פרשת יתרו - כיבוד סבא

רציתי לברר
מה דעת מרנן ורבנן בעניין כבוד הסבא

מה הדין 
 
נכד חייב לכבד את זקנו ?

מדארייתא 
מדרבנן 
 או פטור 
או ש יש חילוק בין סבא מצד אב או אם 
 
 

משיב דבר

משתמש ותיק
דעת מרנן ורבנן הלא היא כתובה ברמ"א יו"ד סי' ר"מ סכ"ד בזה"ל
יש אומרים דאין אדם חייב בכבוד אבי אביו (מהרי"ק שורש מ"ד). ואינו נראה לי, אלא דחייב בכבוד אביו יותר מכבוד אבי אביו (וראיה ממדרש גבי "ויזבח זבחים...").
ועמש"כ דחייב בכבוד אביו יותר ידוע הקושיא ע"ז מסברת הגמ' גבי קדימת אביו לאמו מצד הסברא דאתה ואמך חייבים בכבודו, ואכמ"ל. 
 

החכם באשי הגדול

משתמש חדש
פותח הנושא
יש גמרא סוטה פרק עגלה ערופה מ"ט

רב אחא בר יעקב איטפל ביה ברב יעקב בר ברתיה כי גדל א"ל אשקיין מיא אמר לו לאו בריך אנא והיינו דאמרי אינשי רבי רבי בר ברתך אנא:

רש''י סוטה פרק עגלה ערופה מ"ט
בר ברתך אנא. ואין עלי לכבדך כבן:

משמע שלא צריך לכבד את הסבא 
וכן כתוב במהריק ומנין לרמא להחמיר בזה ?
 

משיב דבר

משתמש ותיק
החכם באשי הגדול אמר:
יש גמרא סוטה פרק עגלה ערופה מ"ט

רב אחא בר יעקב איטפל ביה ברב יעקב בר ברתיה כי גדל א"ל אשקיין מיא אמר לו לאו בריך אנא והיינו דאמרי אינשי רבי רבי בר ברתך אנא:

רש''י סוטה פרק עגלה ערופה מ"ט
בר ברתך אנא. ואין עלי לכבדך כבן:

משמע שלא צריך לכבד את הסבא 
וכן כתוב במהריק ומנין לרמא להחמיר בזה ?
דעת מהרי"ק מובא ברמ"א. ומקור הרמ"א מצויין בדבריו ע"י המציין לרמ"א, ממדרש פרשת וישב, המבוא שם ברש"י על הפסוק אלוקי אביו יצחק מכאן כו' עי"ש. 
על קושייתך מסוטה, ראה בערוך השולחן. 

 
 

טוביה פריד

משתמש ותיק
זה הזדמנות טובה ומקום מתאים להעלות את דברי הרשב''ם בב''ב (קכח.) דלשיטתו כל יוצאי ירך אדם אסורים עליו.
וז''ל הב''י (חו''מ סי' ל'ג)
) שלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא הלכה שלישי בשני כשר. רבא אמר אפילו בראשון. מר בר רב אשי אכשר באבא דאבא ולית הלכתא [כמר בר רב אשי] ופירש רשב"ם ולית הלכתא כמר בר רב אשי דבני בנים עד אלף דורות לא יעידו לאבותיהם דבן ירך אביו הוא
 

החכם באשי הגדול

משתמש חדש
פותח הנושא
רש"י בפירושו על התורה [1] מביא את דברי המדרש [1] "חייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו", ומבואר, שיש חיוב לכבד את זקנו, אלא שהחיוב בכבוד אביו גדול יותר מהחיוב בכבוד זקנו [לחז"ל הוקשה מדוע נאמר בכתוב לאלקי אביו יצחק ולא אלקי אברהם, ומלבד התירוץ בענין כבוד זקנו, עי' בדברי המדרש ישובים נוספים לקושי זה].

ובמסכת קידושין [1] נאמר שיש חיוב ללמד את בן בנו תורה, כלשון הכתוב 'והודעתם לבנים ולבני בניך', וכתב התורה תמימה [1] שמסתבר לפי זה שגם הנכד מחוייב בכבוד זקנו.

