נראה כי כל עניין הברית הוא על קיום שמיטה ויובל, בהם מתבטא כי לה' הארץ. ובעוד פרט שהובא בסוף לא תעשו לכם אלילים שמובן עניינו שה' אלהי הארץ ויש מקום מיוחד לעובדו ואינך יכול לעובדו בכ"מ וזה עניין ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה, אפילו לשמים
וכלל את עניין שמיטה ויובל באומרו את שבתותי תשמורו, וכלל עניין לא תעשו לכם אלילים וגו' באומרו ומקדשי תיראו. ולא פירט בהרחבה כאן ענייני המקדש אבל חזר אליהם לאחר הקללות שכל הפרשה שם בענייני הקדשות
ועל עניין זה הולכות כל הברכות והקללות. שההפך מהחשבון של השנים כפי רצון ה' הוא הנקרא "קרי" דהיינו על דרך מקרה ולא בצורה מנויה כפי ציווי ה'. ולכן העונש הוא שיכה אותנו "שבע" וזה ממש כחטאותיכם שאנו חוטאים בשבע האלו ועיקר עניין הברכה על התבואה תלוי בשמירת השמיטה והחלק של והתהלכתי בתוככם תלוי בעניין המקדש וכן להפך בקללות.
ומסיים את הקללות – והתוודו את עוונם ואת עוון אבותם במעלם אשר מעלו בי – זה המעילה במקדש, ואף אשר הלכו עימי בקרי זה על שמירת השמיטה
(וכמובן שכתוב מפורש שהקללות הם בעוון ביטול שמיטה כאמור אז תרצה הארץ את שבתותיה וגו')