פרשת בלק - פנינים וסיפורים ליקוטים

מאן דהו

משתמש ותיק
וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמרי (כב, ב). (במשנת הפרשה )

מספרים על חסידים שבאו לרבם ושאלוהו: "כבוד הרב, מדוע זכה בלק שתקרא פרשה בתורה על שמו ?" השיב להם הרב: "כי בשמו של בלק ישנם ראשי תיבות הכוללות את כל התורה כולה: " ואהבת לרעך כמוך ". החסידים התלהבו מאוד מהתשובה, הודו לרב ויצאו .

כשהתחילו ללכת ביררו איש עם רעהו: "תגידו, מישהו הבין בדיוק איך מתפרשים ראשי התיבות?" אך נוכחו לדעת כי אף אחד מהם לא הבין בדיוק את תשובת הרב . למחרת, אזרו אומץ וחזרו לרבם: "כבוד קדושת האדמו"ר שליט"א, אפשר אולי להסביר לנו שוב מהם ראשי התיבות של בל"ק ?"

האדמו"ר חזר בבהירות ואמר: "ואהבת לרעך כמוך ".

אחד החסידים אזר אומץ והיקשה: "מחילה כבוד הרב, אבל זה לא מסתדר כל כך עם האותיות !!"
האדמו"ר השיב בנקיות: "ודאי שזה מסתדר. ב' הרי שווה ל- ו' כאשר ה-ב' אינה מודגשת, ל=לרעך, ק = כמוך, שכן, כ' או ק' מה זה משנה, זה הרי אותו הצליל ". שוב הודו החסידים לרב ויצאו .

כשנעמדו בחוץ, הביטו איש אל רעהו ותהו: "הכיצד רבנו אומר דברים שכאלה? האם הוא לא מדקדק בשפה העברית חלילה ?" התחזקו ואמרו: "אבל אם האדמו"ר אמר, אז האדמו"ר אמר, וזהו!!! לא מתווכחים. צריך התבטלות …" אולם, אחד החסידים לא יכול היה לסבול את ההתבטלות המוחלטת של החסידים, ומבלי שחבריו ישימו לב להיעדרו, נכנס בלאט לאדמו"ר ואמר לו: "כבוד קדושת האדמו"ר, ראשי התיבות של בל"ק – "ואהבת לרעך כמוך", זה לא מסתדר !"

פתח האדמו"ר וענה: "בטח שלא מסתדר… מה חשבת? ש"ואהבת לרעך כמוך" זה רק כשמסתדר? ואהבת לרעך כמוך זה גם כשלא מסתדר. גם כאשר מישהו אינו מקפיד במיוחד על שמירת תורה ומצוות, צריך לקיים כלפיו את "ואהבת לרעך כמוך". גם כשמישהו לא עובד את ה' כמו שאתה חושב שצריך לעבוד את ה', שייכת מצוות "ואהבת לרעך כמוך ". "ואהבת לרעך כמוך" זה לא רק כשהכל מתאים, אלא גם ובעיקר כשלא הכל מתאים!!!"
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
ויגר מואב מפני העם (כ''ב ג') (משלי יעקב)

אומר המדרש ויגר מואב לשון גר, ראה את עצמו כגר בעולם. להסביר המדרש במשל לעשיר גדול, כל בני העיר ידעו שהעשיר מחזיק בביתו כלי כסף וזהב יקרים, גנב אחד שם עינו על בית העשיר, והצליח כמה פעמים לחדור פנימה ולהוציא איזה דבר יקר ערך, הצטער העשיר על כך מאוד, והתקין בביתו דלת מתוחכמת וסורגים מסביב, ראה הגנב זאת, אך לא אמר נואש, ראה שאין ביכולתו כעת להיכנס לביתו של העשיר, מה עשה, שכנע כמה שכנים שישאלו מאת הגביר כלים נאים ויקרים, ובלילה חדר לבית השכנים וגנב משם את החפצים, כאן נאנח כבר העשיר ואמר, איני יודע לשית עצה בנפשי, כי הרי לא יתכן שאסגר ולא אראה פני איש,

