האם פי האתון היה מוקצה?

שיתופתא

משתמש חדש
כתוב במשנה באבות (פ"ה מ"ו), עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן, פי הארץ ופי הבאר ופי האתון וכו'.
 
מוקצה בבעלי חיים
הנה, בעלי חיים הם מוקצים בשבת, וכמבואר במשנה בשבת דף קכח: שבעלי חיים הם מוקצים מחמת גופם, ומחמת שאין בהם כל שימוש בשבת, וכך נפסק בשולחן ערוך (סי' שח סעיף מ). 
 ומלבד זאת נחלקו ר' יהודה ור' שמעון (שבת יט:) באם יש איסור מוקצה בבשר בבהמה שנשחטה בשבת, משום שהיה מוקצה מחמת איסור שחיטה על הבשר, שהאדם הסיח דעתו מהבשר מחמת שידע שאסור לשחוט בהמה בשבת, שלר' יהודה יש מוקצה מחמת איסור, אך ר' שמעון סבר שמשום שכעת הבשר ראוי לכך אינו מוקצה.
 ור' יהודה סבר שלמרות שהבשר כעת ראוי, בכל אופן משום שהיה אסור בשחיטה בבין השמשות והיה מוקצה, לכן אומרים "מגו דאתקצאי לבין השמשות, אתקצאי לכולי יומא" [- כל דבר שהיה מוקצה בבין השמשות נשאר מוקצה לכל השבת].
 ולהלכה נפסק (סי' רעט סעיף א) כרבי יהודה, שמוקצה מחמת איסור שהיה אסור בין השמשות אסור לכל השבת, ולכך נר שדלק בבין השמשות הוא מוקצה לכל השבת גם לאחר שכבתה האש.
 אך כל זה דווקא בנר שהוא מוקצה מחמת איסור שהאדם דחהו משימושו בידיים, שעל ידי זה שהדליק אש בנר הוא נדחה משימוש האדם, מה שאין כן בהמה היא מוקצה מחמת איסור מבלי שהאדם דחהו, שאיסור השחיטה של הבהמה הוא גם בלי מעשה האדם, ובזה נפסק בסי' שי"ח סעיף ב' שהמוקצה מחמת איסור הוא בלי דחיית האדם, אין בזה מגו דאתקצאי.
 ולכך נפסק שם להלכה, שבהמה שנשחטה לצורך חולה, הבשר אינו מוקצה, ומשום שכשלא דחה בידיים את הדבר משימושו אין איסור מגו דאתקצאי.
 
באם פי האתון היה מוקצה

 הנה, גם לר' יהודה שיש בכל אופן איסור מגו דאתקצאי גם במקרה שהאדם לא דחהו משימושו, מבואר בפרי מגדים (סי' רעט א"א ס"ק יד), שאיסור מגו דאתקצאי שייך רק במקרה שהדבר היה מוקצה כל בין השמשות, אך במקרה שהדבר היה מוקצה רק חלק מבין השמשות, אין בזה משום מגו דאתקצאי, וכך גם מבואר בלשון המשנה ברורה (סי' שט ס"ק כז).
 ואם כן יש להסתפק בפי האתון של בלעם, שמבואר במשנה שנבראת בבין השמשות, באם יש בזה מגו דאתקצאי, שלא מבואר במשנה באם פי האתון נבראת בתחילת בין השמשות או באמצע או בסופו, ואם לא הייתה בעולם כל בין השמשות, יתכן שלא יהיה בזה מגו דאתקצאי.
 עוד יש לדון בזה מצד המבואר ברמ"א בסי' ש"י סעיף ב', שאין הכנה אצל עכו"ם [ומקורו מהירושלמי (שבת פ"א ה"ז)], והכוונה שכל דבר שאסור מצד מגו דאתקצאי, אם הוא שייך לעכו"ם אין בזה מגו דאתקצאי, ומשום שהעכו"ם אינו מסיח דעתו מזה, וממילא האתון שהייתה שייכת לבלעם אין בה מגו דאתקצאי.
 אלא שבשער הציון (סק"י) כתב שכל זה דווקא בדבר האסור מצד מגו דאתקצאי, אך באבנים ומעות של עכו"ם ודאי שיש מגו דאתקצאי, שהרי הם מוקצה מחמת גופו והם מוקצים מצד עצמם, וא"כ גם אם לא היה איסור בבהמה מצד מגו דאתקצאי, בכל אופן התבאר בתחילת הדברים שבהמה היא גם מוקצה מחמת גופו, וממילא למרות שהאתון הייתה שייכת לבלעם בכל אופן היא מוקצה מחמת גופו ולא שייך בה ההיתר הנ"ל.

https://shitufta.org.il/Numbers/22.28-30?selectedunittext=0&hidushim
 

נדיב לב

משתמש ותיק
בן עזאי אמר:
לא הבנתי למה צריך לבוא למיגו דאיתקצאי, שהרי גם עכשיו היא עדיין מוקצה מצד עכשיו, ובמה נעשית ראויה.


