פרשת כי תשא - נטילת ידים שחרית

פשר פרשה

מנהל תוכן
[highlight=yellow]רחיצת רגלים בשחרית דומיא דמקדש[/highlight]​

וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם (שמות, ל, יט).

כתב הרמב"ן: "והרחיצה הזאת לקדושה תרגם אותה אונקלוס, ומן הענין הזה תקנו רבותינו נטילת ידים לתפלה, שיתכוין לזה, כטעם נשיאות כפים" [ועיין בית יוסף סי' ד' בשם הרשב"א].

וצריך ביאור, אם כן מדוע לא תקנו ג"כ רחיצה לרגלים בבוקר, כמו שהיה במקדש.
 

סבא

משתמש ותיק
בפסקי תשובות אורח חיים ד' כתב וז"ל -
מ"ב סק"א: לכן גם דבר זה תקנו בשחר להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו [לשון המשנ"ב]. וכן היו הכהנים מקדשים עצמם קודם עבודתם בטבילה במקוה, וכדברי הגמרא (יומא ל' א) אין אדם נכנס לעזרה אפילו טהור עד שיטבול, ומכאן אסמכתא למנהג היריאים לטבול בכל יום קודם התפילה, וחשיבות הענין לענין השכמת הבוקר מצינו בגמרא (ברכות ט"ו א) "כל הנפנה ונטל ידיו וכו' לא סבר לה מר כאילו טבל" וכו', [highlight=yellow]ועוד מרויח בזה דעת הרמב"ם (פ"ד מהל' תפילה ה"ג) שיש לרחוץ גם רגליו בכל יום לפני התפילה לכבוד קונו, ואינו מחלק בין זמניהם שהלכו יחפים לזה"ז שאין הולכים יחפים[/highlight] עכ"ל.
 

הראני

משתמש ותיק
במקדש שאני מה שהיו צריכים רחיצה לרגלים משום שהיה דין שלא תהיה חציצה בין הרגל למקדש כידוע,
וכן אין זה שייך לעניינינו שאין לנו שום דין ברגלים.
ועניין הקשר לרגלים והמקדש, כידוע שע"פ הקבלה יש עניין שלא ללכת יחף על הארץ, ועניין זה מסמל את החיבור לארציות ולגשם, במקדש לעומת זאת שהייתה קרקע קדושה ומקום השראת השכינה היה שייך חיבור ע"י הרגלים.
והנה לכאו' החילוק בין התקשרות ע"י הרגלים וההתקשרות ע"י הידיים הוא דהרגלים מסמלים את מקומו של האדם! שהוא שייך לאן שהוא שם
משא"כ הידים אינם מסמלים את המיקום של האדם עצמו, אלא אדרבא מסמלים את החיבור של מה שהוא נוגע בו ומחזיק בו אליו
 

יאיר

משתמש ותיק
מענין לענין באותו ענין, ראיתי שהטומאה-רוח רעה נשארת בבוקר גם על כפות הרגליים ומדוע א"כ לא נוטלים אף אותן?
אלא ששם הטומאה חזקה ביותר, (יותר מהידיים) ואף נטילה לסירוגין לא תועיל לזה.
 

יצחק

משתמש ותיק
הראני אמר:
במקדש שאני מה שהיו צריכים רחיצה לרגלים משום שהיה דין שלא תהיה חציצה בין הרגל למקדש כידוע,
וכן אין זה שייך לעניינינו שאין לנו שום דין ברגלים.
ועניין הקשר לרגלים והמקדש, כידוע שע"פ הקבלה יש עניין שלא ללכת יחף על הארץ, ועניין זה מסמל את החיבור לארציות ולגשם, במקדש לעומת זאת שהייתה קרקע קדושה ומקום השראת השכינה היה שייך חיבור ע"י הרגלים.
והנה לכאו' החילוק בין התקשרות ע"י הרגלים וההתקשרות ע"י הידיים הוא דהרגלים מסמלים את מקומו של האדם! שהוא שייך לאן שהוא שם
משא"כ הידים אינם מסמלים את המיקום של האדם עצמו, אלא אדרבא מסמלים את החיבור של מה שהוא נוגע בו ומחזיק בו אליו
עומד לי בזכרון שר' אברהם בן הרמב"ם כן כותב על כך שראוי לרחוץ רגלים, אבל אני אפילו לא יודע איך ואיפה לחפש.
 

