פרשת שמיני השינוי מהקרבה להמצאה

שלו'

משתמש ותיק
שמיני פ"ט פס' ח' – ט': וַיִּקְרַב אַהֲרֹן אֶל הַמִּזְבֵּחַ וַיִּשְׁחַט אֶת עֵגֶל הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ: וַיַּקְרִבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אֶת הַדָּם אֵלָיו וַיִּטְבֹּל אֶצְבָּעוֹ בַּדָּם וַיִּתֵּן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת הַדָּם יָצַק אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ.

ואילו לקמן פס' י"ב – י"ג גבי עולה משתנית הלשון מהקרבה להמצאה:

וַיִּשְׁחַט אֶת הָעֹלָה וַיַּמְצִאוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אֵלָיו אֶת הַדָּם וַיִּזְרְקֵהוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב: וְאֶת הָעֹלָה הִמְצִיאוּ אֵלָיו לִנְתָחֶיהָ וְאֶת הָרֹאשׁ וַיַּקְטֵר עַל הַמִּזְבֵּחַ:

וכן לק' פס' י"ח בשלמים: וַיִּשְׁחַט אֶת הַשּׁוֹר וְאֶת הָאַיִל זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לָעָם וַיַּמְצִאוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אֶת הַדָּם אֵלָיו וַיִּזְרְקֵהוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב.

 

וצ"ב!

 

ב. ובעיקר לשון 'המצאה' דכאן פרש"י בפס' י"ב: וימצאו. לשון הושטה והזמנה.

ויש להעיר שלכא' הוא ההיפך מהמובן הרגיל בלשון מציאה שמגיעה בהיסח הדעת ללא הזמנה.

[ובדרך דרוש: מכאן נלמד שכל מציאה היא מזומנת ומושטת בהשגחה פרטית למוצאה].

 
 

HaimL

משתמש ותיק
מצ"א הוא שורש לכל פועל של הימצאות.

מציאה היא פעולה שמי שמקבל אותה הינו הגוף הפועל (כמו המוצא מציאה, וכמו יגעתי ומצאתי). בניין קל, פעל.

המצאה היא פעולה שמי שמקבל אותה הינו גוף אחר, כמו כאן. בניין הפעיל.

ולכן אמרו חז"ל ומצא את רעהו, פרט לממציא את עצמו.

רק אם האבן מצאה מאליה את ראשו של ביש המזל ולא אם הנהרג המציא את ראשו שלו לאבן.
 

הכהן

משתמש ותיק
העמק דבר:
וימציאו. הושיטו המזרק של הדם לידו כדי לזרוק בגוף המזרק. ולא כמו בחטאת שהיה המזרק ביד בני אהרן. ואהרן טבל אצבעו. והיינו דאי׳ בריש ב״מ ומצאתה דאתא לידיה משמע. ולמדו מזה המקרא:
 
חלק עליון תַחתִית