ביאורים מהגאון רבי שמואל ברנד זצ"ל פרשת תרומה

כללי הפורום
פותח נושא חדש? שים לב! למען שמירת הסדר הטוב, יש לציין בכותרת הנושא את שם הפרשה ו/או את שם הספר והפרק שבו הדיון עוסק

פותח הנושא
א אידיש קינד
הודעות: 25
הצטרף: 09 ספטמבר 2019, 10:36
נתן תודה: 11 פעמים
קיבל תודה: 5 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

ביאורים מהגאון רבי שמואל ברנד זצ"ל פרשת תרומה

שליחה על ידי א אידיש קינד » 03 מרץ 2020, 23:39

ביאורי רבי שמואל
מהגאון רבי שמואל ברנד זצ"ל
 
פרשת תרומה
בענין ארון וכפורת[1]
 
 
דברי רש''י שהסדר הוא נתינת הלוחות בארון קודם נתינת הכפורת, והקושיות בזה
 (כה, כא), ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך, ונועדתי לך שם וגו'.
וברש''י, 'ואל הארון תתן את העדות, לא ידעתי למה נכפל שהרי כבר נאמר ונתת אל הארון את העדות, ויש לומר שבא ללמד שבעודו ארון לבדו בלא כפרת יתן תחלה העדות לתוכו ואח"כ יתן את הכפרת עליו, וכן מצינו כשהקים את המשכן נאמר (שמות מ) ויתן את העדות אל הארון ואח"כ ויתן את הכפורת על הארון מלמעלה'.  
והרבה נתקשו מפרשי התורה בביאור דברי רש''י אלו בקושיות שונות, ויש מהם שהניחו דבריו בתימה. ובראשונה עומדת הפליאה, וכי מה ההוה אמינא, היכן ישים את הלוחות אם לא בתוך הארון, והרי פשיטא שהעדות שהם הלוחות מקומם בארון ועליהם מונח הכפורת, ואם יניח את הכפורת תחילה כיצד יכניס הלוחות, וא''כ מה הנידון כאן בדברי רש''י כל עיקר.
ואכן באור החיים נקט בדברי רש''י, שהיה הוה אמינא שהלוחות יהיה מקומם על הכפורת מחוץ לארון, [והיינו כמו שמצינו בהספר תורה שהיה עם הארון יחד בקודש הקדשים, דנחלקו תנאי אם היה מונח בתוך הארון או שהיה מונח על דף מחוץ לארון], ולזה באה התורה לכפול שמקום הלוחות הוא בתוך הארון.
אלא שתמה טובא על זה וז''ל 'ואין דעתי נוחה לומר שיש מקום לטעות בזה, ומה גם שאין מקום שם כי הוא מקום הכרובים, ועוד היה לו לומר בפסוק ראשון במקום תיבת אל תוך ולא היה צריך לכתוב פעם ב' ואל הארון, ויש עוד להקשות בזה' עכ''ל, ולפיכך דחה דברי רש''י מכל וכל, וביאר הכתובים בפנים אחרות יעו''ש בדבריו.
ואולם מה שצ''ל בביאור דברי רש''י, שלא היה הנידון האם להניח הלוחות מחוץ לארון, דזה פשיטא שהלוחות מקומם בתוך הארון, כפשטות הלשון דכתיב 'ונתת אל הארון', אלא שהנידון הוא בסדר הנתינה, האם יניח תחילה הלוחות בתוך הארון, או שקודם יניח הכפורת על הארון ואזי יסירנו בכדי להכניס את הלוחות, ואיה''נ דבהכרח צריך להסיר הכפורת מעל הארון, אבל מ''מ תחילה יניח את הכפורת ויסירנו ויכניס הלוחות. וכן נקטו שאר מפרשי התורה בביאור דברי רש''י.[2]
אך הדבר תמוה, מדוע שיהיה סדר כזה שקודם יניח הכפורת על הארון ויסירנו ויכניס הלוחות, ולמה זה לא יכניס הלוחות מיד, מאחר שבלא''ה בהכרח צריך להסיר הכפורת בכדי להכניס הלוחות, ומה כל הנידון כאן ופשר השו''ט בדברי רש''י, וצ''ע.
 
ביאור שעל ידי נתינת הכפורת חל עליו שם ארון, ורק אז אפשר לתת את הלוחות בו
ויש שביארו בזה, דהנה זה ברור דקיום הדין של נתינת הלוחות בארון הוא רק כאשר יש על הארון שם ארון, אבל לו יצוייר שהיה מניח משה את הלוחות על דף עץ המונח על הקרקע, ואזי היה בצלאל מחבר לו דפנות וגומר את עשיית הארון, הרי פשיטא שלא היה מתקיים בזה הציווי של 'נתינת הלוחות אל הארון', מכיון שבעת שהניחם לא היה זה אלא דף עץ בעלמא, ולא היה עליו תורת ארון, ולא הניח הלוחות בארון, אלא שאח''כ נעשה אותו הדף עץ לארון, ונמצאו הלוחות שהם מונחים בארון, אבל מעשה נתינה בארון לא היה כאן.
ולכן כאן הוה סלקא דעתך, שארון בלא כפורת לית ליה שם ארון כלל, דכך הוא צורת הארון, עם הכפורת מעליו, וללא הכפורת חסר בכל צורת הארון. ועל כן בכדי לקיים נתינת הלוחות בארון, דהיינו לאחר שכבר יהא עליו תורת ארון, בהכרח צריך להניח הכפורת על הארון, כדי שתיגמר מלאכתו ויקבל תורת ארון, ורק אז יוכל להכניס הלוחות אל הארון ולקיים את דין הנתינה בארון.
ואף שבהכרח צריך להסיר את הכפורת בכדי להכניס הלוחות, זה לא איכפת לן, דכל שנתן הכפורת על הארון כבר נשלמה צורתו, וחל עליו תואר ושם ארון, ונגמר התורת כלי שבו. ואזי מה שמסיר הכפורת אין זה אלא הסרת הכיסוי בכדי להשתמש בתוכו של הכלי, וכך הוא דרך השימוש בכלים, ולא בטל ממנו שם כלי על ידי כך, ורק צריך לתת הכפורת עליו פעם אחת, כדי שיחול עליו אותו תואר כלי הנדרש כאן, שהוא ארון עם כפורת מעליו.
ועל כן מהפסוק 'ונתת אל הארון את העדות', עדיין הוה ס''ד שצריך נתינת הכפורת עליו מקום בכדי להשלים בו שם ארון, ולהכי בא הפסוק השני לומר שיכול לתת את הלוחות בארון גם טרם נתינת הכפורת, ומשום דהתואר שם ארון יש בו גם ללא הכפורת, ואף שלדין כלי המקדש צריך הארון את הכפורת שיכסהו מעליו, זהו מצד הדין, אבל מ''מ שם ארון יש בו גם ללא זה, ככל הכלים שיש להם מכסה שאין הם צריכים את הכיסוי לעצם השם כלי שבהם, וה''נ שפיר יש לו שם ארון גם בפני עצמו.[3]
אלא שמהלך זה אינו משמע בדברי רש''י, דלפ''ז עיקר החידוש שבא הכתוב לומר הוא שאין צריך להקדים נתינת הכפורת, אך מלשון רש''י נראה דעיקר החידוש הוא שצריך להניח הלוחות קודם נתינת הכפורת בדווקא, וכלשונו 'שבא ללמד שבעודו ארון בלא כפורת יתן תחילה העדות לתוכו', וזה גם מה שהביא מפרשת הקמת המשכן שכן עשה משה, הרי דהוא בדווקא כן שנתן הלוחות טרם נתינת הכפורת. אך זה קשה, מה הקפידא בזה, ומה הנידון כאן, וצ''ע.
 
