כלכלה או קלקלה במטות . ומהיכן הגיעו החלוצים ? ומה הקשר בין צרפת לאילת ?איזו תרבות ! לשון בפרשה.

NETANEL

משתמש ותיק
בפרשה מופיעים מילים וביטויים ששינו את משמעותם ונשתרשו במונחי הכלכלה של היום, ויש שיאמרו שיש כאן קלקול לשון הקודש .

 ולמה כוונתינו ? לאחוזים  ולמכס !
      אחוזים מופיע בתורה כולה רק פעמיים , ומכס - שש פעמים וכולם  בפרשתינו:
[בעל הטורים מציין לעוד 3 פעמים בדבהי, א,כד,ו,  לגבי המשמרות, והמובן שונה מעט. ועוד פעם אחת באסתר: חור כרפס ותכלת אחוז בחבלי..במשמעות אחרת .]

         בפרשת מטות מסופר על מלחמה בין ישראל למדיָן שבסופה ניצחו ישראל. לאחר הניצחון הסביר ה' למשה כיצד לנהוג בשבויים וברכוש שנלקח: "… תִּקַּח אֶחָד אָחֻז מִן הַחֲמִשִּׁים – מִן הָאָדָם, מִן הַבָּקָר,.. וְנָתַתָּה אֹתָם לַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן ה'" (במדבר לא, ל). בפסוק הזה מפורט איזה חלק מן השלל צריך להינתן ללוויים.

       כח וַהֲרֵמֹתָ   מֶכֶס   לַיהוָה מֵאֵת אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים לַצָּבָא אֶחָד נֶפֶשׁ מֵחֲמֵשׁ הַמֵּאוֹת מִן הָאָדָם וּמִן הַבָּקָר וּמִן הַחֲמֹרִים וּמִן הַצֹּאן. כט מִמַּחֲצִיתָם תִּקָּחוּ וְנָתַתָּה לְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן תְּרוּמַת ה'. ל וּמִמַּחֲצִת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תִּקַּח אֶחָד   אָחֻז   מִן הַחֲמִשִּׁים מִן הָאָדָם מִן הַבָּקָר מִן הַחֲמֹרִים וּמִן הַצֹּאן מִכָּל הַבְּהֵמָה....... לז וַיְהִי הַמֶּכֶס לַיהוָה מִן הַצֹּאן שֵׁשׁ מֵאוֹת חָמֵשׁ וְשִׁבְעִים. לח וְהַבָּקָר שִׁשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אָלֶף וּמִכְסָם לַיהוָה שְׁנַיִם וְשִׁבְעִים. לט וַחֲמֹרִים שְׁלֹשִׁים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וּמִכְסָם לַיהוָה אֶחָד וְשִׁשִּׁים. מ וְנֶפֶשׁ אָדָם שִׁשָּׁה עָשָׂר אָלֶף וּמִכְסָם לַיהוָה שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים נָפֶשׁ. מא וַיִּתֵּן מֹשֶׁה אֶת מֶכֶס תְּרוּמַת ה' לְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.....מז וַיִּקַּח מֹשֶׁה מִמַּחֲצִת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת   הָאָחֻז   אֶחָד מִן הַחֲמִשִּׁים מִן הָאָדָם וּמִן הַבְּהֵמָה וַיִּתֵּן אֹתָם לַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן ה' כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה. 

  איך לאחוז (בחולם )-הפך לפרוצנט. 
  לא שהתורה מחשבת את חלקם של הלוויים באחוזים, כלומר במאיות -כמונו היום,  נכון  שפרשתנו היא מקור השימוש המודרני במילה אחוז .  אבל משמעות המילה השתנתה, ואף תפקידה התחבירי השתנה.
        הפועל אָחַז פירושו 'החזיק', 'תפס',  ובהקשר שלנו כאן בתורה  המשמעות היא 'לָקוּחַ'. "אֶחָד אָחֻז מִן הַחֲמִשִּׁים" פירושו אפוא 'אחד לקוח מתוך חמישים', 'אחת חלקי חמישים'.

