ידוע ומפורסם חידוש הגרש"ש [שיסודו מהגר"ח] שישנה בעלות על ממון אף לאחר מיתת הבעלים, [א' מהא דעובר של גר בלא יורשים וזכה אחר בנכסים ונולד זכר מוציא ממנו אף שקודם לכן היה שייך לו לגמרי, ב' מהא דיינתנו לכושל שבהן (כתובות פד.), וכן מעוד הרבה דוכתי].
ידועה גם האגדה שכאשר אמר זאת הגרש"ש בשיעורו, קם אחד מהשומעים ואמר שמקנה ברגעים אלו את מטפחתו לקרח, והנה היא לא נבלעת.
ברור ומקובל שאין להוכיח מכך כלום, אך ברצוני להגדיר מדוע. יש שהסבירו שאי אפשר להקנות לאחר מיתה, ורק בעלות שהיתה מחיים אינה פוקעת. יתכן שהדברים נכונים, אך נראה שהקושיא טעות מיסודה.
דהנה ז"ב שכאשר נדון אלו חפצים אמורים להיבלע באדמה, אזי אין התשובה שכל מה ששייך לקורח מקומו כיום הזה באדמה, אלא שהיה רגע אחד [בו אמר משה שתפתח האדמה את פיה] שבו כל מה שהיה לקרח נבלע ואח"כ נשאר שם, אבל אין מדין העונש שמה שיהיה אח"כ שלו ג"כ יבלע.