סבא

משתמש ותיק
יצחק אמר:
עומד לי בזכרון שר' אברהם בן הרמב"ם כן כותב על כך שראוי לרחוץ רגלים, אבל אני אפילו לא יודע איך ואיפה לחפש.
הבאתי מקודם שדעת הרמב"ם עצמו כן היא, והובא המקוור, תוכל לחפש שם.
 

סבא

משתמש ותיק
הראני אמר:
במקדש שאני מה שהיו צריכים רחיצה לרגלים משום שהיה דין שלא תהיה חציצה בין הרגל למקדש כידוע,
לא הבנתי הרי חציצה פוסלת בקידוש ידיים ורגליים, ונמצא שהמקדש רגליו וודאי רגליו נקיות מכל חציצה וא"כ איך אפשר לומר שטעם הקידוש הוא כדי שלא תהא חציצה, זאת חוץ ממה שלא שמעתי דבר זה מעולם, אם כן אין זה כל כך ידוע ודרוש מקור.
 

הראני

משתמש ותיק
סבא אמר:
הראני אמר:
במקדש שאני מה שהיו צריכים רחיצה לרגלים משום שהיה דין שלא תהיה חציצה בין הרגל למקדש כידוע,
לא הבנתי הרי חציצה פוסלת בקידוש ידיים ורגליים, ונמצא שהמקדש רגליו וודאי רגליו נקיות מכל חציצה וא"כ איך אפשר לומר שטעם הקידוש הוא כדי שלא תהא חציצה, זאת חוץ ממה שלא שמעתי דבר זה מעולם, אם כן אין זה כל כך ידוע ודרוש מקור.
זה מבואר בגמ' וברמב"ם לא המצאתי את זה זה דבר פשוט לכל מי שנגע פעם בסוגיות אלו.
 

סבא

משתמש ותיק
הראני אמר:
סבא אמר:
הראני אמר:
במקדש שאני מה שהיו צריכים רחיצה לרגלים משום שהיה דין שלא תהיה חציצה בין הרגל למקדש כידוע,
לא הבנתי הרי חציצה פוסלת בקידוש ידיים ורגליים, ונמצא שהמקדש רגליו וודאי רגליו נקיות מכל חציצה וא"כ איך אפשר לומר שטעם הקידוש הוא כדי שלא תהא חציצה, זאת חוץ ממה שלא שמעתי דבר זה מעולם, אם כן אין זה כל כך ידוע ודרוש מקור.
זה מבואר בגמ' וברמב"ם לא המצאתי את זה זה דבר פשוט לכל מי שנגע פעם בסוגיות אלו.
האם זו טירחה כל כך גדולה לכתוב מקור ברור, כדי שגם אני אשכיל ואדע מה שהוא דבר פשוט כל כך?
אגב, לא ענית על שאלתי, שהדבר מופרך מיניה וביה מכך שחציצה פוסלת בקידוש ידיים ורגליים, ואם הסיר את החציצה, א"כ לדבריך הקידוש כבר מיותר.
 

