ביאורים מהגאון רבי שמואל ברנד זצ"ל

כללי הפורום
פותח נושא חדש? שים לב! למען שמירת הסדר הטוב, יש לציין בכותרת הנושא את שם הפרשה ו/או את שם הספר והפרק שבו הדיון עוסק

פותח הנושא
א אידיש קינד
הודעות: 25
הצטרף: 09 ספטמבר 2019, 10:36
נתן תודה: 11 פעמים
קיבל תודה: 5 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

ביאורים מהגאון רבי שמואל ברנד זצ"ל

שליחה על ידי א אידיש קינד » 15 פברואר 2020, 22:11

ביאורי רבי  שמואל
מהגאון רבי שמואל ברנד זצ"ל
פרשת יתרו
'ואביא אתכם אלי'[1]
 
יש להבין מה ההדגשה שבאו למדבר סיני, ועוד הערות בדברי הכתובים
 (יט, א), בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני, ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר, ומשה עלה אל האלוקים וגו'.
יש להבין מה שכפל הכתוב ביאתם למדבר סיני פעמיים, דכתיב בפסוק הראשון 'ביום הזה באו מדבר סיני', ושוב כתוב 'ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני'. ואולם צ''ל דבפסוק ראשון נכתב עצם הענין, ולאחר מכן נכתב פירוט הדבר, שהיה זה כך שנסעו מרפידים אל מדבר סיני. אך עדיין יש להבין, למה נכתב כך, ולמה לא די בפסוק השני בלבד.
וביותר יש להבין, כי נראה מדברי הכתובים, שיש הדגשה על כך שבאו ישראל למדבר סיני, ולכן נכתב מתחילה עצם המאורע, שבתאריך זה של החודש השלישי באו ישראל למדבר סיני, וענין זה הוא מאורע וכותרת שיש לציינו ביחוד, ולאחר מכן בא פירוט המאורע כיצד נעשה, ועל כן נכתב הדבר פעמיים, תחילה ציון עצם המאורע, ולאחר מכן פירוט הדבר. אלא שזה טעון ביאור, מדוע נכתב כן, ומה הוא חשיבות המאורע עד שנכפל הדבר, וצ''ב.
עוד יש לעמוד על מה דכתיב 'ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר', דלכאורה לאחר שכתוב 'ויבואו מדבר סיני' די בכך, ולמה כתיב עוד 'ויחנו במדבר'. ואולם באמת בכל המסעות כתיב 'ויסעו ויחנו', ולכן גם כאן כתיב כן. אלא שעדיין צ''ב דהו''ל למיכתב ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני, ולמה נחלק הדבר לתרתי, דכתיב 'ויבואו' מדבר סיני 'ויחנו' במדבר.
גם יש להבין מה דכתיב, 'ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר', דנכפלה החנייה. אולם י''ל שבא הכתוב להדגיש, שזה עיקר תוכן החנייה שם, שהיתה במטרה לחנות נגד ההר. ומה שלא פירש הכתוב על איזה הר מדובר, צ''ל דזה מוסב על מה דכתיב בריש הפרשה 'ויבא יתרו חותן משה ובניו ואשתו אל משה אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלוקים', והכא מדבר על ההר ההוא.
אך עדיין יש לדקדק, ששם לא פירש הכתוב היכן הוא הר האלוקים, דעדיין לא כתוב שבאו למדבר סיני, ואילו הכא לא פירש הכתוב שההר הוא הר האלוקים המדובר. ובהכרח שהדבר ברור ומבואר ממילא שהכל מדובר על אותו הר הידוע לכל, ולא הוצרך הכתוב לפרש, וזה צריך ביאור.
 