כמו"כ הכא, כל העמים פחדו מישראל, מלבד מואב, שהיו בטוחים שישראל לא יפגעו בהם לרעה, כמו שנאמר 'ויאמר ה' אלי אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה', ועכשיו שראו שהקב"ה "מצא היתר" לתת לישראל חלק מארץ מואב, על ידי שסיחון כבש ממואב חלק מארצו, ואחר כך כבשו בני ישראל את ארץ סיחון, כולל את ארץ מואב הכבושה, לכן 'ויגר' ראה עצמו כגר ופחד על ארצו.
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
"לכה נא ארה-לי את העם הזה" (כב, ו)

ה"חפץ חיים" היה אומר: מה בין אדם מישראל לבין גוי רשע ? אדם מישראל כשהוא בצרה, מתפלל לה' ומבקש ברכה מצדיק. לא כן בלק, שבהיותו בצרה, הלך אל בלעם לא לדרוש ברכה לעצמו, אלא לבקש קללה לזולתו .
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
"כי כבד אכבדך מאוד" (כב,יז)

שאלו את ר' דוד מטולנא, חז"ל אמרו כל הבורח מן הגדולה, גדולה מחזרת אחריו, והרי בלעם היה בורח מן הכבוד שאמר: "אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה', א"כ למה ברח הכבוד ממנו, כמו שנאמר: "והנה מנעך ה' מכבוד"?

ענה ר' דוד ואמר: מי שבורח באמת מן הכבוד, הכבוד רודף אחריו באמת: אבל מי שבורח מן הכבוד רק למראית עין, אז גם הכבוד רודף אחריו רק למראית עין.
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
" וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור". (כב,ה)

על אחד מגדולי הרבנים הדרשנים בפולין, שהצליח לרכז סביבו גם בני נוער רבים, החלו הבריות לרנן כי שוזר הוא בדרשותיו כמה רעיונות "נפסדים", ובעקבות זה פנו כמה צעירים ממאזיניו לרוח תנועת ההשכלה. החוגים החרדיים באותה עיר פתחו מיד במאבק חריף ברב ודרשו התפטרותו ממשרתו. באסיפת בני היישוב, קם הרב ושאל את מתנגדיו: הרי נוהג אני לפי כללי ה"שולחן ערוך", לבוש כשאר הרבנים – מה מצאתם להיטפל אלי ולגזול פרנסתי ופרנסת בני ביתי? קם אחד הלמדנים, מראשי המתנגדים לרב , ואמר לו: שנינו במסכת אבות (ה, יט) – מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע. והנה תמוה הדבר, שהשאלה כאן מתייחסת לתלמידים ולא לרבותיהם? התירוץ לכך הוא , שפעמים רבות אין רואים שוני של ממש בין רב לרב בהליכות יום יום, וכל ההבדל ביניהם מתגלה רק אצל תלמידיהם .
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
כי ידעתי את אשר תברך מבורך - האם לבלעם אכן היה כח לברך? (כב,ו)

יש להבין - שאל רבי שמחה בונים מפשיסחא - הרי כל כוחו של בלעם היה אך ורק לקלל, כי ידע לכוון את הרגע שבו הקב"ה כועס, אולם מנין שאב הרשע הזה כח גם לברך? אלא - תירץ הרבי - ניתן להבין זאת עפ"י משל:

קבוצת אנשים יצאה פעם ליער עבות כדי לצוד חיות ובתוכם היה נוכל אחד רמאי ובעל גאווה. ראה הנוכל כי מרחוק עומד שועל ליד הנחל ושותה מים. ניגש האיש אל מקום שגדלים בו קני סוף ושם כרת לעצמו קנה אחד אתו ניגש אל חבריו ושאל: האם אתם מאמינים כי עם הקנה הזה אשר בידי יכול אני להרוג את השועל הזה?... דבר כזה לא יתכן - צחקו האנשים - מי שמע על קנה סוף שיכול להרוג שועל?.. אין הדבר מתקבל על הדעת! אם תתנו לי מאה דינרי זהב - אמר הנוכל - אראה לכם כי אני מסוגל לדבר הזה. הסכימו חבריו לתת לו מאה דינרים אם יצליח לצוד ולהרוג את השועל בקנה שבידו. כיוון הנוכל את קנה הסוף ועשה עצמו כמכוון אל המטרה, וברגע הנכון השמיע קול הדומה לירייה ובו ברגע נפל השועל ומת...