עוד מצינו במסכת יבמות [2] לענין קיום מצות פרו ורבו ש"בני בנים הרי הם כבנים", והיינו שאם ל"ע נפטרו לאדם ילדיו אך יש לו נכדים, קיים מצות פרו ורבו [בתנאי שבני הבנים הם זכר ונקבה שנולדו מזכר ונקבה, כמבואר בסוגיא שם, וברמב"ם [2]]. ולכאורה גם מכאן ראיה שנכד מחוייב בכבוד זקנו שהרי בני "בנים הרי הם כבנים".



ב. אולם המהרי"ק ([2] - רבי יוסף קולון, חי בצרפת וצפון איטליה 1420-1480) כתב שבן אינו חייב כלל בכבוד אבי אביו, "שהרי לא מצינו בשום מקום שיתחייב אלא בכבוד האב והאם ואשת האב בחייו ובעל אמו בחייה ואחיו הגדול, ומוכח להו מקראי כדאמרינן בכתובות". רצונו לומר, מאחר ויש לימוד מפסוקים שיש חיוב בכבוד אשת האב בחייו, ובעל אמו בחייה, ואחיו הגדול [וכפי שנפסק בשו"ע ([3]; יו"ד סימן רמ סע' כא-כב) יעו"ש בט"ז ס"ק יח] ואילו לענין כבוד זקנו לא מצאנו לימוד - הרי שאין כל מקור לחייב את הנכד בכבוד זקניו. ואת דברי הגמרא ביבמות ש"בני בנים הרי הם כבנים" פירש המהר"יק לענין קיום מצות פרו ורבו, אולם חיוב כבוד, אין לדעת המהר"יק, בזקנו [ומתוך כך פסק שאין לנכד זכות באמירת קדיש על זקנו יותר מאדם אחר].

והנה הרמ"א בהגהותיו לשו"ע [3] הביא את דעת המהרי"ק: "יש אומרים דאין אדם חייב בכבוד אבי אביו", וכתב: "ואינו נראה לי אלא דחייב בכבוד אביו יותר מכבוד אבי אביו". ותמה על המהרי"ק שנעלמו ממנו דברי המדרש הנ"ל [וכן הוא בדרכי משה הארוך (סימן רמ אות יד). ובמאמר המוסגר עי' בדברי הט"ז (ס"ק כ) שכתב לתמוה על מהרי"ק "דנעלם ממנו פירוש רש"י בחומש". והעיר הש"ך בנקודות הכסף על דברי הט"ז: "כן פרש"י וכו', והוא מדרש". וכוונתו להקשות על הט"ז, מדוע תמה הט"ז על המהרי"ק מדברי רש"י שמקורם בדברי חז"ל במדרש ולא הקשה מדברי המדרש אלא מדברי רש"י. ותירץ הש"ך כי "הוא רגיל יותר ממדרש". כלומר, מאחר וכתבו קצת פוסקים כי לימוד פירוש רש"י בזמנינו הוא במקום תרגום לענין החיוב לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום, יותר פלא על המהרי"ק שנעלמו ממנו דברי רש"י הידוע לכל, מאשר נעלמו ממנו דברי המדרש].

על כל פנים, לדעת הרמ"א חייב הנכד בכבוד זקנו [ועי' בילקוט יוסף [8] שהביא מדברי ספר החרדים שהוא הדין שחייב לכבד את זקנתו]. ויש לברר מהו גדר חיוב כבוד זקנו, שאינו ככבוד אביו אלא פחות ממנו, מהו שיעור חיוב זה, עד כמה פחות הוא מחיוב כבוד אביו, ובמה כן יש חיוב לכבדו [ובש"ך (ס"ק כג) מפורש שיש דין כפיה לפרנס את זקנו, ונראה מדבריו שהחיוב בכבוד זקנו הוא חיוב גמור ולכן שייך לומר שיש דיני כפיה לנכד לכבד את זקנו. ומכל מקום, יש לבאר גדרו ומהותו של חיוב זה]. עוד יש לעיין בדעת המחבר שלא הביא דין כבוד אבי אביו, האם זהו בגלל שסובר כשיטת המהרי"ק שאין חיוב לכבד את זקנו, וצ"ע.