יש להבין מה הפירוש ואביא אתכם אלי, ומה המכוון לומר בזה
והנה לאחר מכן כתיב, (ג) ומשה עלה אל האלוקים ויקרא אליו ד' מן ההר לאמר כה תאמר לבית יעקב וגו', אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי, ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וגו'.
ומלבד שיש להבין מה היא הקדמה זו דכתיב אתם ראיתם וגו', מה המכוון בזה, ומה זה קשור למה שנאמר להם לישראל אח''כ ועתה אם שמוע וגו', עוד כבר נתחבטו מפרשי התורה על מה דכתיב 'ואביא אתכם אלי', מה הוא פירושו, ומה זה 'אלי'.
וברש''י כתב 'ואביא אתכם אלי, כתרגומו'. והיינו שבתרגום אונקלוס כתב 'וקריבית יתכין לפולחני'. וזה כדאיתא בהגש''פ 'ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו', וכן הוא בתפילת יו''ט 'וקרבתנו מלכנו לעבודתך', ועל זה אנו אומרים בתפילת שמו''ע 'וקרבנו מלכנו לעבודתך'. אולם ברמב''ן כתב שאין זה פשוטו של מקרא, וז''ל 'ואונקלוס שתירגם וקריבת יתכון לפולחני, דרך כבוד של מעלה תפס לעצמו', ר''ל משום שהלשון אלי כביכול להקב''ה בעצמו אינו כ''כ דרך כבוד, ולכן פירש אונקלוס כן.
ועל דרך פירוש אונקלוס מצינו עוד, שבתרגום יונתן בן עוזיאל כתב 'ומתמן קריבית יתכון לאולפן אורייתי', היינו ללימוד התורה, וכ''ה בתרגום ירושלמי. וברשב''ם כתב 'ואביא אתכם אלי, להיות אני לכם לאלוקים'. והכל סובב על דרך אחד, שהלשון אלי בא לומר שהבאתי אתכם למטרה של 'אלי', ובזה פירשו מה היא המטרה, והיינו דאין הכוונה אלי כפשוטו, אלא הכוונה למטרת 'אלי'. וכבר כתב הרמב''ן כאמור, שאין זה פשוטו של מקרא.
ואכן הרמב''ן עצמו פירש 'ואביא אתכם אלי, אל מקום כבודי, ההר הזה אשר שכנתי שם עמכם'. והיינו ש'אלי' פירושו אל מקום השכינה. ועד''ז הוא באבן עזרא, 'ואביא אתכם אלי, שכבודו ירד בהר הזה והוא הר הקודש, והנה אמר משה תעבדון את האלוקים על ההר הזה, והוא נוה קדשך'.[2]
אלא דלכאורה הדבר שנוי בפלוגתא בגמ' (יומא ד:), דכ''ז ניחא לדעת רבי עקיבא דמה דכתיב 'ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי' מדבר על ראש חודש, שכבר בר''ח שכן הענן על ההר ששת ימים עד מתן תורה, דלפ''ז כבר בר''ח שרתה השכינה על ההר והיה זה מקום כבודו של הקב''ה, אך לדעת רבי יוסי הגלילי שפסוק זה מדבר על שעת מ''ת, שרק אז שכן הענן על ההר ומשה נכנס לאחר ששת ימים לקבל הלוחות, דלפ''ז בר''ח עדיין לא היה על ההר כלום, ולמה זה נקרא 'מקום כבודי'.
ואולם הרמב''ן באמת אזיל לשיטתו, שכתב קודם לכן כהך מ''ד שמיום בואם בר''ח שכן הענן על ההר. אכן יעויין באבן עזרא שכתב בזה דברים, וכנראה כוונתו לתרץ גם לאידך מ''ד, דזה בהכרח ששרתה שכינה על ההר כבר בר''ח, דהרי כתיב כאן 'ויקרא אליו ד' מן ההר לאמר', אלא שמ''מ ענן וגילוי שכינה לא היה וישראל לא ראו זאת, עד ליום מתן תורה, יעו''ש בדבריו. אך עדיין הדברים צריכים ביאור, כי בכתוב לא נזכר מאומה מזה.
עוד יש לעיין, מה בא לומר בזה שהיה 'ואביא אתכם אלי'. ובשלמא להנך פירושים דזה מדבר על המטרה, א''כ י''ל דזה מסובב על רישא דקרא, כלומר שעיקר היציאה ממצרים היתה למטרה זו. אבל להך פירושא וכפי שהוא לפי פשוטו, שמדבר על זה שבאו למקום השכינה, א''כ מה ענין יש להזכיר זאת, ומה המכוון לומר בזה, וצ''ב.
 