החלפת עיצורים
      כשנבחן את  העיצור האחרון של הפועל אָחַז הרי אפשר שיש כאן "החלפת עיצורים " אחד \אחז, ובארמית מוצאים אנו כך: לפזר, ומהארמית = לבדר ,   ד\ז.    ,  שצליל המילים אֶחָד ואָחוּז דומה מאוד, ואכן בתרגום אונקלוס כנגד "אֶחָד אָחֻז מִן הַחֲמִשִּׁים" נאמר "חד דיתחד מן חמשין".
ואולי לכן נכתב : "אחד אחוז "מן החמישים , ולא, אחד לקוח " מן החמישים. [ניחוש - אולי , אולי  לכך התכוון האבע כאן במילים "ושניהם דבקים"  שהמפרשים התקשו בהבנת כוונתו ! ]

      עד לפני כמאה שנה עדיין שימשה המילה אָחוּז בכפירושה בתורה , ולפניה באה המילה אֶחָד ואחריה מילת היחס מ־ או ל־ ומספר כלשהו – חמישים, עשרה או מאה. למשל"שמונה אחוזים למאה",  משך הזמן נשמטה הסיומת למאה, והאחוז הפך לפרוצנט חלקי מאה.

מס ,מכס, עובר ושב, 
      ומה עם  ה "מכס" שהוא בעצם הזכר של מכסה\ מכסם שגם צורה זו נמצאת בפרשתינו, 
לפי התרגום ירושלמי פירושו " תלוש", החלק  שתולשים = לוקחים מהשלם.   והאבע אומר: ו"היא מגזירת תכוסו על השה ,והטעם -חלק".  דהיינו משורש   כ ס ס  (מכסס, ובהשלת הס' הכפולה = מכס) , ואפשר שהמשמעות  בדומה לתרגום ירושלמי כסס = קצץ, 
  
           ועוד דבר שמתם לב למילים : מס,  מכס ,והיפוכו של מכס הוא סכם, דהיינו מכס מהסכום. 
      ומה זה  "בלו" ?  בארמית מס. כמופיע  בעזרא ד, כ,
  כ . וּמַלְכִין תַּקִּיפִין, הֲווֹ עַל-יְרוּשְׁלֶם, וְשַׁלִּיטִין, בְּכֹל עֲבַר נַהֲרָה; וּמִדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ, מִתְיְהֵב לְהוֹן. [מס גולגולת], 

          ועל הדרך -  ערך - נקוב,  מ"נקבה שכרך " של לבן ויעקב.   עובר לסוחר -מאברהם ועפרון .   וגם  "עובר ושב"  מיחזקאל  לה,ז,     ז וְנָתַתִּי אֶת-הַר שֵׂעִיר, לְשִׁמְמָה וּשְׁמָמָה; וְהִכְרַתִּי מִמֶּנּוּ, עֹבֵר וָשָׁב.  אלא ששם זו פורענות  לאנשים.
ואנו היום מדברים על כסף , ויהר ש"העובר ושב"  שלכם  -לא יכרת ,זרעינו וכספינו ירבה כחול וככוכבים, אמן.
   
 

NETANEL

משתמש ותיק
פותח הנושא
הוספה 1.

החלוצים

ועוד בעניני לשון בפרשה -
         ידועים פעלים רבים הנובעים משמות איברי הגוף:  עין -לעיין.   אוזן - להאזין.    אף - כי אנפת בי.     נחיר- נחר.
רגל - ריגל.    אצבע - הצביע.    לשון - הלשין.    כתף - הכתיף.    דמעות -דומע.

       וגם בפרשתינו החלצו \ חלוצים,  מנין ומה הקשר ? "חלציים" הוא הקשר, המקום בו חוגרים את החגורה, שעליה ובה נמצאים ציוד הלחימה של הלוחמים, וכל היוצא למלחמה חוגר אןתה על החלציים , היא הנותנת את הפועל בפרשתינו "החלצו". 
       נ,ב אישון (עין) , לר בחיי ובשפתי חכמים בדברים  מכונה כך : כי בנקודה השחורה שבעין, באם נתבונן היטב נשקפת בו צורת "איש קטן" הוא האיש המשקיף.
 

NETANEL

משתמש ותיק
פותח הנושא
הוספה 2.

מה משותף לפורטוגל, צרפת= גאליה,טוסקנה ואילת ? הסמל !

               במדבר לג, לה, " וַיִּסְעוּ מֵעַבְרֹנָה וַיַּחֲנוּ בְּעֶצְיוֹן גָּבֶר ". תרגום יונתן "וּנְטָלוּ מִמְגִזָתָא וּשְׁרוֹ בִּכְרַךְ תַּרְנְגוֹלָא" ,
     וכתב הרוקח "כי באותה עיר יושבים בעלי העצה יודעי העיתים כתרנגול. {קוסמים ומגידי עתידות] . והיה על העיר כמו תרנגול , כמו שעושים בתורן הספינה",  ותרנגול מכונה -גבר.

