למה דוקא ע"י הריגת אנשים זוכים להיות כהנים?

ייעוץ תורני

משתמש ותיק
השבוע שמתי לב שבעצם הדרך של פנחס אל הכהונה היא אותה הדרך של כל הכהנים.
שהרי בדיוק כמו שהוא קיבל את הכהונה דוקא ע"י שהרג את זמרי וכזבי, כך כל אחיו הכהנים נבחרו לאותו תפקיד ע"י שקיימו את ההוראה של משה רבינו - "עברו ושובו משער לשער והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו" (פרשת כי תשא לב כט)
והמילים הבאות שם הם לא פחות מאשר - "מלאו ידכם היום לה' - כי איש בבנו ובאחיו - ולתת עליכם היום ברכה".

למה דוקא כך?
 
A

Anonymous

Guest
ייעוץ תורני אמר:
השבוע שמתי לב שבעצם הדרך של פנחס אל הכהונה היא אותה הדרך של כל הכהנים.
שהרי בדיוק כמו שהוא קיבל את הכהונה דוקא ע"י שהרג את זמרי וכזבי, כך כל אחיו הכהנים נבחרו לאותו תפקיד ע"י שקיימו את ההוראה של משה רבינו - "עברו ושובו משער לשער והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו" (פרשת כי תשא לב כט)
והמילים הבאות שם הם לא פחות מאשר - "מלאו ידכם היום לה' - כי איש בבנו ובאחיו - ולתת עליכם היום ברכה".

למה דוקא כך?
מועתק ממה שכתבתי בעבר באשכול אחר:
אם כבר מדברים על כהונת פנחס
הרב הירש מבאר שכהונת פנחס איננה שכר בעלמא, לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי, ההריגה של זמרי היתה מעשה הכהונה של פנחס. תפקיד הכהן להיות המכוון של העם [כהן מלשון כיוון] וזה אפשר רק על ידי מעשה של קנאה לכבוד ה' במסירות נפש.
אלא שלאחר ההתבוננות נמצא שאף שבט לוי התכהן על ידי מעשה שכזה.
בפר' כי תשא פרק לב פסוק כט נאמר ויאמר משה מלאו ידכם היום לה' כי איש בבנו ובאחיו ולתת עליכם היום ברכה ופירש רש"י מלאו ידכם. אתם ההורגים אותם, בדבר זה תתחנכו להיות כהנים למקום: כי איש. מכם ימלא ידו בבנו ובאחיו, מבואר שהכהונה ניתנה לשבט לוי לא רק בגלל שלא חטאו בעגל אלא משום שהרגו איש באחיו. וכך מבואר גם בפר' וזאת הברכה האומר לאביו ולאמו וכו'. מעשה זה של מסירות נפש הוא מעשה כהונה.
[ולכן כל מי שבעיניו פנחס הוא 'קנאי' וכו' וכו' עפרא לפומייהו, הרי שבעצם כל יסוד שבט לוי בנוי ומיוסד על כך.
ועוד הרבה יש להאריך בענין זה.
על כן אומר להרוצה לזכות להיות כהן להתבונן בדבר, איך אכן מתחנכים להיות כהנים למקום, אין כאן מקום לתפילות ודו"ק.
 

במבי

משתמש ותיק
ייעוץ תורני אמר:
שהרי בדיוק כמו שהוא קיבל את הכהונה דוקא ע"י שהרג את זמרי וכזבי

ה"משך חכמה" כותב שפנחס קיבל את שכרו עקב התפילה שהתפלל על כלל ישראל שכתוב "ויעמוד פנחס ויפלל" וזה היה הצלת נפשות כלל ישראל ופקוח נפשות רבבות ולמוד זכות על כלל ישראל וכו' 
ולא עבור מעשהו שהרג את זמרי וכזבי שעל ענין כזה תשלומו יאות רק בעולם הגמולי !

ומאריך בתחילת המאמר שעל מצות לנקום בעושי רשעה ולהדוף פועלי און כמו שאמר ראב"ש קוצים אני מכלה מן הכרם, בענין הזה ליכא השכר בעולם הזה, רק שמור הוא בעולם הגמול, כיון שלא עשה טוב בעולם המעשה !


 
 

ייעוץ תורני

משתמש ותיק
פותח הנושא
ראשון לציון אמר:
נראה שבלבלת בין כהנים ללוים.

אהרן זכה לכהונה למרות חלקו בחטא העגל.
ח"ו.
גם אהרן זכה לכהונה בזכות חלקו בהריגת החוטאים וכמו כל הכהנים והלויים.
כמו שכתוב "מי לה' אלי ויאספו אליו - כל - שבט לוי" .