ביאור ששם ארון הוא רק עם הלוחות ביחד, ולכן הלוחות קודמים לכפורת
אכן מרן הגרי''ז ביאר בדברי רש''י, דאדרבה, זה פשיטא ששם ארון הוא גם ללא הכפורת, אלא הנידון הוא לגבי הלוחות. דבאמת חלוק הארון משאר כלי המקדש, דשאר הכלים כגון השולחן והמנורה וכיו''ב, מצוותם וצורכם הוא מצד שני ענינים, חדא בכדי לקיים בהם מצות תשמישם, השולחן להניח עליו לחם הפנים, והמנורה להדליק עליה את הנרות, ושנית לשם עצם קיום הכלים, שיהיה במקדש שולחן ומנורה וכיו''ב. ואף אם לא יוכלו מאיזה סיבה לקיים מצות הדלקת הנרות ולחם הפנים, מ''מ צריך שיהיה במקדש שולחן ומנורה, כי כן הוא דין המקדש שיהיה בהם כלים אלו גם ללא קיום תשמישם.
אך הארון אינו כן, דכל מצוותו אינו כי אם כשהוא עם הלוחות, אבל בלא הלוחות אין בו קיום מצוה כלל. ואין זה משום שכל דין הארון הוא רק בשביל הלוחות ולא בשביל שיהיה מכלי המקדש, אלא דיסוד הטעם בזה הוא, שכל תורת השם ארון שבו הוא רק עם הלוחות, דכך הוא עיקר שמו 'ארון העדות', וכל תורת קדושת הארון שבו הוא רק מחמת הלוחות, וללא זה אין בו חלות ארון כלל. [ואף שגם השולחן נקרא 'שולחן הפנים', וכן המנורה נקראת 'מנורת המאור', אך התם שמם הוא מצד ייעודם גם ללא העשייה בפועל, אולם הארון כל חלות שמו הוא רק עם העדות ביחד, ו'ארון העדות' פירושו הארון עם העדות].
וראיה לזה, מהא דבבית שני לא עשו ארון, וקשה דנהי דלא היה להם לוחות שהרי נגנז הארון עם הלוחות, אבל מ''מ היה עליהם לעשות ארון חדש ללא לוחות בכדי לקיים את מצות כלי המקדש, שיהיה במקדש הכלים שנצטוו עליהם, שהרי כתב הרמב''ם בסה''מ שבכלל ועשו לי מקדש נכלל גם כלי המקדש שכולם בכלל מקדש.[4] אלא בע''כ שבלא לוחות אין עליו תורת ארון כלל, וממילא לא שייך לקיים מצות הכלים בארון ללא לוחות, ואין בזה שום מצוה.
ועפ''ז יבוארו דברי רש''י, דקאמר בזה, דכיון שיש מצוה לתת הכפורת על הארון, ומעשה הנתינה הוא מצוה, לכן קודם נתינת הכפורת צריך שבהארון יהיו כבר גם הלוחות, דלפני כן אין עליו תורת ארון כלל, ועד שלא נתן בתוכו הלוחות לא נגמר בו השם ארון, דעיקר שמו הוא 'ארון העדות', ולכן נכפל הכתוב שבא לומר שתחילה יתן את הלוחות אל הארון, ורק אח''כ יוכל לתת את הכפורת, לאחר שכבר חל בו תורת ארון. עכ''ד.[5]
ויש להוסיף ביאור בזה, בטעם החילוק בין הארון לשאר כלי המקדש, דשאר הכלים יסוד מצוותם הוא לפי שהם מצורת הבית, כאשר כתבו כן הראשונים, דכ''ה צורת הבית הראויה שיש שם שולחן ומנורה וכיו''ב, אבל הארון אינו מצורת הבית כלל, ואין בו שום ענין להיותו בבית זולת הלוחות שבו. ולכן שאר הכלים יש בם מצוה בעצם קיום הכלים, משא''כ הארון כל קיומו הוא רק עם הלוחות, וזה כל עיקר החפצא שלו, שהוא ארון העדות, וזולת זה אין בו מצוה כלל. ולכן התורת ארון שבו נגמר ג''כ רק עם הלוחות, דזה כל מצותו וענינו הנצרך במקדש.
אמנם מהלך זה בדברי רש''י הוא מובן ומבואר, אלא שעדיין לא נתבאר למה באמת כן הוא, שנתינת הכפורת צריך להיות דווקא כאשר נשלם בו השם ארון יחד עם הלוחות, ומה ענין הקפידא בזה שרק כך תתקיים מצות נתינת הכפורת, וזה צריך פירוש וביאור.[6]
 