הקב''ה ירד במעמד הסנה להיות בארץ בכדי להציל את ישראל
והנראה בזה, דהפסוק הזה הוא סובב ומדבר על מה דכתיב בפרשת שמות (ג, א), 'ומשה היה רועה את צאן יתרו וגו' ויבא אל הר האלוקים חורבה', הרי דכבר התם כתיב שיש הר האלוקים, והוא בחורב, כלומר שכבר שם מצויין מקומו של הר סיני. ולכן בריש פרשת יתרו לא הוזקק הכתוב לפרש היכן הוא הר האלוקים, לפי שזה כבר נתפרש בפרשת שמות כאמור.
ומה שבאמת נקרא שם הר זה בשם הר האלוקים, נראה לפי פשוטו שזה מתבאר בדברי הכתוב שמיד לאחר מכן, דכתיב 'וירא מלאך ד' אליו בלבת אש מתוך הסנה וגו', וירא ד' כי סר לראות ויקרא אליו אלוקים מתוך הסנה וגו', ויאמר אל תקרב הלום של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא'. כלומר שבאותו זמן ירדה שכינה על ההר במראה הסנה וקבעה מקומה שם, עד כי המקום נהפך לאדמת קודש. ולפיכך נקרא כבר ההר בשם הר האלוקים, כי מאותו הזמן כבר נקבע שם מקום השראת השכינה בפועל.
וביאור הענין נראה, דהנה לעיל מיניה כתיב (ב, כג), 'ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלוקים מן העבודה, וישמע אלוקים את נאקתם וגו', וירא אלוקים את בני ישראל וידע אלוקים'. נקט הכתוב לשון ותעל, כביכול עלתה תפילתם מן הארץ אל הקב''ה השמימה, כדאמרינן בסליחה 'ולמכון שבתך השמים תעלה תפילתם'.
ועל זה אמר הקב''ה למשה בתחילת מעמד הסנה, דכתיב (ג, ז) 'ויאמר ד' ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו כי ידעתי את מכאוביו, וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש' וגו'. כביכול ירד הקב''ה מן השמים אל הארץ, בכדי להציל את עמו ישראל ולגאלם חירות עולם.
והביאור בזה, שזה הסבר על מראה הסנה. וזהו שאמר הקב''ה למשה לבאר את ענין הסנה שזה מורה על קביעות מקום השכינה על ההר כעת, שסיבת הדבר הוא, לפי שהקב''ה ירד כעת מן השמים לקבוע מקומו בארץ, בכדי לדאוג משם לטובת עמו ישראל, לעשות מלחמה בפרעה ולהציל את ישראל, ולהעלותם אל ארץ טובה ורחבה, ולהיות מגן ישראל עוזרם וגואלם לעולמי עד. [ושורש פירוש זה בדברי הכתובים עולה מתוך דברי הרמב''ן והא''ע שם].
באופן שמראה הסנה לא היה זה אך גילוי נבואה לאותה שעה, כמו שהיה אצל האבות, אלא שהיה זה גילוי על קביעות מקום השכינה מעתה והלאה, שירד הקב''ה לקבוע מקומו שם ולהיות שם כל הזמן בכדי להגן על עמו ישראל ולהיטיב להם. ולכן שפיר נקרא ההר בשם הר האלוקים, שזה מצד תוכן אותה פרשה, שכן בעת בואו של משה אל ההר נקבע המקום להיות מקום השכינה, ושרתה שם שכינה בכדי להציל את ישראל.
 