גם מה שעשה את העגל לאחר שניסה לדחותם בכל טצדקי - היה לאחר שראה חור זבוח לפניו ורק בשביל שלא יהרגו כהן ונביא ביום אחד ולא תהיה להם תקנה.
והוא גם אמר במפורש: חג לה' מחר, רק לה' ולא ח"ו לע"ז.
 

אברהם לוי

משתמש ותיק
ייעוץ תורני אמר:
השבוע שמתי לב שבעצם הדרך של פנחס אל הכהונה היא אותה הדרך של כל הכהנים.
שהרי בדיוק כמו שהוא קיבל את הכהונה דוקא ע"י שהרג את זמרי וכזבי, כך כל אחיו הכהנים נבחרו לאותו תפקיד ע"י שקיימו את ההוראה של משה רבינו - "עברו ושובו משער לשער והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו" (פרשת כי תשא לב כט)
והמילים הבאות שם הם לא פחות מאשר - "מלאו ידכם היום לה' - כי איש בבנו ובאחיו - ולתת עליכם היום ברכה".

למה דוקא כך?
עיין במדרש רבה בפרשתינו וז"ל:
והיתה לו ולזרעו אחריו ויכפר, וכי קרבן הקריב שנאמר בו כפרה, אלא ללמדך שכל השופך דמן של רשעים כאלו הקריב קרבן.
הרי שזה כעין חינוך להקריב קרבנות.
 
 

לעצמו נברא

משתמש ותיק
הנה ענין הכהונה הוא להיות משרת ה'
והריגה היא מסירות נפש דהרי אילו נהפך זמרי וכו'
וע"י מסירות נפש ראוי להיות משרת ה'
 

סיידוף

משתמש רגיל
אהרן הכהן נתכהן בזכות "וראך ושמח בליבו" שביטל כל ה"אני" שלו, עד שוויתר על תפקידו שלו לטובת אחיו הצעיר שהופיע פתאום. ואין לכהונתו של אהרן שייכות כל שהיא להריגה.
 
דברים פרק לג
(ח) וּלְלֵוִ֣י אָמַ֔ר תֻּמֶּ֥יךָ וְאוּרֶ֖יךָ לְאִ֣ישׁ חֲסִידֶ֑ךָ אֲשֶׁ֤ר נִסִּיתוֹ֙ בְּמַסָּ֔ה תְּרִיבֵ֖הוּ עַל־מֵ֥י מְרִיבָֽה:
(ט) הָאֹמֵ֞ר לְאָבִ֤יו וּלְאִמּוֹ֙ לֹ֣א רְאִיתִ֔יו וְאֶת־אֶחָיו֙ לֹ֣א הִכִּ֔יר וְאֶת־בנו בָּנָ֖יו לֹ֣א יָדָ֑ע כִּ֤י שָֽׁמְרוּ֙ אִמְרָתֶ֔ךָ וּבְרִֽיתְךָ֖ יִנְצֹֽרוּ:
דברים פרק לג
(י) יוֹר֤וּ מִשְׁפָּטֶ֙יךָ֙ לְיַעֲקֹ֔ב וְתוֹרָתְךָ֖ לְיִשְׂרָאֵ֑ל יָשִׂ֤ימוּ קְטוֹרָה֙ בְּאַפֶּ֔ךָ וְכָלִ֖יל עַֽל־מִזְבְּחֶֽךָ:
(יא) בָּרֵ֤ךְ ה'֙ חֵיל֔וֹ וּפֹ֥עַל יָדָ֖יו תִּרְצֶ֑ה מְחַ֨ץ מָתְנַ֧יִם קָמָ֛יו וּמְשַׂנְאָ֖יו מִן־יְקוּמֽוּן: ס

רש"י דברים פרק לג פסוק ט
(ט) האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו - כשחטאו בעגל ואמרתי (שמות לב, כו) מי לה' אלי, נאספו אלי כל בני לוי וצויתים להרוג את אבי אמו והוא מישראל, או את אחיו מאמו, או את בן בתו, וכן עשו. ואי אפשר לפרש אביו ממש ואחיו מאביו וכן בניו ממש, שהרי לוים הם ומשבט לוי לא חטא אחד מהם שנאמר כל בני לוי:
כי שמרו אמרתך - (שמות כ, ב) לא יהיה לך אלהים אחרים:
ובריתך ינצרו - ברית מילה, שאותם שנולדו במדבר של ישראל לא מלו את בניהם והם היו מולין ומלין את בניהם:
(י) יורו משפטיך - ראויין אלו לכך:
וכליל -י עולה:
 
חלק עליון תַחתִית