דברי רש''י תמוהים שסדר הכתוב נראה איפכא, וגם למה נקבע כאן ולא בפרשת הקמת המשכן
ובאמת שלכל הפירושים עדיין דברי רש''י קשים מאוד, דאיך למד כך מכפילות הכתוב, בשעה שסדר הכתוב הוא להיפך, דהרי כתיב באותו הפסוק מקודם 'ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה', ורק אח''כ כתיב 'ואל הארון תתן את העדות', ומשמע שקודם יתן את הכפורת ורק אח''כ יתן את הלוחות, וכיצד זה אפשר לעקור הכתוב ולהפכו לגמרי.
ואמנם כן, די''ל דלפי רש''י בהכרח יתפרש הכתוב על דרך שכתב באבן עזרא וז''ל 'ואל הארון, כמשפט הלשון, וכבר היה נותן העדות בארון ואחר תשים הכפורת'. כלומר דהכתוב מתפרש, ואל הארון כבר תיתן מקודם את העדות. אך עדיין אינו מיושב, דלמה לן לפרש כך, אדרבה נפרש כפשוטו, דנתינת הכפורת קודמת לנתינת הלוחות, וצ''ע טובא.[7]
עוד יש להקשות, דאם בא הכתוב לקבוע סדר נתינת הכפורת והלוחות מה קודם, מדוע זה כתבו הכתוב כאן בעיקר פרשת עשיית הארון, הרי מקומו הראוי בפרשת הקמת המשכן, בעת שנצטוה משה להקים את המשכן, שם הו''ל לקבוע כיצד יהיה הסדר, ומה זה נוגע לפרשת העשייה.
וביותר, שהרי לדורות אין דין כזה, ואין נפ''מ כיצד יהיה הסדר, וכל הנידון הוא רק על הקמת המשכן ששם היה מצוה מיוחדת של הקמה, ונאמרו בזה דינים כיצד תהיה ההקמה ובאיזה סדר. וא''כ אין זה נוגע כלל למצות עשיית המשכן כל עיקר, כי אם למצוה המיוחדת שנאמרה בפרשת פקודי על הקמת המשכן, ולמה זה נקבע הדבר בכתוב כאן, וצ''ע.
 
ראיות שארון וכפורת הם שני כלים ולא כלי אחד
ואשר נראה בזה, דהנה בעיקר תורת הארון וכפורת, כבר דנו בזה, אם הארון וכפורת הויין חד כלי ודבר אחד הם, או דבאמת הם שני כלים. וביאור הספק הוא, האם הכפורת כל ענינו הוא שהוא מכסה לארון, לכסות עליו ולסגור אותו מלמעלה, כדרך הכלים שיש להם מכסה, וא''כ הוא טפל אל הכלי עם התוך שהוא הארון, והם נחשבים ככלי אחד, או שאין הוא בא בתורת מכסה בלבד, אלא שהוא ענין נפרד שיש כפורת, ותרי דברים נפרדים הם, שיש ארון ויש כפורת, וממילא הם נחשבים כשני כלים.[8]
ויש להוכיח זאת, מהא דאיתא בגמ' (סוכה ה.) על הא דתניא התם לעיל שהארון גובהו תשעה טפחים וכפורת עוביו טפח, 'כפורת טפח מנלן וכו' צא ולמד מפחות שבכלים שנאמר ועשית לו מסגרת טפח סביב, מה להלן טפח אף כאן טפח'. הרי דיש לכפורת דין של פחות שבכלים, ואילו לא היה אלא מכסה לארון, א''כ הרי הוא חלק מהארון, ולמה יהיה לו דין טפח, והרי אין הוא כלי בפני עצמו, ומוכח דהכפורת הוא כלי נפרד ושיעורו טפח מדין 'פחות שבכלים'.
וכן משמע מהמשך הגמ' שם, דקאמר 'ונילף מזר דאמר מר זר משהו, דנין כלי מכלי ואין דנין כלי מהכשר כלי'. ואי נימא דהכפורת הוא בתורת מכסה לארון, א''כ גם הוא יש להחשיבו הכשר כלי, אלא נראה מזה, שהוא כלי העומד לעצמו ולא רק לשימוש הארון.[9]
עוד יש להוכיח כן מהא דאיתא בגמ' (יומא כא:), 'אלו חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני ואלו הן ארון וכפורת וכרובים אש ושכינה ורוח הקודש ואורים ותומים'. ויעו''ש בפירש''י, 'ארון כפורת וכרובים, כוליה חדא מילתא'. והיינו דאל''כ יש יותר מחמשה, ובהכרח דחדא מילתא נינהו, [אך יעו''ש בתו''י מה שהביא]. וקשה דא''כ למה הזכירום בגמ' כלל, לא הו''ל למימר אלא ארון וממילא כולם בכלל. אלא מוכח שהם באמת שלשה דברים נפרדים, ורק דכיון שכולם תלויים זה בזה וחד ענינא נינהו לכן נחשב שם לחדא מילתא, אף שביסודם כלים נפרדים הם.[10]
ובאמת דנראה דכן הוא מוכח מעצם מעשה הכפורת, שהיה כולו זהב, ואילו הארון נעשה מעצי שטים וציפוהו בזהב. ואי נימא דהכפורת בא בתורת מכסה לארון, וא''כ הוא טפל לארון, כיצד יתכן שהארון נעשה מעץ ואילו המכסה הטפל לו נעשה מזהב, ונמצא שהמכסה גדול במעלתו עד שכולו זהב, ולא יהא טפל חמור מן העיקר. אלא בע''כ ששני כלים הם, וענינים נפרדים הם.[11]
 
