פרשת במדבר - "והנה בעשרים יום לא מת אחד מהם"

אריך

משתמש ותיק
פרק ב, לב:
אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְבֵית אֲבֹתָם כָּל פְּקוּדֵי הַמַּחֲנֹת לְצִבְאֹתָם שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים.
וכתב ראב"ע:
אלה פקודי בני ישראל, וכן נסעו כאשר היו ביום שהתפקדו. והנה בעשרים יום לא מת אחד מהם וזה דבר פלא:

נראה שהוקשה לראב"ע למה התורה חוזרת כאן על מנין בנ"י. ומיישב דקמ"ל שמאז המנין (א' אייר) ועד הנסיעה (כ' אייר, כמ"ש בפרק י פסוק יא) לא השתנה המנין.
וצ"ע: א) למה זהו פלא, הלא נמנו מעשרים ועד שישים, ובגיל זה לא אמורים למות, דכתיב ימי שנותינו בהם שבעים שנה.
ב) באותם עשרים ימים ישנם חדשים שנעשו בני עשרים, ומצד זה צריך המניין להשתנות. וי"ל שכניסת החדשים לתוך הגיל שאמור להימנות לא סותר את המנין, דסוף סוף מנו את אלה שבא' אייר היו בתוך השנתונים הללו, והחדשים לא היו אז בני עשרים, אבל אם היו מתים מאלה שנמנו, היה זה סותר את המנין וק"ל.
 

אור זורח

משתמש ותיק
אריך אמר:
וצ"ע: א) למה זהו פלא, הלא נמנו מעשרים ועד שישים, ובגיל זה לא אמורים למות, דכתיב ימי שנותינו בהם שבעים שנה.
גם אדם חולה לא מת
 
חלק עליון תַחתִית