       בקיצור סמל העיר אילת היה תרנגול, וכאן טמון הקשר שכן פורטוגל סימלה הוא תרנגול מצוייר. והעיר טוסקנה - סימלה תרנגול (שחור).
      ובצרפת התרנגול הגאלי (בצרפתית: Le coq gaulois) הוא הסמל לאומי הלא רשמי של האומה הצרפתית , שכן גאלוס בלטינית פירושו תרנגול. רגע -אבל הרי היום פוגשים בצרפת גם סמלי עיטים (עוף) ?
            צדקתם היום, שכן אחרי שנפוליון טען שאין יאה לאימפריה הצרפתית סמל של חיה חלשה כתרנגול, וציווה להחליפה בעיט החזק שבעופות. ורק במה"ע ה 1 הם חזרו בחלקם לתרנגול הלאומי. ועד היום הוא מתנוסס על ארמונות וכו.

ולמה יש תרנגול בשבשבת הרוחות ? מי יפתור...
 

NETANEL

משתמש ותיק
פותח הנושא
הוספה - 3.

ושוב מהפך -והפעם מקללה לברכה -

היום נוהגים לומר על אדם מחונך כיאות (לכיאות יש פירושים מגוונים)  ועם נימוסים מהוגנים, שהוא בן תרבות או מתורבת,
ובכן מילה זו היא יחידאית בתנך בפרשתינו " תרבות אנשים חטאים" ודווקא לגנאי,

ומה מובנה ?

1, לאבע ר,ב,ה, כמו אשר טיפחתי ורביתי ,דהיינו תרבות = גידלתי.
2, לתרגום אונקלוס , תרבות = "תלמידי גבריא חייביא, דהיינו חינוך של רשעים.
3, לתרגום ירושלימי , תסגון גוברין חייבין = הרביתם אנשים רשעים, מלשון ריבוי של כמות.
אז מה קיבלנו :תרבות מלשון להגדיל, או לחנך , או להרבות, וכמובן שגם השורש ישתנה בהתאם.
---------------------
ומה המובן של" יחל" כנאמר-
    פסוק ג אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַשם  אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה.
יש המון אפשרויות" , לדוגמה חלק מהאפשרויות:

  1, "ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את היונה מן התבה". = לשון המתנה ואיחור,
  2, ויקרא כא 15: "ולא יחלל זרעו בעמיו כי אני ה' מקדשו". = יחל משורש ח,ל,ל ,
  3,במדבר כה 1: "וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות = מלשון התחיל,
  4, שמואל ב ג 29: "יחלו על ראש יואב. = מלשון ינוחו על..
  5, תהלים פ ד8: "ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון" .= לשון כוח.
  6, מלשון - מחילה .שמוחל ומוחק את נדרו.
  7, לא יחל = לא יבטל.

אפשרויות שלוש,ארבע וחמש כלל לא בחשבון - ואין להם מובן כאן,
אבל כן, כל השאר מובאות במפרשים:
1, מלשון המתנה ואיחור , כך דעת הרשבם.
2, מלשון חילול , כך דעת רשי והאבע. והרשבם שולל זאת.
6, מלשון מחילה , בגמרא -לא יחל דברו , הוא אינו מוחל ,אבל אחרים מוחלין לו, ומפורש ברשבא " ומחילה ויחל,הכול עניין אחד".
והאבע  שולל  זאת.     ואגב יש כאן קושי , שכן המילה  מחילה  אינה מוזכרת בתנך, לעומת  סליחה כפרה שיש הרבה.
7, לא יבטל בתרגום ירושלמי " לא יבטל פתגמי".
 

NETANEL

משתמש ותיק
פותח הנושא
הוספה - 4.

דבש או דבשת של גמל ?
   כי זה מה שמשתמע מתרגום ירשלמי שתירגם דיבון = מדבשתא , וגם בפסוק לד "דבשתא" ובמדרש שהיו מקנה שלהם זבים חלב , כשבח א"י - ארץ זבת חלב ודבש, (נתינה לגר).
אבל הרוקח כתב "ששם היו מבינים לחלוק השלל,ומוליכין וטוענים על ד ב ש ת  גמלים, לכך תרגם דיבון= מדבשתא.