מסתבר שלצורך הפלפול הוא יוצא מנקודת הנחה, שפי האתון שנברא בבין השמשות הוא לא פיה הטבעי שנולדה איתו, אלא היה מיועד לאותו הזמן שפתחה את פיה "והוא חי נושא את עצמו", אבל לפני כן כשנולדה עם פיה הטבעי.. ודאי הוי מוקצה ככל בע"ח.

לא כ"כ הבנתי מי שהעיר משום נולד, הלא זה תליא אם בביה"ש די בכך כדי להחשיבו כנולד.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
@שיתופתא לפמש"כ יל"ד אם בכלל חשיב מיגו דאתקצאי שהלא זה מוקצה מחמת יום שעבר וכמש"כ תוס' ביצה ד. ד"ה נימא, וזה גם ההסבר במש"כ הרמב"ם הל' שופר ולולב פ"ז הכ"ז, לגבי אתרוג בשמיני דהותר, ובפמ"ג בפ' להל' יו"ט בח"ב פ"א אות י"ז. שהלא פי האתון הוי מוקצה לשיטתך בגלל 'שבת בראשית' ולא כגרוגרות וצימוקים, דהוי מוקצה מחמת השבת הבאה. ולכן אם יש לדון הוא מהטעם שנכתב לעיל.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
שיתופתא אמר:
כתוב במשנה באבות (פ"ה מ"ו), עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן, פי הארץ ופי הבאר ופי האתון וכו'.
 
באם פי האתון היה מוקצה

 הנה, גם לר' יהודה שיש בכל אופן איסור מגו דאתקצאי גם במקרה שהאדם לא דחהו משימושו, מבואר בפרי מגדים (סי' רעט א"א ס"ק יד), שאיסור מגו דאתקצאי שייך רק במקרה שהדבר היה מוקצה כל בין השמשות, אך במקרה שהדבר היה מוקצה רק חלק מבין השמשות, אין בזה משום מגו דאתקצאי, וכך גם מבואר בלשון המשנה ברורה (סי' שט ס"ק כז).
 ואם כן יש להסתפק בפי האתון של בלעם, שמבואר במשנה שנבראת בבין השמשות, באם יש בזה מגו דאתקצאי, שלא מבואר במשנה באם פי האתון נבראת בתחילת בין השמשות או באמצע או בסופו, ואם לא הייתה בעולם כל בין השמשות, יתכן שלא יהיה בזה מגו דאתקצאי.
https://shitufta.org.il/Numbers/22.28-30?selectedunittext=0&hidushim


במ"ב יש סתירה. אכן במ"ב סימן שט ס"ק יט ובס"ק כז הביא בשם הגר"ז שלא די ברגע אחד. אמנם בסימן תרלח ס"ק יז כתב שאם בדל רגע אחד בביה"ש הוקצה נוי הסוכה לכל היום כולו. וכבר עמדו בזה אחרוני זמנינו ליישב בסתירת המ"ב. ומ"מ באגרות משה או"ח ח"ה סימן כב אות לג כתב שבכל סוגי המוקצה אם הוקצה הדבר לרגע אחד בבין השמשות הוקצה לכל היום, וכך כתב בחוט שני פרק ע"ג ס"ק ב.
 

מחכים

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
לא כ"כ הבנתי מי שהעיר משום נולד, הלא זה תליא אם בביה"ש די בכך כדי להחשיבו כנולד.
ואנכי לא ידעתי בעוה"ר, ולתומי חשבתי שהמוקצה נקבע בביה"ש, וממילא אם בתחילת ביה"ש לא היה בעולם הוי נולד, ונא תציין המ"מ שכתבו בעניין זה
ר' @נדיב לב אנא התנדב לבאר לדכוותי
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
קודם צריך להבין מהו פי האתון שנברא בבין השמשות, הלא היא נבראה עם פה, וחוץ מזה שלא נהג אז מוקצה כי לא ניתנה תורה, והוא פלפולא בעלמא.
 

