עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה' (מיכה ו, ה)
כשהנביא פונה לעם ישראל שיזכור את צדקות ה' נראה שהיו שותפים לכך וחשו בעת צרה שהתרגשה להם וכך גם בעת ישועתם שבירכם במקום לקללם, ואכן כן נראה מדברי הילקוט שמעוני (רמז תשסה) אבל בלעם כשברכן היו ברכותיו שוות ואין בהם פגם לפיכך גבה דעתן של ישראל ובאו לידי תקלה בעצת בלעם.
אכן מסדר המקראות הכתובות בפרשה לכאורה נראה שעם ישראל ישב שאנן ובוטח וכלל לא חש בעת צרה שהיתה באותה שעה למרות גודל הסיכון שהיו באותו העת וכדברי הגמ' בברכות (ז.) מאי למען דעת צדקות ה'? אמר רבי אלעזר: אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: דעו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם הרשע, שאלמלי כעסתי - לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט; והיינו דקאמר ליה בלעם לבלק: מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה', מלמד, שכל אותן הימים לא זעם.
ונראה שאכן כן ידעו מכך שהיה נבואה בעם ישראל ובפרט בדור המדבר דור דעה, ומשה רבינו כתב הדברים בספר תורה והפכו להיות חלק מתורת ה', ומכאן נעבור לשאלה הבאה.
משה כתב פרשת בלעם
הגמ' בב"ב (יד:) אומרת: 'משה כתב ספרו, ופרשת בלעם'. דברי הברייתא תמוהים לכאורה, כי לאחר שנתבאר שמשה כתב את התורה, הלא פשיטא הוא שגם פרשת בלעם כלולה בה, ומדוע הוצרכנו לפרש שגם את פרשת בלעם כתב משה.
ונאמרו בזה כמה ביאורים. רש"י כאן מפרש, שהחידוש הוא משום שנבואות בלעם אינן צורכי משה ותורתו וסדר מעשיו. וכדי שלא נטעה שחלק זה בתורה לא כתב משה, לזה אמרה הברייתא שגם חלק זה כתב משה. והשל"ה (בלק תורה אור ו) תמה על דברי רש"י, וכתב ולא זכיתי להבין דברי הרב פה קדוש, הלא כל הסיפורים שבתורה, כמו הריגת קין להבל, וכיוצא בהן, אינם לכאורה צורך התורה וסדר מעשיו, אבל כולם תורת ה' תמימה, והריטב"א [ב"ב טו.] פירש באופן מחודש שמלבד פרשת בלעם שכתובה בתורה, היתה עוד פרשה שכתב משה ובה כתב באורך את פרשת בלעם. ועל זה אמרה הברייתא שמשה כתב את פרשת בלעם. ואין הכוונה לפרשת בלעם הכתובה בתורה.
ובנחלת יעקב להר"י מליסא תירץ כעין זה שהכוונה, דהנה מה שאמר בלעם לבלק ודאי לא בלשון הכתוב בתורה אמרה, דא"כ לא היה משיג בלק מה שאומר בלעם, דמנין היה יודע בלק לדבר בלשון הקודש ובלשון סתום. אך משה רבינו כתב בתורה כוונת ההשגה שהשיג בלעם בנבואתו - בלשון זה הכתוב בתורה, שיש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של רמזי סודות.
ואילו המהרי"ל דיסקין מבאר מדוע נקרא פרשת בלעם שכל התורה נקראת תורת משה אף שיש בה סיפורים שהיה מקובל באומה, או שנעשו באותה עת, אעפ"כ מסרה לו הקב"ה כל המעשה ביתר ידיעות מ"ט פנים, או שגם בתיבות הסיפור נרמזים דברים אחרים רבים אין קץ, והכל נגלה למשה, ואף נבואות שנאמרו לאחרים כגון לאברהם נח יצחק ויעקב, ח"ו לא כמעתיק משה אותם נכתבו בתורה הק/ כי משה זכה באספקלריא המאירה, כאשר מסרם לו עתה הקב"ה ברוה"ק, ואז ידע הנבואה ביתר עז, זולתי פרשת בלעם לא היה רק כמעתיק בעלמא, שאילולא סתם הקב"ה איזה כוונה מבלעם היה מהפכה לרע ח"ו אבל הקב"ה עצמו ביארן לטובה בפי בלעם, וע"כ לא נקראו ספרו של משה. [נעזרתי בספר חברותא על ב"ב]
פרשת בלק בקריאת שמע
בגמ' ברכות (יב:) אמר רבי אבהו בן זוטרתי אמר רבי יהודה בר זבידא: בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע, ומפני מה לא קבעוה - משום טורח צבור. מאי טעמא אמר רבי יוסי בר אבין: משום דכתיב בה האי קרא: כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו.