ג. בביאור הגר"א לשו"ע [3] הביא ראיה לדעת המהרי"ק שאין חיוב כבוד בזקנו מדברי הגמרא במסכת סוטה [4] שאמר נכדו של רב אחא בר יעקב [בן בתו] לזקנו "לאו בריך אנא", ופירש רש"י: "בר ברתך אנא, ואין עלי לכבדך כבן". ומוכח מכך שאין חיוב לכבד את זקנו [ולכאורה סותר רש"י את מה שנקט בפירושו לחומש כדבר פשוט שחייב אדם בכבוד זקנו]. ובפירוש יד אברהם על השו"ע [3] כתב שעל פי גמרא זו פסק האליה זוטא כדעת המהרי"ק [ואף המהרש"א בסוטה [4] כתב כי מוכח מהגמרא שאין חיוב כבוד זקנו, ומה שנאמר ביבמות "בני בנים הרי הם כבנים", היינו רק לענין קיום מצות פרו ורבו].

אמנם כבר כתב הגר"א לאחר שציין "ומגמרא דסוטה ראיה למהרי"ק", וזה לשונו: "ונ"ל דלאבי אמו פטור וכמ"ש בבראשית רבה ([1]; פרשה צד פסקה ו) בני בנות וכו'". וכוונתו בדבריו הקצרים, למבואר בפירוש יד אברהם שם שדחה את ראיית האליה זוטא, כי שמא "בן בתו לא חשוב כבנו ורק בן בנו חשוב כבנו".



ד. מקור נוסף לדברי המהרי"ק ציינו בביאור הגר"א [3] ובגליון מהרש"א על השו"ע [3] מהגמרא במסכת מכות [4] בענין אב שהרג בנו, אם יש לו גואל הדם, ומסקנת הגמרא: "הא בבנו הא בבן בנו". ופרש"י: "דהא דתניא אין בנו נעשה גואל הדם בבנו של רוצח קאמר [דהיינו שאין בנו של הרוצח [אחיו של הנרצח] נעשה גואל הדם לאחיו הנרצח כדי להרוג את אביו הרוצח], והא דתניא בנו נעשה לו גואל הדם, בבנו של הרוג קאמר, שהוא בן בנו של רוצח ואינו מוזהר על כבודו". ומפורש בגמרא ובפרט ברש"י שאין חיוב לכבד את אבי האב.

ועל פי זה כתב בגליון המהרש"א על השו"ע [3] לפרש את דעת המהרי"ק שבכוונה לא פסק כדברי המדרש מכיון שבש"ס מפורש שאין חיוב בכבוד זקנו, ועל זה נאמר שאין למדים מהמדרשים. ובספר עיקרי דינים על הלכות אבלות [3] כתב שאין לפסוק כדברי המדרש שיש חיוב כבוד בזקנו, משום שמצינו בדברי חז"ל תירוצים אחרים מדוע נאמר בכתוב לאלקי אביו יצחק ולא אלקי אברהם, ונמצא איפוא, שלדעת הדורשים שם דרשות אחרות, אין כל חיוב לכבד את זקנו].

וברמב"ם [4] כתב ש"המקלל את אבי אביו ואבי אמו הרי זה כמקלל אחד משאר הקהל", וכתב הכסף משנה שלמד כן מהסוגיא במכות. ובשו"ת תשובה מאהבה ([6] - רבי אלעזר פלקלס, פראג (1754-1826) תלמידו המובהק של ר' יחזקאל לנדא, בעל הנודע ביהודה) הוכיח מזה כי דעת הרמב"ם כהמהרי"ק שאין חיוב בכבוד זקנו.

ומעתה יש לבאר את דברי הגמרא במכות לדעת הרמ"א.



ה. ואכן בהגהות יד אברהם לשו"ע [3] ציין לדברי שו"ת רבי עקיבא אייגר [5] שהביא בשם ספר לוית חן שדברי המדרש שחייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו, נאמרו רק בחיי האב, שאז עליו להעדיף כבוד אביו, אבל לאחר מותו אינו מחוייב כלל בכבוד זקנו.