מחכים

משתמש ותיק
מחכים אמר:
נדיב לב אמר:
לא כ"כ הבנתי מי שהעיר משום נולד, הלא זה תליא אם בביה"ש די בכך כדי להחשיבו כנולד.
ואנכי לא ידעתי בעוה"ר, ולתומי חשבתי שהמוקצה נקבע בביה"ש, וממילא אם בתחילת ביה"ש לא היה בעולם הוי נולד, ונא תציין המ"מ שכתבו בעניין זה
ר' @נדיב לב אנא התנדב לבאר לדכוותי

וכמובן אם נברא בתחילה או שהקובע הוא בסוף, לא לספק ולמבוכה זו נתכוונתי ליכנס,
אלא רק להעיר שא"צ לדון בו רק אליבא דר' יהודה אלא גם אליבא דר"ש כייון דהוי נולד גמור
הא ותול"מ, .
 

נדיב לב

משתמש ותיק
מחכים אמר:
נדיב לב אמר:
לא כ"כ הבנתי מי שהעיר משום נולד, הלא זה תליא אם בביה"ש די בכך כדי להחשיבו כנולד.
ואנכי לא ידעתי בעוה"ר, ולתומי חשבתי שהמוקצה נקבע בביה"ש, וממילא אם בתחילת ביה"ש לא היה בעולם הוי נולד, ונא תציין המ"מ שכתבו בעניין זה
ר' @נדיב לב אנא התנדב לבאר לדכוותי

לא ברור מה מר חשב לתומו, הלא פותח האשכול ציין בפרוט לדברי הפמ"ג והמ"ב, ועל זה דן. מסתבר שבגלל אריכות ההודעה כ' לא שם לב, וזה קורה לכולם.

מכובדי @כמעיין המתגבר אכן גם אנוכי כתבתי שזה פלפולא בעלמא. אמנם מה שהערת 'הלא היא נבראה עם הפה', תראה מש"כ כאן להעמיד את פלפול הנ"ל בנקודה הזו.
 

מחכים

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
מחכים אמר:
נדיב לב אמר:
לא כ"כ הבנתי מי שהעיר משום נולד, הלא זה תליא אם בביה"ש די בכך כדי להחשיבו כנולד.
ואנכי לא ידעתי בעוה"ר, ולתומי חשבתי שהמוקצה נקבע בביה"ש, וממילא אם בתחילת ביה"ש לא היה בעולם הוי נולד, ונא תציין המ"מ שכתבו בעניין זה
ר' @נדיב לב אנא התנדב לבאר לדכוותי

לא ברור מה מר חשב לתומו, הלא פותח האשכול ציין בפרוט לדברי הפמ"ג והמ"ב, ועל זה דן. מסתבר שבגלל אריכות ההודעה כ' לא שם לב, וזה קורה לכולם.

אני רק הערתי שיש כאן נולד ולוא התייחסתי לפלפול כלל, כי פותח האשכול העמיד את השאלה אליבא דר"י, וע"ז באה הערתי, שכ"ה גם אליבא דר"ש משום נולד.
האם זה לא נכון?
הי' לי חלישות הדעת שמא טעיתי בדברים פשוטים, כי לא הצלחתי להבין את תלונתך.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
מחכים אמר:
נדיב לב אמר:
מחכים אמר:
ואנכי לא ידעתי בעוה"ר, ולתומי חשבתי שהמוקצה נקבע בביה"ש, וממילא אם בתחילת ביה"ש לא היה בעולם הוי נולד, ונא תציין המ"מ שכתבו בעניין זה
ר' @נדיב לב אנא התנדב לבאר לדכוותי

לא ברור מה מר חשב לתומו, הלא פותח האשכול ציין בפרוט לדברי הפמ"ג והמ"ב, ועל זה דן. מסתבר שבגלל אריכות ההודעה כ' לא שם לב, וזה קורה לכולם.

אני רק הערתי שיש כאן נולד ולוא התייחסתי לפלפול כלל, כי פותח האשכול העמיד את השאלה אליבא דר"י, וע"ז באה הערתי, שכ"ה גם אליבא דר"ש משום נולד.
האם זה לא נכון?
הי' לי חלישות הדעת שמא טעיתי בדברים פשוטים, כי לא הצלחתי להבין את תלונתך.


שום תלונה. הערתי רק שאילו כ' היה קורא את כל הודעת הנ"ל, היה מבין שטענתו תלויה במה שנכתב שם בזמן מיגו דאתקצאי ותל"מ. חוץ מזה כ' ת"ח ולא טועה בפשוטות.

