בטבעת הארן יהיו הבדים לא יסרו ממנו (כ"ה, ט"ו)
יל"ד שכיון שהוא לאו שלא יסורו ממנו לעולם א"כ למה נכתב זה בהדי עשית הארון. ונתעוררתי לפרש עפ"י דברי החינוך מצוה צ"ו וז"ל: משרשי המצוה, לפי שהארון משכן התורה והיא כל עיקרנו וכבודנו, ונתחייבנו לנהוג בו כל כבוד וכל הדר בכל יכלתינו, על כן נצטוינו לבל נסיר בדי הארון ממנו, פן נהיה צריכים לצאת עם הארון לשום מקום במהירות, ואולי מתוך הטרדה והחפזון לא נבדוק יפה להיות בדיו חזקים כל הצורך, ושמא חס ושלום יפול ואין זה כבודו. אבל בהיותם בו מוכנים לעולם ולא יסורו ממנו, נעשה אותן חזקות הרבה ולא יארע תקלה בהן, עכ"ל. מבואר שיש הלכה בגוף העשיה שייעשו באופן חזק בשביל שלא יסורו אף לרגע, וא"ש שנכתב זה בהלכות עשית הארון לאמר שיש הלכה בגוף העשיה שיהא זה באופן ש"לא יסורו ממנו".
יל"ד שכיון שהוא לאו שלא יסורו ממנו לעולם א"כ למה נכתב זה בהדי עשית הארון. ונתעוררתי לפרש עפ"י דברי החינוך מצוה צ"ו וז"ל: משרשי המצוה, לפי שהארון משכן התורה והיא כל עיקרנו וכבודנו, ונתחייבנו לנהוג בו כל כבוד וכל הדר בכל יכלתינו, על כן נצטוינו לבל נסיר בדי הארון ממנו, פן נהיה צריכים לצאת עם הארון לשום מקום במהירות, ואולי מתוך הטרדה והחפזון לא נבדוק יפה להיות בדיו חזקים כל הצורך, ושמא חס ושלום יפול ואין זה כבודו. אבל בהיותם בו מוכנים לעולם ולא יסורו ממנו, נעשה אותן חזקות הרבה ולא יארע תקלה בהן, עכ"ל. מבואר שיש הלכה בגוף העשיה שייעשו באופן חזק בשביל שלא יסורו אף לרגע, וא"ש שנכתב זה בהלכות עשית הארון לאמר שיש הלכה בגוף העשיה שיהא זה באופן ש"לא יסורו ממנו".