כידוע שהכתב שבלוחות חלול היה, כדכתיב בקרא חרות על הלוחות וגו', נבוב לוחות וגו'. וצ"ע מהא דאיתא בגמ' בפסחים פ"ז ב', דכשמשה רבינו ע"ה שבר הלוחות, היו האותיות פורחות באויר, וצ"ע שהרי לכאו' לא היו אותיות כלל, כי אם הלוחות היו חקוקות בצורת אותיות, אולם לאחר שנשברו היאך שייך שיפרחו האותיות באויר, הלא כהיום הן אינן.
ויעויין במהרש"א בפסחים שם שהקשה כן, וכתב וז"ל,
לכאו' עכ"פ מוכרח שהיתה ממשות [ניסית] כל שהיא באותיות, אחרת קשה להבין שראו את האותיות פורחות באויר, הרי לא היו אותיות כלל, אלא רק ע"י צורת הלוחות שלידן היה נראה כאילו ישנן אותיות, ולכאו' בע"כ כוונתו שהיה נס שהאויר עצמו היתה בו ממשות של אותיות, ועוד נס היה שגם לאחר שנשתברו הלוחות ולא היה אלא אויר, עדיין היו יכולין לראות אותן.
[ובאמת הדעת נוטה שהאותיות שבלוחות היתה להן ממשות מסויימת, ולא דהיו רק העדר לוחות בעלמא].
אך כמדומני שמדברי התוס' בגיטין כ' א' ד"ה למימרא, מוכח לא כן, שהרי הם כתבו וז"ל,
[וגם ילה"ע, מ"ט באמת מ"ם וסמ"ך בנס היו עומדין, וכי לא היו יכולין להסמך על ממשות הכתב כיון שאינה נראית לעין?.... אך כמובן שיש ליישב בקל.....].
ויעויין במהרש"א בפסחים שם שהקשה כן, וכתב וז"ל,
מה כוונתו? אשמח לשמוע את חוו"ד חו"ר הפורום שליט"א.אבל אותיות פורחות למעלה, אפשר שכולם ראו בו, וכה"ג אמרי' פ"ק דע"ז (י"ז ע"א) בס"ת שנשרפה עם ר"ח בן תרדיון, שראו גליון ס"ת נשרפו ואותיות פורחות, והתם ניחא טפי שאותיות ס"ת הן שהיו כתובים על הקלף היו פורחות, אבל הכא לפי מה שאמרו שהיו חרותים האותיות מעבר לעבר, ומ"ם וסמ"ך בלוחות בנס היו עומדין, נמצא כשנשתברו הלוחות לא היו ממש באותיות, כי אויר היו, ויש ליישב דגם זה נס היה, ונס בתוך נס היה שראו אותיות אלו שהן אויר היו פורחות, ודו"ק.
לכאו' עכ"פ מוכרח שהיתה ממשות [ניסית] כל שהיא באותיות, אחרת קשה להבין שראו את האותיות פורחות באויר, הרי לא היו אותיות כלל, אלא רק ע"י צורת הלוחות שלידן היה נראה כאילו ישנן אותיות, ולכאו' בע"כ כוונתו שהיה נס שהאויר עצמו היתה בו ממשות של אותיות, ועוד נס היה שגם לאחר שנשתברו הלוחות ולא היה אלא אויר, עדיין היו יכולין לראות אותן.
[ובאמת הדעת נוטה שהאותיות שבלוחות היתה להן ממשות מסויימת, ולא דהיו רק העדר לוחות בעלמא].
אך כמדומני שמדברי התוס' בגיטין כ' א' ד"ה למימרא, מוכח לא כן, שהרי הם כתבו וז"ל,
ובפשטות מבואר דתורת הכתב שבהן לא היתה אלא ע"י חקיקתן, ולא דהיתה בהן ממשות בפנ"ע.למימרא דחקיקה לאו כתיבה היא, הוה מצי לאקשויי מלוחות דכתיב בהו כתיבה בכמה קראי, והיה כתבם חקוק כדכתיב חרות על הלוחות, אלא דניחא ליה למיפרך מגט אגט.
[וגם ילה"ע, מ"ט באמת מ"ם וסמ"ך בנס היו עומדין, וכי לא היו יכולין להסמך על ממשות הכתב כיון שאינה נראית לעין?.... אך כמובן שיש ליישב בקל.....].