פרשת מטות עורך דין שמחה כהן

sim1313cha

משתמש חדש
פותח הנושא
" *לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה"*
"הלשון קולמוס הלב והניגון קולמוס הנפש" רבינו בחיי (ויקרא פרק כה א') מבאר את הפסוק במשלי "לב צדיק יהגה לענות ופי רשעים יביא רעות" הדיבור של האדם מגלה את מצפון המחשבה כמו שאמרו חז"ל הלשון קולמוס הלב, מאחר שנסתרי המצפון של הצדיק טוב, הלא הוא נגלה כמוהו, כי שליח קולמוסו מעיד עליו( הלשון). אבל בהיפוך ההלכ הוא הרשע, שחושב מחשבות רעות במצפון הלב בגאווה ובוז, את זה הוא מביא בפיו ובלשונו ומפרסם אותם.
בספר תורת מנחם (חי' שנת תשי"ז חלק א' שיחה ג' דחוה"מ סוכות) מביא את הפתגם הלשון הוא קולמוס הלב, היינו, שעל ידי דיבור נוטה להעביר את הרגש שבלב.
כידוע, כוחה של לשון לבנות מערכות יחסים בין איש לרעהו ובין אדם למקום (תפילה ודברים אסורים) ואף בכוחה להחריב מערכות הללו.
כוחו של הדיבור לשקף את מבנה האשיות הרעיונית.
התורה כבר מעידה "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו", הלב והפה חוט אחד מקשר אותם.
השפה היא כלי להבעה ויוצרת הבנה בכוחה לקרב ובכוחה לרחק.
 וברקאנאטי (של הרב מנחם בן בנימין ריקאנאטי, מקובל ופוסק) פרשת וירא נאמר: ודע כי יש אנשים ששואלים אחרי שהקדוש ב"ה יודע לבות בני אדם ורחמנא ליבא בעי, מדוע הצריכו רז"ל להוציא התפלה בפה ולא יספיק בה המחשבה לבד. ועל דרך הקבלה יש לך לדעת, כי כל עניני התחתונים צריכים לצאת בפועל או במעשה, דהיינו מצות המעשיות או בדיבור כגון תפלה ותלמוד תורה, ועקימת שפתיו הוי מעשה, ואינו מספיק הכוונה לבד".
 
חלק עליון תַחתִית