הירידה היתה גם בכדי שישראל יבואו אליו לקבל את התורה
אכן נראה לומר עוד, דהנה כתיב שם לאחר מכן (יא) 'ויאמר משה אל האלוקים מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים, ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה'.
ויש לבאר בזה, שגם זה הוא השלמה על מראה הסנה. והיינו שאמר הקב''ה למשה, שהתכלית של כל היציאה ממצרים הוא שלבסוף יקבלו ישראל את התורה ויעבדו את האלוקים על ההר הזה, [וכדכתיב גם בריש פרשת וארא (ו, ו) 'והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים וגו', ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים'. ויש לציין שגם עצם השליחות אל פרעה הלא היתה, 'שלח את עמי ויעבדוני']. ומשום שזה באמת פסגת המעלה ותכלית הכל, שיהיו ישראל לעם ד' מקבלי התורה ועובדים עבודתו.[3]
ומה שיהיה זה על ההר הזה דווקא, היינו משום שזה חלק מסיבת ירידת השכינה להר. כלומר שהקב''ה ירד על ההר, כדי להיות שם ולהציל את ישראל עד להבאתם אליו. כביכול הקב''ה יורד על ההר, ויושב ומצפה ומחכה להם לישראל שיבואו אליו לקבל התורה ולעבוד אותו. וכבר מאז התחיל ענין מתן תורה, שירד הקב''ה להיות שם ולהמתין לישראל עד שיבואו לקבלת התורה.
ולכן זה מה שהשיב הקב''ה על שאלתו, שהתוקף והחוזק לראיה על אמיתת הנבואה הוא, שאין הירידה להר רק בשביל להציל את ישראל, כי אולי על זה לא יבין משה לאשורו מדוע נצרכת ירידה זו, אלא שזה גם בשביל התכלית של קבלת התורה, והירידה על ההר היא לאות שהכל נועד למטרה זו, שהקב''ה מראש עשה הכל בהמתנה לישראל שיבואו ויקבלו את התורה. [ועיין ברמב''ן ובא''ע שם שמתוך דבריהם יש ללמוד כמש''נ].
ויש להדגיש עוד, שזה מראה גם על החביבות הגדולה של ישראל אצל הקב''ה, שזמן רב מאוד קודם מתן תורה, עוד מתחילת מעמד הסנה, כבר ירד הקב''ה על ההר להמתין לישראל, ויושב ומצפה להם, אפילו עוד קודם שנגאלו כלל, ומחכה להם מתחילת השליחות, כביכול כאומר מתי יבואו כבר בני חביבי 'בני בכורי ישראל' לקבל התורה.
 
כל יציאת מצרים היתה כדי שיהיה 'ואביא אתכם אלי'
ובזה יבואר מה דכתיב הכא 'אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי', דביאור הקדמה זו הוא, שהקב''ה אומר להם, שכל מה שעשיתי הכל היה כדי למשוך את ישראל אליו בעבותות אהבה, ומה שראיתם אשר עשיתי למצרים, נועד הכל בכדי שיהיה לבסוף ואביא אתכם אלי.
ולכן מתואר הכל בלשון 'ואשא אתכם על כנפי נשרים', ולא מוזכר כל האותות והמופתים והשפטים הגדולים, כי אם בלשון קצרה 'אשר עשיתי למצרים', שכן עיקר הענין הוא הבאת ישראל, וזהו דכתיב שהיה זה באופן של נשיאה על כנפי נשרים, כביכול הקב''ה נושאם ומושכם אליו כל הדרך, עד שנתקיים 'ואביא אתכם אלי'.[4]
והביאור בזה, שצורת מתן תורה היה נצרך להיות דווקא באופן זה, שכלל ישראל יבואו אל הקב''ה בעצמו כביכול, בצורה של אהבה, ואז יאמר להם 'ועתה אם שמוע תשמעו בקולי' וגו'. כלומר שכלל ישראל צריכים לבוא אל הקב''ה ולקבל התורה ממנו, וכן להתחיל לעבדו במקום שכינתו דווקא. ולכן רצה הקב''ה שיבואו אליו, שיקבלו התורה בצורה כזאת דווקא.
ואולם יתכן די''ל עוד בזה, שביאת ישראל אל הקב''ה היה בזה מטרה וענין בפני עצמו, שכלל ישראל באים לחסות ולשהות בצל שכינתו, שבזה נשלמת ההכרזה כי הוא מגן ישראל וגואלם, והוא העוזר ומיטיב להם בכל עת, והם חוסים תחת כנפיו. וענין מתן תורה הוא עוד מעלה נכבדה מזו, שיהיה גם שמו נקרא עליהם, שהם עמו העובדים אותו ושומרים חוקיו ומצוותיו ונושאים את שמו הגדול.[5]
עכ''פ איך שנפרש, הא מיהא נלמד, שביאת ישראל אל הקב''ה היה בזה קיום ענין הנועד מראש, שיבואו ישראל אל מקום שכינתו. ועל כן זה מה שאמר הקב''ה 'ואביא אתכם אלי', כלומר אלי אל מקום השכינה, אשר כבר שוכנת שם מעת מעמד הסנה עד עכשיו. ולא הוזקק הכתוב לפרש זאת, שכן כבר נתפרש הדבר בפרשת שמות, וכל הכתובים כבר מיוסדים על הנאמר שם כאמור.
 
