א.
ונראה שהאשה בזמן שהיא יולדת היא נמצאת במציאות יותר של עולם המחשבה מאשר של עולם המעשה, ולכן גם היא נשבעת שלא תזקק לבעלה ואח"כ כשחוזרת לשגרה מתחרטת, ולכן יש מקום וצורך בכפרה על השבועה מצד שבזמן של השבועה היא הייתה במציאות האמיתית של השבועה. ודו"ק.
ונראה לענ"ד שהחזרה בתשובה של האשה תחילה הוא על תיקון המחשבה ורק אח"כ על המעשה וכמו שהבאנו לעיל את לשון הרמב"ן "מעלות רוחה". ולכן הקדים הכתוב עולה לחטאת אלא שכאשר האשה מביאה בפועל את הקרבן ובאה לעשות "מעשה של כפרה" אז צריך תחילה להביא קרבן שמכפר על המעשה ורק אח"כ להביא קרבן ולעשות מעשה שמכפר על המחשבה.
ויש להבין באמת מדוע צריכה כפרה על השבועה הרי היא משועבדת לבעלה ולא חלה השבועה.רמב"ן ויקרא פרק י"ב פסוק ז'
ורבותינו אמרו (נדה לא ב) בשעה שכורעת לילד קופצת ונשבעת לא אזקק עוד לבעלי. ועיקר הכונה בזה, כי בעבור שהיא נשבעת מתוך הצער, ואין השבועה ראויה להתקיים מפני היותה משועבדת לבעלה, רצתה התורה לכפר לה מעלות רוחה. ומחשבות השם יתברך עמוקות ורחמיו מרובים, שהוא רוצה להצדיק בריותיו:
ונראה שהאשה בזמן שהיא יולדת היא נמצאת במציאות יותר של עולם המחשבה מאשר של עולם המעשה, ולכן גם היא נשבעת שלא תזקק לבעלה ואח"כ כשחוזרת לשגרה מתחרטת, ולכן יש מקום וצורך בכפרה על השבועה מצד שבזמן של השבועה היא הייתה במציאות האמיתית של השבועה. ודו"ק.
ויקרא פרק י"ב פסוק ח'
ואם לא תמצא ידה די שה ולקחה שתי תרים או שני בני יונה אחד לעלה ואחד לחטאת וכפר עליה הכהן וטהרה
ויש לעיין באמת מדוע הקדים הכתוב את העולה לחטאת אם סדר הקרבה הוא הפוך.ופירש רש"י
אחד לעלה ואחד לחטאת - לא הקדימה הכתוב אלא למקראה, אבל הקרבת חטאת קודם לעולה, כך שנינו בזבחים בפרק כל התדיר (זבחים צ א):
ונראה לענ"ד שהחזרה בתשובה של האשה תחילה הוא על תיקון המחשבה ורק אח"כ על המעשה וכמו שהבאנו לעיל את לשון הרמב"ן "מעלות רוחה". ולכן הקדים הכתוב עולה לחטאת אלא שכאשר האשה מביאה בפועל את הקרבן ובאה לעשות "מעשה של כפרה" אז צריך תחילה להביא קרבן שמכפר על המעשה ורק אח"כ להביא קרבן ולעשות מעשה שמכפר על המחשבה.