גבריאל פולארד
משתמש ותיק
והנה קישורים
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9737&st=&pgnum=94
https://www.sefaria.org.il/Shenei_Luchot_HaBerit%2C_Torah_Shebikhtav%2C_Terumah%2C_Torah_Ohr.34?lang=he&with=all&lang2=he
של"ה הקדוש אמר:ראיתי כתוב פירוש על זה הפסוק, ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, דקשה מתחילה קורא התרומה על שמינו, כמו שנאמר תרומה מאת כל איש, אח"כ קורא התרומה על שמו יתברך כמו שנאמר תקחו את תרומתי. אלא הענין הצורך למלאכת המשכן היה רב מאוד יותר מהנמצא, כי הזהב היה זהב טהור שאינו בנמצא הרבה, וכן שאר עניינים החשובים, ועל זאת היתה מגעת הנדבה יותר מכדי הצורך, וזה הדבר היה מצד הברכה שנתן הש"י בנדבה שמן המעט נעשה רב, וסיבת הברכה היתה מצד נדבת הלב, רצוני לומר איש אחד הביא חתיכה זהב בלב טוב והיה מצטער על שלא היה בידו יותר והיה מתאוה ליתן בכפלים רק שלא היתה בידו. הקב"ה היודע מחשבות צירף מחשבתו הטובה למעשה שלח הברכה במה שנתן שנעשה בכפל, דהיינו בסך שהיה מתאוה בנדבת לבו אף שלא היה בפועל, נמצא שזה המותר הקב"ה הוא הנותן, ותרומה זו היא שלו. זהו שאמר תקחו את תרומתי, והיא באה מאת כל איש אשר ידבנו לבו. נמצא זה המתנדב נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, שהמשכן הוא הבריאה. זהו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, כלומר הרבה עניינים ממנו נעשה מתוכם, דהיינו תוכיות נדבת לבם. נמצא לפי זה בתוכם הוא כמו בתוכו, כי לא היה המשכן נגמר אם לא היה תוכיות נדבת לבם, כמה שכתבתי: