התעורר לי ספק בגדר עבודת הלווים בשיר על הקרבן.
דלכאורה גדר השיר הוא כעין נסכים, שמבואר בגמ' שעניינם הוא שתייה הבאה עם האכילה,
ולכאו' כעין זה הוא גם עניין השירה, כמו שאמרו על דוד המלך ע"ה שריווה לקב"ה בשירות ותשבחות, ונמצא שהשירה היא ממש חלק מהקרבת הקרבנות.
אמנם, לכאו' יש סתירה לזה, שהרי הלווים שרו כשהם עומדים על מדרגות העזרה, ופניהם לעזרת ישראל,
ומשמע שהשירה היא כלפי ישראל, וכעין שירת הלווים בשעת אמירת ההלל בהקרבת הפסח, וא"כ אין השירה כלפי הקרבת הקרבן, ואינה חלק מעצם העבודה.
והתעוררתי לזה, מתוך דברים שחשבתי בגדר החילוק שבין כהן ללוי.
שהנה, כל שבט לוי עניינם שהם מופרשים מעם ישראל הרגיל, ושייכים לקנאות ותביעת האמת והצדק.
דבר זה התחיל כבר כששמעון ולוי בשונה מכל השבטים, בחרו לקנא את קנאת הצדק של דינה בשכם, ואז יעקב הפרישם מכלל זרעו, ולא הסכים שייקרא שמו עליהם.
ובהמשך, כשהיו ישראל במדבר, הלווים השתמשו בכוח זה לטובה, והם היו היחידים שלא חטאו כמו כל ישראל, ולא עוד, אלא שקיימו בעצמם "את אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע", והרגו את אחיהם.
ואז בחר בהם הקב"ה לייצג את שמו בתוך עמו, והחליט לא לתת להם נחלה בתוך בנ"י, כי ה' הוא נחלתם (ועל זה אמרו כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני).
ולכן, הלווים הם הנושאים את המשכן, בונים אותו ומפרקים אותו, וגם שומרים שלא ייכנסו אליו זרים, כי הם מייצגים את מציאות הקב"ה בארץ, בתוך בנ"י, ואת ההבדלה שלו מבני האדם הרגילים שיש להם נחלה בארץ.
אבל, עדיין אין הלווים רשאים לעבוד עבודה, כי לזה זכה רק אהרן הכהן.
וכידוע מחז"ל, ייחודו של אהרן הוא בכך שהיה אוהב שלום ורודף שלום, הולך לזה ואומר לו כמה השני חפץ לראותו וכן להיפך וכו'. וכן סודו הגדול שרק הוא קיבל ממלאך המוות, ואפי' משה לא ידעו, הוא כיצד להקטיר קטורת ולפייס את הכעס של הקב"ה על עם ישראל.
הרי שעבודת ביהמ"ק תלויה בכוח עשיית השלום, וחיבור בין שני הצדדים של המתרס.
ונראה שזאת משום שהעבודה עניינה לחבר בין הקב"ה לעם ישראל, שהולך לישראל, ואומר להם אם חטאו וצריכים כפרה, וחוזר והולך לקב"ה ומביא לו את הקרבן, ומבקש ממנו שיתפייס להם.
והיינו, שהכהן עניינו שאין מייצג רק את תביעת הקב"ה, אלא גם את הצד של ישראל, שרוצים לעמוד בתביעה זו, ולהתקשר לקב"ה.
ואכן, כשפנחס שכבר היה לוי, זכה לכהונה, התורה קוראת לכך שקיבל את ברית השלום.
והמעיין שם בפסוקים, יראה שהטעם שזכה פנחס לכך, אינו בגלל שידע לקנא, כי את זה כל לוי יודע לעשות, ואינו שייך דווקא לכהונה, אלא בגלל שידע כיצד לקנא את הקנאה בפועל, ולהסירה מעל בנ"י, וכך הוא הציל את בנ"י (ולא כיליתי את בנ"י בקנאתי, לכן הנני וכו').
אלא, שזה הסתדר לי טוב עם כל עבודות הלווים, חוץ מעבודת השיר, שלכאורה עניינה הוא נתינה מעם ישראל לקב"ה, ולכאורה היא צריכה להיות עבודת הכהנים.
ולכן אשמח אם מישהו יוכל לתת לי מקורות או הסברים מתקבלים בעניין, וליישב לי את השאלה.