המובא לעיל - בגלל החידוש,

יש\ אין תרגום ?
     אבל העיקר הוא, האם ואיך מתרגמים את - עטרות ודיבון-,  ועכ הגמרא בברכות אומרת :
            "אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום,
ואפילו 'עטרות ודיבון', שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו.."

           אז רש"י במקום מחדש, "שאין תרגום" על עטרות ודיבון. ולכן עליו לקרוא את הפסוק בתורה שלושה פעמים.

אבל בתרגום אונקלוס שלפנינו כן מופיע תרגום על מילים אלו." מכללתא ומלבשתא וכומרין... נכון - אבל..
     אבל אין זה מתרגומו של אונקלוס ולא היה להם תרגום. אלא לאחר זמן השתרבב לכאן מתרגום יונתן\ירושלמי. ואין זה המקום היחיד. [ אפשר שגם רשי היה מודע לת"י, אלא שלדעתו אין הוא חשוב מספיק לקיים בו שמו"ת]. 
                 ואמנם במהדורת סביוניטה שנת שי"ז של אונקלוס,וכן בכתי של אונקלוס שהשתמש בהם ר נתן אדלר בנתינה לגר על התרגום,        אין תרגום לפסוק זה.

      אבל לתוספות הת"י היה מוכר ןחשוב,  ובהתאם לכך הם מפרשים את הגמרא : "ואפילו עטרות ודיבון'", שאע"פ שאין לפסוק זה תרגום ידוע, אלא תרגום ירושלמי,מ"מ עדיף לקרוא את התרגום הירושלמי, מאשר לקרוא את הפסוק עצמו בפעם השלישית.

        ועל קושיית התוספות על רש"י, שהיה על הגמרא לנקוט פסוק שאין עליו תרגום כלל, כמו "ראובן שמעון" ?
יש עכ שני תירוצים:
           הצל"ח כותב להשיב על דברי התוספות ,   א)  כי בקריאת שמות השבטים ברור שיש עניין מיוחד, מה שאין כן בשמות מקומות של הגויים, שהיינו חושבים שאין עניין לחזור פעם נוספת על הדבר .  ב) ואולי אפילו יש בכך חשש וגנאי בהזכרת שמות שיש בהם עבודה זרה(ר בחיי), ןלכן אומרת הגמרא שגם באלו - יש לקרוא שמו"ת.
 

מהמבקשים

משתמש ותיק
NETANEL אמר:
היום נוהגים לומר על אדם מחונך כיאות ועם נימוסים מהוגנים, שהוא בן תרבות או מתורבת,
ובכן מילה זו היא יחידאית בתנך בפרשתינו " תרבות אנשים חטאים" ודווקא לגנאי,
מכל המקורות הנ"ל הענין הוא שאדם מחונך לפי מסורת והמשך מסוים ולכך אם היא תרבות טובה הרי שזה חיובי
 

NETANEL

משתמש ותיק
פותח הנושא
מהמבקשים אמר:
NETANEL אמר:
היום נוהגים לומר על אדם מחונך כיאות ועם נימוסים מהוגנים, שהוא בן תרבות או מתורבת,
ובכן מילה זו היא יחידאית בתנך בפרשתינו " תרבות אנשים חטאים" ודווקא לגנאי,
מכל המקורות הנ"ל הענין הוא שאדם מחונך לפי מסורת והמשך מסוים ולכך אם היא תרבות טובה הרי שזה חיובי
אכן כך.
וממ עדיין בולטת העובדה , שביטוי שבתורה מצאנו  צמוד רק  להתנהגות רעה ומגונה, יהפוך לסמל של התנהגות הפוכה.
דהיינו  - השימוש במטבע לשון זו לשבח אפשרית. אולם צורמת ןמעט צורבת.
וכדאי להזכיר גם את השימוש במילה זו לציין  "מבויית ", לבעלי חיים וצמחים". כך בחזל   הזאב והארי ...בזמן שהן בני תרבות (..ב"ק פ"א,מ"ד)
 
 

NETANEL

משתמש ותיק
פותח הנושא
הוספה 5-

שם עצם -שהפך לתוארושם בארמית ששייך ל .. הועבר לשימוש ל...   ושם אדם שהפך לשמו של חומר.

