במספר שמות - בהגדת שמות (הגר"א)

בלדד השוחי

משתמש ותיק
במדבר פרק א
(כ) וַיִּהְי֤וּ בְנֵֽי־רְאוּבֵן֙ בְּכֹ֣ר יִשְׂרָאֵ֔ל תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֤ר שֵׁמוֹת֙ לְגֻלְגְּלֹתָ֔ם כָּל־זָכָ֗ר מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כָּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא:
(כא) פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה רְאוּבֵ֑ן שִׁשָּׁ֧ה וְאַרְבָּעִ֛ים אֶ֖לֶף וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת: פ 

ב'אדרת אליהו' (להגר"א) מבאר, שפסוק כ' מדבר על היחוס, ופסוק כ"א על המנין.
ובי' הלשון 'במספר שמות' - שיכתוב שמו.

ובספר 'הכתב והקבלה' ביאר, דלהגר"א אין הלשון 'במספר' מלשון מנין, אלא מלשון הגדה, 'כמו כשמוע גדעון את מספר החלום (שופטים ז') לתבונתו אין מספר (תהלים קמ"ז) שענינם הוצאת דברים בכלי מבטא, וטעם במספר שמות - בהגדת שמות, כל אחד הגיד את שמו'. ע"כ.

כמדומה שבפסוק 'ולתבונתו אין מספר' ביארו כל המפרשים שהוא מלשון מנין, וגם שם הוא חידוש לבאר מל' הגדה, (וכנראה הוקשה לו מה שייך מנין בתבונה).
ורק בפסוק שהביא משופטים אצל גדעון אכן מצאנו 'מספר' מל' הגדה, - ולהגר"א מצאנו כן גם בפרשתינו.

כמדומה שחידוש יש בדבר.



 
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
נפלא, במספר היינו כמו במכתב, במשפט, במפעל, שענינו צירוף מילולי ותיאור כולל של הפועל והנפעל יחד עם הפעולה.
בקיצור: במספר = בפעולת סיפור.

ת'אמת, לאור זאת מי יימר שיש בכלל 'מספר' עצמי של 1 2 3 4,
אולי כל מספר בלה"ק הוא רק זה.
 

בבא בוטא

משתמש ותיק
מתאהב על ידך אמר:
ת'אמת, לאור זאת מי יימר שיש בכלל 'מספר' עצמי של 1 2 3 4,
אולי כל מספר בלה"ק הוא רק זה.
לא יתכן.
שכיצד תבאר הא דשמות ט"ז ט"ז: "זה הדבר אשר צוה ה' לקטו ממנו איש לפי אכלו עמר לגלגלת מספר נפשתיכם איש לאשר באהלו תקחו"?
שם הא מוכרח לפרש מלשון מנין כפירש"י שם.
וכיו"ב הרבה מקומות, לדוגמא:
בראשית מ"א מ"ט   
במדבר י"ד כ"ט
במדבר י"ד ל"ב
במדבר ט"ו י"ב
ועוד הרבה.
 

ל.מ.

משתמש רגיל
בלדד השוחי אמר:
כמדומה שבפסוק 'ולתבונתו אין מספר' ביארו כל המפרשים שהוא מלשון מנין, וגם שם הוא חידוש לבאר מל' הגדה, (וכנראה הוקשה לו מה שייך מנין בתבונה).

מסתבר שכך הבין גם בעל הפיוט "קה ריבון", ומסתמא שפסוק זה הוא המקור למש"כ שם: "לא יעול גבורתך בחושבניא".

ואפשר ששורש שני העניינים אחד הוא, שספירה עניינה הוא צירוף פרטים לקבוצה שלמה, וכן סיפור.

ולפ"ז מתפרש היטב מש"כ הגר"א שלשון זו מתפרשת במסוים על היחוס, שעניינו ג"כ להעמיד את כל הפרטים על מכונם בתוך המארג של הקבוצה - עם ישראל.

וכמובן יש בזה הקשר אקטואלי נוסף - ספירת העומר, שי"ל שגם היא עניינה העמדת הימים כרצף אחד של הכנה למת"ת כנדבך ע"ג נדבך, ודוק.
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
השלמה:
התכוונתי שאולי אין מושג עצמי ושם עצם שנקרא מספר 1 ומספר 2.
אלא מספר הוא תמיד תיאור עקיף על מעשה ספירה ומישהו שסופר ומשהו שאותו סופרים = מצרפים.

ספר = ספירת דברים.
סופר = מי שאוסף את הדברים/התכנים/הדיבורים יחד.
ומספר = כמו משפט, שהוא תוצאה וסיכום של ההכללה והצירוף הללו.

אז לפי זה - 1 הוא לא מספר.
ו-2 הוא אולי כן, כי יש בו כבר מימד של צירוף.
וכמו במשל שאין 'משפט' בלי שופט ונשפט ושפיטה.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
כיון ששם הניק שלי קשור לדיון כמעט בהכרח, אציין שהיה על נושא זה אשכול לפני כשנה, אולי הראשון שהשתתפתי בו בפורום [מאז השתפרה התנהגותי קצת..].

https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=24&t=6565

 
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
למרות שאכן כל 'מספר' [מנין] הוא מל' ספירת וסיפור דברים, עדיין יש חידוש בדברי הגר"א (לפי' הכתב והקבלה) ש'במספר שמות' - הלשון מספר הוא ע"ש ספירת והגדת השמות, ולא ע"ש ספירת פרטם כמה הם בחשבון כמו הכוונה בד"כ במילה זו.
 

והאיש משתאה

משתמש רגיל
אולי גם כך כתב הרמב"ן א,ב.
יחליטו נא החברים אם אכן זאת כוונתו כי מסופק אני בזה
 

קבצים מצורפים

  • אוצר החכמה_22033.jpg
    אוצר החכמה_22033.jpg
    29 KB · צפיות: 55

huo yuc יום טוב

משתמש ותיק
רמב"ן במדבר (פרשת במדבר) פרק א פסוק ב
כי טעם "במספר שמות" יגידו כל אחד שמותם בפקוד אותם בכופר:


עכשיו ראיתי שכבר כתבו את הרמבן
 
חלק עליון תַחתִית