דלכאורה גדר השיר הוא כעין נסכים, שמבואר בגמ' שעניינם הוא שתייה הבאה עם האכילה,
ולכאו' כעין זה הוא גם עניין השירה, כמו שאמרו על דוד המלך ע"ה שריווה לקב"ה בשירות ותשבחות, ונמצא שהשירה היא ממש חלק מהקרבת הקרבנות.
אמנם, לכאו' יש סתירה לזה, שהרי הלווים שרו כשהם עומדים על מדרגות העזרה, ופניהם לעזרת ישראל,
ומשמע שהשירה היא כלפי ישראל, וכעין שירת הלווים בשעת אמירת ההלל בהקרבת הפסח, וא"כ אין השירה כלפי הקרבת הקרבן, ואינה חלק מעצם העבודה.
והתעוררתי לזה, מתוך דברים שחשבתי בגדר החילוק שבין כהן ללוי.
שהנה, כל שבט לוי עניינם שהם מופרשים מעם ישראל הרגיל, ושייכים לקנאות ותביעת האמת והצדק.
דבר זה התחיל כבר כששמעון ולוי בשונה מכל השבטים, בחרו לקנא את קנאת הצדק של דינה בשכם, ואז יעקב הפרישם מכלל זרעו, ולא הסכים שייקרא שמו עליהם.
ובהמשך, כשהיו ישראל במדבר, הלווים השתמשו בכוח זה לטובה, והם היו היחידים שלא חטאו כמו כל ישראל, ולא עוד, אלא שקיימו בעצמם "את אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע", והרגו את אחיהם.
ואז בחר בהם הקב"ה לייצג את שמו בתוך עמו, והחליט לא לתת להם נחלה בתוך בנ"י, כי ה' הוא נחלתם (ועל זה אמרו כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני).
ולכן, הלווים הם הנושאים את המשכן, בונים אותו ומפרקים אותו, וגם שומרים שלא ייכנסו אליו זרים, כי הם מייצגים את מציאות הקב"ה בארץ, בתוך בנ"י, ואת ההבדלה שלו מבני האדם הרגילים שיש להם נחלה בארץ.
אבל, עדיין אין הלווים רשאים לעבוד עבודה, כי לזה זכה רק אהרן הכהן.
וכידוע מחז"ל, ייחודו של אהרן הוא בכך שהיה אוהב שלום ורודף שלום, הולך לזה ואומר לו כמה השני חפץ לראותו וכן להיפך וכו'. וכן סודו הגדול שרק הוא קיבל ממלאך המוות, ואפי' משה לא ידעו, הוא כיצד להקטיר קטורת ולפייס את הכעס של הקב"ה על עם ישראל.
הרי שעבודת ביהמ"ק תלויה בכוח עשיית השלום, וחיבור בין שני הצדדים של המתרס.
ונראה שזאת משום שהעבודה עניינה לחבר בין הקב"ה לעם ישראל, שהולך לישראל, ואומר להם אם חטאו וצריכים כפרה, וחוזר והולך לקב"ה ומביא לו את הקרבן, ומבקש ממנו שיתפייס להם.
והיינו, שהכהן עניינו שאין מייצג רק את תביעת הקב"ה, אלא גם את הצד של ישראל, שרוצים לעמוד בתביעה זו, ולהתקשר לקב"ה.
ואכן, כשפנחס שכבר היה לוי, זכה לכהונה, התורה קוראת לכך שקיבל את ברית השלום.
והמעיין שם בפסוקים, יראה שהטעם שזכה פנחס לכך, אינו בגלל שידע לקנא, כי את זה כל לוי יודע לעשות, ואינו שייך דווקא לכהונה, אלא בגלל שידע כיצד לקנא את הקנאה בפועל, ולהסירה מעל בנ"י, וכך הוא הציל את בנ"י (ולא כיליתי את בנ"י בקנאתי, לכן הנני וכו').
אלא, שזה הסתדר לי טוב עם כל עבודות הלווים, חוץ מעבודת השיר, שלכאורה עניינה הוא נתינה מעם ישראל לקב"ה, ולכאורה היא צריכה להיות עבודת הכהנים.
ולכן אשמח אם מישהו יוכל לתת לי מקורות או הסברים מתקבלים בעניין, וליישב לי את השאלה.