ה֣וּא יִתְחַטָּא־ב֞וֹ בַּיּ֧וֹם הַשְּׁלִישִׁ֛י וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י יִטְהָ֑ר: שלישי של מה ?

huo yuc יום טוב

משתמש ותיק
פרשת חקת  יט פסוק יב
(יב) ה֣וּא יִתְחַטָּא־ב֞וֹ בַּיּ֧וֹם הַשְּׁלִישִׁ֛י וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י יִטְהָ֑ר 

מה הכוונה ביום השלישי לאחר מה, שטבל?  שנטמא?
 

דבש לפי

משתמש ותיק
היום השלישי לשבעת ימי ההיטהרות, שהחל מהיום הראשון שבהם (גם אם הוא נטמא למת באותו יום אך פרש מן הטומאה מבעוד יום) הוא נזהר מטומאת מת.
 

דרומאי

משתמש ותיק
דבש לפי אמר:
היום השלישי לשבעת ימי ההיטהרות, שהחל מהיום הראשון שבהם (גם אם הוא נטמא למת באותו יום אך פרש מן הטומאה מבעוד יום) הוא נזהר מטומאת מת.
אין צורך להזהר, שכן לא נאמר דין ז' נקיים בטומאת מת.
אלא סגי במה שלא נטמא. ואף שיש לו חזקת טומאה, מ"מ כל שלא אירע ספק אין חוששין.
 
 

huo yuc יום טוב

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרומאי אמר:
דבש לפי אמר:
היום השלישי לשבעת ימי ההיטהרות, שהחל מהיום הראשון שבהם (גם אם הוא נטמא למת באותו יום אך פרש מן הטומאה מבעוד יום) הוא נזהר מטומאת מת.
אין צורך להזהר, שכן לא נאמר דין ז' נקיים בטומאת מת.
אלא סגי במה שלא נטמא. ואף שיש לו חזקת טומאה, מ"מ כל שלא אירע ספק אין חוששין.
אין צורך לטבול ביום הראשון?
 
 

מחכים

משתמש ותיק
יחזקאל פרק מד פסוק כו
וְאַחֲרֵ֖י טָֽהֳרָת֑וֹ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים יִסְפְּרוּ־לֽוֹ
ומלשון זה משמע קצת שיש איזה דמיון לז"נ

דלכאורה היה מקום לומר שהוא דין שכל מגע במת מטמא ז"י
אבל מלשון הפסוק נראה דצריך הזאת ג' וז' מזמן טהרתו- פרישתו מהמת
ואם נגע במת אי"ז רק טומאת ז' נוספת, אלא דחסר בשם ג' וז' לטהרתו
ודו"ק
 

מחכים

משתמש ותיק
huo yuc יום טוב אמר:
דרומאי אמר:
דבש לפי אמר:
היום השלישי לשבעת ימי ההיטהרות, שהחל מהיום הראשון שבהם (גם אם הוא נטמא למת באותו יום אך פרש מן הטומאה מבעוד יום) הוא נזהר מטומאת מת.
אין צורך להזהר, שכן לא נאמר דין ז' נקיים בטומאת מת.
אלא סגי במה שלא נטמא. ואף שיש לו חזקת טומאה, מ"מ כל שלא אירע ספק אין חוששין.
אין צורך לטבול ביום הראשון?
לא.
בפשטות צריך טבילה רק ביום השביעי לאחר ההזאה
אלא שדעת ר"ת כמובא בתוס' כמ"פ שצריך עוד טבילה קודם הזאה, ונסתפק החזו"א אם ה"ה קודם הזאת ג', אך בפירוש איתא כן בכסף משנה בשם תשובת הר"ש משאנץ
וכן נראה מדברי ר"ת עצמם שאין הזאה בלא טבילה וקודם ההזאה צריך טבילה לקבל הזאה
 
 

דבש לפי

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
דבש לפי אמר:
היום השלישי לשבעת ימי ההיטהרות, שהחל מהיום הראשון שבהם (גם אם הוא נטמא למת באותו יום אך פרש מן הטומאה מבעוד יום) הוא נזהר מטומאת מת.
אין צורך להזהר, שכן לא נאמר דין ז' נקיים בטומאת מת.
אלא סגי במה שלא נטמא. ואף שיש לו חזקת טומאה, מ"מ כל שלא אירע ספק אין חוששין.
לא אמרתי שצריך לשלוח שליח לבדוק היטב היטב אם אין כזית מן המת בבית לפני שהוא נכנס לשם... אלא על זהירות מינימלית (ככהן אלא שנוסף עליו גם טומאות שאין הנזיר מגלח עליהן).
והיינו שאם רצונו להיטהר אז למעשה עליו להיזהר שלא להיטמא, ואין הכי נמי שאם לא כל כך חשוב לו להיטהר אז מספיק שהוא ישים לב אם הוא נטמא או לא בלי להיזהר מלהיטמא.
 