סבא

משתמש ותיק
הראני אמר:
עי' זבחים כד. יומא מא.
הנה כל הגמ' ביומא מ"א. -
סתם סיפרא מני רבי יהודה וקא תני הגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאת אלמא הגרלה מעכבא תיובתא דמאן דאמר הגרלה לא מעכבא תיובתא
אמר רב חסדא אין הקינין מתפרשות אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן אמר רב שימי בר אשי מאי טעמא דרב חסדא דכתיב ולקחה ועשה או בלקיחה או בעשייה מיתיבי ועשהו חטאת הגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאת שיכול והלא דין הוא ומה במקום שלא קידש הגורל קידש השם מקום שקידש הגורל אינו דין שיקדש השם תלמוד לומר ועשהו חטאת הגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאת והא הכא דלאו שעת לקיחה ולאו שעת עשייה היא וקתני דקבע אמר רבא הכי קאמר מה במקום שלא קידש הגורל ואפילו בשעת לקיחה ואפילו בשעת עשייה קידש השם בשעת לקיחה ובשעת עשייה מקום שקידש הגורל שלא בשעת לקיחה ושלא בשעת עשייה אינו דין שיקדש השם בשעת לקיחה ובשעת עשייה תלמוד לומר ועשהו חטאת הגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאת תא שמע מטמא מקדש עני והפריש מעות לקינו והעשיר ואחר כך אמר אלו לחטאתו ואלו לעולתו מוסיף ומביא חובתו מדמי חטאתו ואין מוסיף ומביא חובתו מדמי עולתו והא הכא דלאו שעת לקיחה ולאו שעת עשייה היא וקתני דקבע אמר רב ששת ותסברא והאמר רבי אלעזר אמר רבי הושעיא מטמא מקדש עשיר והביא קרבן עני לא יצא וכיון דלא יצא היכי קבע אלא מאי אית לך למימר שכבר אמר מעניותו הכא נמי שכבר אמר משעת הפרשה ולרבי חגא אמר רבי יאשיה דאמר יצא ע"כ. [highlight=yellow]לא הבנתי מה הקשר?[/highlight]
בגמ' בזבחים כתוב שיש דין שלא יחצוץ בין רגלו של כהן לרצפה, שהוא אמנם כדבריך דין שגם תינוקות של בית רבן יודעים, אבל איך זה קשור למה שכתבת ש-
הראני אמר:
במקדש שאני [highlight=yellow]מה שהיו צריכים רחיצה לרגלים משום שהיה דין שלא תהיה חציצה בין הרגל למקדש[/highlight] כידוע
וע"ז הגבתי בזה"ל- לא הבנתי הרי חציצה פוסלת בקידוש ידיים ורגליים, ונמצא שהמקדש רגליו וודאי רגליו נקיות מכל חציצה וא"כ איך אפשר לומר שטעם הקידוש הוא כדי שלא תהא חציצה, זאת חוץ ממה שלא שמעתי דבר זה מעולם, אם כן אין זה כל כך ידוע ודרוש מקור.
אגב, כעת אני חושב שמה שכתבת "כידוע" לא היה על הטעם שלך, שזה באמת חידוש שלך, אלא על עצם הדין של חציצה, ולכן דיברנו בשפת חרשים,
אבל עכ"פ [highlight=yellow]שאלתי בעינה עומדת, מהיכן לקחת טעם כזה לקידוש רגליים, בפרט שזה לכאו' מופרך מיניה וביה[/highlight].
 

יחי

משתמש ותיק
אין כוונת הרמב"ן שהוא זכר למקדש אלא מעשה התקדשות והכנה למצוה. ואין שיך במי שאינו הולך יחף כמ"ש שם (וע' לטעם דסוד שם).
 

סבא

משתמש ותיק
יחי אמר:
אין כוונת הרמב"ן שהוא זכר למקדש אלא מעשה התקדשות והכנה למצוה. ואין שיך במי שאינו הולך יחף כמ"ש שם (וע' לטעם דסוד שם).
אכן צוקים הדברים. כי כן כתב שם הרמב"ן בתחילת הדברים בזה"ל הרחיצה הזו דרך כבוד שלמעלה, כי כל הקרב לשולחן המלכים לשרת וליגע בפת בג המלך וביין משתיו רוחץ ידיו בעבור היות הידים עסקניות. [highlight=yellow]והוסיף כאן לרחוץ הרגלים בעבור היות הכהנים משרתים יחפים ויש בני אדם שיש ברגליהם זוהמא וכיעור[/highlight] עכ"ל.
לפעמים מחפשים בכל העולם, ושוכחים לעיין היטב במקור השאלה עצמה.
 
חלק עליון תַחתִית