מדברי הכתובים מבואר שהארון והכפורת נחלקים לשתי פרשיות
ונראה שכן הוא מבואר מדברי הכתובים, דהנה כתיב (י) ועשו ארון עצי שטים וגו', וסידרה תורה מעשה צורת הארון, וכן כתיב מצות הבדים, ולאחר מכן כתיב (טז) 'ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך', ולאחר מכן כתיב, ועשית כפורת זהב טהור וגו', ונכתב כל מעשה הכפורת והכרובים.
ויש להבין, למה נפסק באמצע הפרשה ונכתב ענין נתינת הלוחות אל הארון, שהרי זה אינו מצורת הכלי, אלא זה הדבר שלתכליתו נועד הכלי, וא''כ הו''ל להיכתב רק בסוף הפרשה לאחר מעשה הכפורת. והרי בשאר הכלים נכתב תכליתם רק לאחר סיום פירוט ענינם, דבשולחן כתיב רק לאחר סידור מעשהו, אז נאמר 'ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד', וכן במנורה לאחר סידור תוארה ועשייתה נאמר 'והעלה את נרותיה', דהיינו שלאחר כל ציווי עצם העשייה, רק אז נאמר מה תכלית הכלי וענינו. וא''כ גם גבי ארון הו''ל למיכתב ענין הלוחות רק לאחר סיום כל עצם העשייה, ולמה נכתב כן באמצע הפרשה. [ולכאורה גם מצות הבדים מקומם הראוי לאחר העשייה, והו''ל למיכתב לאחר סדר עשיית הכפורת והכרובים].
אלא נראה מבואר מזה, שבאמת יש כאן מעין שתי פרשיות נפרדות, ובתחילה נכתב מעשה הארון לפרטיו, ואף עשיית בדיו, והוא מסתיים עם פירוט התכלית של הארון שזה נתינת הלוחות בו, ובזה נסתיים מעשה הארון. ואילו הכפורת הוא כלי נפרד, ולכן מתחיל בו הכתוב פרשה חדשה, ומפרט סדר העשייה שלו, אבל מעשה הארון וענינו כבר נתפרש ונסתיים קודם לכן. ומבואר מזה גופא, שהארון והכפורת שני כלים הם, והם ענינים חלוקים ונפרדים.
אך דלפ''ז יש להבין, מה טיבו של הכפורת, ולמה זה נחשב לכלי בפני עצמו, ומה תוכנו ופשר ענינו. שהרי לענין העדות סגי בהארון לחוד, וכבר נתפרש ונסתיים ענינו, ואילו הכפורת בהכרח בא למטרה אחרת, וגם כלי אחר הוא, ויש להבין פשר הדברים.
 
ענין הכפורת הוא שזה מקום השראת השכינה בגדר כסא הכבוד
והנראה בזה, דענין הכפורת הוא שזהו המקום להשראת השכינה. וגדרו הוא מעין 'כסא הכבוד', והוא 'מרכבה לשכינה', שעליו תשרה שכינתו יתברך. וכמו דכתיב בכמה מקומות הלשון 'יושב הכרובים', כך גם כאן נעשה כרובים על הכפורת. והענין בזה, כעין שמצינו הלשון ביחזקאל שהקב''ה הוא יושב על הכיסא, כך גם כאן הכפורת הוא הכיסא הנושא את השכינה, ושם הוא מקום השראת השכינה.
וכן הוא מבואר מתוך דברי הרמב''ן בריש פרשת תרומה על ענין הארון, וז''ל וסוד המשכן הוא שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר וכו', כי אלוקי ישראל יושב הכרובים כמו שאמר (יחזקאל י) וכבוד אלוקי ישראל עליהם מלמעלה וגו' ואדע כי כרובים המה, ואמר דוד (דה''י א' כח) ולתבנית המרכבה הכרובים זהב לפורשים וסוככים על ארון ברית ד' וכו', וכתיב על הארון (שמואל ב' ו) להעלות משם את ארון האלוקים אשר נקרא שם שם ד' וגו' יושב הכרובים עליו, ובדברי הימים (א' יג) להעלות משם את ארון האלוקים ד' יושב הכרובים אשר קרא שם, כי השם יושב הכרובים עכ''ל.[12]
ולכן לאחר סדר עשיית הכפורת כתיב (כב), 'ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל', כלומר שכאן פירשה תורה את תכלית עשיית הכפורת, כמו שפירשה בשאר הכלים תכליתם ומטרתם. וזהו דכתיב כאן, שהמטרה היא שיהיה 'ונועדתי לך שם', דהיינו ששם הוא מקום השראת השכינה, וזה כל עיקר תכליתו וענינו.
באופן ששתי פרשיות נאמרו כאן, חדא פרשת הארון, שבזה תכליתו הוא בשביל הלוחות, שהארון הוא 'מקום לעדות', וגם צורתו מתאים לזה, שהוא צורת ארון בשביל שימת הלוחות. ושנית פרשת הכפורת, שענינו הוא מקום להשראת השכינה, שיהיה זה כסא כבודו, שהוא 'יושב הכרובים', וגם צורתו מותאמת לענין זה, ותכליתו מבוארת שיהיה 'ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת'.
ובזה מבואר מדוע הארון נעשה מעץ ואילו הכפורת הוא כולו זהב, שכן הארון שהוא בא בשביל הלוחות די לו בציפוי זהב, אבל הכפורת שהוא מקום משכן כבודו, זה צריך להיות כולו זהב טהור, [וענין זה גם עולה מתוך דברי הרמב''ן שם יעו''ש בדבריו].
 
יש לחקור מה בא בגין מה, הארון בגלל הכפורת או להיפך
אלא דהא מיהא חזינן, שעל אף שהארון והכפורת שני כלים הם, ושני ענינים נפרדים הם, מכל מקום הם קשורים זה לזה, ותלויין האחד בחבירו. שהרי הכפורת מונח על הארון, הרי דהם שייכים זה לזה, והם בגדר 'תרין רעין דלא מתפרשין'. ולכן גם הם נכללים בפרשה אחת, וליכא הפסק פרשיות ביניהם, משום דהם קשורים ומחוברים זה לזה.
ובהכרח הביאור בזה, שזה משום שהאחד בא בשביל חבירו, ואי לא הא לא קיימא הא. ומעתה יש לחקור, מי נתלה במי. האם העיקר הוא הארון, והכפורת הוא זה שבא בגינו, או דילמא העיקר הוא הכפורת, והארון הוא זה שבא בגינו.
וביאור הצדדים הם, דהנה יסוד הקשר שבין הארון לכפורת נראה, שהוא מפני שהארון שהוא מקום העדות דהיינו התורה, קשור הוא עם השראת השכינה. דהרי קוב''ה ואורייתא חד הוא, ואיתא בגמ' 'אנא נפשי כתבית יהבית', דהיינו שהקב''ה והתורה באין כאחד, וביחד הם נמצאים בכלל ישראל, וכך היא צורת השראת השכינה, שהיא עם התורה כאחד.[13]
ולכן יש לחקור כיצד הוא סדר הדברים, האם בגלל שהתורה נמצאת בתוך בני ישראל, לכן בא הקב''ה ומשרה שכינתו שם בכדי להיות יחד עם התורה, דהיינו מכיון שיש ארון לכן יש כפורת. או שמא להיפך, שלפי שבא הקב''ה להשרות שכינתו בישראל, לכן רוצה שתהיה התורה עמו, דהיינו שמכיון שיש כפורת לכן יש ארון.
 