בן אבנר

משתמש ותיק
דבש לפי אמר:
היום השלישי לשבעת ימי ההיטהרות, שהחל מהיום הראשון שבהם (גם אם הוא נטמא למת באותו יום אך פרש מן הטומאה מבעוד יום) הוא נזהר מטומאת מת.

הגמ' ביומא דנה אי הזאה בזמנה מצוה, ומוכח שלמדו שיום השלישי היינו לטומאתו, [אלא שגם אם לא הזו עליו אז יכולים להזות אף אח"כ ובלבד שיהיו ד' ימים בין הזאה להזאה].
 

huo yuc יום טוב

משתמש ותיק
פותח הנושא
אדרת אליהו במדבר פרק יט פסוק יב
(יב) הוא יתחטא בו. כל המקבל טומאה מקבל הזאה: בו. בכשר ולא בפסול שאם לא עשו דבר אחד כמצותה לא עלתה הזאתו: ביום השלישי וביום השביעי. בין יום השלישי ובין יום השביעי דווקא ביום ואם הזה בלילה פסול. השלישי השביעי ולא קודם ולא מאוחר: וביום השביעי יטהר. שאין טהור אלא לאחר הזאה שנייה אבל לאחר הזאה ראשונה עדיין בטומאתו: ואם לא יתחטא וגו' לא יטהר. דווקא ביום השלישי ויום השביעי יזה אבל כשהזה בשאר ימים הן שהזה קודם דהיינו יום שני ויום ששי ואף כשהזה לאחר זמן דהיינו רביעי ושמיני לא עלתה לו הזאתו: לא יטהר. ואין טהור שנטמא חייב כרת אלא כשנכנס טמא אל מקדש השם:

למשהו יש הסבר בדברי הגר"א אלו
 

מחכים

משתמש ותיק
huo yuc יום טוב אמר:
אדרת אליהו במדבר פרק יט פסוק יב
(יב) הוא יתחטא בו. כל המקבל טומאה מקבל הזאה: בו. בכשר ולא בפסול שאם לא עשו דבר אחד כמצותה לא עלתה הזאתו: ביום השלישי וביום השביעי. בין יום השלישי ובין יום השביעי דווקא ביום ואם הזה בלילה פסול. השלישי השביעי ולא קודם ולא מאוחר: וביום השביעי יטהר. שאין טהור אלא לאחר הזאה שנייה אבל לאחר הזאה ראשונה עדיין בטומאתו: ואם לא יתחטא וגו' לא יטהר. דווקא ביום השלישי ויום השביעי יזה אבל כשהזה בשאר ימים הן שהזה קודם דהיינו יום שני ויום ששי ואף כשהזה לאחר זמן דהיינו רביעי ושמיני לא עלתה לו הזאתו: לא יטהר. ואין טהור שנטמא חייב כרת אלא כשנכנס טמא אל מקדש השם:

למשהו יש הסבר בדברי הגר"א אלו
אולי יש ט"ס וצ"ל שלישי ושמיני?
או י"ל דעומק דבריו הוא שמצד הלומדות צריך שיהי' שם יום שלישי ושביעי ובאמת לא מהני רביעי ושמיני, רק דבפועל אין נפק"מ דכל יום רביעי הוא גם יום שלישי
והנפק"מ בפועל הוא בשלישי ושמיני כנ"ל
ובדרך חריף אולי י"ל, דנפק"מ לדעת ר"ת שצריך טבילה קודם הזאת ג' וכנ"ל ב' הר"ש ור"י הלבן, ועיין בס' טו"ד דנסתפק אם מהני טבילה קודם יום ג' (ובפשטות הוא ספק התוס' ויש להאריך)
וא"נ דלא מהני, הרי שפיר י"ל דזהו הנפק"מ דלעולם לא מהני הזאה ביום רביעי, ואף דבפועל כל יום רביעי הוא גם יום שלישי, מ"מ נפק"מ אם טבל ביום שלישי והזה ביום הרביעי, דלא מהני, דממ"נ, דאם תדונו כיום רביעי, הרי לא מהני וכד' הגר"א, ואם תדונו כיום שלישי, הרי טבל רק ביום השני.
 

