פרשת משפטים - כפיה במצוות

פשר פרשה

מנהל תוכן
[highlight=yellow]כפיה במצוות[/highlight]​

א. "ואלו הן שמצילין אותן בנפשן, הרודף אחרי חבירו להרגו וכו'" (סנהדרין עג.). משמע מדברי המשנה, דדוקא באלו, אבל הרודף לעבור עבירה אחרת משאר עבירות שבתורה אין מצילין אותו בנפשו. ולכאו' צ"ב שהרי בכל מצוות עשה שבתורה קי"ל דכופין אותו לקיימם עד שתצא נפשו.

ב. יל"ע בעיקר דינא דכופין על המצוות, היכא דהוא ספק מצוה, אי נימא כיון דהאדם מחוייב לעשות המצוה מספק [דסד"א לחומרא] אף אותו יכפו לקיים המצוה, או דס"ס כיון דהוא ספק לנו, הוי כספק מלקות שאין נותנים מספק.
 

יצחק

משתמש ותיק
א. דברי המשובב בסימן ג' ידועים שכפיה על עשה צריך בי"ד (המשובב שם מעיר מהך דמצילין אותן בנפשם) ואפילו לפי הנתיבות שחולק עליו מ"מ י"ל שמודה לדין שכתוב בהמשך דברי המשובב שם שרק בי"ד מכים עד שתצא נפשו אבל בשאר כל אדם זה עד ולא עד בכלל.
 

הראני

משתמש ותיק
א. כדי להבין שזה לא קשור ואח"כ נעבור לנפקא מינה.
דין להציל בנפשו של הרודף אחר הערווה וכו'- הוא דין להציל את הנרדף.
הדין לכפות על מצות עשה את מי שאינו מקיים הוא דין לחייב אותו לעשות.
-------------
דין הצלת הנרדף הוא להרוג על מנת להציל.
כופין אותו עד שתצא נפשו הוא לכפות כדי שיקיים! המכוון בכפייה זו הוא -שתתקיים המצווה אין המכוון בזה שימות
שהרי אם המכוון בזה שימות למה כופין אותו עד שתצא נפשו, יהרגוהו מיד אם מודיע שאינו רוצה לקיים. וביותר לא שמענו עונש מיתה למי שאינו מקיים מצוות עשה!!
ואם מותר לומר נראה ברור שדין זה של כופין עד שתצא נפשו עניינו הוא לגרום לו לקיים, ואין כלל דין של תצא נפשו אלא שאם מחמת כפייה יצאה נפשו שתצא ותלך לה, שהרי אינו חפץ לקיים רצון ה' אין לנו להתפעל כביכול אם תצא נפשו בכפייה זו.
ואולי עוד יותר מכך יתכן לומר ולא בדקתי את זה במקורותינו הקדושים שכוונת המאמר 'עד שתצא נפשו' היינו עד ולא עד בכלל כי רצון התורה בקיום המצוה ע"י האיש הישראלי לא בביטול הנפש!
מה שאין כן ברודף הבא לאבד נפש דין הוא שנאבד נפשו מפני הנפש
 

יצחק

משתמש ותיק
הראני אמר:
א. כדי להבין שזה לא קשור ואח"כ נעבור לנפקא מינה.
דין להציל בנפשו של הרודף אחר הערווה וכו'- הוא דין להציל את הנרדף.
הדין לכפות על מצות עשה את מי שאינו מקיים הוא דין לחייב אותו לעשות.
-------------
דין הצלת הנרדף הוא להרוג על מנת להציל.
כופין אותו עד שתצא נפשו הוא לכפות כדי שיקיים! המכוון בכפייה זו הוא -שתתקיים המצווה אין המכוון בזה שימות
שהרי אם המכוון בזה שימות למה כופין אותו עד שתצא נפשו, יהרגוהו מיד אם מודיע שאינו רוצה לקיים. וביותר לא שמענו עונש מיתה למי שאינו מקיים מצוות עשה!!
ואם מותר לומר נראה ברור שדין זה של כופין עד שתצא נפשו עניינו הוא לגרום לו לקיים, ואין כלל דין של תצא נפשו אלא שאם מחמת כפייה יצאה נפשו שתצא ותלך לה, שהרי אינו חפץ לקיים רצון ה' אין לנו להתפעל כביכול אם תצא נפשו בכפייה זו.
ואולי עוד יותר מכך יתכן לומר ולא בדקתי את זה במקורותינו הקדושים שכוונת המאמר 'עד שתצא נפשו' היינו עד ולא עד בכלל כי רצון התורה בקיום המצוה ע"י האיש הישראלי לא בביטול הנפש!
מה שאין כן ברודף הבא לאבד נפש דין הוא שנאבד נפשו מפני הנפש
ברמב"ם בכ"מ מבואר שזה עד ועד בכלל וזכור לי שכ"ה בר"ן וכבר הובא במשובב בהודעתי הקודמת.
 

הראני

משתמש ותיק
יצחק אמר:
הראני אמר:
א. כדי להבין שזה לא קשור ואח"כ נעבור לנפקא מינה.
דין להציל בנפשו של הרודף אחר הערווה וכו'- הוא דין להציל את הנרדף.
הדין לכפות על מצות עשה את מי שאינו מקיים הוא דין לחייב אותו לעשות.
-------------
דין הצלת הנרדף הוא להרוג על מנת להציל.
כופין אותו עד שתצא נפשו הוא לכפות כדי שיקיים! המכוון בכפייה זו הוא -שתתקיים המצווה אין המכוון בזה שימות
שהרי אם המכוון בזה שימות למה כופין אותו עד שתצא נפשו, יהרגוהו מיד אם מודיע שאינו רוצה לקיים. וביותר לא שמענו עונש מיתה למי שאינו מקיים מצוות עשה!!
ואם מותר לומר נראה ברור שדין זה של כופין עד שתצא נפשו עניינו הוא לגרום לו לקיים, ואין כלל דין של תצא נפשו אלא שאם מחמת כפייה יצאה נפשו שתצא ותלך לה, שהרי אינו חפץ לקיים רצון ה' אין לנו להתפעל כביכול אם תצא נפשו בכפייה זו.
ואולי עוד יותר מכך יתכן לומר ולא בדקתי את זה במקורותינו הקדושים שכוונת המאמר 'עד שתצא נפשו' היינו עד ולא עד בכלל כי רצון התורה בקיום המצוה ע"י האיש הישראלי לא בביטול הנפש!
מה שאין כן ברודף הבא לאבד נפש דין הוא שנאבד נפשו מפני הנפש
ברמב"ם בכ"מ מבואר שזה עד ועד בכלל וזכור לי שכ"ה בר"ן וכבר הובא במשובב בהודעתי הקודמת.
כדי שלא אצטרך להאמין לך כדאי שתביא את דבריהם אם לא קשה לך...
הלשון בכל מקום באה בדרך כלל במקום שאין מקום ספציפי ידוע אלא זכרון בעלמא- ואינו ראיה.
עדות על זכירת ר"ן אינה משנה את ההלכה הבאה מכח הסברא!
כל זה לכאו'.
 

יצחק

משתמש ותיק
חוץ מהקצות הנ"ל, הלשונות של הראשונים שמכין אותו עד שיקיים או עד שתצא נפשו, ראה למשל בסה"מ להר"מ בהקדמת מנין המצוות (אחרי השרשים) ובלשון התוס' בנזיר דף כ: וע"ע ר"ן בכתובות דף טז: בדפי הרי"ף וריטב"א שם מדכתבו ב' אפשרויות או שיקיים או שימות מוכח שאין מניחים אותו בחיים, והטעם כפי שהעתיק הר"ן שם מהערוך דמכת מרדות נקראת כך משום שהיא מכה שנותנים למרדנים, וכיון שהוא מורד דינו למיתה, אין מציאות שישאר בעולם אדם חצוף שמורד, אין דבר כזה. ולדעתי הלשונות הללו הם המקור של הקצות,
אבל בשביל המתעקש ע' היטב בלשון השגות הרמב"ן בספר המצוות שורש ראשון עמוד כב בהוצאת פרנקל טור א' שכתב בזה"ל: ובמקומות יש להם מכת מרדות והוא למי שעובר על מצות של דבריהם שהם כעין תורה והם כל הגזירות שגזרו בהם מדבריהם שמכין אותו עד שיקבל אותה עליו או עד שתצא נפשו כמו שמפורש בתוספתא בסנהדרין לא כמו שמחמיר הרב שכותב בכל עבירות שלדבריהם עד שתצא נפשו. ע"כ. כלומר הרמב"ן סבור שיש מצוות דרבנן שממיתים אותו אם הוא לא מקיים ויש מצוות שלא ממיתים רק כופין בלי להמית ודלא כהרמב"ם שתמיד ממיתין.
 