ההדגשה על ביאתם למדבר סיני שבזה נתקיים ונשלם מעמד הסנה
ומעתה יבואר היטב, מה שמתחלת פרשתא זו, עם הכותרת 'ביום הזה באו מדבר סיני'. שכן זה באמת קיום ענין מסוים בפני עצמו, שבאו ישראל אל מקום השכינה, ונתקיימה המחשבה אשר עלתה בתחילה לפני אדון כל, שיבואו ישראל אליו אל מקום שכינתו אשר ירד שם על ההר במעמד הסנה. וזה עצמו כבר ענין נפרד, וזה הקדמה לההמשך של קבלת התורה גופא.
ולכן מתחילה אמר הכתוב שבאו ישראל אל מדבר סיני, כלומר שנתקיים הענין המצופה. ולאחר מכן פירט הכתוב כיצד היה זה, שנסעו מרפידים אל מדבר סיני. ונכתב כך בדווקא, להורות שהביאה אל מדבר סיני יש בה כבר קיום בפני עצמו, עוד טרם קבלת התורה.
ובזה מיושב מה דכתיב 'ויבואו מדבר סיני ויחנו במדבר', ולא כתיב ויחנו במדבר סיני כבכל דוכתי. משום שלענין הביאה אל הקב''ה אין החניה נצרכת, והביאה למדבר סיני היה בה כבר הקיום גם ללא החניה, ולכן כתיב 'ויבואו מדבר סיני' כענין נפרד, ושוב כתיב ויחנו במדבר, שזה מצד המסעות. אלא שהוסיף עוד הכתוב 'ויחן שם ישראל נגד ההר', כלומר שבזה נתקיימה הביאה אל מקום השכינה ביתר תוקף, על ידי שחנו ממש נגד ההר, והיינו ההר הידוע כאמור.
ועל זה אמר להם הקב''ה 'ואביא אתכם אלי', שנתקיים רצוני להביאכם אלי, אשר הכל מראש נועד למטרה זו, ובזה נשלם מעשה הקב''ה, ומעתה הדבר תלוי בכם, וזהו דכתיב ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וגו', כלומר שכעת נשלם הכל ואין הדבר תלוי אלא בכם אם תקבלו את התורה.
באופן שכתובים אלו באים הם בתורת השלמה וסיום על מעמד הסנה, [ואולי באמת מצד פרשת וארא שם נאמר 'ולקחתי אתכם לי לעם' לא היתה נצרכת ביאה זו, רק מצד מעמד הסנה שם נאמר 'תעבדון את האלוקים על ההר הזה' דווקא הוא שנצרך זאת, שכן מצד פרשה זו הכל צריך להיות בצורה של אהבה דווקא], וזהו דכתיב שנתקיים לבסוף התכלית של 'ואביא אתכם אלי' וכמש''נ.[6]
 
 

[1] מעובד ע''פ השיעור שמסר בן רבינו הג''ר משה ברנד שליט''א מדברי רבינו.
ההערות למטה אינם מדברי רבינו, אלא ממה שדנו ונו''נ בדברים.
 