והיסוד לדבריהם בסוגיא בקידושין [4] בשאלה "אבא אומר השקיני מים ואמא אומרת השקיני מים, איזה מהם קודם", ואמר ר' אליעזר "הנח כבוד אמך ועשה כבוד אביך, שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך". כלומר, מכיון שהאמא מחוייבת בכבוד האבא, כבוד האבא קודם לכבוד האמא. ולפי זה יש לומר שיסוד החיוב בכבוד זקנו הוא משום חיוב כיבוד אב. כלומר, מאחר שהאב חייב בכבוד אביו [הסבא] - ודאי שגם הנכד המחוייב בכבוד אביו, חייב בכבוד זקנו. אלא שכמובן, לפי סברא זו, החיוב בכבוד זקנו הוא רק בחייו של האב [המחוייב בכבוד הסב] אולם לאחר מותו, שוב אין לנכד חיוב בכבוד סבו.

על פי דברי הגמרא בקידושין סברא זו כתב בשו"ת שם אריה ([5] - חיברו רבי אריה ליב בלחובר, רב בעיר זסלב, רוסיה, תרל"ג) שאם אביו אומר לו לעשות איזה דבר, וזקנו מצווהו לא לעשותו - ישמע לזקנו ולא לאביו, שהרי גם אביו חייב לשמוע בכל אביו [הסבא]. וכעין זה כתב בשו"ת תשובה מאהבה [6] כי דברי המדרש והרמ"א "חייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו" נאמרו דווקא שלא במעמד שלושתם, שאז החיוב כלפי האב גדול יותר מהחיוב כלפי הסב, אך כאשר גם האב וגם הסב נמצאים בפני הנכד - יכבד את הסב, מכח הסברא שגם האב מחוייב בכבוד אביו הסב.

עוד נפקא מינה על פי דברי הגמרא בקידושין, כתב השדי חמד [5] לענין חיוב הנכד בכבוד אבי אמו: אם החיוב בכבוד זקנו [אבי אביו] נובע מחיוב האב בכבוד אביו, הרי ששונים הדברים באבי אמו, שכן האם המשועבדת לבעלה אינה מחוייבת בכבוד אביה - ומכאן סברא לפטור את הנכד מחיוב כבוד אבי אמו. אולם הבן איש חי [5] נקט בפשטות, שאין כל חילוק בזה, וודאי חייב הנכד בכבוד אבי אמו כבכבוד אבי אביו.



ו. ובשו"ת מנחת אלעזר ([7] – האדמו"ר רבי חיים אלעזר שפירא ממונקאטש, נפטר לפני השואה) הוסיף וכתב שמכח הסברא המתבארת בגמרא בקידושין - חיוב כבוד זקנו הוא מדאורייתא, שהרי 'קל וחומר' הוא דין דאורייתא, וחיוב כבוד זקנו נלמד מקל וחומר מאביו - אם האבא [יצחק] מחוייב לכבד את הסבא [אברהם, אביו של יצחק], קל וחומר שהנכד [יעקב] המצווה בכבוד אביו [יצחק] מחוייב בכבוד הסב [אברהם].

[ועי' בשדי חמד ([5]- רבי חיים חזקיהו מדיני, רבה של חברון, נפטר לפני כמאה שנה) שהביא דעת רבותינו הראשונים [רבנו יונה, מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב, וספר החרדים מרבי אלעזר אזכרי] שחיוב כבוד זקנו הוא מהתורה].

לאור האמור דחה היד אברהם [3] את הראיה מהגמרא במכות למהרי"ק, שהרי בסוגיא במכות הנכד הוא גואל הדם לאביו שנהרג על ידי הסבא, וכאשר האב לא חי הרי אין חיוב בכבוד זקנו, ומשום כך רשאי הנכד להיות גואל הדם להרוג את הסב.

ובשו"ת מנחת אלעזר [7] יישב לפי סברא זו את דברי הרמב"ם שלא יסתרו להכרעת הרמ"א, כי הגם שסובר הרמב"ם לענין כבוד שיש חיוב לכבד את זקנו הנלמד מקל וחומר מחיוב האב, אך לענין עונש ידוע הכלל ש"אין עונשין מהדין", ולכן אין הנכד מחוייב על הכאת וקללת הסב.