חבריו שעמדו על ידו התפעלו מאוד ממעשה זה והתחילו באמת ובתמים להאמין בו שהוא בעל תכונות מיוחדות המסוגל עם קנה רצוץ להרוג שועל מרחוק. אבל הם לא ראו, כי מן הצד השני של היער עמדו ציידים אחרים ובידם רובים עמיתים והם המה אשר כיונו וירו בשועל והמיתוהו... רק הנוכל הערום הזה, שהייתה לו ראיה רחוקה מאוד, ראה אותם מתכוננים ומתכוונים לצוד את השועל, וכאשר ראה שהשועל נמצא כבר על הכוונת של הציידים נתן הוא את הצעקה כאילו הוא יורה ברובה אמתי. כן הוא גם הנמשל - סיים הרבי - בלעם הרשע היה אצטגנין גדול היודע מה יקרה עם איש פלוני בעתיד, וכאשר היה רואה באצטגנינות שאיש זה או אחר מזלו עומד להאיר לו, בא אליו ואמר לו: "אם ברצונך שאברך אותך שתהיה עשיר גדול שקול לידי סכום כסף נכבד ותהיה בטוח שברכתי תתקיים". וכאשר ראו הגויים ש"ברכתו" מתקיימת, הוציאו עליו שם :"אשר תבורך מבורך". אבל באמת ברכת בלעם הייתה ריקה מכל תוכן, ולא היה לו שום כח לברך מעצמו...
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
קום לך אתם... ויחר אף אלקים כי הולך הוא (כב,כ-כב)

מדוע אחרי שנתן הקב"ה לבלעם רשות מפרשת ללכת ואמר לו "קום לך אתם" הוא כועס עליו על שעושה כן?

מבאר רבינו חיים קניבסקי שליט"א בספרו "טעמא דקרא", שלפי פשוטו יתבאר העניין בכך שהקב"ה לא צווה על בלעם ללכת, אלא רק התיר לו ללכת ואמר לו: יכול הנך ללכת, אבל דע לך, שמאומה לא יצא לך מהליכה זו, מפני ש"ואך את הדבר אשר אדבר אליך אתו תעשה" (שם, כ). צריך היה בלעם להבין כי היוצא מכך הוא שההליכה הזו תגרם לו לביזיונות גדולים, שהרי הם רוצים שיקלל ואלו הקב"ה יגרם לכך שתצאנה מפיו ברכות במקום קללות. אך למרות זאת החליט בלעם ללכת, לא משום שרצה את הביזיונות הללו, אלא מכיוון שהיה משוכנע, שעל אף שהקב"ה אומר לו מה לעשות, הוא יוכל לעשות ההפך מכך ולקלל, ובשל אותה מחשבה – חרה אף ה'.
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
הלא אנכי אתונך (כב, ל)

בעיר פאנאויטש היה אסיפת בעלי בתים, ובאמצע האסיפה פרצה ריב בין הבעלי בתים מי יחסן יותר גדול, כל אחד מהבעלי בתים הביא ראיה שהוא יחסן יותר גדול, עד שבא ר ' איצלע זצ"ל ואמר, שהחמורים באו בטענות לקודשא בריך הוא, למה כל החיות אין להם בעלי בתים שמשעבדים אותם כל כך כמו שמשעבדים אותם , ולפחות שייתן להם הקב"ה את הלשון כדי שיוכלו לבקש רחמים אצל הבעל הבית שלא ישעבדו אותם כל כך. ענה כביכול הקב"ה, נעשה ניסיון, והניסיון היה אצל בלעם, שנתנו לאתונו את מעלת הדיבור, ואחרי שבלעם הכה את האתון שלש פעמים התחיל האתון לדבר, ובמקום שיסביר לבלעם שלא הוא אשם אלא שהמלאך הפריע לו ללכת, התחיל לדבר ואמר 'הלא אנכי אתונך אשר רכבת עלי מעודך היום הזה, הוא הסביר לו שיש לו יחוס', אמר הקב"ה בזה אתה מתגאה, אם כן חמורים כאלה אינם צריכים את הלשון
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
"חטאתי כי לא ידעתי" (כב,לד)

ר' חיים מצאנז שאל רב אחד ממעריציו, מדוע אין הוא מתעניין בגורלו המר של פלוני אלמוני מתושבי עירו. ענה לו הרב ואמר: לא ידעתי כלל על מצבו הרע. נזף בו ר' חיים ואמר לו: אצל בלעם נאמר "חטאתי, כי לא ידעתי". לכאורה קשה, אם לא ידע במה חטא? משמע, שאי הידיעה היא עצמה חטא, רב או אחד מבני עלייה צריך לדעת על כל עוול וקיפוח, על כל מר ומצוק: הוא צריך להרגיש דברים מעין אלה, ואם אין הוא יודע וגם אינו מרגיש הרי זה פגם וחטא.
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
"ויאמר מלאך ד'...לך עם האנשים" (כב,לה)