[2] ועיין בספורנו שכתב 'ואביא אתכם אלי, אל הר האלוקים המוכן לנבואה', ומשמע שמפרש שהוא נקרא אלי על שם העתיד, שהוא מוכן להיות עליו מעמד מתן תורה, [או שמא כוונתו שהוא הר המסוגל לקבלת נבואה סתם, כמש''כ מקודם 'ומשה עלה והכין עצמו לנבואה'], ואולם בפשטות אלי היינו מצד עכשיו, ולכן המחוור כפירוש הרמב''ן שהכוונה אל מקום כבודי.
[3] הנה רבינו האריך לבאר במקומו דחלוקים הם פרשת שמות מפרשת וארא, דבפרשת שמות בא הקב''ה לגאול את עמו 'למען ישראל', בכדי לעוזרם ולהיטיב להם, ולכן לא נזכר שם מתחילה שיהיה 'ולקחתי אתכם לי לעם' משום שלא זו המטרה, אבל בפרשת וארא בא הקב''ה לגאלם 'למען שמו', דהיינו למען הצדק והמשפט גופא, ולכן שם כתיב גם 'ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים', שכ''ז מכלל המטרה, ואכמ''ל בזה.
אלא שלכאורה זה נסתר שהרי גם בפרשת שמות כתיב 'תעבדון את האלוקים על ההר הזה', ולכן צ''ל שזה בא כענין צדדי, ולא מכח עצם הפרשה, כי אם לראיה בעלמא, עכ''ד, וביאר הענין ואכ''מ.
אולם הכא כן נקט רבינו שי''ל שפסוק זה הוא מעצם התכלית של אותה פרשה. אלא שא''כ הרי קשה כאמור, שזה אינו מתאים עם המהלך שבהך פרשה המטרה היא למען ישראל בלבד, וצ''ע.
ונראה די''ל דלעולם גם למען ישראל שייך שיהיה ענין מתן תורה, משום שזה טובה גדולה להם לישראל, כמו שאמר להם הקב''ה כאן 'והייתם לי סגולה מכל העמים וגו', ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש', שיזכו למעלות גדולות ונפלאות כאלו, וממילא גם רוב טובה פי כמה וכמה, ולכן בעצם זה טובה, אלא שנדרש לזה קבלת עול. וביותר שכל ענין התורה עצמה הוא הטובה הגדולה ביותר שיש, כאשר האריך רבינו בקונטרס חג השבועות.
ואך ההבדל הוא שזו טובה התלויה ועומדת ברצונם, כי נדרש לזה קבלת עול תורה ומצוות שבזה יש קושי רב, אלא שזה כדאי בשביל הטובה הצפויה. ולכן הקב''ה הזכיר רק יציאת מצרים ונתינת הארץ, שזו טובה בלבד, ואת זה יתן להם. משא''כ מתן תורה בזה צריך שיסכימו, וגם צריך הבנה לזה שזה באמת טובה, ולכן נזכר רק בדרך אגב, אף שלאמיתו אכן זה באמת התכלית והטובה היותר גדולה שיש.
ואכן בזה חלוק בפרשת וארא, שם כתיב זאת בצורה של למען שמו, שיהיה 'ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים', שזה בשביל הקב''ה, וגם כתיב בצורה של הכרח, שכן הם מחוייבים לזה מצד שנגאלו ממצרים.
ובזה יבואר מדוע בפרשתינו נזכר רק צורת השכנוע לישראל, על אף שבאמת היו ישראל מחוייבים לזה, כדאיתא במכילתא על אנכי ד' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים 'על מנת שתקבלו גזרותיי'. אכן הביאור, שבא הקב''ה לקיים הענין מצד פרשת שמות, שם הכל נעשה למען ישראל, ואין הם מחויבים כלום, כי אם לשכנעם שזה טובה להם, וזה כמש''נ.
ואולם במעמד הר סיני גופא כפה הקב''ה עליהם הר כגיגית, והביאור שאז נתקיים גם פרשת וארא שיהיה בעל כרחם. ובזה מיושב מה שהקשו שהרי כבר קיבלו עליהם, אכן המכוון בזה היה לומר להם שהם גם מוכרחים, ויש כאן שני הענינים. וזה נפלא.
 
[4] מתבאר כאן פירוש חדש בהך 'על כנפי נשרים' דר''ל שהיה בצורה של אהבה, עטופים ומוגנים. אכן המפרשים כאן ביארו שהכוונה שהיה בהשקט ובטח, בהגנה מפני מצרים ושאר הקמים עליהם, וציינו לזה את הפסוק בפרשת האזינו, כנשר יעיר קנו וגו'. אולם באמת פשטות הכתובים בהאזינו שם משמע שאינו מדבר דווקא על זה, אלא על מצב האהבה שיש בזה, ויעו''ש דזה מדבר גם על מתן תורה שהיה בצורה של אהבה, ונראה שזה אכן מקביל להנאמר כאן. ודו''ק היטב שם.
 
[5] ראיה לזה, דהנה איתא בהגש''פ 'אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו'. וכבר נתחבטו המפרשים טובא מה זה קרבנו לפני הר סיני, מה היה שם חוץ ממתן תורה, ומה המעלה בזה, ול''מ ביאור מחוור ע''ז. אכן למש''נ הדברים מאירים, שעצם ביאתם אל הקב''ה היה בזה ענין נשגב לעצמו, וזה נלמד באמת מהכתובים שבפרשה דילן.
 