הכתוב בא לומר שהכפורת בא בגלל ארון העדות
ונראה דזה מה שמבואר כאן בכתוב, 'ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך', שבא הכתוב לומר שסיבת הכפורת הוא לפי שיש ארון שיש בו העדות. כלומר, שאין כוונת הכתוב לומר ההוראה והציווי לתת את העדות אל הארון, שכן זה כבר נכתב למעלה, אלא שזה בא בתורת נתינת טעם, שמדוע המצוה היא לתת את הכפורת על הארון, ומה קשר יש בין זה לזה, ועל זה מבאר הכתוב שהוא לפי שבארון הלא תתן את העדות כמו שכבר ציויתיך, ומכיון שהעדות שם לפיכך גם השכינה באה שם.
באופן שפסוק זה הוא כבר בא כסיום פרשת הכפורת ולבאר תכליתה, כעין שמבאר הכתוב בשאר הכלים, ועל זה הוא שמבאר הכתוב את ענין הכפורת שהוא בא כהשלמה לארון, שלפי שיש ארון עם העדות דהיינו התורה, לפיכך בא הקב''ה להשרות שכינתו שם, וזה ענין הכפורת להניחו על הארון משום ששם נמצאת התורה, והכפורת הוא השראת השכינה כפי שמפרש הכתוב והולך 'ונועדתי לך שם', שבאה השכינה לשרות במקום התורה.[14]
ובזה מבואר גם סדר הפרשה, דתחילה כתבה התורה את פרשת הארון, משום שהארון הוא העיקר, ורק לאחר מכן נכתבה פרשת הכפורת שזה השראת השכינה, ולא נכתב פרשת הכפורת לפני כן. דלכאורה השראת השכינה זה הרי תכלית המשכן, והו''ל להיות קודם בסדר, אלא מבואר מזה כמש''נ,  שהתורה היא הסיבה להשראת השכינה, והיא הקודמת בסדר הדברים.
ועפ''ז מיושב מה שעמדו המפרשים, למה לעיל כתיב 'ונתת אל הארון' שהקדים הנתינה להארון, והכא כתיב 'ואל הארון תתן' שהקדים הארון להנתינה. אכן להאמור הוא מבואר היטב, דלעיל בא הכתוב בתורת ציווי, ולכן כתיב ונתת קודם, שזה בלשון הוראה וציווי, ואילו כאן בא הכתוב בתורת נתינת טעם, ולא בתורת ציווי, שכן זה כבר נכתב לעיל. ולכן כתיב ואל הארון תתן, כלומר שהקשר בין הכפורת לארון הוא לפי שאל הארון תתן, והמדובר הוא על הארון לבאר ענינו והקשר שלו לכפורת, ולכן הקדים הכתוב הארון להנתינה, שכן על הארון מדובר כאן ולא על ציווי הנתינה.
 
דברי רש''י על סדר הנתינה הוא הנפק''מ היוצא מחקירה זו
מעתה יתבארו היטב דברי רש''י, דבעצם זהו יסוד כל השו''ט ברש''י כאן, משום שהנידון מה קודם בסדר הנתינה, האם הכפורת או הלוחות, זה בעצם החקירה הנ''ל. דאם הכפורת הוא העיקר, אזי צריך מתחילה להניח את הכפורת, ולהעמידו במקומו, כדי לבטא שזה תחילת הענין, שיש השראת השכינה, ורק לאחמ''כ מניחים את הלוחות, דהיינו שהתורה באה בגלל השכינה. ואם הארון הוא העיקר, אזי נתינת הלוחות צריכה להיות קודמת, לבטא שזה תחילת הענין שיש תורה בישראל, והשראת השכינה באה בגללה.
ונמצא דבאמת זה יסוד החקירה שהעמיד רש''י, מה העיקר ומה תחילת הענין, הארון או הכפורת, אלא דרש''י כתב הנפ''מ היוצאת מזה, משום שאז זה נוגע למעשה. וזהו שכתב רש''י, דמה שנכפל כאן 'ואל הארון תתן', בא לומר שתחילה יתן הלוחות אל הארון, והביאור בזה, דהרי זה אינו בא בתורת ציווי, אלא שהוא בא לנתינת טעם כמש''נ, וא''כ מבואר בזה שהארון הוא תחילת הענין שבגללו בא הכפורת, וממילא דהלוחות קודמים לנתינת הכפורת.
ובזה מבואר מה דצריך להקדים נתינת הלוחות, וזה בדווקא כך, בכדי לבטא את הענין הזה כמש''נ. [ואמנם כן, דלפ''ז י''ל, דגם הצד השני ברש''י להקדים נתינת הכפורת הוא בדווקא כך, בכדי לבטא את הענין השני אילו היה כן, ושני הצדדים הם שווים בזה].
ולפ''ז מיושב סדר הכתוב, ולא קשה מה דכתיב תחילה נתינת הכפורת, ולאחמ''כ נתינת הלוחות, דבאמת לא בא הכתוב להורות על נתינת הלוחות, אלא שזה בא כנתינת טעם, ורק דממילא חזינן מזה שנתינת הלוחות קודמת וכמש''נ.
ועפ''ז מבואר מה שנכתב הדבר כאן, ולא בפרשת פקודי שם הציווי על הקמת המשכן, משום דבאמת לא בא הכתוב כאן לקבוע את סדר הנתינה, אלא לבאר את תוכן הענין של הארון וכפורת, ורק דמזה נלמד ממילא גם על סדר הנתינה. ומתבאר הענין היטב באופן נפלא.[15]
 