שם עצם -שהפך לתואר,
      "אך את הזהב ואת הכסף את הנחושת את הבדיל ואת העופרת (במדבר לא ,כב)
      כיום רבים המבלבלים בין עופרת המתכת הכבדה ביותר- לבדיל  (צללו כעופרת במים). אולם אלו שני יסודות וחומרים שונים.את הבדיל מכירים ביותר בהלחמות ובקופסאות שימורים .ואת העופרת הכירו פעם בדפוס בלט, הסדר היה צריך לסדר את האותיות מעופרת.
ולענינינו: זהב כסף נחושת התרגום ברור. ברזל באונקלוס גם הוא פשוט,אך בת"י ה פ\ב מוחלפות ולכן ברזל מתורגם
ל "פרזלא", ומכאן לפועל -פירזול.

ושם בארמית ששייך ל .הועבר לשימוש ל..
         עם הבדיל השינוי גדול יותר באונקלוס בדיל = אבצא= אבץ , וכשחיפשו שם מתאים לחומר חדש שנקרא "זינק"   לגנוב את השם הארמי של בדיל ,ולכנות כך את הזינק.

ושם אדם שהפך לשמו של חומר.
      ואגב מהבדיל בתערובת (סגסוגת) עם נחושת יצרו עוד בעבר את המתכת המוכרת "ברונזה ", ששמה בעברית "ארד". השם- לא מוכר ולא שמיש, אלא אם כן זכיתם להגיע למקום שלישי בתחרות ,שאז תקבלו מדליית ארד. [ראשון מזהב, שני- מכסף ,והשלישי מארד].
          הברונזה \ארד אינה מוזכרת בתנך כחומר, למרות שכנראה שימשה רבות באיזורים ובזמנים שונים, אבל היא כן מוזכרת כשמו של בנו של בנימין : ""וּבְנֵי בִּנְיָמִין בֶּלַע וָבֶכֶר וְאַשְׁבֵּל גֵּרָא וְנַעֲמָן אֵחִי וָרֹאשׁ מֻפִּים וְחֻפִּים וָאָרְדְּ" (בראשית מ''ו, כ''א).
 

NETANEL

משתמש ותיק
פותח הנושא
שתי הערות-
א. בנך הניקוד לארד -הוא "אָרְדְּ", ואילו שם הברונזה בעברית הניקוד הוא "אָרָד".
ב. היו שטענו כי הברונזה אינה נעדרת מהתנך - אלא היא מכונה נחושת !
וזאת מפני שרוב \או רוב רובה של התכולה שלה היא נחושת וההוספות של יסודות אחרים אינה משנה את שמה.
דבר זה מתקיים גם במתכות נוספות : והזהב בצורתו הטהורה הינו רך וגמיש הוא אינו שימושי לענידה כתכשיט ומערבבים אותו עם מתכות נוספות המקשיחות אותו. לדוגמא: תכשיט זהב 18 קראט מכיל 75% זהב טהור - ועדיין מכונה תכשיט של זהב. כך גם במתכת הכסף שרכה מידי - וכסף-סטרלינג למשל מכיל %92.6 כסף ו-7.4% נחושת .
ויש עוד רבים בדומה לכך.

נ.ב.
אשמח לשמוע מהקוראים באם שמעו\קראו על הסבר זה , ומה מקורו ?

והוספה-
וחזרנו לכלכלה- הסבה של מוסבות.

"פקיד הבנק הורה ללקוח לְהָסֵב השיקים והשטרות המופקדים או המועברים לידיו".
כן גם במשפט זה יש הסבה למובן של המילה "מוסבות" שנמצא בפרשתינו-

"במדבר לב, לח-
וְאֶת־נְב֞וֹ וְאֶת־בַּ֧עַל מְע֛וֹן מֽוּסַבֹּ֥ת שֵׁ֖ם וְאֶת־שִׂבְמָ֑ה וַיִּקְרְא֣וּ בְשֵׁמֹ֔ת אֶת־שְׁמ֥וֹת הֶעָרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר בָּנֽוּ׃
וגם "וַיַּמְלֵךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת מַתַּנְיָה דֹדוֹ תַּחְתָּיו; וַיַּסֵּב אֶת שְׁמוֹ צִדְקִיָּהוּ“ (מלכים ב׳ כד, פסוק יז).
המובן של "העברה \החלפה" נשאר אך הועבר לשימוש שונה לעולם הבנקאות להסבת אמצעי תשלום .
 

NETANEL

משתמש ותיק
פותח הנושא

כלכלה או קלקלה במטות . ומהיכן הגיעו החלוצים ?