הראני

משתמש ותיק
יצחק אמר:
חוץ מהקצות הנ"ל, הלשונות של הראשונים שמכין אותו עד שיקיים או עד שתצא נפשו, ראה למשל בסה"מ להר"מ בהקדמת מנין המצוות (אחרי השרשים) ובלשון התוס' בנזיר דף כ: וע"ע ר"ן בכתובות דף טז: בדפי הרי"ף וריטב"א שם מדכתבו ב' אפשרויות או שיקיים או שימות מוכח שאין מניחים אותו בחיים, והטעם כפי שהעתיק הר"ן שם מהערוך דמכת מרדות נקראת כך משום שהיא מכה שנותנים למרדנים, וכיון שהוא מורד דינו למיתה, אין מציאות שישאר בעולם אדם חצוף שמורד, אין דבר כזה. ולדעתי הלשונות הללו הם המקור של הקצות,
אבל בשביל המתעקש ע' היטב בלשון השגות הרמב"ן בספר המצוות שורש ראשון עמוד כב בהוצאת פרנקל טור א' שכתב בזה"ל: ובמקומות יש להם מכת מרדות והוא למי שעובר על מצות של דבריהם שהם כעין תורה והם כל הגזירות שגזרו בהם מדבריהם שמכין אותו עד שיקבל אותה עליו או עד שתצא נפשו כמו שמפורש בתוספתא בסנהדרין לא כמו שמחמיר הרב שכותב בכל עבירות שלדבריהם עד שתצא נפשו. ע"כ. כלומר הרמב"ן סבור שיש מצוות דרבנן שממיתים אותו אם הוא לא מקיים ויש מצוות שלא ממיתים רק כופין בלי להמית ודלא כהרמב"ם שתמיד ממיתין.
יפה, אבל דברי הרמב"ן שהבאת הם הם התירוץ לקושיה הנ"ל, דברמב"ן מבואר שאין מכין אותו עד שתצא נפשו בכל מצוה דרבנן, אלא עד ולא עד בכלל, ויש מצוות שמכין בהן עד שתצא נפשו והוא עד ועד בכלל.
אלו ואלו מודים שגדר ההכאה בכה"ג היא הכאה כדי שיקיים אבל ברודף אחר האיסור וכו' גדר ההכאה היא הכאה כדי להציל חבירו
והנפק"מ בזה יכולות להיות רבות מאד.
 

יצחק

משתמש ותיק
הראני אמר:
יצחק אמר:
חוץ מהקצות הנ"ל, הלשונות של הראשונים שמכין אותו עד שיקיים או עד שתצא נפשו, ראה למשל בסה"מ להר"מ בהקדמת מנין המצוות (אחרי השרשים) ובלשון התוס' בנזיר דף כ: וע"ע ר"ן בכתובות דף טז: בדפי הרי"ף וריטב"א שם מדכתבו ב' אפשרויות או שיקיים או שימות מוכח שאין מניחים אותו בחיים, והטעם כפי שהעתיק הר"ן שם מהערוך דמכת מרדות נקראת כך משום שהיא מכה שנותנים למרדנים, וכיון שהוא מורד דינו למיתה, אין מציאות שישאר בעולם אדם חצוף שמורד, אין דבר כזה. ולדעתי הלשונות הללו הם המקור של הקצות,
אבל בשביל המתעקש ע' היטב בלשון השגות הרמב"ן בספר המצוות שורש ראשון עמוד כב בהוצאת פרנקל טור א' שכתב בזה"ל: ובמקומות יש להם מכת מרדות והוא למי שעובר על מצות של דבריהם שהם כעין תורה והם כל הגזירות שגזרו בהם מדבריהם שמכין אותו עד שיקבל אותה עליו או עד שתצא נפשו כמו שמפורש בתוספתא בסנהדרין לא כמו שמחמיר הרב שכותב בכל עבירות שלדבריהם עד שתצא נפשו. ע"כ. כלומר הרמב"ן סבור שיש מצוות דרבנן שממיתים אותו אם הוא לא מקיים ויש מצוות שלא ממיתים רק כופין בלי להמית ודלא כהרמב"ם שתמיד ממיתין.
יפה, אבל דברי הרמב"ן שהבאת הם הם התירוץ לקושיה הנ"ל, דברמב"ן מבואר שאין מכין אותו עד שתצא נפשו בכל מצוה דרבנן, אלא עד ולא עד בכלל, ויש מצוות שמכין בהן עד שתצא נפשו והוא עד ועד בכלל.
אלו ואלו מודים שגדר ההכאה בכה"ג היא הכאה כדי שיקיים אבל ברודף אחר האיסור וכו' גדר ההכאה היא הכאה כדי להציל חבירו
והנפק"מ בזה יכולות להיות רבות מאד.
בלשון הרמב"ן שם מבואר שבמצות עשה דאורייתא מכין עד שתצא נפשו ועד בכלל, א"כ א"א לומר שההכאה באה בשביל שיקיים, אכן בחלק מהמצוות דרבנן אפשר לומר (אין הכרח!) שההכאה באה רק בשביל שיקיים, וגם על זה הרמב"ם חולק.
ואדרבה, כבר כתבתי לעיל שהערוך מפרש שממיתין אותו משום שהוא מרדן ולא בשביל שיקיים!
 

אוריאל

משתמש ותיק
לגבי שאלה ב', אם אני מבין נכון, דין כפיה במצוות אינו בתורת "עונש" או כפרה על החטא, שהרי עוד לא עשה החטא, אלא חיוב המוטל על בי"ד לשעבד את ישראל במצוות שהם מחוייבים בהם. ומכיוון שכן, כיון דס"ס האיש מספק מחוייב לקיים המצוה, למה לא יכפו אותו בי"ד ע"ז.
 
חלק עליון תַחתִית