בליעת ממונו של קורח | בעלות לאחר מיתה

מה אדבר

משתמש ותיק
ידוע ומפורסם חידוש הגרש"ש [שיסודו מהגר"ח] שישנה בעלות על ממון אף לאחר מיתת הבעלים, [א' מהא דעובר של גר בלא יורשים וזכה אחר בנכסים ונולד זכר מוציא ממנו אף שקודם לכן היה שייך לו לגמרי, ב' מהא דיינתנו לכושל שבהן (כתובות פד.), וכן מעוד הרבה דוכתי].

ידועה גם האגדה שכאשר אמר זאת הגרש"ש בשיעורו, קם אחד מהשומעים ואמר שמקנה ברגעים אלו את מטפחתו לקרח, והנה היא לא נבלעת.

ברור ומקובל שאין להוכיח מכך כלום, אך ברצוני להגדיר מדוע. יש שהסבירו שאי אפשר להקנות לאחר מיתה, ורק בעלות שהיתה מחיים אינה פוקעת. יתכן שהדברים נכונים, אך נראה שהקושיא טעות מיסודה.

דהנה ז"ב שכאשר נדון אלו חפצים אמורים להיבלע באדמה, אזי אין התשובה שכל מה ששייך לקורח מקומו כיום הזה באדמה, אלא שהיה רגע אחד [בו אמר משה שתפתח האדמה את פיה] שבו כל מה שהיה לקרח נבלע ואח"כ נשאר שם, אבל אין מדין העונש שמה שיהיה אח"כ שלו ג"כ יבלע.
 

יודוך אחיך.

משתמש ותיק
מה אדבר אמר:
אלא שהיה איזה זמן מן הזמנים שבו כל מה שהיה לקרח נבלע
מנין לכבודו שליט"א חידוש זה? והיכן מצינו בתורה או באחד מן הראשונים כגון דא?
 

שינובה

משתמש ותיק
מסופר על הגר"ש רוזובסקי זצ"ל שדיבר על אפשרות קנין למת וקם הגאון העילוי ר' יהושע צוקר שליט"א לרפוא"ש , הגביה את העט ואמר שמקנהו לקורח בן יצהר ובוא נראה אם יבלע ,
 

נדיב לב

משתמש ותיק
כבודו לא מבין בדיחות? :)
ברור שהקושיא היא הערה מליצית, בנסיון להבין את חידוש הגרש"ש בבעלות לאחר מיתה, וכמובן שלא יעלה על הדעת לומר ששיך הקנאה לאחר מיתה אלא שאינה פוקעת כל עוד הייתה מחיים, וזה פשוט וכמש"כ.

ובכו"א אם לדון ברצינות תהומית.. בהע' מדוע לא תירצו כדבריך. י"ל משני פנים.

ראה במשך חכמה שכל רכושם אבד מדין עיר הנדחת. ולכאורה אינו תלוי בזמן.

כמו"כ בספרונו שם כתב לפרש הטעם לאיבוד כל הרכוש "כדי שלא יזכו שיהנו צדיקים בעמלם, כענין נפלה סלע מחיקו ומצאה עני ונתפרנס בה" ועפ"ז גם בזה"ז יש טעם [לשיטת השומע המליץ] שתבלע מטפחתו כשהקנאה לקורח שלא יהיה מצב זכות במקרה כעין האמור בספורנו.
 
חלק עליון תַחתִית