מכח הסברא המתבארת בגמרא בקידושין - שחיוב כבוד זקנו הוא מדאורייתא, הכריע המנחת אלעזר, שאם על כף המאזניים עומד כבוד זקנו מצד אחד, ומהצד השני כבוד חמיו - יש להעדיף את כבוד זקנו שהוא מדאורייתא, על כבוד חמיו הנלמד בדברי חז"ל מהפסוק 'אבי ראה גם ראה' [שאמר דוד המלך על שאול חותנו] שאפילו אינו בגדר דברי קבלה כי נאמר בדרך סיפור ולא כציווי, וודאי שאינו חיוב מדאורייתא כחיוב בכבוד זקנו.



ז. את הראיה מהגמרא ורש"י במסכת סוטה ומכות [4] שאין חיוב כבוד לזקנו, דחה באופן נוסף בשו"ת תשובה מאהבה [6], וכתב שאדרבה מפירוש רש"י בסוטה נראה כדברי הרמ"א [שחייב הנכד בכבוד זקנו] - שהרי פירש רש"י "בר ברתך אנא ואין עלי לכבדך כבן" עכ"ל. ובמה שהוסיף רש"י מילת "כבן", נלמד שאין הנכד חייב בכבוד זקנו כמו בן לאביו [כדבריו בפרשת ויגש] אבל מכל מקום ודאי חייב בכבוד זקנו. ואם כן, ממה שהנכד נעשה גואל הדם של אביו נגד זקנו אין ראיה שאין כל חיוב לכבד את זקנו, שהרי גם לדעת הרמ"א שיש חיוב לכבד זקנו מכל מקום חייב בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו, וברור שיש לו להעשות גואל הדם לכבוד אביו, שחייב בכבודו יותר, נגד זקנו, שנדחה כבודו מפני כבוד אביו.



* * *

ח. ובעיקר חיוב כבוד זקנו יש לחקור - האם הוא חלק מחיוב כבוד אביו או שהוא חיוב בפני עצמו, כפי נתבאר בהרחבה בספרים רץ כצבי [8] וילקוט יוסף [8] ונפקא מינה:

• לענין החיוב בכבוד זקנו לאחר פטירת אביו.

• אם אביו מוחל על כבוד הסבא.

• אם צווה אב שלא לכבד את אביו-זקנו.

• כשיש לפניו לכבד את אביו או את אבי אביו - את מי להקדים.

• חיוב הנין בכבוד אבי זקנו [סבא רבה].

ואם נאמר שהחיוב בכבוד זקנו הוא חלק מדין כבוד האב יתכן שגם הרמב"ם ומרן המחבר לא חולקים על עצם הדין, וגם הם סוברים שיש חיוב בכבוד זקנו, ומה שלא הזכירו דין זה הוא בגלל שסוברים, שגדר חיובו הוא חלק מחיוב כבוד אביו ולכן לא ראו צורך לכתבו מכיון שסוברים שכבר נכלל בחיובי כבוד אביו המפורשים בשו"ע [ושלא כדברי התשובה מאהבה [6] שדקדק מדברי הרמב"ם בהלכות ממרים שסובר שאין חיוב בכיבוד זקנו, וחולק על הכרעת הרמ"א].



ט. פרטים נוספים ביסוד וגדרי החיוב בכבוד זקנו, ראה בספרו של הרב יוסף רפפורט (בני ברק) יושר הורי [9].
 

תקפו כהן

משתמש רשום
המכבד את סבו. ואת אחיו מקיים מצות עשה, של כיבוד אב ואם.
שכיבוד הוא להורה. שמכבדים את שבא מהם ויוצאי חלציו. "שהרי בני בנים כבנים" לעניין פרו ורבו ,שנכדים קיימים, ובנו מת. קיים אבי האב מצות פרו ורבו.
ונפק"מ למי חייב לשמוע לאביו או לזקנו?
 
חלק עליון תַחתִית