אכן מפני טורח הציבור לא תיקנו אך יש לעורר האם יש ענין פרטי לכל אחד לומר פרשת בלק בכל יום ובספר דף על הדף מביא מדברי השפת אמת (בלק תרנט) כתב די"ל שמה שמובא בגמ' כאן דבקשו לקבוע פרשת בלק בקר"ש היה זה בגלל המצוה המפורשת בפסוק (מיכה ו ה): עמי זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב וגו' דמבואר בזה דיש לזכור מעשה זה של עצת בלק מלך מואב.
ובלב שמחה (בלק תדש"מ) כותב די"ל דע"י שאומרים כל יום "מה טובו" שזה פסוק ממה שאמר בלעם, יוצאים עי"ז חיוב זכירת סיפור בלק. אכן בשו"ת מהרש"ל (סי' סד) כתב דיש לדלג פסוק זה ד"מה טובו" בגלל שאמרו בלעם הרשע ע"ש, וכן כתב בסידור יעב"ץ וראה בלקוטי מהרי"ח שתמה על המטה משה שהי' תלמיד המהרש"ל וכתב לגבי "מה טובו" בפשיטות שיש לאומרו ולא הזכיר מהנ"ל כלל. ובספר עובר אורח להגאון האדר"ת (אות רח) תמה על היעב"ץ הנ"ל מהגמ' דידן דמבואר דרצו לקבוע פרשת בלק בקר"ש ולא חששו לזה שבלעם אמר את הפסוקים הללו. ואם כן נראה שצריך לכוין באמירת מה טובו לזכירת מעשה בלק.
https://shitufta.org.il/Numbers/22.1-3?hidushim
כשהנביא פונה לעם ישראל שיזכור את צדקות ה' נראה שהיו שותפים לכך וחשו בעת צרה שהתרגשה להם וכך גם בעת ישועתם שבירכם במקום לקללם, ואכן כן נראה מדברי הילקוט שמעוני (רמז תשסה) אבל בלעם כשברכן היו ברכותיו שוות ואין בהם פגם לפיכך גבה דעתן של ישראל ובאו לידי תקלה בעצת בלעם.
אכן מסדר המקראות הכתובות בפרשה לכאורה נראה שעם ישראל ישב שאנן ובוטח וכלל לא חש בעת צרה שהיתה באותה שעה למרות גודל הסיכון שהיו באותו העת וכדברי הגמ' בברכות (ז.) מאי למען דעת צדקות ה'? אמר רבי אלעזר: אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: דעו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם הרשע, שאלמלי כעסתי - לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט; והיינו דקאמר ליה בלעם לבלק: מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה', מלמד, שכל אותן הימים לא זעם.
ונראה שאכן כן ידעו מכך שהיה נבואה בעם ישראל ובפרט בדור המדבר דור דעה, ומשה רבינו כתב הדברים בספר תורה והפכו להיות חלק מתורת ה', ומכאן נעבור לשאלה הבאה.
משה כתב פרשת בלעם
הגמ' בב"ב (יד:) אומרת: 'משה כתב ספרו, ופרשת בלעם'. דברי הברייתא תמוהים לכאורה, כי לאחר שנתבאר שמשה כתב את התורה, הלא פשיטא הוא שגם פרשת בלעם כלולה בה, ומדוע הוצרכנו לפרש שגם את פרשת בלעם כתב משה.