ומה הקשר בין צרפת לאילת ?


הרחבה תשפג.

א. "אִסּוּר" הוא רק מדרבנן.

מעניין לראות בפרשת מטות את הריבוי של צמדי המילים דומות\זהות: כאשר אל הפועל מופיע שם הנגזר משורשו.
החרש יחריש . - הפר יפר - אסרה איסר. - היה תהיה. - ידור נדר. - הישבע שבועה. - [בפרק ל] ו
נקום נקמת. - הן הנה - [פרק לא].
ואיסור - אינו מן התורה."אִסָּר" כן , אבל "אִסּוּר" הוא רק מדרבנן[מלשון חזל]. אבל נוכח בארמית כל נדרי "ואֱסָרֵי..
ואגב החריש אינה מתייחסת לדיבור בפה - אלא לאזניים, החריש =עשה עצמו חרש, שלא שמע - וממילא לא הגיב.

ב. מעלה ומוריד את הא' .
1. לב,כד. בְּנוּ-לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם, וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם;
2. לב, לב. +נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים..
..

1.מעלה ומוסיף אלף.
רשי: לצנאכם – תיבה זו מגזרת צנה ואלפים כלם (תהלים ח׳:ח׳), שאין בו אל״ף מפסיק בין נו״ן לצד״י, ואל״ף שבא כָן אחר הנו״ן במקום ה״י של צנה הוא. מיסודו של ר׳ משה למדתי. [וכאילו כתוב "לצנהכם".
מזרחי - לצנאכם מגזרת צנה ואלפים לא מגזרת צאן. דאם כן היה לו לומר לצאנכם כמו גם צאנכם אבל מפני שהוא מגזרת צנה שאין בו אל״ף בין הצד״י והנו״ן לא נכתב בו אל״ף בין הצד״י והנו״ן והאל״ף שאחר הנו״ן הוא במקום הה״א של צנה: ע"כ. -והם שורשים שונים.

ולמה שינה כאן ?

גור אריה - מגזרת צנה וכו׳. ונראה לי מה שלא כתב ׳לצאנכם׳ האל״ף אחר הצד״י, וכתב לשון ״צנה״, שלשון ״צנה״ הוא נאמר על רבוי צאן, וכן ״צונה ואלפים שתה״ (ר׳ תהלים ח, ח), רוצה לומר רבוי צאן. ולפיכך כתב כאן ״לצנאכם״:

רשר"ה - צנאכם – כמו ״לצאנכם״; וכן גם ״צֹנֶה״ בתהילים (ח, ח) [הוא צורה יוצאת דופן של ״צאן״]. אולי משה האריך את התיבה כדי להשתהות בה, ובכך לרמוז: ״הצאן שלכם, שאתם דואגים לו יתר על המידה״. ..
גם האב"ע :אל״ף לצנאכם – נוסף, כמו: והאזניחו (ישעיהו י״ט:ו׳).

לסיכום
1
.הוא משורש אחר צנה, והאלף מחליפה את ההא. אבל המובן זהה לצאן.
2. רשו כמו "צאן" והאלף נוספה. והשינוי או מלשון ריבוי , או מפני שהם מרבים לדאוג לצאן.



ג. מוריד ומחסיר אלף -
לב, לב. +נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים..
האב"ע : נחנו – הוא העיקר, ואל״ף אנחנו נוסף. = האלף אינו מגוף המילה.

בעל הטורים

נחנו – ג׳. נחנו נעבור. בני איש אחד נחנו . נחנו פשענו ומרינו.
נחנו נעבור- למה כי כולנו בני איש אחד נחנו, ואם לא נחנו פשענו - כדכתיב ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם.

ובר' בחיי - סגולה:
אמנם קבלנו כי התחלת פסוק זה בנו״ן היה בכוונה, כפסוק שאמר ירמיה (איכה ג׳:מ״ב) נחנו פשענו ומרינו, כי שם הוצרך לאות נו״ן מפני האלפ״א בית״א, וכן בכאן הוצרך להתחיל בנו״ן .
כי אחד עשר פסוקים הם במקרא שמתחילין בנו״ן ומסיימין בנו״ן
וזה אחד מהם,

וא״כ לא היה יכול לומר אנחנו והוצרך לכתוב נחנו. וידוע כי שם המפורש יוצא מאחד עשר פסוקים אלו והוא משלש עשרה אותיות,
ואם תזכיר הפסוקים עם השם היוצא מהם לא תירא מפחד כי הוא השם המועיל לפחד.