בעצם העניין שכתבת דהוי דין נולד גמור וכוונתך, דבכה"ג גם לר"ש הוי נולד כמש"כ תוס' ריש ביצה. לפו"ר יש לפלפל, דלא הוי בריאה חדשה של פה האתון וכביצה הנולדת, אלא שינוי בטבע האתון. אמנם לפ"ז סליק כל הפלפול.

מכובדנו @שיתופתא יש"כ על הפרגון, אבל לא פחות חשוב לשמוע את דעת כת"ר לדברים שנכתבו.
 

שיתופתא

משתמש חדש
פותח הנושא
אין מנוס מלבאר את הדברים שהובאו למעלה (הדברים דלעיל הובאו מאחד הרבנים הכותבים ב'שיתופתא', כאן נבאר את הסוגיא בפירוט יותר): 
 
אף ש"אין מוקצה לרבי שמעון", וכך הלכה בשבת, (לרבי שמעון רק דחיה בידיים עושה את הדבר למוקצה. כגון גרוגרות וצימוקים שהעלה לייבשם בגג, שזה נעשה מקולקל עד שיגמר הייבוש), מחובר הוא מוקצה גם לרבי שמעון, וכן מוקצה מחמת איסור גם לרבי שמעון אסור, כגון נר גדול (כוס קערה ועששית) שהודלק לפני שבת.  
לגבי בעלי חיים שמתו, רבי שמעון מתיר אם היתה מסוכנת מבעו"י. אך כשהיתה בריאה, נחלקו אמוראים בביצה כז: לדעתו האם התיר או לא. 
למעשה, בבהמה שנשחטה בשבת לחולה, ולא היה חושיב"ס לפני שבת, נחלקו הראשונים: בחולין טו: מבואר על השוחט לחולה, שיש בזה איסור משום מוקצה - כ"כ ר"י בר אדא בשם רב, ור' פפא. ור' דימי מנהרדעא אומר הלכתא שהשוחט שרי, אך המבשל אסור לבריא שמא ירבה בשביל הבריא. 
להלכה השו"ע פסק כרי"ף ורמב"ם שפסקו רק את דברי ר' דימי. וכתב הרא"ש שר' פפא אינו להלכה כי הלכה כרבי שמעון שאין מוקצה, אא"כ דחה בידיים ואינו מצפה שיהיה מותר, כגון שהדליק נר גדול.  ולכן השוחט לחולה מותר לבריא, כי מוקצה שרי וכי אין חשש שירבה לבריא - א"א לכזית בשר בלי שחיטה. וזה לא כראב"ד ור"ן שפסקו גם כר' פפא, שיש בזה את איסור מוקצה. 
ובמחובר רבי שמעון מודה שאסור, רש"י כתב כיון שיכל לתלוש, ובזה שלא תלש הויא דחיה בידיים, והרז"ה כתב שמחובר אסור כמו 'מוקצה מחמת איסור'. ורמב"ן פליג שאין בזה 'איסור', אך רשב"א ור"ן כבעה"מ. (וכתב רשב"א שגם למ"ד שר"ש מתיר בבע"ח שמתו - מיתה שכיחא יותר משחיטה בשבת כשלא היה לו חושיב"ס לפני שבת).
ולרא"ש וסייעתו שכתבו שלרבי שמעון אין מוקצה בשוחט בהמה, זה שונה ממחובר: עפ"י רש"י מובן, ששחיטה מסובכת יותר מתלישה, ולכן מה ש'לא שחט' אין זה כ'הקצה בידיים'. כך היא אחת הגישות בב"י שי"ח ב', ועיי"ש עוד. 

אף שהלכה כרבי שמעון במוקצה בשבת, ישנה מחלוקת נוספת האם יש דין של 'מיגו דאתקצאי לביה"ש אתקצאי לכולי יומא'. רבי יהודה אסר ורבי שמעון התיר. ובזה קיי"ל כרבי יהודה שאסר. 
כלומר: לרבי שמעון רק דבר שהוקצה בבין השמשות לכל השבת (כגון שהדליק נר מאוד גדול, שהשמן אמור להספיק עד סוף שבת), אז זה הוקצה לכל השבת. אך לרבי יהודה, גם דבר שהוקצה בבין השמשות רק לבין השמשות (כגון שהדליק נר קטן), זה גם כן נאסר לכל השבת. וכך הלכה וכנ"ל. 
אולם דבר שהיה מוקצה רק חלק מהזמן בשבת, ולא בבין השמשות, בזה ההלכה היא ש"אין מוקצה לחצי שבת". (רעט ה, וכן שי ג). 

