פשר פרשה אמר:
ב. לפי זה לכאורה לא יוכל בעל שהתפלל ערבית בליל שבת להוציא את אשתו שלא התפללה, שהרי הוא אינו חייב אלא מדרבנן והיא חייבת מדאורייתא, והמחוייב בדבר מדרבנן אינו יכול להוציא את המחוייב בו מן התורה, כמש"א בברכות כ:
כבר עורר בזה הדגמ"ר שם, וז"ל:
ואמנם מה שאני מסתפק, אפילו באיש המקדש ומוציא אשתו ובני ביתו, אם הנשים לא התפללו ערבית והאיש כבר התפלל ערבית, ואם כן האיש אינו מחויב מן התורה והנשים שלא התפללו חייבות מן התורה, אם יוצאין בשמיעתן מן האיש. ואף שכל הברכות אף שיצא מוציא, כמו שכתוב במסכת ראש השנה דף כ"ט ע"א, היינו מטעם ערבות, שכל ישראל ערבים זה בזה, כמו שכתב רש"י שם (ד"ה אע"פ), והרי כתב הרא"ש במסכת ברכות בפרק ג' דף כ' ע"ב (סו"ס י"ג) שהאשה אינה בכלל ערבות, לכך אינה מוציאה אלא מי שחיובו מדרבנן, ע"ש. ואני מסתפק אם האשה אינה בכלל ערבות דהיינו שהיא אינה עריבה בעד אחרים, אבל האנשים שקיבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל נתערבו גם בעד הנשים וא"כ שפיר מוציא האיש את האשה אף שכבר יצא, או דלמא כשם שהנשים לא נכנסו בכלל ערבות כך לא קיבלו האנשים ערבות בשביל נשים, ועיין ביבמות דף מ"ז ע"ב בתוס' ד"ה קשים גרים, וצ"ע.
וכן עמד בזה בפמ"ג שם (מ"ז סוס"ק א'), וז"ל:
ויש לראות, לנשים אין מתפללים ערבית, דלא קיבלו עלייהו, כבסימן ק"ו [מ"א ס"ק ב], אם כן איך אנשים (מוציאות) [מוציאים] אותם, דרבנן לדבר תורה. וזה טעות, דאי נמי יצא לגמרי מוציא מטעם ערבות, ואף נשים, כמבואר [פתיחה כוללת ח"ב אות טז]. ויצויר, קטן מוציא גדול כשהתפלל [הגדול] ערבית, ולא את האשה, ולמאן דאמר קידוש על היין דבר תורה אין מוציא, וכן י"ל אסמכתא "חשובה" כי הא הוה כדבר תורה. ואי"ה בפתיחה כוללת [ח"א אות כ; ח"ג אות ח] יבואר עוד, עיין אות י"ט אי"ה יבואר, עכ"ל.
והחת"ס שם הביא דברי הדגמ"ר, וכתב דכבר קדמו הפרמ"ג סוף סימן נ"ג באשל אברהם (סקי"ט) והעלה דאפילו הכי מוציאה ידי חובה, ע"ש, עכ"ד.