיבה כלל כ"א הכל בעמידה, וזה נ"ל ביאור הכתוב שאמר יתרו מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך גו' פי' דידע יתרו דגמר דין בעלי דינים בעמידה רק הקשה לו על שעת משא ומתן שאני רואה שתמיד הם עומדים מן בוקר עד ערב ולא היה ראוי שיעמדו כ"א בשעת גמר דין כי סבור היה יתרו שיש כאן משא ומתן, והשיב לו משה רבינו ע"ה כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי גו' פי' תיכף שבא אלי אינני צריך לשמוע מהם שום טענה רק מיד ושפטתי וגו' לכן תמיד אין כאן כ"א גמר דין. ואין להקשות מהא דאמרינן ביומא דף ע"ה (ע"א) שבאו לפני משה זה אומר עבדי גנבת כו' והשיב משה לבוקר משפט אם נמצא עומרו בבית רבו ראשון בידוע שזה גנבו כו', אלמא דמכל מקום היו טוענים טענותם לפני משה, י"ל דוקא כשרצה משה להראות נפלאות במן היו צריכים לומר כדי שלא יכחשו למחר ויאמרו לא בשביל זה באנו אבל כשמשה השיב בעצמו הפסק דין מה יתן ויוסיף שהם יאמרו דברי ריבותם והוא יפסוק ביניהם, טפי איכא רבותא בשלא יאמרו כלום ודו"ק. עי"ל דההיא דיומא אליבא דרבנן דס"ל דלעולם בעינן עמידה אפילו בשעת משא ומתן וס"ל דבמשה נמי משא ומתן הוה והכא אליבא דרבי יהודה.
ובמכילתא הביאו רש"י ז"ל בפ' יתרו אקרא דוישב משה וגו' ויעמוד העם גו' וז"ל והוקשה הדבר ליתרו שהיה מזלזל בכבודן של ישראל כו' עכ"ל, והקשה הראב"ע על זה מה זלזול הוא זה כי לעולם הדרך הוא כך שהשופט יושב ובעלי הריב עומדין לפניו, ותי' הרא"ם ז"ל שיתרו לא היה יודע שבאו לדין לפניו רק שעומדים לפניו לתפארת כמנהג השרים, והשיב שלדין באו, תדע שלא אמר ליה נבול תבול וגו' עד אח"כ עכ"ד, ולדבריו ישאר קשה אתרגום יונתן שכתב וז"ל מה דין אנת יתיב בלחודך למידן וכל עמא קיימין קדמך כו', וצ"ל לפי פי' הרא"ם דהתרגום יונתן פליג עם המכילתא ומ"מ קשה אתרגום יונתן התדע של הרא"ם דהול"ל מיד נבול תבול גו'. ואפשר לפרש המכילתא דיתרו לא היה חושד למשה רבינו ע"ה שהוא דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד א"נ שא"א שידון ביחידי את כולם כמ"ש אח"כ לא תוכל גו', וסבור שבודאי רבים הם הדיינים עם משה וגם רבים דיינים ממונים לשפוט שם בלא משה ומהראוי שכל הדיינים יהיו יושבים והבעלי דינים עומדים רק מכבודו של משה היו אפי' הדיינים שעמו עומדים לפניו וזה היה קשה בעיניו שמזלזל בכבודן של הדיינים והשיב לו שרק הוא הדיין ולא יוקשה לך שאני דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד כי יבא אלי העם לדרוש וגו' כמ"ש המפרשים שהשכינה היתה מדברת מתוך גרונו של משה ולו יאה לדון יחידי, וע"ז אמר יתרו מ"מ נבול תבול וגו' דנפישי עליך בעלי דינין.
עי"ל דהמכילתא מסכמת עם התרגום יונתן ועם תי' הראב"ע שהיה קשה בעיניו שהוא דן אותם ביחידי ואין זלזול גדול מזה דודאי לפי כבוד הנידונים יתרבו הדיינים כמו שכתוב אין דנין כהן גדול אלא על פי בי"ד של ע"א ומה"ט בן נח נהרג בדיין אחד משום דלא חשיבי כ"כ, וי"ל דהיינו דהוקשה זלזול זה ליתרו כי בנפשו הוא, דקיי"ל בסנהדרין דף ע"א (ע"ב) דבן נח שעבר עבירה שחייב עליו מיתה בגויותו ונתגייר פטור הואיל ואשתני דינו, פרש"י מעיקרא היה נידון בדיין אחד והשתא בכ"ג ואשתני מיתתו פי' דמעיקרא סייף והשתא בשאר מיתות, ומסיק שם בגמ' דלא מפטר כ"א בדאשתנו תרוייהו דינו ומיתתו, וידוע שיתרו עבד כל ע"ז שבעולם כמ"ש רש"י ז"ל אקרא עתה ידעתי וגו' וא"כ נתחייב מיתה אלא שכיון שנתגייר פטור מטעם אשתני דינו וכו', וכיון שראה שמשה רבינו ע"ה ישב לבדו לשפוט בין דיני ממונות ובין דיני נפשות הוקשה לו הדבר מאד דמעתה יתחייב מיתה על העבר דסבור היה דהדין כך שישראל שוים לענין זה עם בני נח שנהרגין בדיין אחד וליכא אשתני דינו והשיב לו משה לעולם דאשתני ובעינן כ"ג אבל אני במקום ע"א סנהדרין קאי כמ"ש המפרשים הטעם משום דהשכינה היתה מדברת מתוך גרונו והיינו דקאמר כי יבא אלי העם לדרוש אלהים ולא אני היחיד דן אותם, ודו"ק.
 
חלק עליון תַחתִית