ואם כן: כל דבר שיש בו איסור מוקצה בבין השמשות, יש בו איסור בכל השבת. אולם אף שהלכה כרבי יהודה שאומרים 'מיגו דאתקצאי', לגבי עצם דיני מוקצה הלכה כר"ש. ולכן, דבר שהיה מחובר ביה"ש אסור, כי מחובר מוקצה גם לר"ש, אך דבר שאינו מקוצה ביה"ש לרבי שמעון - כמובן גם לא מוקצה כל השבת גם לדידן שיש את הכלל של 'מיגו דאתקצאי' כרבי יהודה.

ולגבי מוקצה של בעלי חיים כשהם עדיין בחיים: המחבר (שח לט) פסק שזה מוקצה, [כי אין להם שימוש. וידוע הנידון הגדול כלפי ימינו]. 
וכל הדיון דלעיל הוא על בעלי חיים שנשחטו, שכעת יש לבשרם שימוש, שבזה הלכה כרבי שמעון דשרי והכל כנ"ל. 
אך בבעלי חיים שעדיין חיים, בזה נפסק בשו"ע שהם מוקצים - ופשוט (-הדיון במשנה וגמ' דלעיל התחיל בעובדה שבע"ח הם מוקצים) וכנ"ל.

הן אמת שיש לדון לגבי בהמה שנשחטה, שבזה הלכה כר"ש שהיא לא מוקצה גם אם נשחטה בשבת, אך קשה שהרי בחייה היתה מוקצית, והרי לדידן לגבי 'מיגו דאתקצאי' הלכה כרבי יהודה שכן אומרים הוקצה לכל השבת אם היה מוקצה כל ביה"ש (וא"צ דוקא שיקצה בידיים, לכל השבת, כר"ש, אלא הלכה כרבי יהודה. וכנ"ל). ואם כן קשה למה להלכה נפסק כרבי שמעון דשריא, הרי היה לנו לאסור מצד 'מיגו דאתקצאי'.
אמנם למעשה כך הלכה, דשרי וכנ"ל, ובהסבר זה ראו ט"ז ומג"א שי"ח סעיף ב' (ט"ז כתב דמיגו דאתקצאי נאמר רק כשהתחדש היתר על המוקצה. כגון נר שכבה. אך כאן שהבהמה לא השתנתה, אלא התחדש עליה היתר מצד זה שנהיה לידה חולה שיש בו סכנה, לכן שרי ואין מיגו דאתקצאי. ובמג"א שאל ג"כ כך, אך דן רק מצד 'מוקצה מחמת איסור' - דבעיא שחיטה, ועל זה כתב דאי"ז מוקצה להלכה כי אי"ז דחיה בידיים). 

ולגבי "מיגו דאתקצאי לבין השמשות", האם צריך שיהיה מוקצה כל ביה"ש: פשטות הלשון היא שאם הוקצה "כל" ביה"ש אז הוקצה לכל השבת. 
ולפי זה יש לדון בדבר מוקצה שנברא בין השמשות, האם נאמר עליו מיגו דאתקצאי. 

ולגבי מוקצה של גוי, הרמ"א (שי ב) כתב שאין מוקצה בדבר של גוי, אך האחרונים (בי"מ גר"א וגר"ז) כתבו שוודאי שיש מוקצה במחובר של גוי כמבואר במשנה, אלא הכוונה היא ש'מחשבתו' לא אוסרת. וכגון בסיס של גוי לא יאסר (דומה לחבירו שלא יכול לאסור חפץ שלו משום בסיס - סי' ש"ט סע' ד'). אך מחובר, ונולד, וכל מוקצה מחמת גופו, גם של גוי יהיה אסור. וא"כ ה"ה בע"ח של גוי אסורים משום מוקצה. (ויש לציין לדברי הבה"ל (שי ב), שכתב שנר של גוי שכבה בשבת - מותר).