[6] הנה באבן עזרא כתב כאן וז''ל, 'ואביא אתכם אלי, שכבודו ירד בהר הזה והוא הר הקודש, והנה אמר משה תעבדון את האלוקים על ההר הזה, והוא נוה קדשך'. והדברים סתומים. [ואולם זה משמע שכוונתו על דרך הרמב''ן וכמש''נ לעיל, אף כי אינו מוכרח שכן אולי הכוונה 'ירד' בלשון עתיד, אבל מ''מ שאר דבריו סתומים].
אולם לפי המבואר י''ל, שמש''כ 'שכבודו ירד בהר הזה' היינו מה שירד במעמד הסנה, ומש''כ 'והוא הר הקודש' היינו מה שנאמר שם 'של נעליך וגו' אדמת קודש הוא' ונתבאר שזה רק כי השכינה עומדת להישאר שם, ומש''כ 'והנה אמר משה [אולי צ''ל למשה] תעבדון את האלוקים על ההר הזה', ר''ל שמטרת הירידה היתה כדי שישראל יבואו שמה בסוף לקבל התורה וכמש''נ, ומש''כ 'והוא נוה קדשך', ר''ל שזהו דכתיב בשירת הים 'נהלת בעזך אל נוה קדשך', ומפרש שאין המכוון על א''י כדפירשו בזה, שכן זה כתיב אח''כ תביאמו ותטעמו בהר נחלתך וגו', אלא נוה קדשך הכוונה אל הר סיני שזה מקום השכינה, וכ''כ שם וז''ל 'אל נוה קדשך הוא הר סיני ששם שכן הכבוד, וכן כתוב ואביא אתכם אלי', כלומר שהכל מכוון למטרה זו שיבואו אל הקב''ה, וזה ענין לעצמו. ונמצא שיסוד כל הנתבאר הוא מפורש בדברי הא''ע כמש''נ.
 
 


חזק וברוך
משתמש ותיק
הודעות: 329
הצטרף: 19 יוני 2019, 16:51
נתן תודה: 356 פעמים
קיבל תודה: 147 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: ביאורים מהגאון רבי שמואל ברנד זצ"ל

שליחה על ידי חזק וברוך » 15 פברואר 2020, 23:09

יישר כח, יפה מאד.
מי הוא רבי שמואל ברנד?


פותח הנושא
א אידיש קינד
הודעות: 25
הצטרף: 09 ספטמבר 2019, 10:36
נתן תודה: 11 פעמים
קיבל תודה: 5 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: ביאורים מהגאון רבי שמואל ברנד זצ"ל

שליחה על ידי א אידיש קינד » 15 פברואר 2020, 23:49

חזק וברוך כתב:
15 פברואר 2020, 23:09
מי הוא רבי שמואל ברנד?
מתוך הקובץ "ישורון" תשרי תשע"ט, כהקדמה למאמר על יום הכיפורים מרבי שמואל ברנד זצ"ל