 
סיבת השראת השכינה היא בגלל התורה שיש לישראל
וממוצא הדברים למדנו, שהשראת השכינה באה בגלל התורה. ואין הביאור רק שצורת השראת השכינה צריכה להיות עם תורה ביחד, או שהתורה היא הכשר להשראת השכינה, אלא דהתורה היא היא הסיבה להשראת השכינה, דלפי שהתורה ניתנה לישראל, לפיכך בא הקב''ה לשכון בתוכם וכמש''נ.
ויסוד דבר זה הוא מבואר במדרש (שמו''ר לג א), דהכי איתא התם, 'אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה, שנאמר ויקחו לי תרומה. משל למלך שהיה לו בת יחידה, בא אחד מן המלכים ונטלה, ביקש לילך לו לארצו וליטול לאשתו, אמר לו בתי שנתתי לך יחידית היא, לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלה איני יכול לפי שהיא אשתך, אלא זו טובה עשה לי שכל מקום שאתה הולך קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם, שאיני יכול להניח את בתי. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, נתתי לכם את התורה, לפרוש הימנה איני יכול, לומר לכם אל תטלוה איני יכול, אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו, שנאמר ועשו לי מקדש'.[16]
אכן יש לבאר הדברים גם על דרך הפשט, שנתינת התורה שזה 'אנא נפשי כתבית יהבית', פירושו שמסר הקב''ה עצמו ותורתו לישראל כביכול, ועי''ז הוא כבר נמצא בתוכם, ולכן חפץ הקב''ה לבוא לשכון שם ולהשרות שכינתו היכן שהוא עצמו כבר נמצא, שיהיה זה באופן של גילוי שכינה.
ויש להוסיף עוד לפי דברי הרמב''ן, שהכבוד ששכן בהר סיני בא כעת לשכון במשכן, ומשמע שם מתוך דבריו שהוא כדי להמשיך את נתינת התורה לישראל, וזהו 'ודברתי אתך מעל הכפורת וגו' את כל אשר אצוה אותך', [וכן הוא לדורות שמשם בא שפע התורה]. ולכן בהכרח הארון הוא הקודם, שהוא התורה שניתנה, שרק בגללה בא הקב''ה להמשיך את מעמד הר סיני ונתינת התורה, וא''ש היטב.[17]
 
 
 

[1] נערך ע''פ השיעור שמסר בן רבינו הג''ר משה ברנד שליט''א מדברי רבינו.
ההערות למטה אינם מדברי רבינו, אלא ממה שדנו ונו''נ בדברים.
 
[2] אלא שתמהו והרבו קושיות ודקדוקים בזה, ולא הבאנו כל דבריהם, כי יש בהם פנים לכאן ולכאן, ולא באנו אלא לבאר מה שקשה ביותר, וליישב הענין, וממילא מיושב גם מה שעמדו הם. ויעו''ש בדבריהם שנתבארו בהם כמה מהלכים בדברי רש''י, ואכ''מ.
 
[3] והנה יסוד דברים אלו מבוארים באור החיים, שכתב לבאר באופן אחד דברי הכתוב, וז''ל 'עוד ירצה כי לא יניח העדות בארון עד שיהיה הארון שלם בכפורת הלום ולא קודם, וזה אומרו ונתת את הכפורת וגו' אז אל הארון תתן את העדות'. ומבואר דנקט שצריך להניח הכפורת קודם, וכתב בטעמא דמילתא שיהיה הארון שלם בכפורת, וזה כמש''נ שצריך שיושלם בו שם הארון.
וצריך להוסיף, דאע''ג דלענין כלים בעלמא יש להם שם כלי גם בלא המכסה, אכן כאן הוא בגדרי צורת הכלי שהעמידה תורה, וכיון ששלימות הארון הוא בכפורת , וכך העמידה תורה את צורת הארון, ע''כ רק כך חל עליו שם ותורת ארון.
אלא דדבריו צע''ג, שהרי רש''י הוכיח ממה דכתיב בהקמת המשכן, שנתינת הלוחות קודם, ורבים נתקשו בזה. אכן נראה בדעתו ע''פ המבואר, דמה שצריך הקדמת הכפורת הוא שיחול שם הארון, וא''כ זה שפיר נתקיים ע''י בצלאל בעת עשיית הארון, ולכן כתיב זאת כאן משום שהוא נוגע לעצם צורת הארון ועשייתו, ומה שבהקמת המשכן קדמה נתינת הלוחות, זה היה ענין נפרד מדיני ההקמה, וזה על סדר פרשתינו שכתוב נתינת הלוחות לעיל, וזה שייך לדיני סדר, ודברי האוה''ח לא שייכא לדיני סדר, כי אם לעצם שם הנתינה וכמש''נ.
 
[4] הנה מרן הגר''ח ביאר דבאמת היה ארון בבית שני לפי שנגנז במקומו, ונמצא דהארון נשאר שם, אף שהוא בעומק הקרע ואכמ''ל. אלא דהקושיא כאן היא למ''ד שלא נגנז במקומו. ואולם נחלקו הגרי''ז ואחיו הגר''מ, דהגר''מ יסד שאין הארון מכלל כלי המקדש כלל, כי אם למצוותו בלבד, אך הגרי''ז מיאן בזה, ואכמ''ל בראיותיהם. ואכן הגר''מ לשיטתו תירץ דלפיכך בבית שני לא היה ארון, אך הגרי''ז הקשה לשיטתו שהארון הוא כן בכלל כלי המקדש, וזהו שתירץ דלא היה שייך לקיים זאת ללא הלוחות, והבן.
 
[5] בבית בריסק נאמר זאת בנוסח כזה, שצריך שייגמר בו תורת ארון ע''י הלוחות, (וזה בסגנון הדרך הקודמת שהבאנו). אכן באמת שלכאורה א''צ לזה, אלא דכיון שכך הוא שמו 'ארון העדות', לכן הנתינה צריך להיות על הארון בעודו עם העדות. וכ''ה באמת לישנא דקרא בהמשך הפרשה (כו, לד), ונתת את הכפורת על 'ארון העדות' בקודש הקדשים, והיינו משום שכך הוא צורת הארון.
ויש בזה נפ''מ לדינא, דלפי הנוסח הנאמר, א''כ צריך שיניח הלוחות פעם אחת, ואח''כ בר יכול היה לתת הכפורת גם אם הוציאו את הלוחות, אולם לפ''ד צריך שיהיו הלוחות קיימים בתוך הארון בשעת נתינת הכפורת.
 
[6] ואולם זה אין להקשות, דכיצד הניח הלוחות בארון, והרי לא היה בהם עדיין שם ארון, דמלבד די''ל דבהכי חייביה רחמנא בהכרח, גם י''ל דעם נתינת הלוחות חל עליו שם ארון כאחת, ובגדר גיטו וידו באין כאחד. רק השאלה כאן היא מסברא להבין הטעם, דמדוע צריך לתת הכפורת דווקא כך, ולמה נאמר דין כזה.
 
