חידה לפרשת יתרו - איזו מילה בפרשתינו היא מצרית??

איש קטן

משתמש ותיק
לא יודע על מיצרית .. אולי תתן לנו רמז ?
אבל יש מילה בערבית
'במשוך היובל המה יעלו בהר' רשי- שופר של איל שכן בערביא
קורין לדכרא יובלא

וכבר הזכרנו פה דיברי הגר'א שבעצם זה לשון הקודש רק שנשתרברב לגוים
 

מבין ענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
יאיר אמר:
נבשר אמר:
מבין ענין אמר:
עד כמה שידוע לי - זו המילה המצרית היחידה בתורה.

מקור - מדרש.
אנכי, לא? אולי גם ברמב"ן נמצא.

מסתבר שכוונתו לזה

אכן אתם צודקים!
המדרש [פסיקתא רבתי פכ"א אות י"ב, ופסיקתא דר"כ פי"ב דף ק"ט ע"ב, תנחומא בובר יתרו טז, ילקו"ש] ובפיוט מהקליר [לשחרית יום א' דשבועות המתחיל אז בכתב אשורית]: אנכי לשון מצרית.
 

בבלי

משתמש ותיק
ראיתי שיש מי שאומר שכל עשרת הדיברות היו בשפה מצרית!!!
מחר בעז"ה מקורות
 

מרחיב אפיקים

משתמש רגיל
בבלי אמר:
ראיתי שיש מי שאומר שכל עשרת הדיברות היו בשפה מצרית!!!
מחר בעז"ה מקורות

גם אני הייתי במתח וחשבתי שיש עוד כמה שמסתקרנים אז הנה התשובה 

בילקו''ש יתרו רמז אנוכי פתח בלשון מצרית וכו' וכנ''ל
ובהדר זקנים אנוכי לשון מצרי וסח להם עשרת הדברות לשון מצרי  
אמנם נראה מבואר מתוך הדברים שהוא טעות סופר שהרי מיד אח''כ אינו מסביר למה נאמרו הדברות לשון מצרית אלא למה פתח בלשון מצרית 
וכן ראיתי שרצה לומר הרמ''מ כשר בחומש תורה שלמה פרשת בלק "נספח משה כתב ספרו ופרשת בלעם"
 

קבצים מצורפים

  • image.png
    image.png
    220.2 KB · צפיות: 145

יושב אוהלים

משתמש ותיק
מרחיב אפיקים אמר:
בבלי אמר:
ראיתי שיש מי שאומר שכל עשרת הדיברות היו בשפה מצרית!!!
מחר בעז"ה מקורות

גם אני הייתי במתח וחשבתי שיש עוד כמה שמסתקרנים אז הנה התשובה 

בילקו''ש יתרו רמז אנוכי פתח בלשון מצרית וכו' וכנ''ל
ובהדר זקנים אנוכי לשון מצרי וסח להם עשרת הדברות לשון מצרי  
אמנם נראה מבואר מתוך הדברים שהוא טעות סופר שהרי מיד אח''כ אינו מסביר למה נאמרו הדברות לשון מצרית אלא למה פתח בלשון מצרית 
וכן ראיתי שרצה לומר הרמ''מ כשר בחומש תורה שלמה פרשת בלק "נספח משה כתב ספרו ופרשת בלעם"
במחיכ"ת זה לא טעות סופר, אלא פירוש הדברים הוא שדיבר בעשרת הדברות בלשון מצרי, ולא שכל עשרת הדברות הוא לשון מצרי.
 
 

מרחיב אפיקים

משתמש רגיל
יושב אוהלים אמר:
אלא פירוש הדברים הוא שדיבר בעשרת הדברות בלשון מצרי, ולא שכל עשרת הדברות הוא לשון מצרי.
כוונתי שמכיון שהדבר מחודש לומר שנאמרו י' הדברות בלשון מצרי (ובאמת איתא שנאמרו בע' לשון אך וודאי שעיקר האמירה הייתה בלשון הקודש) ומש''כ הדר זקנים י''ל שט''ס בדבריו שהרי לא כתב טעם למה יאמרו כל הדברות בלשון מצרי אלא רק תיבת אנוכי ויש לזה טעם כמו שביאר שם
וגם שאין לזה מקור שהרי הביא בתחילה את דברי המדרש ושם לא נאמר אלא על אנוכי
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
מרחיב אפיקים אמר:
שט''ס בדבריו שהרי לא כתב טעם למה יאמרו כל הדברות בלשון מצרי אלא רק תיבת אנוכי
כבר כתבתי שאין כאן טעות, שהרי מעולם לא התכוון לומר שכל עשרת הדברות נאמרו בלשון מצרי, ומש"כ שעשרת הדברות בלשון מצרי פירושו שנאמרו מילים בעשרת הדברות בלשון מצרי, ולא שכל הדברות נאמרו בלשון מצרי.
 

