האם האותיות שבלוחות היו "כתב", או חלל בעלמא?

דבר חפץ

משתמש רגיל
כידוע שהכתב שבלוחות חלול היה, כדכתיב בקרא חרות על הלוחות וגו', נבוב לוחות וגו'. וצ"ע מהא דאיתא בגמ' בפסחים פ"ז ב', דכשמשה רבינו ע"ה שבר הלוחות, היו האותיות פורחות באויר, וצ"ע שהרי לכאו' לא היו אותיות כלל, כי אם הלוחות היו חקוקות בצורת אותיות, אולם לאחר שנשברו היאך שייך שיפרחו האותיות באויר, הלא כהיום הן אינן.
ויעויין במהרש"א בפסחים שם שהקשה כן, וכתב וז"ל,
אבל אותיות פורחות למעלה, אפשר שכולם ראו בו, וכה"ג אמרי' פ"ק דע"ז (י"ז ע"א) בס"ת שנשרפה עם ר"ח בן תרדיון, שראו גליון ס"ת נשרפו ואותיות פורחות, והתם ניחא טפי שאותיות ס"ת הן שהיו כתובים על הקלף היו פורחות, אבל הכא לפי מה שאמרו שהיו חרותים האותיות מעבר לעבר, ומ"ם וסמ"ך בלוחות בנס היו עומדין, נמצא כשנשתברו הלוחות לא היו ממש באותיות, כי אויר היו, ויש ליישב דגם זה נס היה, ונס בתוך נס היה שראו אותיות אלו שהן אויר היו פורחות, ודו"ק.
מה כוונתו? אשמח לשמוע את חוו"ד חו"ר הפורום שליט"א.

לכאו' עכ"פ מוכרח שהיתה ממשות [ניסית] כל שהיא באותיות, אחרת קשה להבין שראו את האותיות פורחות באויר, הרי לא היו אותיות כלל, אלא רק ע"י צורת הלוחות שלידן היה נראה כאילו ישנן אותיות, ולכאו' בע"כ כוונתו שהיה נס שהאויר עצמו היתה בו ממשות של אותיות, ועוד נס היה שגם לאחר שנשתברו הלוחות ולא היה אלא אויר, עדיין היו יכולין לראות אותן.
[ובאמת הדעת נוטה שהאותיות שבלוחות היתה להן ממשות מסויימת, ולא דהיו רק העדר לוחות בעלמא].

אך כמדומני שמדברי התוס' בגיטין כ' א' ד"ה למימרא, מוכח לא כן, שהרי הם כתבו וז"ל,
למימרא דחקיקה לאו כתיבה היא, הוה מצי לאקשויי מלוחות דכתיב בהו כתיבה בכמה קראי, והיה כתבם חקוק כדכתיב חרות על הלוחות, אלא דניחא ליה למיפרך מגט אגט.
ובפשטות מבואר דתורת הכתב שבהן לא היתה אלא ע"י חקיקתן, ולא דהיתה בהן ממשות בפנ"ע.

[וגם ילה"ע, מ"ט באמת מ"ם וסמ"ך בנס היו עומדין, וכי לא היו יכולין להסמך על ממשות הכתב כיון שאינה נראית לעין?.... אך כמובן שיש ליישב בקל.....].
 

סיידוף

משתמש רגיל
דבר חפץ אמר:
ויעויין במהרש"א בפסחים שם שהקשה כן, וכתב וז"ל,
אבל אותיות פורחות למעלה, אפשר שכולם ראו בו, וכה"ג אמרי' פ"ק דע"ז (י"ז ע"א) בס"ת שנשרפה עם ר"ח בן תרדיון, שראו גליון ס"ת נשרפו ואותיות פורחות, והתם ניחא טפי שאותיות ס"ת הן שהיו כתובים על הקלף היו פורחות, אבל הכא לפי מה שאמרו שהיו חרותים האותיות מעבר לעבר, ומ"ם וסמ"ך בלוחות בנס היו עומדין, נמצא כשנשתברו הלוחות לא היו ממש באותיות, כי אויר היו, ויש ליישב דגם זה נס היה, ונס בתוך נס היה שראו אותיות אלו שהן אויר היו פורחות, ודו"ק.
מה כוונתו? אשמח לשמוע את חוו"ד חו"ר הפורום שליט"א.
אולי נס זה היה בבחינת "וכל העם רואים את הקולות".
 