בדרך צחות כתב בספר לב שמח שאחר שהרג המלאך את האתון, לא היה לו על מה לרכוב, וזהו הפירוש "קום לך איתם".
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
וילך שפי (כ''ג ד')
כתב החתם סופר לבאר את הפסוק. הנה בלעם נתן עצה לבלק להחטיא את ישראל ע"י בנות מואב, ואיתא בגמרא (סנהדרין קו) שחז"ל גזרו שלא לאכול פת, יין, שמן, של גויים בכדי שלא יהיו קרובים מדאי וירצו להתחתן עימם, וזה יעץ להם בלעם, 'וילך שפ"י' ר"ת ש'מן פ'ת י'ין שיתנו לישראל, ועי"ז יימשכו אחריהם.
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
"תמות נפשי מות ישרים" (כג,י)

חסיד אחד בא לפני רבי יהושע מבעלזא וביקש ממנו ברכה שיזכה למות כיהודי. אמר לו הרבי: למות כיהודי גם הגויים רוצים, שהרי כך ביקש בלעם: תמות נפשי מות ישרים, אבל העיקר הוא לחיות כיהודי.
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
"מי מנה עפר יעקב" (כג , י)
כתוב במדרש, על פסוק זה: מי מנה עפר יעקב אלו ישראל שמלים את בניהם ואח"כ מכסים בעפר. מסביר הרב יהודה צדקה זצ"ל בספרו "קול יהודה" משמע שבלעם לא פחד ממצות המילה עצמה. אלא ממה שמכסים את המילה בעפר . והדבר מפליא. לכן אומר רבי יהודה צדקה, שבלעם ראה אצל עם ישראל דבר הפלא ופלא. עושים ברית מילה במסירות נפש , ילד קטן בן שמונה ימים, לכולם זה כואב, ואעפ"כ עושים את הברית, אך לא מתגאים בזה, אלא מכסים בעפר. מידת הצניעות והענווה לעשות דבר גדול ולכסות, מזה התפעל ופחד בלעם הרשע .

ומובא מהחפץ חיים שבלק ביקש מבלעם תספור היהודים וכך יהיה בהם נגף, אמר לו בלעם והלא אצל היהודים הם צדיקים, וצדיקים במיתתם קרויים חיים, ואם כן אני צריך לספור גם ה'שוכני עפר' ואיך אני יכול "מי מנה עפר יעקב ".
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
"אפס קצהו תראה וכולו לא תראה" (כג,יג)
מביאים בשם הרה"ק מקוצק כשמסתכלים על פרט אחד מישראל, על "קצה", עוד אפשר לראות איזה חסרון – "תראה" – אבל כשמסתכלים על כלל ישראל "כולו", אזי "לא תראה" אין למצוא בו שום חסרון ופגם. מבחינת הכלל עולים ישראל על-גבי כל אומות-העולם.
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
מה טובו אוהליך
מעשה באחד שהיו לו שני בנים והשיאם. לאחר מספר שנים באו אל אביהם, אמרו לו ': אבינו, ביתנו צר ואינו מספיק לנו. אמר להם: בניי היקרים, שותפי לעסקים יש לו שש כלות וחצרו קטנה מחצרנו , ומעולם לא שמעתי אותם מתלוננים כי צר להם המקום
בין הדברים נכנס שותפו לחנות. שאלו: ידידי, בחייך, חצרך הרי קטנה ואיך תספיק לשש כלות!? תפס השותף צינור גומי בידו, אמר לו: אחוז את הצינור ונמדוד את אורכו . ' לאחר מכן אמר ' : תפוס חזק ומשוך אליך . 'והנה נעשה הצינור ארוך פי ארבע. המשיך ואמר ': כן הוא אצלנו, מבחוץ תראהו , קטן אך מבפנים אנו מותחים אותו ויספיק לנו .' תמה האיש: ביתך הרי בנוי מאבנים, ובמה תוכל להגדילו!? השיבו: באהבה השרויה בין כלותיי ובין בניי נמשוך אותו ויספיק לנו! ספר חוקי נשים
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
"יזל מים מדליו" (כ''ד ז)