דרומאי

משתמש ותיק
huo yuc יום טוב אמר:
דרומאי אמר:
דבש לפי אמר:
היום השלישי לשבעת ימי ההיטהרות, שהחל מהיום הראשון שבהם (גם אם הוא נטמא למת באותו יום אך פרש מן הטומאה מבעוד יום) הוא נזהר מטומאת מת.
אין צורך להזהר, שכן לא נאמר דין ז' נקיים בטומאת מת.
אלא סגי במה שלא נטמא. ואף שיש לו חזקת טומאה, מ"מ כל שלא אירע ספק אין חוששין.
אין צורך לטבול ביום הראשון?
לא.
 
 

הכהן

משתמש ותיק
יש ראיה שאם נגע במת ביום השני לא יכול לקבל הזאה ביום השלישי? (אני שואל כי מישהו התווכח אתי על זה)
 

מחכים

משתמש ותיק
הכהן אמר:
יש ראיה שאם נגע במת ביום השני לא יכול לקבל הזאה ביום השלישי? (אני שואל כי מישהו התווכח אתי על זה)
ברור
ברייתא במס' שמחות
פסוק ביחזקאל הנ"ל
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
רמב"ם הל' פרה פי"א
מי שנטמא במת ושהה כמה ימים בלא הזאה כשיבוא להזות מונה בפנינו ג' ימים ומזין עליו בשלישי ובשביעי וטובל בשביעי ומעריב שמשו, בד"א בעם הארץ שבא להזות שאפילו אמר היום שלישי שלי אינו נאמן שמא היום נטמא לפיכך צריך למנות בפנינו אבל חבר שבא להזות מזין עליו או על כליו מיד, מי שהוזה עליו בשלישי ולא הוזה עליו בשביעי ושהה כמה ימים טובל בכל עת שירצה אחר השביעי בין ביום בין בלילה ומזין עליו ביום בין קודם טבילה בין אחר טבילה אפילו טבל בליל תשיעי או בליל עשירי מזין עליו למחר אחר הנץ החמה.
טובל בכל עת שירצה. א"א אינו כן בגמרא דקידושין לעולם מונה שלישי ושביעי וטובל אחר הזאה.
 

מחכים

משתמש ותיק
huo yuc יום טוב אמר:
אדרת אליהו במדבר פרק יט פסוק יב
(יב) הוא יתחטא בו. כל המקבל טומאה מקבל הזאה: בו. בכשר ולא בפסול שאם לא עשו דבר אחד כמצותה לא עלתה הזאתו: ביום השלישי וביום השביעי. בין יום השלישי ובין יום השביעי דווקא ביום ואם הזה בלילה פסול. השלישי השביעי ולא קודם ולא מאוחר: וביום השביעי יטהר. שאין טהור אלא לאחר הזאה שנייה אבל לאחר הזאה ראשונה עדיין בטומאתו: ואם לא יתחטא וגו' לא יטהר. דווקא ביום השלישי ויום השביעי יזה אבל כשהזה בשאר ימים הן שהזה קודם דהיינו יום שני ויום ששי ואף כשהזה לאחר זמן דהיינו רביעי ושמיני לא עלתה לו הזאתו: לא יטהר. ואין טהור שנטמא חייב כרת אלא כשנכנס טמא אל מקדש השם:

למשהו יש הסבר בדברי הגר"א אלו
עי' כסף משנה (פי"ב מפרה ה"ב) בגירסתו בגמ' לדעת הר"מ, והוא ע"ד דברי הגר"א.
אלא דהכ"מ מבאר דהחסרון הוא רק מצד הזאה בזמנה, ואילו בלשון הגר"א משמע דלא עלתה לו הזאה כלל
וצ"ע ועי' בדברינו לעיל
 

huo yuc יום טוב

משתמש ותיק
פותח הנושא
כסף משנה הלכות פרה אדומה פרק יא הלכה ב

ומדברי רבינו ׁ(הרמב"ם)נראה דלית ליה ההיא דר"ת שמצריך שתי טבילות (גם לפני הזאה)
 

אבי חי

משתמש ותיק
מחכים אמר:
יחזקאל פרק מד פסוק כו
וְאַחֲרֵ֖י טָֽהֳרָת֑וֹ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים יִסְפְּרוּ־לֽוֹ
ומלשון זה משמע קצת שיש איזה דמיון לז"נ

דלכאורה היה מקום לומר שהוא דין שכל מגע במת מטמא ז"י
אבל מלשון הפסוק נראה דצריך הזאת ג' וז' מזמן טהרתו- פרישתו מהמת
ואם נגע במת אי"ז רק טומאת ז' נוספת, אלא דחסר בשם ג' וז' לטהרתו
ודו"ק
אם טומאת מת היתה 'טומאת שבעה', היה יום ההטמאות מכלל השבעה, כנדה.
ואפשר דהיינו אחרי טהרתו דקרא, דבעינן ז' ימי הטהרות.
 
 
חלק עליון תַחתִית