וְהִזָּה מִן־הַדָּם שֶׁבַע פְּעָמִים אֶת־פְּנֵי פָּרֹכֶת הַקֹּדֶשׁ

משה נפתלי

משתמש ותיק
עוֹמֵד חוּץ לַמִּזְבֵּחַ וּמַזֶּה. (ברייתא בפרק הוציאו לו)
מזבח הקטורת עמד באמה האחת ועשרים מפתחו של היכל, נמצא שהכהן העומד חוּצה לו
היזה את הדם ברחוק מן הפרוכת יותר מעשרים אמה, ופעמים שנגעו הטיפות בפרוכת.
דומה אפוא שיש להסמיך זאת אצל מאמרו של רבי יוחנן בפרק קדשי קדשים:
בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה גָדוֹל כֹּחָן שֶׁל כֹּהֲנִים!​
שֶׁאֵין לְךָ קַל בָּעוֹפוֹת יוֹתֵר מִמֻּרְאָה וְנוֹצָה, פְּעָמִים שֶׁהַכֹּהֵן זוֹרְקָן יוֹתֵר מִשְּׁלשִׁים אַמָּה.​
מקורות:
א. תוספתא יומא פרק ב הלכה יא (וכ"ה בתוס' מנחות צט א): שלחן נתון בצפון משליש הבית ולפנים.
ב. ברייתא בפרק הוציאו לו: אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי: אֲנִי רְאִיתִיהָ בְּרוֹמִי, וְהָיוּ עָלֶיהָ כַּמָּה טִפֵּי דָמִים שֶׁל פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר וּשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה.
 
משה נפתלי אמר:
היזה את הדם ברחוק מן הפרוכת יותר מעשרים אמה
דפח"ח.
ובזה נתיישבה קושית הגרי"ש, דלעיל מיניה אמר בגמרא אמר רבי אלעזר ברבי יוסי אני ראיתיה ברומי והיו עליה כמה טיפי דמים של פר ושעיר של יום הכפורים. ופריך, ודילמא דפר העלם דבר של צבור ושעירי עבודה זרה הוו ומשני דחזא דעבידי כסדרן.
והקשה הגרי"ש מנא ליה שהיו של פר ושעיר דלמא גם בשל העלם דבר יש דין להזות כסדרן, והוא תירץ כדרכו עיי"ש.
ולפום מה שעמדת על המרחק שהזה א"ש היטב, דהרי ממרחק כל כך גדול ודאי לא יהיו כסדרן.
 
חלק עליון תַחתִית