כאשר הגאון רבי יחזקאל אברמסקי כתב את ספרו "חזון יחזקאל" על מסכת סנהדרין, היה זה בתקופה שאשתו הרבנית חלתה מאד. רבינו חשש שכיון שכתבו בזמן שהיו לו טרדות ודאגות ממחלתה, אולי כתב חידושים שאינם לאמיתה של תורה לפיכך קודם הדפסתו רצה שגדולי תורה יעברו על חידושים אלו ויאמרו לו אם הם ראויים לדפוס. על כן נתן את כתביו לגאונים הגדולים רבי יוסף דוב סולוביציק רבי נחום פרצוביץ רבי בצלאל זולטי רבי ברוך רוזנברג ורבי חיים ברים. כמובן שהם שיבחו את הספר.
אולם "אעפ''כ הרב אברמסקי בענוותנותו, חשש מלהדפיס את ספרו, עשה גורל הגר''א בו עלה הפסוק "יזל מים מדליו"
והנה הפלא ופלא - מילים אלו בגימטריא "חזון יחזקאל" = . 227 וראה בכך אות משמים שראוי להדפיס ספר זה!
מפי תלמידו הג"ר שלמה מרדכי לנג - דרכי שלמה
 

במבי

משתמש ותיק
מהפרשה אפשר ללמוד שממשפחה לעיתים צריך הכי להזהר
שהרי בלק היה מצאצאי יתרו (כמו שכותב הזוהר בפרשה), ובלעם היה כידוע לבן (יונתן בן עוזיאל בפרשה) וא"כ שניהם קרובים של ישראל בכלל ומשה רבינו בפרט.

וכבר מריש פרשת בראשית

קין הרג את אחיו הבל
ישמעאל רצה להרוג את אחיו יצחק וכן עשיו את אחיו יעקב
אחי יוסף קינאו באחיהם
ועמלק הכי התנקל מהעמים אלינו ובעצם היה קרוב אלינו דרך עשיו זקינו.
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
בלעם לכל אורך הפרשה משתמש בשם ה' ולא בשם אלוקים
וחשבתי לבאר על פי הגמרא ברכות שבלעם ידע לכוון דעת עליון לקלל ברגע שהקב"ה כועס ביום ועל כן הקב"ה נמנע באותו זמן שהלך בלעם מלכעוס
ואם כך אפשר לומר שבלעם על אף רצונו להשתמש בשם אלוקים יצא מפיו שם ה' יען ומידת הדין באותו היום [הקב"ה לא כעס] לא שלטה
ודברי פי ... ח"ן...
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
אמרתי כבד אכבדך והנה מנעך ד׳ מכבוד (כד, יא).

בתו של הגאון רבי ישעי׳ ברלין ז״ל, רבה של ברסלוי, הרבנית והחכמה מרת 'קרינדל׳ הייתה אשתו של הגאון בעל שו״ת ״זכרון יוסף״, והוא מביא כמה פעמים דברי תורה מאת בת זוגו זאת. והחיד״א הקדוש זצ"ל מזכיר אותה בספרו ״שם הגדולים״ (ח״א, ערך רבנית) והוא כותב "הרב ״זכרון יוסף״ בדרושים, הביא פשטים ופירש מן האישה הרבנית".

ומספרים (הובא בויקהל משה), כי הרב חיד״א התאכסן פעם בבית הרב, אשר חלק לו כבוד מלוא חפנים, גם הרבנית מרת קרינדל קבלה אותו בסבר פנים יפות. והנה קרא מקרה, שהיה קשה למצוא באותו ערב שבת דגים לצרכי הסעודה, ורק בהשתדלות מרובה הצליחה הרבנית להשיג דג אחד גדול, ששלמה בעדו עשרה זהובים. שמע הרב חיד״א ואמר שלפי דעתו זהו חילול השם, לשלם מחיר כזה בעד דג אחד.