[7] ואולם יעויין ברא''ם שנקט דהלשון 'ואל הארון תתן', דלא כתיב 'ונתת אל הארון', כך הוא מתפרש למביני דקדוק הלשון, וביאר כן דברי הא''ע. ולפ''ז ניחא קצת. אף כי עדיין קשה למה נכתב כן, ולא כסדר הרגיל. אך יעויין באוה''ח שדחה דברי הרא''ם כל עיקר.
 
[8] יעויין במנ''ח מ''ע צ''ה שצידד דהם כלי אחד, אכן כבר דנו שמוכח לא כן. ומלבד הראיות המובאים במאמר, ע''ע בספר זכרון 'נר לאחד' בפרשת תרומה מש''כ בזה.
 
[9] ראיות אלו יש לדחותם לכאורה, דהרי בגמ' דנו שם ללמוד מהמסגרת טפח שבשולחן, וכן מהזר זהב, והם לכאורה לא הוו כלי בפני עצמם אלא טפלים. ובע''כ ש'פחות שבכלים' אין הכוונה דווקא לכלי, אלא דילפינן לכל ענין תוספת הנעשה בהכלי שצריך ששיעורו יהא טפח. וגם ענין הכשר כלי י''ל דזה תלוי אם הוא מחובר להכלי, והכפורת לא היה מחובר, ונדחו הראיות.
אלא דמ''מ מלשון הברייתא שם 'כל הכלים שעשה משה נתנה בהן תורה מדת ארכן וכו' כפורת מדת ארכן וכו' מדת קומתה לא נתנה צא ולמד' וכו'. מזה משמע שהשוו הכפורת לשאר כלי המקדש כמו השולחן והמזבחות, שגם זה באותו מעמד כמותם, והוא מהכלים שעשה משה, כלומר כלי בפני עצמו.
 
[10] ונמצא לפ''ז דגם הכרובים נחשבים לכלי בפני עצמו, שהרי הוזכרו שם. אך באמת הוא מוכרח, שהרי שלמה עשה שני כרובים נפרדים שעמדו בפני עצמם ואינם מקשה מהכפורת. ואמנם באלו הכרובים שהיו מקשה, אין נראה שיחשבו לכלי בפנ''ע, שהרי הם מחוברים, אך מ''מ מצד ענינם נראה שהם דבר בפני עצמו, (ויבואר להלן), והיו נחשבים לכלי בפנ''ע אילו לא היו מקשה, ולכן עשה שלמה כרובים בפנ''ע.
וכן הוא מוכח מתוך הכתובים, דכתיב 'ועשית שנים כרובים זהב מקשה תעשה אותם משני קצות הכפורת'. ולכאורה הא בכפורת עסקינן, והו''ל למיכתב ועשית מקשה מן הכפורת שנים כרובים זהב, ומשמע שבא הכתוב להתחיל ענין בפנ''ע של עשיית כרובים, אלא שיש דין נוסף שהם ייעשו מקשה, ודו''ק היטב.
 
[11] יתכן די''ל דגם מעצם השיעור טפח מוכח כן, דאילו היה מכסה בלבד, היה שיעורו צריך להיות כעובי דפנות הארון ולא יותר, ועוד דטפח הוא שיעור גדול לעומת גובה הארון, ולמה זה יעשו מכסה גדול וכבד כל כך, ובע''כ שהוא דבר בפנ''ע, רק שמונח על הארון.
[12] יתר על כן מבואר בדברי הרמב''ן על פסוק דילן, ויובא להלן.
והנה כפי העולה מתוך דברי רבינו, זה הוא גם ענין הכרובים לפי פשוטו, שכן הוא צורת השראת השכינה למעלה שהוא יושב הכרובים, דהיינו המלאכים, וכמו שמבואר ביחזקאל שהכרובים מקיפים את כסא הכבוד, וכך הוא כבודו יתברך, וכך הוא גם למטה שנצטוו לעשות כרובים דוגמתם. וזה מתבאר מתוך דברי הרמב''ן הנ''ל, וביותר מדברי הרמב''ן שיובאו להלן.
ובזה מבואר מדוע גם הכרובים נחשבים לדבר בפני עצמו, לפי שאינם מעצם הכפורת, דהכפורת הוא דוגמת הכיסא כביכול, והכרובים הם דבר נפרד, ולכן זהו שעשאם שלמה בפנ''ע וכמש''נ. [ואמנם צריך לבאר מה שכאן היה מקשה, וכן ענין 'ופניהם איש אל אחיו', ואכ''מ].
 
[13] ועיין בבעל הטורים כאן, 'שנים כרובים, ופניהם איש אל אחיו, כמו שני חברים שנושאין ונותנין בדברי תורה'. (ועד''ז מצינו בחז''ל). הרי שהכל סובב סביב התורה, גם הכפורת והכרובים. ויתבאר ביותר בסוף המאמר.
 