דבר חפץ

משתמש רגיל
פותח הנושא
סיידוף אמר:
דבר חפץ אמר:
ויעויין במהרש"א בפסחים שם שהקשה כן, וכתב וז"ל,
אבל אותיות פורחות למעלה, אפשר שכולם ראו בו, וכה"ג אמרי' פ"ק דע"ז (י"ז ע"א) בס"ת שנשרפה עם ר"ח בן תרדיון, שראו גליון ס"ת נשרפו ואותיות פורחות, והתם ניחא טפי שאותיות ס"ת הן שהיו כתובים על הקלף היו פורחות, אבל הכא לפי מה שאמרו שהיו חרותים האותיות מעבר לעבר, ומ"ם וסמ"ך בלוחות בנס היו עומדין, נמצא כשנשתברו הלוחות לא היו ממש באותיות, כי אויר היו, ויש ליישב דגם זה נס היה, ונס בתוך נס היה שראו אותיות אלו שהן אויר היו פורחות, ודו"ק.
מה כוונתו? אשמח לשמוע את חוו"ד חו"ר הפורום שליט"א.
אולי נס זה היה בבחינת "וכל העם רואים את הקולות".
קול הוא באמת משהו ממשי, ישנם גלי קול, אך עין רגילה אינה יכולה לראות אותם. משא"כ כאן אם לא נאמר שהיתה ממשות לאותיות, הרי דלכאו' אין מה לראות כלל.
 
 

תלמיד נאמן

משתמש ותיק
בגמ' גיטין דף כ: בכתב לה (בחקיקה) גט ע"ג טס של זהב, (דמבו' בסוגיא שם דדוקא בהרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת מטעם אותיות פורחות באויר), ועיי"ש והשאר לכתובתה, טעמא דאיכא שאר.

ולכ' פשוט שצריך להקנות לה גם את מה שסביב לחלל האותיות, כי החלל עצמו אינו כלום.


ועי' בנושאי-כלים (סי' קכ"ד ס"ז) בשם הרשב"א דאם לא תמחל על כתובתה (עיי"ש) הוי אותיות פורחות באויר.
ולרמב"ם פ"ח הי"ד וט"ו שיטה אחרת לכ'.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל־משֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה־שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת־לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם:
.
ואימתי כתבן? מביא רש"י בפירושו לספר תהלים בפסוק 'קוֹל־יְיָ חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ':
רַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ, שֶׁהָיָה הַדִּבּוּר שֶׁל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת יוֹצֵא בְּלַהֲבוֹת אֵשׁ מִפִּיו וְנֶחְקַק עַל הַלּוּחוֹת כְּתַבְנִיתָם.
.
וכששיבר משה את הלוחות, חזר הדיבור למטעתו, כדאמר רבי אלכסנדרי בפסחים פרק האשה:
שְׁלשָׁה חָזְרוּ לְמַטַּעְתָּן. אֵילוּ הֵן? יִשְׂרָאֵל, כֶּסֶף מִצְרַיִם וּכְתַב לוּחוֹת.
וכשם שראה העם את הדיבור בשעה שיצא מפי הגבורה, כך ראה את הדיבור בשעה שחזר למטעתו, כאמור: 'וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם' (דְּבַר פֶּלֶא רְאִיתֶם שָׁם, שֶׁהָעַיִן פּוֹנָה לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ – רש"י).
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
רַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ, שֶׁהָיָה הַדִּבּוּר שֶׁל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת יוֹצֵא בְּלַהֲבוֹת אֵשׁ מִפִּיו וְנֶחְקַק עַל הַלּוּחוֹת כְּתַבְנִיתָם.
ושמא תאמר: והלא הלוחות היו כתובים באצבע, כאמור?​
שאלה זו נשאל רבי חלבו, כמובא בשיר השירים רבה בפסוק 'ישקני מנשיקות פיהו':​
אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה: שָׁנָה לִי רַבִּי חֶלְבּוֹ: הַדִּבּוּר עַצְמוֹ הָיָה נֶחְקָק מֵאֵלָיו, וּכְשֶׁהוּא נֶחְקָק הוֹלֵךְ קוֹלוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: 'קוֹל יְיָ חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ'. אַמְרֵת לֵהּ: וּמַהוּ דֵן דִּכְתִיב 'לֻחֹת אֶבֶן כְּתוּבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים'? אֲמַר לִי: כְּתַלְמִיד שֶׁהוּא כּוֹתֵב, וְרַבּוֹ מְיַשֵּׁב עַל יָדוֹ.
 

ובכן

משתמש ותיק
דבר חפץ אמר:
כידוע שהכתב שבלוחות חלול היה, כדכתיב בקרא חרות על הלוחות וגו', נבוב לוחות וגו'.
?
אולי כוונתו לאמרם 'נבוב בובן', דהיינו שהיה חקוק מצד לצד.

בכל אופן, יישר כח על הנושא המעניין
 

דבר חפץ

משתמש רגיל
פותח הנושא
ובכן אמר:
דבר חפץ אמר:
כידוע שהכתב שבלוחות חלול היה, כדכתיב בקרא חרות על הלוחות וגו', נבוב לוחות וגו'.
?
אולי כוונתו לאמרם 'נבוב בובן', דהיינו שהיה חקוק מצד לצד.
יעויין בחי' מהר"ל שבת ק"ד א',
והוא סימן שהיה הכתב מעבר לעבר, כי לשון נבוב כמו נבוב לוחות, ר"ל חלול מעבר לעבר.
וכ"כ עוד כמה אחרונים.
אכן כת"ר צודק שאי"ז המשמעות הפשוטה. יישר כח.
 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
רש"י בתהלים: רַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ, שֶׁהָיָה הַדִּבּוּר שֶׁל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת יוֹצֵא בְּלַהֲבוֹת אֵשׁ מִפִּיו וְנֶחְקַק עַל הַלּוּחוֹת כְּתַבְנִיתָם.
ברם חד יניק וחכים העירני כי בפרק מקום שנהגו, גבי הא דתניא שהכתב והמכתב והלוחות נבראו בערב שבת בין השמשות, דורך רש"י בדרך אחרת. שכן פירש:​
'הַכְּתָב' – כְּתָבָן שֶׁל לוּחוֹת. הַמַּכְתֵּב – הוּא עֵט וָחֶרֶט שֶׁנִּכְתַּב בּוֹ חֲקִיקַת הַלּוּחוֹת.
הרי שכתב הלוחות נחקק במכתב, מעשה חרש־אבן. ולדרך זו לא נתפרש אימתי היתה החקיקה. ושמא אף היא היתה בערב שבת בין השמשות.

 
 

דודעלע

משתמש ותיק
שמעתי מי שדיבר על ההפלאה שבדבר שכל האומות עבדו לעץ ואבן ואילו ישראל משתחווים לכיוון המסר והתוכן, עשה"ד שבלוחות הברית,
ויש להוסיף עפ"ז עומק הטעם שהיו האותיות חקוקות, שהרי השטר בטל לכתב שע"ג, ואם היו האותיות מחומר, נמצאו ישראל משתחווים לכיוון החומר, וע"כ לא היה הכתב אלא חקיקה היינו אין שאינו נתפס ואינו מושג, וכן להורות אשר הכלי להיות גילוי אלוקות אתם עדי נאם ה', וכמאמר רשב"י אנא סימנא בעלמא כו' הוא דווקא ע"י ביטול והיות חלל
וכן סדר הדברים בבריאה בער"ש ביה"ש קודם הכתב ואח"כ המכתב ולבסוף הלוחות (כהבייגלך של חלם) שהעיקר והקודם הוא הרוחני והוא 'נעטף' אח"כ בחומר
ותן לחכם ויחכם עוד
 
חלק עליון תַחתִית