ביום שבת, לאחר התפילה באו רבים מנכבדי העיר לקבל את פני החכם הירושלמי, והרבנית כיבדה אותם בקידושא רבא וגם נתנה לפניהם מטעמים שעשתה מן הכבד שמצאה במעי הדג, ולהרב חיד״א לא נתנה כלום מן המטעמים האלה. תמה הרב חיד״א ושאל אותה! הלא כל ההכנות האלו לא נעשו אלא לכבודי, ומדוע לא תיתן הרבנית גם לי לטעום מן המטעמים האלה? במקום שיש חילול השם — החזירה הרבנית — אין חולקין ׳״כבד״ לרב...
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
”מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל“ (כד, ה)
כתב על כך רש“י: ”מה טובו אהליך - על שראה פתחיהם שאינן מכוונין זה מול זה“.
ידוע ומפורסם היה בעל ”דברי חיים“ מצאנז בעבודת הצדקה שלו, שהיה עושה בעצמו ומעשה אחרים למען צדקה בהתמסרות נפלאה וגדולה.
באחת הפעמים בהן כינס ה“דברי חיים“ מספר גבירים למטרת צדקה מסוימת, עבר מאחד לשני ותבע מכל אחד לתת סכום מסוים לפי מה שאמדו. כאשר הגיע לגביר פלוני מתוך היושבים שם ואמר לו שעליו לתת סכום כזה וכזה, נענה הגביר ואמר שאין זה הוגן: ”הן חברי הידוע ומפורסם בעושרו יותר ממני“, נימק העשיר את טענתו, ”נתבע על ידי הצדיק לתרום סכום פחות ממה שדורש הצדיק ממני. אם כן, בדין הוא שאני אתן ביחס למה שהוא נתן ולא מעבר לכך“. ענה לו ה“דברים חיים“: כשרש“י פירש שבלעם ראה שאין ”פתחיהם“ מכוונים זה כנגד זה, הוא התכוון לכך שהצדקה נקראת ”פתח“, על שם הכתוב ”פָתֹחַ תפתח את ידך לו“. והשבח בכך לישראל קדושים, שאינם מסתכלים לבדוק כמה נתן פלוני וכמה ייתן אלמוני ולפי נתינתם כך ייתנו אף הם. אלא כל אחד מסתכל לפי ממונו ולפי רוחב ליבו ומעניק ככל שיכול.
 
A

Anonymous

Guest
לקב איבי לקחתיך והנה ברכת ברך
שמעתי בשם גאון קדוש אחד מדבר ע"פ מה דאיתא בחסד לאברהם כי בשנה פשוטה יש שנ"ד ימים רכ"ב ימים אומרים בהם תחנון והמה ימי הדין וקל"ב ימים אין אומרים בהם תחנון והם ימי רחמים ורצון יעוין שם ע"פ הסוד והנה אמחז"ל (סנהדרין) כל בישא שיכולין לכוין בבלעם ובלק יכולין לחשוב ולחשוד אותם ומברכתו של אותו רשע ניכר מה הי' בלבו לקלל ההיפך מהברכה ועפ"ז יש לומר שבלק רצה שקל"ב ימים ימי רחמים ורצון יקלל להשליט בהם חלילה מדת הדין ורכ"ב ימים יניחם כמות שהם אבל הקב"ה היפך הקללה לברכה והי' מברך הרכ"ב ימים שיהי' ימי רחמים ורצון וקל"ב ימים ימי רצון הניח כמו שהם וזה לק"ב בגמטריא קל"ב לקחתיך ועתה ברכת בר"ך הרכ"ב ימים וק"ל (בשם הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל):
 

במבי

משתמש ותיק
מאן דהו אמר:
וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמרי (כב, ב). (במשנת הפרשה )

מספרים על חסידים שבאו לרבם ושאלוהו: "כבוד הרב, מדוע זכה בלק שתקרא פרשה בתורה על שמו ?" .....

וכן מצינו לשכה בבית המקדש ששמה לִשְׁכַּת הַפַּרְוָה שהייתה נקראת ע"ש מכשף (מידות ה-ב)
 
מה ההבדל שכתוב אשר תברך מבורך בלשון עבר ואשר תאור יואר בלשון עתיד ועוד למה ביקש בלק שיקלל את עמ"י ולא שיברך את מואב ושמעתי פירוש נחמד שבלעם כוחו היה רק לקלל ושבקשו ברכות ראה בנבואה מה יהיה ואם ראה שיהיה טוב היה מברך ואמר לו בלק ידעתי שלברך אין לך כח אמיתי כי אשר תברך זה רק כי הוא כבר מבורך אבל ואשר תאור לזה באמת יש לך כח אז יואר
 
חלק עליון תַחתִית