ועוד הערה בפסוק זה.
רש"י פירש "בעל בעמיו" שאינו נטמא כשהיא אינה מת מצוה, אבל במת מצוה נטמא.
וצ"ב שהרי כבר כתיב לעיל מיניה "לנפש לא יטמא בעל בעמיו" וכתב שם רש"י היינו באינו מת מצוה שבמת מצוה נטמא, א"כ למאי צריך באשתו פסולה שאינו נטמא באשתו סתם אבל במת מצוה נטמא, וצ"ע.
ואולי איכא צריכותא לכל אחד שדוקא לאשתו שמחללת אותו נטמא שעכ"פ בכלל שאר היא, אבל שאר כל אדם לא יטמא, לכך איצטריך קרא לשאר כל אדם. ודוקא שאר כל אדם שאינו בפסול עליו ואינו מתחלל עליו נטמא במת מצוה, אבל אשתו שהיא בציווי להוציאה שמחללת אותו לא יטמא קמ"ל "בעל בעמיו להחלו". ולפי"ז מפסוק קמא לא ידעינן אשה דעלמא שפסולה לו שיטמא לה במת מצוה שא"כ מצי למילף לאשתו שיטמא לה כשהיא מת מצוה. ואולי אשתו פסולה יותר גרוע. וצ"ב.
רש"י פירש "בעל בעמיו" שאינו נטמא כשהיא אינה מת מצוה, אבל במת מצוה נטמא.
וצ"ב שהרי כבר כתיב לעיל מיניה "לנפש לא יטמא בעל בעמיו" וכתב שם רש"י היינו באינו מת מצוה שבמת מצוה נטמא, א"כ למאי צריך באשתו פסולה שאינו נטמא באשתו סתם אבל במת מצוה נטמא, וצ"ע.
ואולי איכא צריכותא לכל אחד שדוקא לאשתו שמחללת אותו נטמא שעכ"פ בכלל שאר היא, אבל שאר כל אדם לא יטמא, לכך איצטריך קרא לשאר כל אדם. ודוקא שאר כל אדם שאינו בפסול עליו ואינו מתחלל עליו נטמא במת מצוה, אבל אשתו שהיא בציווי להוציאה שמחללת אותו לא יטמא קמ"ל "בעל בעמיו להחלו". ולפי"ז מפסוק קמא לא ידעינן אשה דעלמא שפסולה לו שיטמא לה במת מצוה שא"כ מצי למילף לאשתו שיטמא לה כשהיא מת מצוה. ואולי אשתו פסולה יותר גרוע. וצ"ב.