מרחיב אפיקים

משתמש רגיל
יושב אוהלים אמר:
פירושו שנאמרו מילים בעשרת הדברות בלשון מצרי, ולא שכל הדברות נאמרו בלשון מצרי.
חזרה למעלה
לא הבנתי מה כוונתך נאמרו מילים בלשון מצרית איזה??
 

הכהן

משתמש ותיק
אז מה הפשט בזה שלשון 'אנכי' מופיע כבר בפרשת בראשית?
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
יש עוד כמה מילים שהם לשון מצרית:
בית הסוהר לחלק מן המפרשים.
איפוד, פרוכת, כפורת לפי החוקרים (ואין סיבה לא לקבל דבריהם בזה).
 

מרחיב אפיקים

משתמש רגיל
יושב אוהלים אמר:
מרחיב אפיקים אמר:
יושב אוהלים אמר:
פירושו שנאמרו מילים בעשרת הדברות בלשון מצרי, ולא שכל הדברות נאמרו בלשון מצרי.
חזרה למעלה
לא הבנתי מה כוונתך נאמרו מילים בלשון מצרית איזה??

המילה "אנכי"
ייש''כ על ההבנה הפשוטה והישרה ,פשוט לא קראתי את דברי הדר זקנים כצורתו והעתקתי ממה שראיתי שכתבו להגיה דבריו
 
 

בבלי

משתמש ותיק
כפי שהבטחתי פה:
בבלי אמר:
אולם כמדומני שיש עמי תירוצים לזה
והנה מה שראיתי [קיבלתי את המערכת הזו ואצטט אותה בשינויים קלים בניסוח וכו']:
של"ה מסכת שבועות פרק תורה אור אות קנו
בפסוק 'אנכי' יש להקשות, הלא בכל התורה כולה כתוב 'אני ה' אלהיכם', למה אמר כאן לשון 'אנכי'. והתירוץ, 'אנכי' הוא לשון מצרי (ילקוט שמעוני ח"א רמז רפו), אינו מספיק אלא לערב רב שקבל משה ונתגיירו, אבל ישראל, אמרו רבותינו ז"ל (ויקרא רבה פל"ב ס"ה) שנגאלו בזכות שלא שינו את שמם [ולשונם], אם כן הוה ליה למימר לשון 'אני'.
ונראה משל"ה זה שבנ"י לא דיברו מצרית. 
רד"ק תהלים פרק קיד פסוק א
בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז. לועז - מדבר בלשון אחרת שאינו לשון עברי, כלומר יצאו מֵעַם שלא היו מבינים לשונם, כמו שכתוב בקללות שבמשנה תורה (דברים כח, נ): גוי עז פנים אשר לא תשמע לשונו, אף על פי שאי אפשר שלא היו מבינים לשונם, שהרי היו ביניהם כמה שנים, אפשר שקצתם היו מבינים אותם שהיו עומדים ביניהם והיו עובדים בהם, והיו בהם שלא יצאו ממקומם שהיה מיוחד להם, והוא ארץ גושן, והיו מדברים לשון עברי. ואפילו אותם שהיו יוצאין ביניהם, עם המצריים היו מדברים לשון מצרי בהכרח, אבל בינם לבינם היו מדברים לשונם שהוא לשון עברי. והנה היו מוכרחים ללשון אחרת, והאל יתברך הוציאם מאותו העם שהיה לועז. וכן בדברי רז"ל (מגילה יז, א): אבל קורין אותו ללועזות בלעז
ונראה מרד"ק זה שבנ"י דיברו מצרית אולם בינם לבין עצמם דיברו לשון הקודש.
ויש גם רד"ל [לא מצאתי מקומו אשמח לידע היכן הוא] שאומר שהם למדו לשון מצרי התחיל לדבר עימן בלשון זו על דרך עימו אנוכי בצרה.
מאור ושמש ויקרא רמזי פסח ופירוש על ההגדה
וְיֵרָאֶה בזה על פי מאמר חז"ל (ויק"ר לב ה) בזכות שלשה דברים נגאלו ממצרים; שלא שינו את שמם, ולא שינו את לשונם וכו'. ויש להתבונן מה שלא שינו את שמם, ומה מעלתו. גם אמרו 'שלא שינו את לשונם', איך היה באפשרי לדבר לשון הקודש תמיד, הלא בין עַם ולשון אחרת התגוררו, אשר לא הבינו לשון הקודש, והיו מוכרחין לדבר עמהם בלשונם. גם, מהו גריעות שינוי הלשון. גם אמרו חז"ל (מסכת גיהנם) שהרשעים אינם יודעים את שמם בקבר, וזה טעמא בעי, מדוע אינם יודעין שמם. ולבאר כל זה נראה, על פי מאמר חז"ל (ראה תוס' כתובות קד א) עד שאתה מתפלל שיכנסו בך דברי תורה - התפלל שלא יכנסו בך מאכלות אסורות. והענין הוא, כי הנה כל מיני דיבורים מכל מיני לשונות, כולם הם על ידי צירופי הכ"ב אותיות התורה, הקשורים בחמשה מוצאות הפה, שאי אפשר לדבר שום דיבור בעולם רק על ידי אותן הכ"ב אותיות ונקודותיהן, שהם הם אותיות תורתינו הקדושה. ולכן כשהאדם שומר פיו ולשונו, דהיינו ששומר עצמו שלא יפגום ברית הלשון במאכלות אסורות, וגם שלא ידבר שקרים ולשון הרע וליצנות ודומיהן - אז פיו ולשונו הם בקדושה, ואינם תחת הסטרא אחרא, שאין אחיזת החיצונים בחמשה מוצאות פיו; ואז אף אם ידבר בשארי לשונות - דיבוריו הם בכלל לשון הקודש; שעיקר לשון הקודש ביאורו, שלשונו אשר בפיו שקשורים בה הכ"ב אותיות, היא קְדוֹשָׁה על ידי ששומרה מכל דברים הפוגמים ברית הלשון, ולכן נכנסין דברי תורה בתוך מעיו - שאין אחיזת החיצונים בדיבוריו, שהם צירופי אותיות התורה ואינם יכולין לבלבלו.
ונראה ממאמר זה של המאור ושמש שכן דיברו מצרית אולם הוא מוסיף הערה נוספת [את תחילת ההערה הדגשתי] שכל דיבור שאינו איסור אף בשפות גוים הוא לשון הקודש.
וכותב הרב זאב וולף זיכרמן ע"פ המאור ושמש שבנ"י דיברו מצרית וזה מסתייע ע"י כל המימרות שהבאתי מקודם ואין זה סותר המאמר שלא שינו לשונם משום שלשונם הייתה לשון קודש בלי דיבורים אסורים וכך אין קושיא על בעל ההדר זקנים
 