ונאמרו בזה כמה ביאורים. רש"י כאן מפרש, שהחידוש הוא משום שנבואות בלעם אינן צורכי משה ותורתו וסדר מעשיו. וכדי שלא נטעה שחלק זה בתורה לא כתב משה, לזה אמרה הברייתא שגם חלק זה כתב משה. והשל"ה (בלק תורה אור ו) תמה על דברי רש"י, וכתב ולא זכיתי להבין דברי הרב פה קדוש, הלא כל הסיפורים שבתורה, כמו הריגת קין להבל, וכיוצא בהן, אינם לכאורה צורך התורה וסדר מעשיו, אבל כולם תורת ה' תמימה, והריטב"א [ב"ב טו.] פירש באופן מחודש שמלבד פרשת בלעם שכתובה בתורה, היתה עוד פרשה שכתב משה ובה כתב באורך את פרשת בלעם. ועל זה אמרה הברייתא שמשה כתב את פרשת בלעם. ואין הכוונה לפרשת בלעם הכתובה בתורה.
ובנחלת יעקב להר"י מליסא תירץ כעין זה שהכוונה, דהנה מה שאמר בלעם לבלק ודאי לא בלשון הכתוב בתורה אמרה, דא"כ לא היה משיג בלק מה שאומר בלעם, דמנין היה יודע בלק לדבר בלשון הקודש ובלשון סתום. אך משה רבינו כתב בתורה כוונת ההשגה שהשיג בלעם בנבואתו - בלשון זה הכתוב בתורה, שיש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של רמזי סודות.
ואילו המהרי"ל דיסקין מבאר מדוע נקרא פרשת בלעם שכל התורה נקראת תורת משה אף שיש בה סיפורים שהיה מקובל באומה, או שנעשו באותה עת, אעפ"כ מסרה לו הקב"ה כל המעשה ביתר ידיעות מ"ט פנים, או שגם בתיבות הסיפור נרמזים דברים אחרים רבים אין קץ, והכל נגלה למשה, ואף נבואות שנאמרו לאחרים כגון לאברהם נח יצחק ויעקב, ח"ו לא כמעתיק משה אותם נכתבו בתורה הק/ כי משה זכה באספקלריא המאירה, כאשר מסרם לו עתה הקב"ה ברוה"ק, ואז ידע הנבואה ביתר עז, זולתי פרשת בלעם לא היה רק כמעתיק בעלמא, שאילולא סתם הקב"ה איזה כוונה מבלעם היה מהפכה לרע ח"ו אבל הקב"ה עצמו ביארן לטובה בפי בלעם, וע"כ לא נקראו ספרו של משה. [נעזרתי בספר חברותא על ב"ב]
פרשת בלק בקריאת שמע
בגמ' ברכות (יב:) אמר רבי אבהו בן זוטרתי אמר רבי יהודה בר זבידא: בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע, ומפני מה לא קבעוה - משום טורח צבור. מאי טעמא אמר רבי יוסי בר אבין: משום דכתיב בה האי קרא: כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו.
אכן מפני טורח הציבור לא תיקנו אך יש לעורר האם יש ענין פרטי לכל אחד לומר פרשת בלק בכל יום ובספר דף על הדף מביא מדברי השפת אמת (בלק תרנט) כתב די"ל שמה שמובא בגמ' כאן דבקשו לקבוע פרשת בלק בקר"ש היה זה בגלל המצוה המפורשת בפסוק (מיכה ו ה): עמי זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב וגו' דמבואר בזה דיש לזכור מעשה זה של עצת בלק מלך מואב.
ובלב שמחה (בלק תדש"מ) כותב די"ל דע"י שאומרים כל יום "מה טובו" שזה פסוק ממה שאמר בלעם, יוצאים עי"ז חיוב זכירת סיפור בלק. אכן בשו"ת מהרש"ל (סי' סד) כתב דיש לדלג פסוק זה ד"מה טובו" בגלל שאמרו בלעם הרשע ע"ש, וכן כתב בסידור יעב"ץ וראה בלקוטי מהרי"ח שתמה על המטה משה שהי' תלמיד המהרש"ל וכתב לגבי "מה טובו" בפשיטות שיש לאומרו ולא הזכיר מהנ"ל כלל. ובספר עובר אורח להגאון האדר"ת (אות רח) תמה על היעב"ץ הנ"ל מהגמ' דידן דמבואר דרצו לקבוע פרשת בלק בקר"ש ולא חששו לזה שבלעם אמר את הפסוקים הללו. ואם כן נראה שצריך לכוין באמירת מה טובו לזכירת מעשה בלק.
https://shitufta.org.il/Numbers/22.1-3?hidushim