הכתב והקבלה:
החוסרים - מחסירים אות אלף.
נחנו נעבור – חסר האל״ף ולא אמרו אנחנו, כי לא כולם עברו כ״א גבורי החיל, וכמאמר משה כל חלוץ.
וכן משה אמר ונחנו מה, כי בענותנותו לא רצה לכלול את הכל לומר שכל בני אדם הבל המה, כי אפשר שיהיה אחר חשוב לפניו ית׳, לכן חסרו האל״ף.
וכן השבטים אמרו כלנו בני איש אחד נחנו, כי יוסף ובנימן לא היה אתם.
וכן נחנו פשענו ומרינו, כי היה בהם שלא פשעו ומרו החרש והמסגר והזקנים אשר פתח הבית וירמי׳ וברוך בן נרי׳ וכדומה,
לכן חסרו האל״ף לשלול כללות ישראל, כי יש קצתם שאינם בכלל (רמ״א), ועמ״ש בפ׳ מקץ.

ד.
לב, יז וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁי
ם,
תרגום ירושלמי - אנן נעברא מזיינין קדם בני ישראל ..עם נשק
לרשי רשבם ועוד חושים = מהירים =חיש.

בעה"ט - חושי קנים = קיינעס.
חושים – ב׳ במסורה מתרי לישני הכא ואידך ובני דן חושים.
והיינו דאיתא בפרק מי שמת: ודלמא כחושים של קנה, פי׳ הרבה קנים יוצאים משורש אחד ולמעלה נפרדים זה מזה.
וכך פי׳ נחלץ כמו חושים של קנה שנאחזים זה בזה כך נחלץ למלחמה כי כן דרך הנלחמים להתקרב זה אל זה כדי שלא יפרידום האויבים.

ומהירים למה ?

החזקוני- לאחר שנניח נשינו וטפינו מקננו ורכושנו בעבר הירדן נוכל לרוץ מהירים ראשונים שלא יהיה לנו שום כובד ומשא כמו שאר השבטים שיוליכו עמהם הכבוד שלהן שקורין הרניי״ש.

ה.
מה קרה לגמלים: רבים או מעטים ?

לא, ל . וּמִמַּחֲצִת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל תִּקַּח אֶחָד אָחֻז מִן-הַחֲמִשִּׁים, מִן-הָאָדָם מִן-הַבָּקָר מִן-הַחֲמֹרִים וּמִן-הַצֹּאן--מִכָּל-הַבְּהֵמָה;

האב"ע ומכל הבהמה – כמו גמלים. והנה לא לקח אלעזר מהם חלק, והיו מעטים, [לא הגיעו המחצית לחמש מאות] על כן לא נזכר מספר שהביאו, ולא מספר שלקחו הלוים.

וכך גם בבעה"ט-
ור׳ אברהם פירש: מכל הבהמה כמו גמלים ולא לקח אלעזר מהם חלק כי היו מעטים ע״כ לא נזכר מספר שהביאו ולא מספר שלקחו הלויים.

חזקוני-
מן הבקר מן החמרים ומן הצאן – ואם תאמר: מפני מה לא צוה הקב״ה ליטול מכס מן הגמלים שהרי הרבה גמלים שם כדכתיב במלחמת גדעון ולגמליהם אין מספר (שופטים ו׳:ה׳).
אלא יש לומר לא הזכיר הכתוב אלא אותם שנטלו מהם מכס והם לא נטלו מכס מבהמה טמאה רק מהחמורים הואיל ונתקדשו בפטר חמור...

והמשך חכמה מחלק - שללויים אכן נתן מכל הבהמות. אך לאלעזר נתן רק מהמינים שיש מהם מתנה לכהן-ולא משאר הבהמות.

ו.
ןלבסוף - בעבר ולעיל הבאנו דברים על "חלוצים".
ויש מהנכון להביא את דברי בעל הטורים ע"כ : – ב׳ במסורה הכא ואידך חלוץ הנעל,
והיינו דאמרינן כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו שלא תזקק ליבם ולא תצטרך לחלוץ מן היבם .
ושמעינן מכאן שגם משה עשה כן, וממנו למד דוד וזהו ועבר לכם כל חלוץ - חלוץ הנעל.
 
חלק עליון תַחתִית