הגאון המופלא רבי שמואל ברנד זצ"ל התבלט כעילוי כבר מימי צעירותו. אביו שיבדל"א הגאון הגדול רבי חיים ברנד שליט"א מראשי ישיבת איתרי וראש ישיבת לוצרן טיפחו וכיונו מילדות לגדולות. בישיבת פונביז' קנה עיקר תלמודו והיה חביב על רבותיו ובעיקר על רבו רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל (שכינהו בחיבה "בעל הבור" על שם יסוד חזק שאמר בסוגית בור בב"ק).
שיטת לימודו היתה מקורית ובעומק העיון , ובכל סוגיה בה עסק התחיל לדון על כל המושגים במקורם. חביריו, ובהם גדולי ראשי הישיבות, דבקו בו ובתורתו, וגם לאחר שנים רבות היו איתו בקשר לימודי, משמיעים לו את שיעוריהם ומתבשמים מתורתו אותה הם העבירו לתלמידיהם. לא בכדי התבטא עליו רעו בלב ונפש הגאון ר' דוד מילר שליט"א מראשי ישיבת פוניבז' "רבי שמואל העלה את הרמה בעולם הישיבות" שכן היסודות שחידש בלימוד איתבדרו בבי מדרשא ודשו בהם רבים.
שנים על גבי שנים עסק בעמל התורה בצורה מופלגת מבלי לחפש כל משרה וכבוד אלא בבחינת "תורתך שעשועי". שנים רבות למד לילות שלימים בהתמדה מופלאה עם ידיד נפשו רה"י הגאון רבי חיים מן ההר שליט"א.
עוד בהיותו אברך צעיר לימים התבקש ע"י הגאון הגדול ר' שמואל אויערבאך זצ"ל להצטרף אליו ולסייע בידו בהקמת ה"קבוץ" בישיבת קול תורה.
ברוב השנים לא נשא שום משרה רשמית, אך היו לו מאות תלמידים מקשיבים. כל קבוצה של אברכים או בחורים יכולה היתה להגיע לביתו, ובשעות לא שעות הרצה בפניהם מחידושיו על מה שליבם חפץ : סוגיות בנשים ונזיקין, סוגיות בסדר מועד ומאמרים בעניני שבת ומועדים ובעניני השעה, ועוד. לא זו בלבד אלא כשמואל בדורו היה סובב והולך ומוסר שיעורים היכן שהזמינוהו. אף באמריקה היה מוזמן למסור סדרות שיעורים ובמיוחד בעיר לייקווד. היו אף שיעורים שמסר לתלמידיו באמצעות הטלפון. ב"שבעה" סיפרה הרבנית שבדרך כלל מסר מעשרות שיעורים בשבוע בענינים שונים ועל פי בקשת השומעים.
רבי שמואל זצ"ל היה טוב עין במידה מופלאה. כל מי שאמר לו איזה חידוש, היה מקשיב ברוב ענין, מחדד את נקודת החידוש, מסכם את הדברים בתוספת מרובה ונתן לאומר את התחושה שהכל מונח בתוך החידוש שאמר. כשנפטר רבי שמואל זצ"ל קרא עליו ידידו וש"ב הגאון ר' צבי חשין שליט"א: "משמת רבי שמואל בטלו המקשיבים"
פרק חשוב ממשנת חייו היתה יחודיותו בהכנסת אורחים ועשיית חסד. על שולחנו התארחו מדי שבת עשרות אורחים, בחורי ישיבה, בעלי ובעלות תשובה ואף אנשים הרחוקים מעולמה של תורה שהרגישו את החמימות ולהט הקדושה של "שבת קודש", מתוך אהבת ישראל אמיתית לכל אשר בן ישראל יקרא. אף פעם לא ידעו מראש כמה אורחים יגיעו ומעולם לא אמר אדם צר לי המקום, או שאין לי די צרכי באכילה ושתיה.
בשנתו האחרונה, על אף שהיה מלופף ביסורים לא נפגמו התמדתו בתורה, שמחת החיים, מאור הפנים, ומידת האמונה והבטחון המופלאה שבו. הגאון זצ"ל שבק חיים לכל חי בי"ט בסיון תשע"ז, ימים אחדים לאחר שהגיע לגיל ששים. תנצב"ה.
רבי שמואל זצ"ל השאיר אחריו ברכה את ספריו "ביאורי מרובה " על פרק מרובה ו"ביאורי עדות", ועוד עשרות קונטרסים בסוגיות החמורות שבנשים – נזיקין, וכן קונטרסים מקיפים על עניני המועדים שבהם הוא מנתח באופן מקורי את מהות החג , ענינו ושורשו. אך עיקר תורתו עדיין לא ראתה אור. ברשות משפחתו ותלמידיו ישנם כ1500 ! קלטות של שיעורים בחלקי התורה השונים. תלמידיו יסדו את הכולל תורת שמואל שעוסק בעריכת והוצאת כתבי הגאון ר' שמואל זצ"ל.


פותח הנושא
א אידיש קינד
הודעות: 25
הצטרף: 09 ספטמבר 2019, 10:36
נתן תודה: 11 פעמים
קיבל תודה: 5 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: ביאורים מהגאון רבי שמואל ברנד זצ"ל

שליחה על ידי א אידיש קינד » 16 פברואר 2020, 00:43

המאמר הנ"ל להורדה
ביאורי רבי שמואל - פרשת יתרו.pdf

להצטרפות לרשימת התפוצה https://lp.vp4.me/k5wk
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.

שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

חזור אל “יתרו”

מי מחובר

משתמש הגולש בפורום זה: אין משתמשים רשומים | 1 אורח