פרשת בהעלותך | הדרך הנכונה היא הדרך הממוצעת

אוריאל

משתמש ותיק
מספר אהל יצחק (להרה"ג יצחק חסון, תרצ"ט]
image.png

לעומת זו, זכורני שראיתי פעם באחד מהאחרונים שביאר ודקדק בלשון הרמב"ם בהל' דעות, שלהמון העם הדרך הישרה היא הדרך הממוצעת, אבל לחסידים ויראי השם הדרך היא הקיצונית שלצד הטוב, ולפ"ז ליתא.
אשמח למי שיאיר עיני היכן דברי המפרשים הנ"ל.
 

ייעוץ תורני

משתמש ותיק
מקובל שההקצנה היא תרופה זמנית.
והמיצוע של הרמב"ם הוא לא כמו שטועים העולם פשרנות ורפיון וכו' - אלא הכרע הדעת, כלומר לנהוג בכל מקרה לגופו ע"פ הדין והסברא, ולהתעלם מהטבע האישי שמושך לכיון כזה או אחר.
 

מאן דהו

משתמש ותיק
רבי שמחה בונים מפשיסחה שאל: מה גדולה שלא שינה?' הרי גם יהודי פשוט לא היה מעז פנים לשנות ממצווה שציווה ה'? אלא, שבחו של אהרן שלא שינה את עצמו, ונשאר איש העם ואוהב את הבריות כמקודם, רודף שלום ומשכין שלום, בין איש לאשתו ובין אדם לחברו "שלא שינה"- הגדולה לא הביאה אותו לשנות את הליכותיו, מידותיו הטובות וענוותנותו.


והמגיד מדובנא תירץ במשל על פי דרכו שלשה אנשים שחלו במחלה קשה. פנו שלשתם לרופא מפורסם ובקשו את עזרתו. נתן הרופא לשלושתם תרופות והוראות מתאימות. החולה הראשון, מילא אחר הוראות הרופא במדויק ולאחר זמן קצר החלים כליל. השני, הבין קצת בחכמת הרופא, ומשום כך התחכם בטיב התרופות, ונטל רק את אלו שנשאו חן בעיניו, ולא הבריא. השלישי, גם הוא חקר את טיב התרופות, אולם למרות זאת, נטל את כולם והבריא.
כן הוא הנמשל: התורה - סיים המגיד - היא התרופה שנתן לנו הקב"ה כנגד היצר הרע! ישנם בני אדם המקיימים את מצוות התורה בלא להרהר אחריהם כלל. לעומתם, ישנם כאלה המנסים להבין את טעמי המצוות ,ומקיימים רק את הנראה להם. אולם חכמי ישראל מקיימים את כל המצוות ומנסים עם זאת להבין את טעמיהם. אהרון הכהן לא שינה, בין מתוך אי הבנה, ובין מתוך הבנה, אלא לא שינה רק משום שכך ציווה ה! על כך נאמר שבחו!
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
לע"ע מצאתי מה שכתבתי, שדברי הרמב"ם שצריך ללכת במידה ממוצעת אינם אמורים ל"חסידים", אלא ל"חכמים", בשיחה המצו"ב של הגאון רבי אביגדור נבנצל שליט"א [ויש בדבריו התייחסות גם למה שנידון באשכול אחר, אודות הנושא של כמות השינה הנדרשת לתלמידי חכמים, ושם מתבאר יפה החילוק בין מידת החכמים בזה, למידת החסידים].
אולם נהירנא שראיתי כן כבר בספר של אחד מן האחרונים, והמקום ישיב לי אבידתי.
הצג קובץ מצורף הרב נבנצל.PDF
 

מאן דהו

משתמש ותיק
אולי סברא לחיזוק הדברים. העושה לפנים משורת הדין נקרא חסיד והרמב"ם כתב בהלכות רוצח פרק יד הלכה ד ואם היה חסיד ועושה לפנים משורת הדין. ובמקום אחר בהלכות אבידה כתב ההולך בדרך הטוב והישר ועושה לפנים משורת הדין. מהרמב"ם מדוקדק שחסיד העושה לפנים משורת הדין הוא ההולך בדרך הטוב והישר. ודרוש ברור וכי העושה כמדת הדין הוא רע [צריך לבדוק בגמרא בבא קמא גבי חביות שנשברו] וכנראה שהטוב מתיחס לדרך הקיצונית שאין טובה ממנה. והוא נמצא אצל חסיד כמו שמבואר ברמב"ם ולא אצל המון העם ההולכים בדך הממוצעת
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
ספר החינוך פרשת כי תבוא מצוה תריא
מצוה להדמות בדרכי השם יתברך הטובים והישרים
וכו'
דיניה גם כן קצרים, ענינם הוא דרך כלל שיבחר לו האדם בכל עניניו ובכל מעשיו בין באכילה בין בשתיה בין במשא ומתן בין בדברי תורה בין בתפלה בין בשיחה ובכל דבר הדרך הטובה והממוצעת ולא יתרחק אל הקצוות לעולם, ועל כלל הענין הזה אמרו זכרונם לברכה [סוטה ה' ע"ב] שיהא אדם שם דעותיו תמיד, כלומר שיחשוב בענינו לעשות אותם על דרך המצוע והיושר, וסמכו הדבר לקרא דכתיב [תהלים נ', כ"ג] ושם דרך אראנו בישע אלהים, דרשו הם, לא תקרי ושם, אלא ושם.
 
חלק עליון תַחתִית