עד כאן ההסבר המורחב של הדברים שהובאו מ'שיתופתא' למעלה. 
מכאן דעתי לגבי אתון בלעם: 
בע"ח הוא מוקצה בשבת, וגם אם הוא נברא בשבת הוא מוקצה, כי "בע"ח זה מוקצה". ולכן האתון של בלעם היתה מוקצית בשבת, היא ופיה, גם אם היתה נבראת באותה השבת.
וכפי שהעירו למעלה.  
אם האתון היתה מתה, ואנו רוצים לחתך את נבלתה לפני הכלבים, אזי אם נסבור כר"ש, ונסבור שהוא חלוק גם בבע"ח שמתו - אין כאן איסור מוקצה. וכמ"ש במשנה מחתכין את הנבלה לפני הכלבים. 
אם נסבור שר"ש מודה בזה לאיסור, או אם נסבור כרבי יהודה שאוסר בזה, אזי יש בה איסור מוקצה. 
ולמעשה גם אם נסבור במוקצה כר"ש, כיון שלגבי מיגו דאתקצאי אנו סוברים כרבי יהודה, יתכן שיהיה איסור כשמתה, אף שהיא מתה ויש בה כעת שימוש, כיון שהיה אסור ביה"ש זה נאסר לכל השבת. (לרבי יהודה אם הוקצה כל ביה"ש - לביה"ש, ולרבי שמעון רק אם הוקצה כל ביה"ש - לכל השבת).
- בענין זה ראו שו"ע שכ"ד סעיף ז' שהתיר, ובאחרונים יש שחלקו אם הבהמה לא היתה חולה מבעו"י, משום איסור מוקצה. 

והשאלה מתחילה לגבי פי האתון, ש"נברא בין השמשות". 
אז קודם כל לא ברור מה זה פי האתון שנברא אז, כמו שלא ברור מה זה פי הארץ, והכתב והמכתב. ומהר"ל כותב שכל הדברים שנבראו אז הם לא רוחניים לגמרי ולא גשמיים לגמרי. אם כן אין זה שפתיה ולשונה של האתון, אלא משהו רעיוני יותר - כמו פי הארץ. 
וכפי שהעירו כמה למעלה.
ומלבד זאת, 
כלפי שמיא אין ספק מתי זה ביה"ש. אם כן מש"כ שנבראו ביה"ש יש לדון מתי זה בדיוק. 
לגבי מכת בכורות ידוע מהגר"א שהיה בדיוק בחצות, ו'חצות' הוא לא 'זמן' אלא שרגע לפניו היה החצי הראשון ורגע אחריו היה החצי השני, וצורה המכה היתה גם כן, שהבכורות גם כן חיו ברגע שלפני חצות, והיו מתים ברגע שאחריו. (-וכמו ש'חצות' זה לא 'זמן', גם 'הריגת הבכורות' זה לא 'מעשה', אלא שרגע אחד חי ורגע אחד אח"כ הוא מת. אך אין 'רגע' של 'מעשה הריגה'). 
גם כאן אולי ב'יום' עדיין 'לא נברא' פי האתון, וב'שבת' כבר 'נברא'. וצ"ע בזה. 
עכ"פ כיון שכלפי שמיא מסתבר שביה"ש הוא כהרף עין כרבי יוסי, וכלשונו "זה נכנס וזה יוצא" - וכמ"ש לעיל, 
קשה לדון על בריאה בתחילה ובסוף, 
וכן קשה לדון מה בדיוק נברא.

עוד יש להעיר מה שכתבו למעלה משום נולד, שאכן נראה שיהיה אסור משו"ה. 

מה שכן יש לדון, 
וזה אולי בעצם שורש הספק הנ"ל שהובא למעלה, 
על כל דבר 'מוקצה' ש'נברא' באמצע שבת, והותר, האם זה דומה ל'אתקצאי ביה"ש', או שזה דומה ל'אין מוקצה לחצי שבת'.  
כי אף שבפשטות זה ממש 'אין מוקצה לחצי שבת', אולי הכוונה במיגו דאתקצאי היא שדבר ש'לא היה לו היתר' בכניסת שבת, - נשאר אסור כל השבת (=באיסור מוקצה. שזה מבוסס על הסח הדעת שלו מהדבר בכניסת השבת). 
אם כי כמובן ניתן לומר שמיגו דאתקצאי זה דוקא ש'חל' על זה 'מוקצה' - 'הקצאת דעתו' כל ביה"ש, ואם נברא אח"כ אזי שרי בשבת כשיסתלק האיסור. 
וצ"ע. 
וכן לכאו' ישאר הנידון מצד 'נולד'.
 

שיתופתא

משתמש חדש
פותח הנושא
אכן.
זו הפשטות.
אולם לפלפולא כתב הכותב לדון על דבר הנברא בביה"ש.
 
חלק עליון תַחתִית