[14] ואמנם הא מיהת לכאורה ברור, שעיקר המשכן הוא השראת השכינה, וזה הכפורת, (כמבואר גם בדברי הרמב''ן שם יעו'''ש), אלא שסיבת השראת השכינה עצמה הוא מפני התורה.
ובזה יבואר מה דכתיב בפרשת הפרוכת, לאחר דכתיב והבדילה הפרוכת לכם וגו', כתיב ונתת את הכפורת על ארון העדות בקודש הקדשים, ואינו מובן למה נכתב שם. אכן י''ל שבא הכתוב לבאר, שטעם קדושת קודש הקדשים, הוא מפני הכפורת דווקא, ולא מפני ארון העדות.
אולם יעו''ש ברמב''ן שנראה מדבריו להיפך, שבא הכתוב לומר, שגם מצד ארון העדות יש כבר קודש הקדשים, וע''ז הוסיף הכתוב לומר מה היא חלוקת הכלים, מה מונח בקודש ומה בקה''ק, דהארון כבר נאמר שהוא העושה את קה''ק, וקאמר הכתוב, דהכפורת נמצא בקה''ק, ואילו השולחן והמנורה בחוץ. וזה מתאים למש''נ, דהכפורת כלי בפנ''ע, וקאמר הכתוב שגם הוא בקה''ק.
אכן צ''ע דפשיטא דהוא כן, לאחר שכבר ידעינן שמקומו על הארון. וצ''ל שנתחדש שגם מצד עצמו כן הוא מקומו, ואך דבכוונה נקטה כן התורה, להורות דמצד התורה עצמה מתהווה כבר קה''ק. וצ''ע בכ''ז.
[15] וכד מעיינת בה שפיר נראה שכל יסוד הדברים מבואר בדברי הרמב''ן כאן, ונבאר דבריו על הסדר בע''ה.
דהנה הרמב''ן הביא לשון רש''י, וכתב ע''ז וז''ל 'ואם היה זה צוואה משמעו יותר שאחר שיתן הכפרת על הארון כאשר אמר יתן בארון את העדות כי ארון יקרא גם בהיות הכפרת עליו'. כלומר שמקשה שאם אמנם כן שבא הכתוב להורות סדר הנתינה, וזה לשון ציווי, א''כ אדרבה משמע שתחילה יתן הכפורת ואח''כ הלוחות (כאשר הקשינו). וא''ת דמזה דכתיב שיתן הלוחות ב'ארון' משמע שנותן כשהוא ארון לבד בלי כפורת, זה אינו, כי גם לאחר נתינת הכפורת נקרא ארון, שכן בכל מקום הארון והכפורת יחדיו נקראים ארון.
והוסיף עוד, 'ועוד כי יש לשאול ג"כ למה החזיר (בפסוק הבא) אשר על ארון העדות, כי בידוע שהכרובים הם על ארון העדות, ומה צורך לפרש עוד כיון שאמר מעל הכפרת מבין שני הכרובים'. כלומר שתיבות אלו מיותרות.
ולכן ביאר, 'אבל פירושו כי בעבור שיצוה בכרובים להיותם פורשי כנפים למעלה ולא אמר למה יעשם כלל ומה שישמשו במשכן ולמה יהיו בענין הזה, לכך אמר עתה ונתת הכפרת עם כרוביו שהכל דבר אחד על הארון מלמעלה, כי אל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך, כדי שיהיה לי כסא כבוד, כי אני אועד לך שם ואשכין שכינתי עליהם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרובים בעבור שהוא על ארון העדות. והנה הוא כמרכבה אשר ראה יחזקאל שאמר היא החיה אשר ראיתי תחת אלוקי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה (יחזקאל י כ), ולכך נקרא יושב הכרובים (שמואל א ד ד), כי היו פורשי כנפים, להורות שהם המרכבה נושאי הכבוד, וכמו שנאמר (דהי"א כח יח) ולתבנית המרכבה הכרובים זהב לפורשים וסוככים על ארון ברית ה' כאשר הזכרתי (בהקדמה לפרשת תרומה)'.
כלומר שמתרץ שאין הכתוב בלשון ציווי, אלא בלשון נתינת טעם, ולכן גם נכפל 'אשר על ארון העדות', לומר שזה סיבת הכל. וזה כדברינו. אלא שברמב''ן לא המשיך לבאר בזה דברי רש''י, ואולי הוא ביאור נפרד, אבל למש''נ גם דברי רש''י הכי מתפרשים וכמבואר היטב.
 
 
[16] ובפרשת פקודי כתיב 'אלה פקודי המשכן משכן העדות', ועמדו הראשונים על לשון זה של 'משכן העדות', ועיין ברש''י שם מה שהביא מדברי חז''ל במדרש אגדה. אולם לפי המבואר הכתוב כפשוטו, שהשכינה באה בגלל העדות.
אך יל''ע למה כתיב זאת דווקא שם. ואולי י''ל שבא הכתוב לבאר למה ענין המשכן היה מסור ביד משה, דכתיב 'אשר פוקד על פי משה', והיינו שהכל היה מוטל עליו דווקא, מלבד המצוה המוטלת על הציבור. וזה משום שהוא המופקד על העדות, דהיינו התורה, וכל ענין השכינה באה בגלל העדות, ולכן זה שייך למשה דווקא, וא''ש.
 
[17] הנה רבינו העמיק והרחיב הדברים, בביאור הענין שהשכינה ממעמד הר סיני המשיך במשכן, וגם בענין הלוחות והשראת השכינה על ידם, אכן הדברים ארוכים ומסתעפים, וגם אין הכל תחת ידינו, וכאן לא באנו אלא לבאר בקצרה הנצרך לענינינו, ונקווה שעלו הדברים כהוגן בע''ה.


פרלמן משה
משתמש ותיק
הודעות: 918
הצטרף: 26 יוני 2017, 14:29
נתן תודה: 233 פעמים
קיבל תודה: 173 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: ביאורים מהגאון רבי שמואל ברנד זצ"ל פרשת תרומה

שליחה על ידי פרלמן משה » 04 מרץ 2020, 12:25

העתק מגליון "לקראת שבת" משנה קודמת:
כה – כא "וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ"
כתב רש"י: "לא ידעתי למה נכפל, שהרי כבר נאמר (לעיל, טז) 'וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת', ויש לומר שבא ללמד, שבעודו ארון לבדו בלא כפורת, יתן תחלה העדות לתוכו, ואחר כך יתן את הכפורת עליו", עכ"ל.
לכאורה הרי לאחר נתינת הכפורת לא שייך להניח העדות, ובהכרח שצריך לתת את העדות תחלה, ומה בא דבר זה ללמד?
ובדרך דרוש אמר בזה הגאון רבי שמואל ברנד זצ"ל:
הנה הארון רומז על התורה, וכפי שהוא נקרא 'אֲרֹן הָעֵדֻת', והכפורת רומזת על השכינה, וכפי שנאמר "יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים", והם שני כלים נפרדים, הארון נעשה מעץ והי’ מצופה זהב, ואילו הכפורת היתה עשוי’ כולה זהב טהור. (?וכן מבואר בגמ' דהכפרת נקרא פחות שבכלים).
ומעתה הי’ מקום לדון מי גורם למי, האם הארון בא בגלל הכפורת, או שמא להיפך הכפורת באה בגלל הארון?
ועל כך בא הכתוב ללמד, שבתחילה צריך שיהי’ 'ארון עדות' – תורה, ורק לאח"כ באה הכפורת - שכינה,

ללמדך שהשראת שכינה באה ע"י התורה, אבל לא להיפך...

שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

חזור אל “תרומה”

מי מחובר

משתמש הגולש בפורום זה: אין משתמשים רשומים | 1 אורח