בבלי

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
יראתי בפצותי אמר:
יש עוד כמה מילים שהם לשון מצרית:
בית הסוהר לחלק מן המפרשים.
איפוד, פרוכת, כפורת לפי החוקרים (ואין סיבה לא לקבל דבריהם בזה).
צפנת פענח לפי פירוש האבן עזרא שם.
גם המילה מן לפי הפסיקתא זוטרתא
 
 

זאת ועוד

משתמש ותיק
יראתי בפצותי אמר:
יש עוד כמה מילים שהם לשון מצרית:
בית הסוהר לחלק מן המפרשים.
איפוד, פרוכת, כפורת לפי החוקרים (ואין סיבה לא לקבל דבריהם בזה).

משה, לפי פירוש האברבנאל והמלבי"ם
 

מענה לשון

משתמש ותיק
זאת ועוד אמר:
יראתי בפצותי אמר:
יש עוד כמה מילים שהם לשון מצרית:
בית הסוהר לחלק מן המפרשים.
איפוד, פרוכת, כפורת לפי החוקרים (ואין סיבה לא לקבל דבריהם בזה).

משה, לפי פירוש האברבנאל והמלבי"ם


אברבנאל בחומש שמות פרק ב פסוק י מביא את האבן עזרא שכותב שראה בספרי הצאבה שהיו קורין למשה "מוניוס" ומשה הוא תרגום עברי למה שנקרא "מוניוס", אבל בראשית דבריו כותב האברבנאל שאינו מקבל את פרשנות האבן עזרא "אבל בלי ספק כל זה הוא טעות מבואר להראב"ע ושאר המפרשים. כי הנה אדון הנביאים נקרא "משה" מתחלה עד יום מותו, ולא הועתק שמו ולא נשתנה", ובסוף דבריו מיישב את עדות הראב"ע עם דבריו בשני אופנים
 
 

מענה לשון

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
יראתי בפצותי אמר:
יש עוד כמה מילים שהם לשון מצרית:
בית הסוהר לחלק מן המפרשים.
איפוד, פרוכת, כפורת לפי החוקרים (ואין סיבה לא לקבל דבריהם בזה).

צפנת פענח לפי פירוש האבן עזרא שם.

האבן עזרא מסתפק אבל ברשב"ם כתב במפורש והוא לשון מצרי
 

רוצה להעמיק

משתמש רגיל
"וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְהוָֹה לָכֶם לְאָכְלָה" בחיידר פירשו שהכוונה למן הוא "מה הוא" ומדברי רש"י לא נראה כן
ומצאתי שהרשב"ם מפרש בשם דונש ש"מן" בשלון מצרית הכוונה מה ולכן כתבתו התורה בלשון מצרית כדי לבאר למה קראו אותו מן
ולדבריו מבואר יותא המשך הפסוק "כי לא ידעו מה הוא" ויאמר משה וגו הוא הלחם אשר נתן השם. ודו"ק
 
חלק עליון תַחתִית