בלדד השוחי
משתמש ותיק
במדבר פרק א
(כ) וַיִּהְי֤וּ בְנֵֽי־רְאוּבֵן֙ בְּכֹ֣ר יִשְׂרָאֵ֔ל תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֤ר שֵׁמוֹת֙ לְגֻלְגְּלֹתָ֔ם כָּל־זָכָ֗ר מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כָּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא:
(כא) פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה רְאוּבֵ֑ן שִׁשָּׁ֧ה וְאַרְבָּעִ֛ים אֶ֖לֶף וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת: פ
ב'אדרת אליהו' (להגר"א) מבאר, שפסוק כ' מדבר על היחוס, ופסוק כ"א על המנין.
ובי' הלשון 'במספר שמות' - שיכתוב שמו.
ובספר 'הכתב והקבלה' ביאר, דלהגר"א אין הלשון 'במספר' מלשון מנין, אלא מלשון הגדה, 'כמו כשמוע גדעון את מספר החלום (שופטים ז') לתבונתו אין מספר (תהלים קמ"ז) שענינם הוצאת דברים בכלי מבטא, וטעם במספר שמות - בהגדת שמות, כל אחד הגיד את שמו'. ע"כ.
כמדומה שבפסוק 'ולתבונתו אין מספר' ביארו כל המפרשים שהוא מלשון מנין, וגם שם הוא חידוש לבאר מל' הגדה, (וכנראה הוקשה לו מה שייך מנין בתבונה).
ורק בפסוק שהביא משופטים אצל גדעון אכן מצאנו 'מספר' מל' הגדה, - ולהגר"א מצאנו כן גם בפרשתינו.
כמדומה שחידוש יש בדבר.
(כ) וַיִּהְי֤וּ בְנֵֽי־רְאוּבֵן֙ בְּכֹ֣ר יִשְׂרָאֵ֔ל תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֤ר שֵׁמוֹת֙ לְגֻלְגְּלֹתָ֔ם כָּל־זָכָ֗ר מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כָּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא:
(כא) פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה רְאוּבֵ֑ן שִׁשָּׁ֧ה וְאַרְבָּעִ֛ים אֶ֖לֶף וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת: פ
ב'אדרת אליהו' (להגר"א) מבאר, שפסוק כ' מדבר על היחוס, ופסוק כ"א על המנין.
ובי' הלשון 'במספר שמות' - שיכתוב שמו.
ובספר 'הכתב והקבלה' ביאר, דלהגר"א אין הלשון 'במספר' מלשון מנין, אלא מלשון הגדה, 'כמו כשמוע גדעון את מספר החלום (שופטים ז') לתבונתו אין מספר (תהלים קמ"ז) שענינם הוצאת דברים בכלי מבטא, וטעם במספר שמות - בהגדת שמות, כל אחד הגיד את שמו'. ע"כ.
כמדומה שבפסוק 'ולתבונתו אין מספר' ביארו כל המפרשים שהוא מלשון מנין, וגם שם הוא חידוש לבאר מל' הגדה, (וכנראה הוקשה לו מה שייך מנין בתבונה).
ורק בפסוק שהביא משופטים אצל גדעון אכן מצאנו 'מספר' מל' הגדה, - ולהגר"א מצאנו כן גם בפרשתינו.
כמדומה שחידוש יש בדבר.